את ההתפעלות שלי מ"סרט לבן" ביטאתי כבר כאן. כמו גם את האבחנה שיש משהו בסרט הזה – בעוצמתו וביופיו – שלקח אותי ל"פאני ואלכסנדר" של ברגמן. ובכלל, לברגמן. ושזה הסרט הראשון של האנקה שאני באמת אוהב (אני אוהב את רוב "קוד לא ידוע", חלקים מ"שעת הזאב" – הו, רק עכשיו אני קולט עוד חיבור עם […]
למרות שלא הייתי רוצה שנתרגל לשפוט סרטים על פי האופן שמתייחסים אליו המפיצים בארץ, לפעמים זה עובד לא רע. ולראייה: “מתחיל מחדש". מה אנחנו יכולים ללמוד מסרט שבחרו לקרוא לו "מתחיל מחדש" בעברית? דבר אחד: שמפיציו לא השקיעו בו יותר מדי מחשבה ויצירתיות. זו התחושה שעולה בראשי למראה השם (יתכן והיא שגויה). כי הרי, אם […]
על הצפייה הראשונה שלי ב"הזמן שנותר" בפסטיבל ירושלים, כתבתי כאן. זוכרים את האקלים הפוליטי של שנות ה-80? עמוס גיתאי נודה מערוץ 1 כי עשה סרט תיעודי על פועלי בניין ערביים שבונים בתי בישראל ומתגעגעים לאדמות אבותיהם. אזרחים ישראליים נשפטו ונרדפו כי נסעו לפגוש בכירים פלסטיניים, ובינהם יאסר עראפת. תחושה מתשכת של השתקה, דיכוי חופש הדיבור, […]
שועל בודד בסוף השנה העליתי כמה מהפריימים שהכי אהבתי ב-2009. הנה עוד אחד מסרטי 2009, שראיתי רק כעת, וגם הוא הכיל כמה שוטים שגרמו לעיניי להיפער בהנאה: "מר שועל המהולל" (The Fantastic Mr. Fox), הניסיון (המאוד מוצלח) של ווס אנדרסון לעשות סרט ווס אנדרסוני באנימציה (וכרגיל, זה נראה כמו עוד אחד מהפקותיו של מקס פישר). […]
אם הבלוג הזה היה באנגלית, היו לנו בסוף השבוע הזה ביקורות על סרטים עם goats, fish ו-fox בשמם. גן חיות. הנה סרטה השני של אנדריאה ארנולד ("דרך אדומה"), במאית שנראה לי שבזאת אני מפסיק לחכות ולצפות לסרטיה. פורסם ב"פנאי פלוס", 27.1.2010 כבר בתחילת הסרט, הרגשתי מבולבל. למה אנדריאה ארנולד בחרה לצלם את סרטה בפריים מרובע […]
דרום אפריקה הולכת חזק השנה בקולנוע, לא? קודם "מחוז 9 " ועכשיו "אינוויקטוס", שזה בדיוק כמו "מחוז 9 ", רק בלי החיזרים. וסרט שכמעט מתבקש לתת לו את הכותרת "במאי לבן, לב שחור" (פראפרזה על סרט אחר של קלינט איסטווד) והאמת שלקח לי זמן להתחמם על הסרט הזה, ולהתחבר אליו, אבל בסופו של דבר הוא […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 14.1.2010 מכירים את זה שלהקה מתפרקת וחבריה מתחילים להוציא אלבומי סולו? זה רגע די חושפני, לא? פתאום מתחוור מי היה באמת המוכשר בחבורה, מי שם היה הדומיננטי יותר. בקולנוע זה כמעט לא קיים, אלא אם יגיע יום ובו האחים כהן יחליטו שהם רוצים להתחיל לביים בנפרד. מקרה נדיר שכזה קרה לפני עשר […]
למה נזכרתי בזה פתאום? אסביר מחר. פורסם ב"העיר", 8.1.2004 ג'יימס אדיקשן עיניים גדולות, לב ענק וחוש הומור מפתיע במורכבותו ובמסריו הופכים את "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" לסרט הישראלי החכם והמוצלח ביותר של השנה החולפת משום מה הרביתי לחשוב על רפי בוקאי המנוח במהלך הצפייה השנייה שלי ב"מסעות ג'יימס בארץ הקודש". קודם כל, כי השם המעט […]
זהירות, ספוילר בפסקה הראשונה. אני אוהב להצביע על הרגעים האלה בסרטים שבהם הסרט לוחץ לך על כפתור במוח (או בלב) וכל הגוף נדלק כמו עץ חג מולד. רגעים חמקמקים, בוודאי סובייקטיביים מאוד, אבל ששם נמצאת האהבה שלנו לסרטים, מקום בו אנחנו מכריזים "אני הולך עם הסרט הזה". הרגע הזה מגיע ב"הקופסה" כמעט בסופו. עד אז […]
תגובות אחרונות