המועמדים לבאפט"א פורסמו הבוקר. אם זו לא עונת האוסקרים הראשונה שלכם איתי אתם בוודאי כבר יודעים שאני מחזיק מהבאפט"א כפרס שיכול לחזות מהפכים ותפניות והפתעות באוסקר. רבים מחברי הבאפט"א (האקדמיה הבריטית) הם גם חברי האקדמיה האמריקאית. קטגוריות המשחק הן המקום לשים טוב לב למה שקורא בבאפ"א כי עשויה להיות לזה השלכה גם לאוסקרים.

 

כך למשל אנחנו רואים הבוקר שמליסה מקארתי מועמדת לפרס שחקנית המשנה על "מסיבת רווקות", האם זה מבטיח לה מועמדות גם לאוסקר?

 

אבל צריך לדעת לסנן מהבאפט"א את הפטריוטיות הבריטית. המועמדויות הרבות ל"החפרפרת" ואף ל"חייבים לדבר על קווין" לאו דווקא יבואו לידי ביטוי באוסקרים (למעט בקטגוריות המשחק). והאם המועמדות של מייקל פסבנדר על משחקו ב"בושה" תבטיח לו גם מועמדות לאוסקר או שזה עניין פנים-אנגלי? נגלה בדיוק היום בעוד שבוע, כשיתפרסמו המועמדים לאוסקר.

 

אבל אני דווקא רוצה להפנות את תשומת ליבנו ל"סנה" ("Senna"). שימו לב שהסרט התיעודי המצוין שביים אסיף קפדיה על הנהג המירוצים הברזילאי מועמד לפרס הסרט הבריטי הטוב ביותר. כן, סרט תיעודי מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. והוא גם מועמד על עריכה (עקף את "נערה עם קעקוע דרקון"!), וחוץ מזה הוא מועמד גם בקטגוריית הסרט התיעודי.

 

וזאת בשעה שבישראל ממשיכה ההפרדה הגוכחת והמיושנת בין "סרט עלילתי" ו"סרט תיעודי". בשנה שעברה לא היתה שום סיבה ש"ארץ בראשית" לא יהיה מועמד לפרס הסרט בפרסי אופיר ובוודאי לפרס העריכה. כנ"ל "שתיקת הארכיון". כנ"ל "הדירה". וזה היה חוסך את הריב האידיוטי סביב זכאותו/אי זכאותו של "המדריך למהפכה" למועמדות. שם הקטגוריה הראשית צריך להיות "הסרט הטוב ביותר". לא "הסרט העלילתי", או כל מגבלה וצמצום כלשהו.

 

להיכללות במועמדים לפרס אופיר צריך, לדעתי, להיות קריטריון אחד בלבד: סרט באורך מלא (מעל 70 דקות) שהוקרן מסחרית בבתי הקולנוע (צריך לקבוע מה זו "הקרנה מסחרית" לצורך העניין, אבל גם כאן יש מודלים מן העולם שדנו בכך קודם ויכולים לסייע לנו). מצד אחד זה ינכש החוצה סרטים שלא הגיעו לבתי הקולנוע (אם הבכורה שלך בטלוויזיה, לך להתחרות בטקס פרסי הטלוויזיה), מצד שני יגביר את הפרופיל של מעט סרטי התעודה שכן זוכים להצלחה ולעניין מחוץ לגטו התיעודי של ערוץ 8/יס דוקו/דוק-אביב.

 

מתי זה כבר יקרה? אנחנו כבר באמצע ינואר. לאקדמיה הישראלית יש כבר יו"ר חדש שלושה חודשים, יש לו את טקס הפרסים בעוד שמונה חודשים, הזמן לעדכן את התקנון המיושן של האקדמיה ולרענן את הפרס הזה הוא עכשיו.

הנה מונולוג הפתיחה של ריקי ג'רווייס. שבע הדקות האלה וחמש הדקות שיקח לכם לקרוא את הסיכום שלי בפנים עם שמות הזוכים ועניינים מרכזיים, ואתם מסכמים את גלובוס הזהב וחוסכים לעצמכם כשעתיים וחצי נוספות.

 

 

 

3:06: מתחילים. ריקי ג'רווייס כבר עולב בהוליווד (לג'וני דפ: "ראית כבר את 'התייר'"?). ג'וני דפ מציג את "הוגו".

 

ג'רווייס: אגודת העיתונאים הזרים בהוליווד הוא מוסד ללא כוונת רווח. ממש כמו אן.בי.סי.

 

ועוד אחד: אגודת העיתונאים הזרים בהוליווד הזהירה אותי שאם אעליב מישהו מכם הערב, הם מבטיחים לי שהם יזמינו אותי להנחות גם בשנה הבאה.

 

והנה באים הפרסים:

 

3:08: ג'ררד באטלר ומילה קוניס עם פרס שחקן המשנה.

הזוכה: כריסטופר פלאמר, "בגינרס".

 

3:13: אשטון קוצ'ר ואל מקפירסון עם שחקנית בקומדיה (טלוויזיה).

הזוכה: לורה דרן, "מוארת".

זהו הגלובוס השלישי של לורה דרן.

 

רוב לאו וג'וליאן מור מציגים את מיס גולדן גלוב, הנערה שמגישה לזוכים את הפסלון, בתה של אנדי מקדואל ואז:

3:21: סרט או מיני-סדרה (טלוויזיה).

הזוכה: "דאונטון אבי"

ג'וליאן פלואוז, זוכה האוסקר על כתיבת "גוספורד פארק" ויוצר הסדרה, מקבל את הפרס בשם צוות.

 

שחקנית בסרט או מיני-סדרה (טלוויזיה).

והזוכה: קייט ווינסלט, "מילדרד פירס".

זה הגלובוס השלישי שלה, הראשון על תפקיד טלוויזיוני.

 

3:26: פרידה פינטו מציגה את "חצות בפריז".

 

3:32: נשיאת אגודת העיתונאים הזרים בהוליווד עולה לבמה עם ג'רמי איירונס להציג את האגודה שמחלקת את גלובוס הזהב.

 

ג'ייק ג'ילנהול מציג את "השבוע שלי עם מרילין".

 

ג'רווייס: אנחנו כבר באיחור. אני הייתי מושלם עם הזמנים שלי, זה באשמתכם. קצרו את הנאומים שלכם. אל תודו למשפחה שלכם, שלא עשתה כלום בסרט. תודו רק לשני החשובים: אלוהים והסוכן שלכם.

 

3:35: מליסה מקארתי ופולה פאטון עם פרס השחקן לסדרת דרמה (טלוויזיה):

הזוכה: קלסי גרמר, "בוס"

זה הגלובוס השלישי של גרמר.

 

3:38: סדרת דרמה (טלוויזיה).

הזוכה: "הומלנד".

הופה, יש זוכה ישראלי הערב.

 

3:45: אדם לווין וג'ימי פאלון עם פרסי המוזיקה.

פסקול.

הזוכה: לודוביק בורס, "הארטיסט"

 

פרס השיר.

הזוכה: "מסטרפיס" של מדונה מתוך "W.E" בבימויה.

(מדונה: "תודה לגיא עוזרי על שהיה כל כך מעצבן").

 

שחקנית טורקיה אלמונית עולה לבמה לספר לנו שאת הטקס רןאים עכשיו ב-160 מדינות בעולם.

 

3:57: שחקן בסרט או מיני סדרה (טלוויזיה).

הזוכה: אידריס אלבה, "לותר".

 

4:00: בראד פיט מציג את "משחקי שלטון".

 

קייט בקינסייל וסת רוגן עם פרס השחקנית לקומדיה/מיוזיקל.

(סת רוגן: "שלום, קוראים לי סת רוגן ואני כרגע מנסה להסתיר זקפה ענקית").

הזוכה: מישל וויליאמס, "השבוע שלי עם מרילין".

 

4:07: שרה מישל כלר ופייפר בראבו. שחקן משנה (טלוויזיה).

הזוכה: פיטר דינקלג', "משחקי הכס".

אני חושב שפיטר דינקלג' יכול להיות הברקה בתור המנחה הבא של הגלובוסים.

 

 

ועכשיו ג'ורג' קלוני מחזיר לבראד פיט טובה ומציג את "מאניבול".

 

4:13: ג'סיקה אלבה וצ'נינג טייטום עם סרט האנימציה.

הזוכה: "טין טין".

סטיבן ספילברג זוכה.

 

יואן מגרגור מציג את "50/50".

 

קלייב אואן וניקול קידמן עם פרס התסריט.

הזוכה: וודי אלן, "חצות בפריז"

וודי אלן כמובן לא הגיע.

 

וויליאם ה' מייסי ופליסיטי הפמן (בעל ואשה) שחקנית משנה (טלוויזיה):

הזוכה: ג'סיקה לאנג, "אמריקן הורור סטורי"

זה הגלובוס החמישי של לאנג.

 

4:30: ג'רווייס: "המגישה הבאה שלנו היא מלכת הפופ. שב במקום, אלטון".

 

מדונה עם פרס הסרט הזר.

הזוכה: "פרידה" (אירן).

 

דסטין הופמן עם הפרס לשחקנית דרמה (טלוויזיה).

הזוכה: קלייר דיינס, "הומלנד".

זה הגלובוס השלישי של דיינס.

 

4:42: אמילי בלאנט מציגה את "מסיבת רווקות".

 

טינה פיי וג'יין לינץ' עם פרס השחקן לקומדיה (טלוויזיה).

הזוכה: מט לבלנק, "אפיזודות".

מט לבלנק נראה כמו איך שמתיו ברודריק היה צריך להיראות בגיל הזה.

 

בראדלי קופר עם פרס שחקנית משנה.

והזוכה: אוקטביה ספנסר, "העזרה".

 

 

4:54: ריס וויתרספון מציגה את "היורשים".

 

סידני פואטייה מגיש למורגן פרימן את פרס ססיל ב' דה מיל על מפעל חיים. והלן מירן מצטרפת (ןמדברת יותר מהר ממנו. שיכורה קצת).

 

השעה 5:00. עוד שעה זה נגמר. המחווה למורגן פרימן משעממת נורא וזה הרגע בשנה בו אני תוהה האם בשנה הבאה אטרח לעשות את זה שוב.

 

5:10: רוברט דאוני ג'וניור מציג את "הארטיסט".

 

אנג'לינה ג'ולי עם פרס הבימוי.

הזוכה: מרטין סקורסזי, "הוגו".

 

אופס, ריקי ג'רווייס מפיץ את פצצת ה"פאקינג" בשידור חי. "אנטוניו בנדרס כנראה איש מאוד מעניין, אבל אני לא מבין פאקינג מילה ממה שהוא אומר".

 

סלמה האייק ואנטוניו בנדרס עם פרס הקומדיה (טלוויזיה).

הזוכה: "משפחה מודרנית"

 

5:23: מישל פייפר מציגה את "סוס מלחמה".

 

מארק וולברג וג'סיקה ביל עם פרס השחקן לקומדיה.

הזוכה: ז'אן דוז'רדן, "הארטיסט"

ז'אן דוז'רדן הוא קצת ברוס קמבל של הצרפתים, לא?

 

5:31: קווין לטיפה מציגה את "העזרה".

 

קולין פירת עם פרס השחקנית לדרמה.

הזוכה: מריל סטריפ, "אשת הברזל".

רגע, מבט על המועמדות. רוני מארה. וואו. ובכלפעם שטילדה סווינטון נראית כמו סולן של להקת גל חדש מהאייטיז אני מבסוט.

 

בינתיים מרילין מונרו ומרגרט תאצ'ר זכו בגלובוסים. ובינתיים, מיני-דרמה באולם: מריל סטריפ שכחה את המשקפיים שלה ולא זוכרת את הנאום שלה בעל פה. הארווי וויינסטין רץ עם המשקפיים ונותן לג'ורג' קלוני, שנותן לדיוויד פינצ'ר שיושב הכי קרוב לבמה, אבל פינצ'ר מסרב לעלות לבמה לתת לה.

 

ג'יין פונדה עם פרס הסרט (קומדיה/מיוזיקל).

הזוכה: "הארטיסט".

מפיק הסרט, תומס לנגמן, מזכיר בנאומו את אביו, הבמאי והמפיק קלוד ברי, שביים את "ז'אן דה פלורט", והלך לעולמו לפני שלוש שנים. ברי זכה באוסקר ב-1965 על סרט קצר.

 

5:47: נטלי פורטמן עם פרס השחקן (דרמה).

הזוכה: ג'ורג' קלוני, "היורשים".

 

5:54: הריסון עם פרס הסרט (דרמה).

הזוכה: "היורשים".

 

חוץ מסרט האנימציה, ההימורים היו לא רעים.

 

סמנו לכם את הלייב בלוג הבא, בליל האוסקרים. בוקר טוב.

 

 

 

 

 

 

בשלב זה של חיינו "הארטיסט" הוא הסרט המוביל לזכייה באוסקר, אבל דווקא העובדה שהוא גם המוביל לזכייה הלילה בגלובוס הזהב מהווה את אחת מנקודות התורפה שלו בדרך אל האוסקר. מסיבה עיקרית אחת: "הארטיסט" מועמד – ואף יזכה הלילה – בקטגוריית "קומדיה/מיוזיקל", באותו פיצול מיושן ולא רלוונטי שעדיין מונהג בגלובוסים. בעשרים ומשהו השנים האחרונות רק שלושה סרטים זכו בקטגורייה הזו ואז גם זכו באוסקר: "הנהג של מיס דייזי" ב-1990, "שייקספיר מאוהב" ב-1999 ו"שיקגו" ב-2003. האם יצטרף אליהם "הארטיסט" ב-2012? יתכן.

 

לא יעזור, בהיררכיה של הגלובוסים, פרס הסרט בקטגוריית הדרמה נחשב יותר. לכן לא משנה מי יזכה הלילה בפרס הזה, הוא מיד יהפוך למועמד מוביל שמאיים על מעמדו של "הארטיסט".

 

אז מי זה יהיה? ששה סרטים מועמדים: "היורשים", "הוגו", "העזרה", "מאניבול", "סוס מלחמה" ו"משחקי שלטון" (סידרתי אותם לפי סדר סיכויי הזכיה שלהם לדעתי). הבעיה העיקרית שלי בהימור על זוכי גלובוס הזהב היא שאני לא ממש משוכנע שאני יודע לפי מה הם מצביעים. האם הם באמת מצביעים על טעמם ומצפונם? אני חושש שלא כך הוא וש-90 חברי איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד עושים מאמצים גדולים לקלוע בבחירתם לזוכה באוסקר. הם מבינים שכל עוד הם יכולים לשבת על משבצת "הפרס שמנבא את האוסקרים" לפרס הקיקיוני שלהם יש עדיין סיכוי להישאר רלוונטי (יש גבול עד כמה הגימיק שלהם עם ריקי ג'רווייס יחזיק מעמד).

 

אגב, את דעתם של הטאלנטים בהוליווד על גלובוס הזהב יכולתם לראות בעת הכרזת המועמדויות. כשוודי הרלסון עלה לקרוא את שמות המועמדים הוא התלוצץ ושילב ברשימה את "רמפארט", שם הסרט בו הוא מככב. אני בטוח שאם הוא היה מוזמן להקריא את שמות המועמדים באוסקרים הוא לא היה מעז לחשוב על תעלול כזה מפאת קדושת האירוע.

 

בחזרה לפרס הדרמה. אז מי יזכה? אם הגלובוסים רוצים לנסות לנבא איזשהו מהפך אפשרי באוסקרים, הם יבחרו ב"היורשים". אם הם ילכו לפי ליבם הם יבחרו ב"הוגו". נראה לי שהתחרות מתרכזת בהם. הנטייה כרגע היא לראות ב"היורשים" כזוכה הברור בפרס, אבל בשביל הספורט אני אהמר דווקא על "הוגו".

 

שאר הקטגוריות קצת יותר קלות לחיזוי, נדמה לי:

 

פרס הסרט (קומדיה/מיוזיקל): "הארטיסט"

במאי: מישל הזנוויציוס, "הארטיסט" (אם כי, גם כאן לא אתפלא למצוא הפתעה מכיוון מרטין סקורסזי ו"הוגו").

שחקן (דרמה): ג'ורג' קלוני, "היורשים" (לבראד פיט יש סיכוי מסוים כאן, על "מאניבול". אבל אהמר על קלוני).

שחקנית (דרמה): כאן המירוץ די צמוד, האמת. וכאן, זכות הזוכה עשויה בהחלט להשפיע על האוסקרים. האם זו תהיה מריל סטריפ על "אשת הברזל" או ויולה דיוויס על "העזרה"? אהמר על מריל סטריפ.

שחקן (קומדיה): ז'אן דוז'רדן, "הארטיסט"

שחקנית (קומדיה): מישל וויליאמס ("השבוע שלי עם מרילין").

שחקן משנה: כריסטופר פלאמר ("בגינרס")

שחקנית משנה: זו דווקא קטגוריה מעניינת מאוד ודי צמודה. היא גם תעיד האם יש לסרט מסוים יתרון כלשהו. מי תזכה כאן: ברניס בג'ו על "הארטיסט", ג'סיקה צ'סטיין על "העזרה" או אוקטביה ספנסר על "העזרה". זותחרות בין גונבות ההצגה של העונה. אם בג'ו תזכה זה סימן שהוליווד ממש מאוהבת ב"הארטיסט". ומצד שני, האם יתכן ש"העזרה" ייצא בידיים ריקות? ההימור שלי: אוקטביה ספנסר.

תסריט: האמת, אין לי מושג כאן. בשביל הספורט, אני מהמר כאן על וודי אלן.

סרט אנימציה: "רנגו"

סרט זר: "פרידה" (אירן)

 

הנה רשימת המועמדים המלאה (יש שם גם עולם שלם של מועמדויות לטלוויזיה).

 

ניפגש כאן ב-3:00 בלילה לצחוק מהבדיחות של ריקי ג'רווייס ולראות את כוכבי הוליווד מסתלבטים על מצביעי הגלובוס ועושים חזרות על נאומי האוסקר שלהם.

 

ההימורים שלכם?

בשבוע האחרון צילמה רוני קידר ("ג'ו ובל") סרט קצר חדש בשם "Bunny Love". תמונות ראשונות מהסט צצו בפייסבוק. למשל:

 

 

 

כדי לעקוב אחר הסרט בפייסבוק אתם צריכים לעשות לייק לעמוד הזה, אבל היזהרו, כי בתמורה תקבלו בדף הפרופיל שלכם עדכון שנראה כמו וידוי פרוורטי למדי. תראו מה גיליתי על עצמי:

 

 

 

האמנם?

 

==============

 

בראבו, דובדבני, בראבו.

 

אבחנה יפה לשמוליק דובדבני על "סוס מלחמה", שהסרט מזכיר במשהו את "הסייח השחור". אבל הנה החוליה החסרה שרק מזכירה עד כמה האבחנה הזאת מדויקת: אחרי שספילברג ראה את "הסייח השחור" הוא שכר את התסריטאית של הסרט, מליסה מתיסון, לכתוב עבורו את "אי.טי".

 

ובאותו נושא: שאפו, שביט, שאפו. לא ציפיתי ש"סוס מלחמה" יזכה לאהדה ביקורתית בארץ, אבל אני שמח שמתגבשת פה קואליציה פרו-ספילברגית, שמביעה געגוע לקולנוע עם העוצמות הוויזואליות של פעם, ועם הדינמיות המסחררת ורבת השכלולים של ההווה (למעשה, העתיד. ספילברג משיג את כולנו בכמה שנים טובות).

 

ועם זאת, דומני ששניהם משתמשים במילה "קיטש" לא נכון בקשר לסרט הזה. "קיטש" אינה מילה נרדפת ל"סנטימנטליות" או "רגשנות". קיטש זה זיוף, זה פלסטיק זול. אני מתעב קיטש בכל ליבי, אבל אין לי בעיה עם רגשנות. "סוס מלחמה" אינו קיטשי. אולי, לרגעים, סכריני.

 

ואגב, אני שמתי לב באיחור של"סוס מלחמה" יש מבנה מאוד דומה ל"מלחמת העולמות", גם הוא של ספילברג. אני אולי צריך לעדכן את הביקורת שלי על "סוס מלחמה".

 

==============

 

אתמול (שישי) היה המועד האחרון לקבלת טפסי בחירת המועמדים של חברי האקדמיה האמריקאית במשרדי פרייס-ווטרהאוס-קופר. עכשיו יש להם עשרה ימים לספור הכל עד הכרזת המועמדויות ביום שלישי הבא, 24.1, עת יעלו לשידור ג'ניפר לורנס (שהיתה מועמדת לאוסקר על "קר עד העצם") וטום שראק (נשיא האקדמיה) ב-5:30 בבוקר שעון לוס אנג'לס. מה פתאום ג'ניפר לורנס? נו, צריך לקדם את "משחקי רעב" שיוצא במרץ, לא?

 

ושלשום חולקו פרסי בחירת המבקרים (Critic's Choice Awards), והאמת יש סיכוי מצוין ש-90 אחוז מהזוכים בפרס הזה יזכו בעוד חודש וחצי באוסקר. מי זכה? סרט: "הארטיסט"; במאי: מישל הזנוויציוס ("הארטיסט"); שחקן: ג'ורג' קלוני ("היורשים"); שחקנית: ויולה דיוויס ("העזרה"); שחקן משנה: כריסטופר פלאמר ("בגינרס"); שחקנית משנה: אוקטביה ספנסר ("העזרה"); תסריט מקורי: וודי אלן ("חצות בפריז"); תסריט מעובד: סטיב זייליאן וארון סורקין ("מאניבול"); סרט אנימציה: "רנגו"; פסקול: "הארטיסט"; עיצוב: "הוגו"; עריכה: "נערה עם קעקוע דרקון"; אפקטים: "כוכב הקופים: המרד"; סאונד: "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'"; איפור: כנ"ל; תלבושות: "הארטיסט"; צילום: "עץ החיים" ו"סוס מלחמה" (תיקו); סרט זר: "פרידה"; סרט תיעודי: "ג'ורג' הריסון: חי בעולם חומרני".

 

כאמור, חלק נכבד מהרשימה הנ"ל יהיה זה לרשימת זוכי האוסקר.

 

אותי מבאס למצוא שם את "הארטיסט" זוכה בפסקול. אני מת על הסרט הזה ואשמח לראות אותו זוכה באוסקר (אם כי, אם הייתי חבר אקדמיה נראה לי שהייתי בוחר ב"הוגו"), אבל לבחור בו כזוכה באוסקרעל המוזיקה זה להפגין חרשות. למעשה, כשם ש"דרייב" נפסל מהתמודדות בקטגוריית הפסקול כי הנהלת האקדמיה מצאה שיש בסרט יותר שירים ומוזיקה לא מקורית מאשר מקורית ולכן הסרט לא כשיר. העובדה שהמוזיקה הכן מקורית של קליף מרטינז היתה נפלאה לא היתה רלוונטית. ובכן, "הארטיסט" הוא כמעט כולו מוזיקה לא מקורית, בין אם שימוש מובק וארוך מאוד ב"ורטיגו" ובין הומאז'ים עלומים יותר. יש בו נעימת נושא אחת שבוודאי תתנגן לא פעם במהלך טקס האוסקרים (ומחר בלילה בגלובוס הזהב) ובעיקר, יש בו בוודאי הכי הרבה מוזיקה (שכן הסרט רצוף מוזיקה מתחילתו ועד סופו). ואכן, לא פעם כשבאים לנבא את האוסקרים הדרך הכונה לעשות את זה היא להחליף את המילים The Best במילים The Most. כי לזה חברי האקדמיה יודעים לשים לב. לכן, לשם הדגמה, השאלה היא לא למי היתה השנה עבודת העריכה הכי טובה, אלא למי היה "הכי הרבה עריכה" (כלומר למי היה הכי הרבה קאטים בסרט) וזה, השנה, ללא ספק "נערה עם קעקוע דרקון", לכן הוא בוודאי יזכה. למי היה הכי הרבה תלבושות (כלומר, גם עיצוב תקופתי וגם הרבה סטטיסטים)? למי היה הכי הרבה עיצוב? ומכאן: למי היה הכי הרבה מוזיקה. ולכן "הארטיסט" יזכה. וזו קטגוריה היחידה שלא יגיע לו הפרס הזה.

  להמשך הקריאה…

לווס אנדרסון יש סרט חדש, "Moonrise Kingdom" שמו. עם ברוס וויליס, ביל מוריי, פרנסס מקדורמנד, אד נורטון, טילדה סווינטון והאוסף הכי מופלא של פריימים יוצאי דופן בטריילר שלו:

 

 

 

==============

 

אני רוצה לראות את הסרט הזה על ג'ימס מרפי ומופע הפרידה והפירוק של אל.סי.די סאונדסיסטם. מעניין מי יהיה הראשון שיביא לנו אותו, מי מבין הגופים שאחראים על קולנוע תיעודי יהיה מספיק מעודכן, עכשווי, קשוב ורלוונטי כדי לרוץ ולתפוס אותו בזמן. אז מי זה יהיה? דוק אביב? פסטיבל אפוס? פסטיבל ירושלים? פסטיבל חיפה? יס דוקו? ערוץ 8? מי? הסרט יוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדאנס בשבוע הבא. הנה מתאבן:

 

 

================

 

לאיגוד הבמאים יש אתר חדש. היכנסו אליו, כי חוץ מענייני איגוד שוטפים, הוא מוקד התגייסות לפעילות אקטיביסטיות שונות הקשורות ברגולציה והפרות הסכמים, בעיקר מול הזכיינים.

 

אגב, מה עם פרס שנתי מטעם איגוד הבמאים לבמאי המצטיין בקולנוע ובטלוויזיה?

 

===========

 

איגוד במאים האמריקאי פרסם את המועמדים לפרסיו בתחום בימוי תיעודי. המועמדים הם "גן עדן אבוד: הסוף" (שיוקרן בפברואר ביס דוקו), "פרויקט נים" (שהוקרן בדוק אביב), "ג'ורג' הריסון, חי בעולם חומרני" של מרטין סקורסזי (עכשיו בבתי הקולנוע), "The Interrupters" של סטיב ג'יימס ו"ביל קאנינגהם ניו יורק".

 

=================

 

כדאי לקרוא: מישל הזנוויציוס מתראיין לאבנר שביט (פעמיים) ומספר על 11 השנים בהם חלם לעשות את "הארטיסט" ללא מילים (אגב, את סרטיו הקודמים והמאוד מצחיקים, וכן את "אורות הכרך" ואת "שיר אשיר בגשם" שהיוו השראה לסרט, תוכלו לראות בסוף השבוע בערוץ יס 3).

זו שנת המחוות הגדולות. "הארטיסט", שיוצא היום, עם הסימפולים שלו לקולנוע האילם ולקולנוע-שמתייחס-לקולנוע-האילם; "הוגו", גם הוא עם מחוות לתולדות הקולנוע; והנה מגיע גם "סוס מלחמה". באופן מפתיע, בין "הארטיסט" ובין "סוס מלחמה" נדמה ששנות החמישים עושים הערב קאמבק במולטיפלקס הקרוב אליכם. הראשון הוא סוג של "שיר אשיר בגשם" (עוד עליו מחר), תוצרת 1952, השני הוא מעין דרמת מלחמה בסגנון ג'ון פורד של 1956-1959.

אבל לא רק פורד. סטיבן ספילברג מעולם לא הסתיר את הערצתו לפורד (שלמשרדו הוא התגנב פעם בצעירותו, כבמאי מתחיל באולפני יוניברסל) ולדיוויד לין. נוכחותו של לין, ולו במרומז, תמיד היתה מורגשת יותר אצל ספילברג. בכל פעם שהוא יצא אל המדבר – בין אם זה ב"מפגשים מהסוג השלישי" או "טין טין" – ראיתם ניצוצות מ"לורנס איש ערב" מהדהדים בפריים.

אבל "סוס מלחמה" הוא ההומאז' הקולנועי הכי מופגן של ספילברג לקולנוע של אבותיו, מ"חלף עם הרוח" (ממנו שאוב כל סיקוונס הסיום) ועד "המחפשים", ואולי השימוש הגדול האחרון של טכניקולור על גבי צלולויד.

אני מודה, תחילת הסרט – מעין "דני אלוף העולם" שכזה – לא לחלוטין משכה אותי פנימה. זה קרה 50 דקות אחר כך, כשגיבור הסרט – סוס חצי-גזעי וארוך רגליים, עם כתם על המצח וכתם על הגב ושערה של כסף זוהרת בזנב, שלאורך הסרט מחליף ששה בעלים – נמכר ומגויס בעל כורחו למלחמת העולם הראשונה, שהסרט נכנס לאלמנט שלו וספילברג שולף – אהמ.. – את התותחים הגדולים. האיש הזה מביים כמו אף אחד בדורנו. למעשה, אני חושב שהוא מביים כמו אף אחד בדורו של אף אחד. הומאז'ים שמומאז'ים, כשספילברג מביים סצינות המושפעות מסרטים שראה בילדותו, המקור נראה כמו טיוטה בלבד. עתה זה מגיע לכדי שלמות. אמת, כשהוא מביים סצינות הסתערות, גם כאן רואים את ההשפעה של "לורנס איש ערב", לעיתים בשוטים זהים, אבל רמה כזו של דיוק לא היתה אפילו אצל לין (אולי הבמאי הכי מדויק וקפדן אי פעם). סצינת ההסתערות הראשונה מופתית, אבל היא כלום לעומת סצינת ההסתערות השנייה, על אדמת צרפת, בשדה חיטה. פשוט לא רואים קולנוע כזה כיום, ואני תוהה האם אי פעם נראה כזה שוב.

מרגע שהמלחמה מגיעה ל"סוס מלחמה" הסרט נע בין חמש מערכות נפרדות, כל אחד כמעין סרט קצר בפני עצמו שבו הסוס מפעיל בכל מי שפוגש בו אנושיות וחמלה, בלי קשר אם הוא האויב, המגן, או הנכבש, והסרטים האלה – חלקם מזכירים דברים שספילברג נגע בהם בעבר, מ"אימפריית השמש" ועד "מלחמת העולמות" – מופלאים ממש.

רגע, זה מקרי או מכוון ש"War Horse" זה כמעט אותן אותיות של War Heroes?

 

לא, באמת. מה זה הדבר הזה? מישהו יכול להסביר לי?

 

כדור הפינבול הענקי הזה תלוי מעל שער הכניסה למבנה החדש של סינמטק תל אביב ואני פשוט לא מבין מה זה? עגיל ענק? נזם באף הבניין? מטוטלת ענקית? אשך עצום?

 

אם יש כאן אנשי אפטר-אפטקס ו/או אנימטורים זריזים ופנויים (אני יודע שאתם שם…), בואו נעשה מבצע סרטוני "הכדור הגדול". צרו סרטון קצר עם האפקטים שלכם של כל הדברים שיכולים לקרות עם התכשיט הענק הזה, שתלוי שם כמו אסון – או קומדיה – שרק מחכה לקרות. הכדור נופל ומועך מבקר קולנוע שבדיוק עובר שם? הכדור מתנתק ומתגלגל במורד רחוב הארבעה ומרסק מכוניות בקרליבך? רעידת אדמה קלה גורמת למטוטלת הזו להתחיל להתנדנד ימינה ושמאלה כמו אורלוגין ענק בקצב הולך וגדל עד שהכדור מתנתק ועף כמו בליסטראה הישר לתוך מגדלי רחוב הארבעה? או משב רוח חזק גורם לכדור לעוף הישר לתוך הוויטרינה ומשם ללובי של הסינמטק (שם הוא מועך מבקר קולנוע). בטח עוד דברים יכולים לקרות. ומתישהו, זה הרי ברור כמו קליפת בננה שרק מחכה שמישהו יחליק עליה, הכדור הזה יפול, לא?

מתברר שפסטיבל פאלם ספרינגס הוא ההזדמנות של דיוויד פולנד לתפוס את נציגי ישראל לאוסקר לשיחה. לפני שנה (בדיוק) זה היה ערן ריקליס שם, והשנה תורו של יוסף סידר. פסטיבל פאלם ספרינגס, שמתקיים ממש עכשיו, מתגאה בכך שהוא מצליח ללקט אליו כמות ניכרת מנציגי המדינות לאוסקרים. סידר שם עם "הערת שוליים", כמובן. אז הנה הוא מתיישב ל-30 דקות השיחה שפולנד מקדיש לכל נציגי הקולנוע העצמאי, התיעודי והזר בבלוגו.

 

 

 

אם אין לכם כוח להקשיב לכל – פולנד שואל שאלות נורא משונות שלאו דווקא קשורות למשהו – קפצו לדקה ה-30, שתי דקות מהסוף, בו הם מדברים על מבקרי קולנוע.

בעוד תשעה ימים ייפתח פסטיבל סאנדאנס ובו נציגות מכובדת לקולנוע הדוקומנטרי הישראלי. אחד הסרט שיתחרו בתחרות התיעודית הבינלאומית הוא "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ', שכבר זכה בפרס הסרט התיעודי בפסטיבל ירושלים וחוזר לסאנדאנס אחר שמעבדות הפיתוח שלהם סייעו בהפקת הסרט.

 

לכבוד הבכורה האמריקאית הכינו יוצרי הסרט טריילר באנגלית. "מה הוא תופס בצד ההוא", שואל השופט שמגר. "עוד זווית", עונה לו אלכסנדרוביץ מחוץ לטווח ראיית המצלמה. על זה הסרט, לא? עוד זווית.

 

 

 

"שלטון החוק", ביקורת