היום, 29.12, לפני 25 שנים מת אנדריי טרקובסקי בבית חולים בפריז מסרטן ריאות. הוא היה בן 54 והשאיר אחריו בסך הכל שבעה סרטים. כולם מהסרטים היפים והמדהימים ביותר – מכל כיוון שאני בוחן אותם – שאי פעם נעשו.

בחודש ינואר יציגו הסינמטקים בארץ את כל סרטיו, חלקם בעותקים חדשים, ואני חושב שזו צפיית חובה לכל מי שמגדיר עצמו שוחר קולנוע, קודם כל כי מסופקני אם מבחינה ויזואלית תמצאו מקבץ סרטים כה יפה.

באופן מפתיע, ארבעה משבעת סרטיו צץ באחרונה ביו-טיוב באופן רשמי וחוקי לחלוטין, כחלק מהערוץ המדהים למדי של מוספילם, אולפן הקולנוע הסובייטי שהפיק את כל הסרטים בימים ברית הקומוניסטית, מאייזנשטיין ועד טרקובסקי (הרוב שם גם עם תרגום לאנגלית, אם תלחצו על כפתור ה-cc).

הדיסקליימר הרגיל: אל תצפו ביו-טיוב ובמחשב בסרטיו של טרקובסקי. סרטיו דורשים המון ריכוז וסבלנות. הם קצת כמו מדיטציה, צריך להסתנכרן לאורך הגל שלהם כדי לקלוט אותם, כדי להשתחרר מהמירוץ המטורף שהורגלנו אליו בחיפוש אחר נראטיב. טרקטבסקי מביים במתינות, עם שוטים ארוכים שמספרים סיפור ויזואלי שלם במנותק מהמילים, אם בכלל יש מילים. אם אתם רוצים רק כטיזר לפני שתצפו בהם על מסך גדול בינואר בסינמטקים, אדרבה. או כהתרעננות למי שכבר צפה ובקיא ורק רוצה להיזכר בסצינה או שתיים.

"נעורי איוון", סרטו הארוך הראשון וגם סרטו הקצר ביותר, רק 90 דקות (חפשו את השוטים שספילברג גנב ל"סוס מלחמה" מהסרט הזה)

"אנדריי רובלב", יצירת מופת בת שלוש שעות. חלק א'. חלק ב'. האפיזודה האחרונה בסרט (מתוך שמונה חלקיו), על בונה הפעמונים הצעיר, היא כמו סרט קצר שעומד בפני עצמו ונמשך 45 דקות. לכאורה אין לו שום קשר לעלילת הסרט (דמותו של אנדריי רובלב מופיעה רק ממש בסופו), ומי שרוצה לראות את טרקובסקי בפאזת מספר הסיפורים שלו, ולא כמי שרק מייצר שוטים מרהיבים אך ארוכים ואיטיים ודיונים כבדים ופילוסופיים, מוזמן להתחיל מהנקודה הזאת.

"מראה". אולי הסרט הכי אבסטרקטי/פיוטי של טרקובסקי, אבל יש בו כמה מהפריימים, השוטים והרגעים הקולנועיים הכי יפים שלו.

"סטאלקר". יצירת המופת הכי גדולה והכי נערצת והכי יפה של טרקובסקי. שעתיים וחצי. בקריירה של פסגות, זהו השיא. הרהור פילוסופי במסווה של סרט מדע בדיוני. חלק א'. חלק ב'. (את החלוקה לפרקים ומערכות עשה טרקובסקי עצמו). צפו בשתי הדקות הראשונות של חלק ב'. אם לא תתפעלו מיד מכמה שזה יפה, אין לכם סיכוי עם טרקובסקי.

הלינקים מכאן.

==================

אגב, ביקור בתערוכת "פנס הקסם" במוזיאון ישראל רק מראה כמה השפעתו של טרקובסקי של במאים שפעלו לציו ובשפעתו גדולה על אמנות בת זמננו. הסרט הקצר (שמונה דקות) "פר ספקולום" של אדריאן פאצ'י (המוקרן במוזיאון ב-35 מ"מ) הוא הרחבה לשוט מפורש מתוך "מראה".

מתוך "פר ספקולום" של אדריאן פאצ'י במוזיאון ישראל

יש שם שתי עבודות צילום ענקיות שהזכירו לי את סרטיו של אנגלופולוס (גם הוא מהמילייה הקולנועי של טרקובסקי). ובכלל, האמנות העכשווית מאוד קולנועית. יש שם עבודה של ז'וליאן אודבר בהשראת "המחפשים" של ג'ון פורד. וסטילס של האמן/במאי אייזק ג'וליאן מתוך עבודת וידיאו של עצמו. והכי אהבתי את "סרט נר" של ג'ונתן מונק, סרט באורך שש שעות, המוקרן מתוך שמונה גלגלי 16 מ"מ המתאר נר נשרף, מרגע הדלקתו ועד שהוא נמס כולו. למרות שבמוזיאון כתבו שזה בהשראת "אמפייר" של אנדי וורהול, לי היה ברור שזה רימייק קולנועי לציור של גרברד ריכטר, ההוא מעטיפת התקליט של סוניק יות.

וכן, הפילם עזב את בתי הקולנוע ועבר למוזיאון. גם במוזיאון תל אביב וגם במוזיאון ישראל (וגם בטייט מודרן, בדיוק לפני שנה), העבודות שהכי אהבתי היו הקרנות מ-16 או 35 מ"מ.

ציוץ