24 אוקטובר 2007 | 08:52 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

לוס אנג'לס טיימס לאקדמיה האמריקאית: זירקו את התקנון שלכם מהחלון והתחילו מהתחלה

אם עד עכשיו הכיסוי של פסילת "ביקור התזמורת" מהאוסקרים בתקשורת האמריקאית היה מרוכז ברובו בבלוגים אינטרנטיים, אתמול זכה הסיפור לכיסוי הגדול והאוהד ביותר שלו מטעם התקשורת האמריקאית המיינסטרימית: פטריק גולדסטין, שמפרסם מדי יום שלישי ב"לוס אנג'לס טיימס" את המדור "התמונה הגדולה", יוצא במתקפה נגד האקדמיה האמריקאית ותקנונה בעקבות פסילת סרטו של ערן קולירין. הטקסט המלא נמצא כאן.

הטור מתחיל כך: "יש לי עצה לאקדמיה האמריקאית: קחו את 44 העמודים של ספר התקנון שלכם, העיפו אותם מהחלון ותתחילו מהתחלה".
"ב-2005 האקדמיה פסלה את 'מחבואים', אחד הסרטים הכי מהוללים של אותה שנה, מהסיבה שהסרט נשלח על ידי אסטריה אבל הכיל דיאלוג בצרפתית. ב-2004 פסלה האקדמיה את 'מריה הלבנה', נציג קולומביה, כי לא היה בו מספיק ספרדית. הקורבן השנה הוא 'ביקור התזמורת' סרט ישראלי שגרף את פרסי אופיר וזכה לכבוד בפסטיבלים בכל העולם… הטון של הסרט אירוני ומחמם לב, אבל מבלי לגלוש לסנטימנטליות ומובילה אותו הופעה נהדרת של ששון גבאי, שמפגין את הסטואיות מלאת הנשמה של באסטר קיטון".

מארק ג'ונסון, יו"ר ועדת הבחירה לסרט הזר אומר לגולדסטין:

"You have to remember, it's called best foreign-language film, not best foreign film," says Johnson, a respected Hollywood producer. "I'm heartbroken, because I loved the movie. But there wasn't a single person on our committee that disagreed with the decision. If we accepted this film just because we liked it so much, the rules wouldn't mean anything at all."

ועיניו של מפיק הסרט, אהוד בלייברג, התמלאו דמעות כשהוא דיבר עם גולדסטין על הנושא:

The film's producer, Ehud Bleiberg, broke down in tears when we spoke about the academy decision. "This is a tragedy, especially for the filmmaker, who made this film for everybody,"' he said. "We were just banned from the film festival in Abu Dhabi simply because we were an Israeli film. Now we've been banned from this Oscar category because they say our movie has too much English. It's almost Kafkaesque, to have a movie judged not on its art, but by a stopwatch."

He stopped to compose himself. "How does the academy think that Israelis and Egyptians can talk to each other? Should they only talk with weapons?"

Bleiberg said that while the Israeli academy has submitted a backup entry, many of its members are infuriated by the U.S. academy's decision. "They feel as if they've been slapped in the face. It won eight of our 12 film award prizes — best film, director, screenplay, lead actor and actress. To have the rest of the world only hear about our country when it comes to war and strife, and then have this beautiful, optimistic film rejected, is a terrible blow for everyone."

It's also a huge blow for the film's commercial reach. Eighty percent of the box-office returns for the German film "The Lives of Others" came after it won the Oscar for best foreign-language film this past February.

וגולדסטין חושף, לתדהמתו, שרק איש אחד צפה בסרט לפני הפסילה: ג'ונסון עצמו

But much to my shock, Johnson told me he was the only person on the committee who actually watched the movie. It was simply judged by a stopwatch. Filmmakers often complain that conservative ideologues attack Hollywood movies for being unpatriotic without bothering to see the films — as has just happened with "Rendition" — yet an august body of academy filmmakers rejected Israel's most decorated film without bothering to see it.

I give academy executive director Bruce Davis credit for his willingness to get on the phone and defend the decision. But he was dismissive of my concerns. "Seeing the film really isn't essential," he said. "Out of 60 or more foreign-language entries, there are probably a dozen that had eligibility questions. No one has the time to watch every movie where there's an issue. It doesn't matter whether this was a wonderful film. This film didn't come close to meeting the criteria, so it's out."

Rules are rules, but something's wrong when an organization devoted to celebrating the greatness of cinema is making its decisions, as Sony Classics co-chief Michael Barker put it, "based on mathematics instead of art." Davis, who also makes the point that the film is still eligible in other Oscar categories including best picture, believes I'm the one being arbitrary by putting a film's value ahead of the academy's rules. But it's the academy that has put itself in an indefensible position by devising rules that are needlessly arbitrary.

A rule decreeing that foreign films have to be "predominantly in a non-English language" is a rule showing its age. Already the common business language, English is quickly becoming a common language of cinema as well, especially as local productions try to reach a global audience. Even worse, by overruling a selection made by a respected group of filmmakers in the film's country of origin, the academy allows itself to be viewed as another arrogant American institution that insists on having the rest of the world play by its rules.

12 תגובות ל - “לוס אנג'לס טיימס לאקדמיה האמריקאית: זירקו את התקנון שלכם מהחלון והתחילו מהתחלה”

  1. יותם 24 אוקטובר 2007 ב - 10:52 קישור ישיר

    בלייברג די לבכות כבר

    אלוהים, כאדם שממש לא חיפש צד במאבק הבופור מול התזמורת (למרות שאהבתי את ביקור יותר), אני חייב לציין שהבכיינות הבלתי נסבלת של מפיקי ביקור ובלייברג בראשם, גורמת לי לא להרגיש צער רב על הפסילה.
    די, הסרט שלכם לא עמד בתקנון שקיים מזה שנים והיה ידוע לכול. נסיתם להסתיר את זה (זכותכם אגב) ונתפסתם, אז מספיק להאשים את כל העולם ולהכניס טיעונים פוליטיים מגוחכים.

    אני חושד שבלייברג מתנהג בצורה הבזוייה הזו בכדי להעלות את הבאזז סביב הסרט שלו וכך להרוויח יותר כסף. זו זכותו אבל שיוציא אותי ואת מדינת ישראל האומללה ומוכת המלחמות מהסיפור.

  2. יניב אידלשטיין 24 אוקטובר 2007 ב - 10:55 קישור ישיר

    תכלס אני מסכים עם כל מה שנאמר, אבל תשמעו איזה דמעות תנין פולניות בלייברג מזיל…

    He stopped to compose himself. "How does the academy think that Israelis and Egyptians can talk to each other? Should they only talk with weapons?"

    הוא פשוט נשמע פה כמו פלדרמאוס מהחמישייה הקאמרית… "איים ג'ואיש טו! פיניש דה וורק!!!"

  3. יניב אידלשטיין 24 אוקטובר 2007 ב - 11:00 קישור ישיר

    חחחח…
    כתבתי את התגובה לפני שראיתי את מה שיותם כתב…

  4. ברק 24 אוקטובר 2007 ב - 11:21 קישור ישיר

    לא מסכים.
    הרי אף אחד לא מונע מביקור התזמורת להשתתף באוסקר, בכל הקטגוריות הרגילות. קטגורית אוסקר לסרט בשפה זרה, היא מעין קטגוריית בונוס מיוחדת, על מנת לעודד סרטים שיוצאים בשפה זרה, משום שסרטים כאלו נתקלים בקושי אצל הקהל האמריקאי.
    אבל, אם סרט הוא דובר אנגלית, לא צריכה להיות לו כל בעיה להתמודד עם יתר הסרטים באוסקר, על פי איכותו נטו, בתחרות הרגילה.
    אם פותחים, במקביל ולא במקום לתחרות הרגילה, מסלול נוסף ונפרד לאוסקר בונוס לסרט בשפה זרה, צריך שיהיה קריטריון ברור מי זכאי להתמודד בו.

    לכן, לא הבנתי מה גולסטין מציע ?
    שהרי אם "ביקור התזמורת" כל כך טוב, שיתמודד בתחרות הרגילה (מה שכנראה יקרה, ו"ביקור" לא יזכה).

    מה לדעת גולסטין (או לדעתך יאיר) צריך להיות הקריטריון לאוסקר לסרט הזר ?

  5. דורון 24 אוקטובר 2007 ב - 12:25 קישור ישיר

    ברק – אולי "סרט שהופק מחוץ לארצות הברית"?

  6. יניב אידלשטיין 24 אוקטובר 2007 ב - 13:28 קישור ישיר

    דורון – צודק!

  7. רודה 24 אוקטובר 2007 ב - 13:33 קישור ישיר

    ואז גם אוסטרליה, ניו זילנד ובריטניה בפנים?

  8. ברק 24 אוקטובר 2007 ב - 14:57 קישור ישיר

    מה זה "הופק מחוץ לארה"ב" ?!
    הלוקשיין של הצילומים ?
    האזרחות של המפיקים ?
    המקום בו נמצא חדר-העריכה ?

    אתם כנראה מתכוונים לכתובת הרשומה של חברת-ההפקה. זה באמת הקריטריון הנכון לאוסקר לסרט בשפה זרה.

    אני פונה עכשיו למר אבי ארד להעביר את כתובת חברת הפקה שלו לישראל. כך הוא יוכל לשלוח את סרטו הידוע "ארבעת המופלאים: שובו של הגולש הכסוף" לתחרות פרס אוסקר הזר, כנציג מדינת ישראל.
    הסרט כמובן גם ישתתף בתחרות פרסי אופיר (ואז נזכה לראות את ג'סיקה אלבה נוחתת לקבל את פרס השחקנית הטובה ביותר….)

  9. ברק 24 אוקטובר 2007 ב - 14:58 קישור ישיר

    הקריטריון "הנכון" במרכאות כמובן…

  10. רונה 24 אוקטובר 2007 ב - 15:36 קישור ישיר

    ואו- אני ופטריק גולדשטיין כנראה חולקים את אותה מפה אסטרולוגית! "השליכו את ספר החוקים שלכם מהחלון", "למעשה האנגלית במדוברת בסרט היא כל כך שבורה… זה לא הוגן באופן גרוטסקי להעניש אותו על כך שהוא מראה כמה קשה התקשורת בין תרבויות מתנגשות", "אם באופן עקבי ספר החוקים גורם לאקדמיה להשאיר סרטים נהדרים בחוץ, נראה שיש כאן בעיה", ואחרון חביב- "אנגלית הופכת לשפה שגורה בעסקים וגם בקולנוע… פסילה מציירת את האקדמיה כעוד מוסד אמריקאי מתנשא". לא יאומן- מילה במילה כמו הטוקבקים שלי, אבל נכתב על ידי אמריקאי מלידה, בלוס אנג'לס טיימס. וכולכם אמרתם שאני מתבכיינת, לא יודעת להפסיד בכבוד, ובעיקר סותרת את עצמי. אז צדקתם, אבל טעיתם.

  11. ארטיום 24 אוקטובר 2007 ב - 21:18 קישור ישיר

    וואו, מזמן לא היה כזה קונצנזוס בבלוג. אני כמובן מסכים עם כולם. כל כך הרבה חירטוטים של יחצ"נים ועיתונאים קנויים.

    לא רק שאני תומך בהחלטת האקדמיה, אני חושב שהיא צודקת לחלוטין. כמעט לא כלכלי להפיק סרט שאינו באנגלית גם במדינות שזאת אינה שפתן הראשונה, וחובה שלפחות קטגוריה אחת באוסקר תתמוך ותגבה סרטים כאלה בשפות נשכחות כמו עברית. סרטים כמו 'חיים של אחרים', 'טסוטסי', 'הים שבפנים', 'גיבור' או 'הכול אודות אמא'; כולם סרטים טובים לא פחות מ'ביקור' שללא קטגוריה זו קטנים הסיכויים שהצופה האמריקאי היה מתעניין בהם.
    וכפי שברק אמר, אם 'ביקור' הוא אכן סרט מכזו איכות נדירה, אדרבה – שייתחרה על טיקט הסרט או התסריט הטובים ביותר. או שאולי פתאום שם בלייברג מקבל רגליים קרות?

  12. בולדוג 25 אוקטובר 2007 ב - 15:35 קישור ישיר

    למה כל התגובות שאוהדות את ביקור התזמורת נמחקות כאן ונשארות רק התגובות ההזויות של אלה שמשום מה ממש מרוצים מהפגיעה בסרט והיא לא הספיקה להם?
    שלא לדבר על התגובות שנמחקות בשניה שהן עולות לגבי אי הנוחות ממעורבות האנשים בארץ שתרמו לפסילה שלו?

    האם זה לא בלוג להבעת דעות?

    בולדוג.

    רוה לבולדוג: התגובות היחידות שנמחקות כאן הם של הטרול הידוע בכיונייו המשתנים "חתום למחיקה" או "ידיד הבלוג" (או "אנטי ארטיום" מהלילה). הצהרתי לפני כמה חודשים שבשל האלימות שבה הוא כותב הוא מורחק מהבלוג. בהתחלה חשבתי שפעם בכמה שבועות, כשיוצאת לו תגובה עניינית, אשאיר אותו. אבל זה תמיד התנקם בי, בבלוג ובשאר הקוראים שנחשפים לכמות באמת בלתי מווסתת של גועל נפש מצידו. האיש, כנראה בשל הפרעה נפשית, הפך את העסק לאתגר לילי להתחזות לקוראים אחרים, להיכנס מכתובות IP רנדומליות, רק כדי להשאיר את תביעות רגליו מלאות הסחי. וכך, כל בוקר אני מתחיל את יומי במחיקת תגובותיו מהלילה (אם רק היה לוחץ קצת על המודעות בעודו כאן הייתי יכול לממן אסיסטנט שיישב ויעשה את זה בלילות במקומי). וכשאתה מדבר על "מעורבות האנשים שתרמו לפסילה" אתה מדבר על חברי האקדמיה האמריקאית שבודקים כל סרט מול תקנון ולא מעניין אותם אם אתה ערן קולירין או אנג לי? או שאתה מדבר על מפיקי הסרט ששיקרו לאקדמיה הישראלית כשהצהירו על כמות האנגלית בסרט? או על האקדמיה הישראלית ששלחה סרט שהיא ידעה שנמצא בסכנת פסילה מבלי לקחת אחריות ולבדוק בעצמה האם הסרט עומד בתקנון של התחרות אליו הוא נשלח? או על המפיץ האמריקאי של הסרט שהצליח להפוך פסילה, די צפויה, לאירוע תקשורתי די מבריק שהפך את "ביקור התזמורת" לסרט הזר המדובר ביותר באמריקה כרגע? ואל תתבלבל: הבלוג הזה אוהד את "ביקור התזמורת" עד מאוד (חפש את הביקורת בלינקים משמאל). הדיון אינו בקשר לאיכויותיו. כל מה שטענתי כאן, מאז מאי ועד "אמרתי לכם", הוא: האם הסרט עומד בתקנון לאוסקרים? מה התגלה לבסוף? שלא. אך הוא עדיין עשוי להיות מועמד בגלובוס הזהב, האקדמיה האירופית, פרסי אינדיפנדנט ספיריט וכל פרסי אגודות מבקרי הקולנוע השונים, ובהם הוא בוודאי יזכה לנוכחות.


השאירו תגובה ל - יניב אידלשטיין