06 דצמבר 2007 | 08:18 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

דרושים מתנדבים לסרטוני שביתת האוניברסיטאות

המודעה הבאה הופיעה באתר תעשיה.קום ואני מביא אותה כאן כלשונה. מי שרוצה לתמוך, להתנדב, להצטרף מוזמן ליצור קשר עם רוני, מפרסמת המודעה, במייל המופיע בסופה (ויה דרורית):

סטונדטים ששובתים ברחבי הארץ התארגנו לקבוצה גדולה מאוד והחליטו שהם רוצים לעורר אימפקט מטורף בתקשורת כדי שיתיחסו אליהם. נמאס להם לשבת בבית אדישים הם התחילו לכתוב תסריטים קצרים לסרטונים וכרגע הם מחפשים את הסטודנטים והחבר'ה הצעירים מתחום הקולנוע שיסייעו להם להוציא את זה לפועל. המטרה- להפיץ את הסרטונים, בני הדקה בערך בכל הרשתות החברתיות באינטרנט וכמובן להגיע גם לטלוויזיה או יותר נכון להיות במצב שהיא תגיע אלינו
חברת הפקה כבר הסכימה לנדב לנו ציוד צילום ולהעמיד לרשותנו חדרי עריכה, אבל כמו שאתם יודעים, זה לא מספיק.
בשלב זה אני התנדבתי לעזור להפיק את הפרוייקט אבל גם זה לא מספיק, אני צריכה את עזרתכם. אז מי מוכן להרתם למאבק? או יותר נכון מה אנחנו צריכים:
תסריטאים- שיכתבו מערכונים פסיכיים לגמרי ברוח השביתה ואפשר כבר להתחיל לשלוח במייל
במאים- מוכשרים ומטורפים שמסוגלים לתקתק עבודה בזריזות
שחקנים- שמסוגלים לאלתר ולהחליף דמויות בקצב מטורף
סאונדמן- להקליט סאונד ביום הצילום
עוזרי הפקה- ליום הצילום
צלם- ליום הצילום
עורכים- לעריכה זריזה ומהירה של הסרטונים

מיותר לציין שהכל בהתנדבות אבל למטרה כל כך נעלה, תחשבו מתי בפעם האחרונה תרמתם למשהו באמת חשוב ויצירתי הם באמת זקוקים לנו ואנחנו באמת יכולים לעזור. הפרוייקט חייב לצאת לפועל כמה שיותר מהר ולכן חוץ מתסריטים ועריכה מדובר בסך הכל ביום צילום אחד שתצטרכו להרתם אליו. אנחנו אמנם רק בשלב הרעיון, אבל נשמח לקבל כל עזרה שהיא. מחכה לשמוע מכם
רוני
sirtonimshvita@gmail.com

אשמח, כמובן, להציג את הסרטונים בבכורה כאן.

המודל, אני מניח, הוא זרם הסרטונים של התסריטאים השובתים בהוליווד. והנה מגיע עוד אחד (ויה ניקי פינק):

נושאים: The Daily Show

05 דצמבר 2007 | 23:35 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

"ארץ קשוחה" של האחים כהן מתחיל את המירוץ לאוסקרים

ה-NBR, גוף סמי-קיקיוני שלא מסונף לא לתעשייה ולא לתקשורת, אבל יש לו גישה, ותק וכוח בתוככי הוליווד, הוא זה שמפרסם ראשון מדי שנה את זוכיו בפרסי השנה, ובכך הוא למעשה הראשון שמצמצם את רשימת הסרטים הפוטנציאליים לאוסקר ל-10-20 הבולטים ביותר (ה-NBR מעדיף לחלק כמה שיותר ציונים לשבח לכמה שיותר פרסים ובכך למשוך כמה שיותר כוכבים ומפיקים לסעודת הגאלה בינואר בה מחולקים הפרסים בפועל). "ארץ קשוחה", של האחים כהן, נבחר אצלהם לסרט השנה. טים ברטון הוא במאי השנה על "סוויני טוד". רטטוי" הוא סרט האנימציה. ו"הפרפר ופעמון הזכוכית" של ג'וליאן שנאבל (הפקה אמריקאית דוברת צרפתית) הוא הסרט הזר של השנה (עם ציון ל"ביקור התזמורת" במסגרת הסרטים הזרים הבולטים הנוספים של השנה).
הנה רשימת הפרסים המלאה:

Best Film: NO COUNTRY FOR OLD MEN
Best Director: TIM BURTON, Sweeney Todd
Best Actor: GEORGE CLOONEY, Michael Clayton
Best Actress: JULIE CHRISTIE, Away From Her
Best Supporting Actor: CASEY AFFLECK, The Assassination of Jesse James by the Coward Robert Ford
Best Supporting Actress: AMY RYAN, Gone Baby Gone
Best Foreign Film: THE DIVING BELL AND THE BUTTERFLY
Best Documentary: BODY OF WAR
Best Animated Feature: RATATOUILLE
Best Ensemble Cast: NO COUNTRY FOR OLD MEN
Breakthrough Performance by an Actor: EMILE HIRSCH, Into The Wild
Breakthrough Performance by an Actress: ELLEN PAGE, Juno
Best Directorial Debut: BEN AFFLECK, Gone Baby Gone
Best Original Screenplay (tie):
DIABLO CODY, Juno and NANCY OLIVER, Lars and the Real Girl
Best Adapted Screenplay: JOEL COEN and ETHAN COEN, No Country For Old Men

Top Ten Films:
(In alphabetical order)
THE ASSASSINATION OF JESSE JAMES BY THE COWARD ROBERT FORD
ATONEMENT
THE BOURNE ULTIMATUM
THE BUCKET LIST
INTO THE WILD
JUNO
THE KITE RUNNER
LARS AND THE REAL GIRL
MICHAEL CLAYTON
SWEENEY TODD

Top Five Foreign Films:
(In alphabetical order)
4 MONTHS, 3 WEEKS, 2 DAYS
THE BAND’S VISIT
THE COUNTERFEITERS
LA VIE EN ROSE
LUST, CAUTION

Top Five Documentary Films
(In alphabetical order)
DARFUR NOW
IN THE SHADOW OF THE MOON
NANKING
TAXI TO THE DARKSIDE
TOOTS

Top Independent Films
(In alphabetical order)
AWAY FROM HER
GREAT WORLD OF SOUND
HONEYDRIPPER
IN THE VALLEY OF ELAH
A MIGHT HEART
THE NAMESAKE
ONCE
THE SAVAGES
STARTING OUT IN THE EVENING
WAITRESS

אבל השאלה האמיתית היא איך לתרגם לעברית את שמו של הגוף הזה – ה-National Board of Review – שהוקם בתחילת המאה ה-20 בכלל כגוף צנזורה. הוא לא "איגוד המבקרים" או "אגודת המבקרים" כפי שלפעמים מתייחסים אליו בתקשורת בארץ. אולי "ועד הביקורת הלאומי"?
תוספת: ענבל בתגובות הציעה, ואני אימצתי, את התרגום הכי מדויק לשם של הגוף הזה – "המועצה הלאומית לביקורת". אז מעתה ה-NBR הוא המל"ב.

05 דצמבר 2007 | 19:09 ~ 10 תגובות | תגובות פייסבוק

פני ג'וקר

נדמה לי שאורון הוא היחיד שמתלהב מהמעקב שלי אחרי מפעלות כריס נולאן והבאטמן שלו. הוא לפחות הכי ווקאלי בהתלהבותו. הנה טיזר-פוסטר חדש:

dark knight teaser poster

(ויה Awards Daily)

נושאים: בקרוב

05 דצמבר 2007 | 17:41 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

שוברי קופון

שני עדכוני קופות בהמשך לדיווח מהבוקר:

את "החוב" ראו מיום חמישי ועד אתמול (שלישי) 15,500 איש, כך נמסר ממשרד יחסי הציבור של הסרט. מספר נאה בפני עצמו, מספר מעט חלש כשנזכרים שהסרט הופץ ב-28 עותקים. בכל מקרה, האסטרטגיה של יונייטד קינג – להוציא סרט ישראלי במימדים של שובר קופות הוליוודי – דווקא מנפקת תוצאות יפות. האחוזים שנותרים בידי המפיץ מתוך 15,000 הכרטיסים האלה מכסים היטב את עלות הדפסת 28 העותקים, כך שנדמה שההימור ההפצתי השתלם.
כמו כן, הנתון הזה כנראה אומר ש"החוב" היה במקום השלישי בסוף השבוע בארץ אחרי "כוורת בסרט" ו"מכושפת".

ממשרד יחסי הציבור של גלובוסמקס בקרית ביאליק – מעונו של "בייוולף" התלת מימדי – הגיעה הבשורה שבמשך חופשת החנוכה יוקרן "בייוולף" שש פעמים ביום, כולל בחצות, בשל ביקוש עצום לסרט בגרסתו האיימקסית. בשורה משמחת. הסרט, בגרסתו האיימקס תלת מימד שלו, בהחלט שווה נסיעה לקריות.
הקומוניקט מעדכן שעלות עותק של סרט באיימקס תלת מימד עולה למפיץ 250,000 שקל, בשעה שעלות עותק רגיל (35 מ"מ) עולה 10,000 שקל. כמו כן מדווח שם שרבע מהכנסות הסרט בארץ מקורן בהקרנות האיימקס. שזה נתון די מדהים.
אבל הוא גם מוכיח לי שהחישוב שלי על כמות הכרטיסים שמכר "בייוולף" בארץ הבוקר היתה שגויה. אני הגעתי למספר 31,100 כרטיסים על סמך חישוב בו מחיר כרטיס הוא 35 ש"ח. מחיר כרטיס לאיימקס הוא 57 שקלים. כך שכמות הכסף גבוהה, אבל כמות הכרטיסים נמוכה יותר.
על פי "בוקס אופיס מוג'ו" "בייוולף" הכניס בישראל עד כה $245,464. אם רבע מזה הגיע מאיימקס, זה אומר ש-61,366 דולרים הגיעו מהאיימקס (ב-57 שקלים לכרטיס, או 49 שקלים ללא מע"מ), ושאר 184,094 הדולרים הגיעו מהכנסות רגילות (ב-35 שקלים לכרטיס, או 30 שקל ללא מע"מ). כך שאני מגיע בסופו של חישוב לכ-28,000 כרטיסים שנמכרו ל"בייוולף" בארץ עד כה, 5000 מתוכם באיימקס.

05 דצמבר 2007 | 06:57 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

דבש

אויה. בתגובות נערמות ביקורות איומות על "מצפן הזהב". תכננתי ללכת לראות ביום חמישי, אבל פתאום אני תוהה האם לוותר וללכת למשהו אחר.

=======

שוברי קופות

"כוורת בסרט", אלא מה, היה הסרט הכי קופתי השבוע בישראל. הוא מכר 30,000 כרטיסים בסוף השבוע הראשון שלו, אחרי כל פימפומי סיינפלד וביקורו בארץ. "מכושפת", שפתח בסוף השבוע שעבר עם 18,000 כרטיסים, הגיע בסוף השבוע הזה ל-40,000 כרטיסים. ו"בייוולף", שפתח עם 15,000 כרטיסים בשבוע שעבר, נחלש השבוע והגיע ל-31,100 כרטיסים.

=======

שביתת התסריטאים, החודש הראשון

היום ימלאו חודש לשביתת התסריטאים שהתחילה ב-5 בנובמבר. המו"מ בין התסריטאים לאולפנים התחדש אתמול (שלישי), אחרי שנעצר ביום חמישי ללא התקדמות ממשית. גם ג'אד אפאטו, בראיון לעיתון קנדי, וגם אחד המפיקים האחראים של "אבודים" במייל לניקי פינק, אומרים דברים דומים: האופטימיות נגוזה. האולפנים יכלו כבר לסיים את השביתה אבל הם כנראה מעדיפים להתיש את התסריטאים שיושבים מולם בשולחם המו"מ ולא אכפת להם שהשביתה נמשכת.
ובינתיים מתגלים עוד כל מיני סיפורים משונים בשולי השביתה. כמו למשל שניק קאונטר, שנחשב לאיש הרע בסיפור הזה – הוא נציג האולפנים במו"מ מול התסריטאים ומי שמציג את העמדה הכי קשוחה מולם – הוא אבא של תסריטאית חברת איגוד התסריטאים ובעלה הוא התסריטאי אלכס קורצמן ("רובוטריקים", "משימה בלתי אפשרית 3"). דמיינו את השיחות סביב שולחן האוכל בחג ההודיה האחרון בבית הזה.
או הקשר הזה: פולה ווגנר, שותפתו של טום קרוז לחברת ההפקה שלו, וכעת שותפתו של קרוז בניהול יונייטד ארטיסטס, החליטה לבטל את הפקת הסרט "פינקוויל" של אוליבר סטון. היא מן הסתם היתה צריכה להרים טלפון לסוכן של סטון כדי לבשר לו את זה. הסוכן של סטון הוא וואלי ניסיטה, בעלה של ווגנר. אן תומפסון חילקה את פיסת המידע המוזהבת הזו בכתבה מוצלחת שלה על האופן שבו שביתת התסריטאים משפיעה על הפקות הסרטים, והאופנים בהם האולפנים משתמשים בשביתת התסריטאים כתירוץ לבטל או לדחות הפקות שהם קצת מהססים לגביהם.

=============

לו לומניק, מבקר הקולנוע של ה"ניו יורק פוסט", פרסם בבלוגו את 25 הסרטים הכי טובים של שנת 2007, על פי סדר הא-ב', שמתוכם הוא יבחר וידרג את עשרת הכי טובים לטורו בעיתון. בין 25 הסרטים שהוא בחר: "חותכי ורידים: סיפור אהבה".

==============

היום (רביעי) יפרסם ה-National Board of Review את רשימת סרטי השנה שלו. ה-NBR אינו גוף של מבקרי קולנוע או אנשי קולנוע, אלא של אנשים פרטיים ואמידים שאמורים להיות איכשהו קשורים לעסקי הקולנוע – בעבר הוא הכיל לא מעט אקדמאים ומרצים לקולנוע, כיום הוא מכיל בעיקר אנשים שאוהבים להתחכך עם כוכבי קולנוע ויכולים לממן את זה – והוא נחשב לגוף שזוןכה לכמות בלתי מבוטלת של בוז מהתקשורת הממוסדת. אלא שהם הראשונים שמפרסמים את רשימת סרטי השנה שלהם ולכן הגוף הוותיק שלהם ממשיך לקבל תשומת לב. לכאורה אין לו חשיבות ממשית לגבי האוסקר, בפועל הם עוזרים לצמצם את רשימת הסרטים בעלי פוטנציאל המועמדות לאוסקר מחמישים לכעשרה.

04 דצמבר 2007 | 12:07 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

מעופפים

שווה צפייה: חמש הדקות הראשונות של "מצפן הזהב".

שווה קריאה: סצינה מתוך התסריט של "ג'ונו".

שווה עיון: דיוויד ד'ארסי כותב בהרחבה על "מרגל השמפניה" של נדב שירמן, אותו ראה השבוע ב-IDFA.

שווה הירהור: ראיון לא מאוד מוצלח עם ערן קולירין ב"לוס אנג'לס טיימס", לקראת עליית "ביקור התזמורת" ביום שישי בלוס אנג'לס ובניו יורק.

שווה פינטוז: כתבה מעולה של יהונתן ונדר ממוסף השבת של "מקור ראשון".
הסיפור הוא כזה: עמנואל צור, טייס מימי ראשית המדינה, העמיד פנים שהוא מצלם סרט עלילתי על טייסים באנגליה, ובמסווה הצילומים הצליח להבריח לישראל את המטוסים שהיו אמורים להיות רק פרופס להפקה. סיפור ענק.

בעת שישב עם חברים בבית קפה פאריסאי, היתה לו לפתע הארה. בחורה ניו-זילנדית, שנכנסה למקום והצטרפה לשולחנם, סיפרה למסובים על החלום שלה: להיות שחקנית מפורסמת. כמה וכמה מפיקים, התרברבה הצעירה כדרכם של שחקנים שאפתנים, כבר פנו אליה, ובין היתר הציעו לה לעשות סרט שינציח את מעללי הגבורה של טייסי ניו-זילנד במלחמת העולם השנייה.
צור לא היה צריך יותר מזה כדי להבריק. "בואו נפיק סרט על טייסי ניו-זילנד. באחת הסצנות נשאיר את השחקנים על האדמה – ונמריא ארצה עם המטוסים", הציע לעמיתיו. עוד באותו היום החל לגבש את התוכנית. היו רק כמה בעיות: לצור ולאנשיו לא היה שום מושג איך מפיקים סרט.

מבינים? לקנות מטוסים ולהטיס אותם ללא עזרי ניווט לישראל לא היתה להם בעיה. אבל להפיק סרט? זה כבר ממש מפחיד. מקסים. וזה ההמשך:

הסרט הפיקטיבי הלך והתגבש. נשכרו ארבעים ניצבים ושחקנים. לתפקיד הראשי – לכאורה, כמובן – הובאה במיוחד מפאריס לאנגליה השחקנית שהגתה בלא ידיעתה את תרגיל העוקץ. גם צוותי צילום, תאורה וציוד נשכרו. אתר הצילומים שנבחר היה שדה התעופה רינגווי ליד מנצ'סטר. פרנפילד הגדיל לעשות, ובמודעה באחד העיתונים הזמין את הציבור לבקר באתר ההסרטה.

ואז:

יום ההסרטה, 30 ביולי 1948, הגיע. על פי התסריט, הסצנה של הבופייטרים נועדה להיראות כך: הם יתכוננו לצאת לקרב נגד המטוסים הגרמניים, אהובת הטייס תיפרד ממנו בדמעות כשברקע רצים המכונאים להכנות אחרונות, ומשם ימריאו המטוסים לסקוטלנד להמשך הצילומים. לרשויות בבריטניה הסבירו המפיקים שהנופים בסקוטלנד דומים יותר לנופי ניו-זילנד.
עשרות רבות של צופים התגודדו באתר ההסרטה. הניצבים והשחקנים הראשיים הגיעו. איש לא שם לב לשני פרטים שוליים: אחרי שהבמאי צעק "אקשן", המטוסים לא הוזנקו במבנה, אלא בזה אחר זה; וכיוון טיסתם היה הפוך – במקום צפונה, לעבר סקוטלנד, הם פנו דרומה.
השחקנים ואנשי הצוות, שלא הובאו בסוד תרגיל העוקץ, נותרו על הקרקע, יחד עם החלומות על תהילה קולנועית.

שאלה אחת נותרה פתוחה: מי היה הבמאי של הסרט? והאם היה פילם במצלמת הקולנוע, כך שכל העסק הזה אפילו מונצח איפשהו?
לי זה מזכיר את הקטע מ"ארבינקא" של אפרים קישון בו נשדדת קופת בית מפעל הפיס במסווה של הפקת סרט באישון לילה.
בכתבה מרואיינת משפחתו של צור, שקובלת על כך ששמו לא הונצח ודי נשכח. סיפורו מעללותיו פורסם בספר שלא זכה לתהודה, והסיפור על המטוסים שהוברחו בעיצומו של צילומי סרט פיקטיבי אפילו צועד בכתבה בעיתון לונדוני מהתקופה. ואני יודע עוד דבר: שסטיבן ספילברג מדבר כבר שנים על חלום שלו להפיק סרט על לידת חיל האוויר הישראלי. אם משפחתו של צור תצליח להעביר לספילברג את הספר שנכתב או את הכתבה המקורית מהעיתון הבריטי, נראה לי שזה חומר שיצית את דמיונו. חבל, ג'פרי קצנברג – שותפו של ספילברג בדרימוורקס – בדיוק היה בארץ השבוע.

נושאים: כללי

03 דצמבר 2007 | 13:26 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

Dogshit taco!

south park

יניב אידלשטיין, מתרגם הבית, העלה לגלריית הפייסבוק שלו סריקות מתוך תסריט הקונטיניואיטי של "סאות פארק: הסרט", אותו קיבל לתרגם. אף פעם לא ראיתי איך נראה מסמך הדיאלוגים ממנו עובדים המתרגמים, והתוצאה מבדרת להפליא. כל ביטוי סלנג מבואר עבור המתרגמים הזרים. וכשזה סלנג של סאות פארק ההסברים לא פחות מצחיקים מהטקסט המקורי.
הנה, הישר מהגלריה שלו, כמה דוגמאות:

from the

נושאים: אנימציה

03 דצמבר 2007 | 11:38 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

"עוברים להודו" ו"ריקוד לאור ירח": ביקורות

הביקורת ל"3:10 ליומה" נמצאת כאן. סרט פעולה ומתח לא רע בכלל.
ועוד שתי ביקורות מהשבוע שעבר: שתי אגדות, צפויות, מתוקות, נדושות. אבל האחת חמודה נורא, והשנייה ממש לא.
להמשך הקריאה…

נושאים: ארכיון, ביקורת

02 דצמבר 2007 | 10:39 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

סקורסזי עושה היצ'קוק

scorsese's the key to reserva

זה חייב להיות אחד הדברים הכי מטורפים שראיתי בזמן האחרון, וללא ספק פיסת הקולנוע הכי מלבבת שראיתי באחרונה: מרטין סקורסזי מביים פרסומת באורך תשע דקות לחברת שמפניה ספרדית. צפו בה כאן.
בסיפור המסגרת של הפרסומת מדבר סקורסזי על החזון שלו לצלם התחלה של תסריט שכתב היצ'קוק אך שמעולם לא סיים ולא צילם. המטרה שלו: "לשמר סרט שמעולם לא נעשה". בהנחה – הדי מבוססת – שמדובר במתיחה, ושהתסריט הזה לא היה ולא נברא, סקורסזי מוכיח כאן שהוא שחקן קומי מבריק. ואז אנחנו עוברים לסצינה שהוא מביים על פי התסריט (הפיקטיבי?) של היצ'קוק. ואיזה עונג: עירבול חושני של "האיש שידע יותר מדי", "מזימות בינלאומיות", "נודעת לשמצה" ומופק באופן מרהיב. הצלם הוא האריס סאבידס (הצלמת של קטעי "מאחורי הקלעים" היא אלן קוראס, מ"שמש נצחית בראש צלול" וסרטו המתקרב ונטול השם של מישל גונדרי), העורכת היא תלמה סקונמקר, המוזיקה היא של ברנרד הרמן מ"מזימות בינלאומיות" ועל האפקטים המיוחדים אחראי רוב לגאטו ("טיטאניק", "השתולים") – שימו לב לשוט הפתיחה הארוך (של הסרט בתוך הסרט), ואז צפו בסרטון מתחילתו לקבל את המושג איך הוא בוצע. הקו בין מותחן לקומדיה מעולם לא היה דק וחשוף יותר. קמתי מכסאי מול המחשב והרעתי. יופי של סרט.

האיכות בלינק הזה טובה יותר – מומלץ לצפות במסך מלא – אבל לעצלנים, הנה גרסת יו-טיוב:

02 דצמבר 2007 | 09:58 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

קול ששון

מי היה מאמין: השחקנים הכי טובים באירופה לשנת 2007 הם הלן מירן וששון גבאי. גבאי, אחד השחקנים האהובים עליי והמרגשים אותי בארץ, מקבל את הכבוד המגיע לו. ו"ביקור התזמורת" זוכה באקדמיה האירופית לכבוד שחוקי האקדמיה האמריקאית לא איפשרו לו.
ופרסי האקדמיה האירופית הוכיחו סופית: הטרנד העולמי כרגע הוא קודם כל הקולנוע הרומני, אבל מיד אחריו מגיע הקולנוע הישראלי.
הנה הרשימה המלאה של הזוכים.

כריסטיאן מונגיו, שזכה בפרס הבמאי האירופי ושסרטו "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" זכה בפרס הסרט האירופי, יגיע לישראל לבכורת סרטו בסינמטק תל אביב ב-14 בדצמבר.

ועוד פרסים מאתמול: "לראות אם אני מחייכת" של תמר ירום זכה אתמול בפרס השני בפסטיבל התיעודי IDFA באמסטרדם.

ומי מת בימים האחרונים?

רוג'ר סמית, תעשיין ומנכ"ל, והגיבור הנעדר מסרטו של מייקל מור "רוג'ר ואני". בגיל 82.

מריט אלן, מעצבת התלבושות של "עיניים עצומות לרווחה", "הר ברוקבק", "גברת דאוטפייר" ובאחרונה "אדית פיאף: החיים בוורוד". בגיל 66

איבל קניבל, לא קשור לקולנוע אבל חלק בלתי נפרד מתרבות הגלדיאטורים האמריקאית של שנות השבעים: פעלולן שקפץ באופנועים מעל אוטובוסים, מזרקות וקניונים (מהסוג הגיאוגרפי, לא הצרכני), ושבר אינספור עצמות, מת בגיל 69, שזו שיבה טובה לפעלולן. הנה פרופיל אחד שלו משנה שעברה. והנה ראיון נוסף איתו, ישן יותר.

מל טולקין, התסריטאי הראשי של התוכנית של סיד סיזר, בה התחילו את דרכם מל ברוקס, וודי אלן, ניל סיימון ולארי גלברט. בגיל 94. הוא היה אביו של התסריטאי מייקל טולקין ("השחקן").

ואם לא הייתם כאן בסוף השבוע: ל"סינמסקופ" יש ספין-אוף שהושק אתמול: cinemascopian.com. בלוג קולנוע באנגלית. אתם מוזמנים לבקר גם בו.