21 פברואר 2007 | 19:48 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

אות ועוד

הרגע נודע לי שבשבוע הבא יעלה בארץ הסרט "לחלום באותיות" ("Akeelah and the Bee" במקור), סרט מקסים מאוד שהוקרן בארץ בפתיחת הםסטיבל לסרטי ילדים ונוער בסינמטק תל אביב בספטמבר האחרון, ומאז כבר הוקרן כמה פעמים בימי עיון של מורים (ובשבועות האחרונים בהקרנות טרום בכורה בשבת אחרי הצהריים ביס-פלאנט). עיתונאי הקולנוע המשת"פים עם המפיצים המחרימים יראו את הסרט בהקרנה המוקדמת במוצאי שבת הקרובה, ומאוד כדאי לכם לא להחמיץ.

זה מה שכתבתי על הסרט במדורי ב"פנאי פלוס" בגיליון 28 בספטמבר 2006:

שלושה סרטים מקסימים נעשו בארבע השנים האחרונות על תחרויות איות, מסורת אמריקאית שמנסה לשמר אוריינות ולטפח אוצר מילים אצל בני נוער שכיום מדברים בעיקר בשגיאות ובקיצורי צ'אט. זה התחיל עם הסרט התיעודי המופלא "Spellbound", שהופך את התחרות הארצית לאיות למותחן מורט עצבים בו ילדים מנסים שלא לאכזב את הוריהם (המהגרים לרוב) ולהביא להם תהילה. המשיך ב"לגעת במילים" עם ריצ'רד גיר וז'ולייט בינוש משנה שעברה, וממשיך כעת ב"אקילה והתחרות" (תחרות האיות נקראת באנגלית Spelling Bee, שהמשמעות המילולית היא "כינוס איות", אך הצירוף נשמע גם כמו "דבורה מאייתת". הקירבה בין המילים האלה, של התחרות ושל החרק, היא הבסיס למשחקי המילים בשמות המקוריים של הסרטים, "Bee Season" ו"Akeelah and the Bee", בהתאמה).
אם "לגעת המילים" עסק במשפחה בורגנית ואינטלקטואלית, הרי ש"אקילה והתחרות" שכתב וביים דאג אצ'יסון עוסק בילדה משכונת עוני בלוס אנג'לס, בה עיסוקה המילולי של הגיבורה זוכה ללעג מצד חבריה, המעדיפים שפת גטו מלוכלכת ובילויים בקניון. "לגעת במילים" עסק בכוח המיסטי של המילים, הוא שאב מהקבלה ומהבודהיזם ועסק באפשרות של המילים ליצור איחוי, ריפוי, חיבור, השלמה. "אקילה והתחרות", לעומת זאת, מלמד את בני הנוער מילה חשובה מאין כמוה: דקונסטרוקציה. זו גם טקטיקה לפיענוח בלשני, לפרק את המילה לגורמיה ולשורשיה. אבל זו גם טכניקה להתבוננות על העולם, לביקורת המציאות. לורנס פישבורן, שכנראה כבר לנצח יגלם את מורפיאוס מ"מטריקס", הוא איש אקדמיה יליד שכונת העוני הלוקח לאמן את אקילה, ילדה בת 11 עם ניצוצות גאונות, לפחות בכל הקשור באוצר מילים וזריזות מילולית. אבל בעולם בו חוכמה נתפסת כחולשה, המאבק של אקילה לנצח בתחרות לא קשור רק בלגבור על מתחריה – גם כאן, רובם בני מהגרים, רובם הופכים לפרס של הוריהם המוכיח על התערות מוחלטת במרקם החברתי והלשוני האמריקאי – אלא בלגבור על חבריה לכיתה ואף על בני משפחתה שחושבים שמילים הן דבר מותרות בחברה ענייה, ולא מקור כוח.

נושאים: ארכיון

6 תגובות ל - “אות ועוד”

  1. יוני 21 פברואר 2007 ב - 19:53 קישור ישיר

    יאיר אני רוצה להגיד לך שקראתי את הביקוקת שלך על "מכתבים מאיו ג'ימה" ולא האמנתי למה שאני רואה!
    לא האמנתי שזה מה שחשבת על הסרט המעולה והיוצא דופן הזה!

    רוה ליוני: לא יודע אם זה הזמן הנכון לספר לך שגם שנאתי את "נפלאות התבונה".

  2. יוני 21 פברואר 2007 ב - 20:56 קישור ישיר

    אהבתי את התגובה שלך יאיר חחחחחח

  3. ליאור 21 פברואר 2007 ב - 21:31 קישור ישיר

    Lucky I didn't tell him about the dirty knife

    יוני, וכל מי שקורא את זה, אנא תפסיקו לכתוב "חחחח". זה נראה כאילו מישהו עומד לירוק מוחטה.
    בשביל יש סמיילי, למען השם.

  4. סטיבי 21 פברואר 2007 ב - 22:10 קישור ישיר

    לפני איזה שנתיים כיניתי את זה באיזה פורום "לחרחר" וזה תפס לאיזו תקופה 🙂

  5. ניקי 21 פברואר 2007 ב - 22:20 קישור ישיר

    אתה בטח מתכוון ל"נפלאות התנומה"

  6. צור 26 מרץ 2007 ב - 18:09 קישור ישיר

    רציתי להגיד (קצת באיחור) שאתמול ראיתי את "לחלום באותיות" והתאכזבתי קשות. זה סרט "חינוכי" מגויס.
    מה שמצחיק זה שיש לסרט הזה "תיאום רשע" בשם "חצי נלסון" שהוא סרט מעולה! גם הוא מספר על מערכת יחסי מורה-תלמידה כושית בשכונה קשה עם בעיות… אבל ההבדלים גדולים מאד.
    כדאי לראות אותם אולי ברצף…


השאירו תגובה