לבקשת הקהל, סטארי ואלה, קאמבק רגעי של Monday Morning Mix עם אסופת השירים שאני הכי מאושר מהם כרגע (פלוס Birdhouse in Your Soul מ-1990, בחזקת נשק בלתי קונציונלי שאי אפשר שלא להתחיל בוקר מעולה איתו).

שמונה שירים. חצי שעה. זה נגמר עם "Stay Tuned" של רוברט וויאט (מהחדש שלו, "ComicOpera"). לא יצא לי לשמוע 88 אף.אם באחרונה אז אני לא יודע אם השיר הזה נטחן שם בלי הכרה. זה שיר שאני יכול לדמיין את 88 אף.אם מתמוגגים ממנו. אז גם אם הוא נטחן בלי, בכל זאת אני מוסיף אותו. הוא פשוט יפה באופן בלתי חוקי.

אופציות לשמוע.

1.
כאן, ברצף בנגן המצורף:

2.
להוריד את הקובץ, לשים בנגן ה-MP3.

3.
להאזין בנגן הזה, רק לשירים שאתם רוצים, בסדר שמתחשק לכם:

הוא היה נשוי שש פעמים. הוא דקר את אחת מנשותיו עם אולר. הוא היה מיימסדי ה"ווילג' וויס". הוא היה שתיין. הוא ביים בי-מוביז. והוא כתב כמה מהספרים האמריקאים המפורסמים של חצי המאה האחרונה. הוא זכה בפוליצר. והיה לו פה גדול, טמפרמנט ענק ואגו מפלצתי. נורמן מיילר נפטר בגיל 84 מאי ספיקת כליות. גור וידאל בטח מרגיש שהוא הבא בתור.

=========

זה לא קשור לקולנוע, אבל זו הידיעה העיתונאית הכי מצחיקה שקראתי השבוע (באדיבות ענבל). אידלשטיין וסטיבי, במיוחד בשבילכם.

=========

מדרכות ניו יורק מתחילות להיות צפופות. אתמול הצטרפו לתסריטאים השובתים שובתים נוספים: איגוד עובדי הבמה של ניו יורק. התוצאה: רוב ההצגות בברודוויי מושבתות.

========

זה אייטם די מופלא: לעיתונאי לי סטראנהם יש בלוג בו הוא כותב פכים מחייו ואהבותיו. אבל יש לו גם בן, בן 15, בשם שיין סטראנהם. משפחת סטראנהם גרה בברבנק, ולא מעט אולפני קולנוע וטלוויזיה מרוכזים במרחק דקות הליכה מביתם ("אולפני וורנר ממוקמים בקצה הרחוב בו אני גר"). לקח שיין בן ה-15 מכשיר הקלטה, צעד לכיוון המפגינים והתחיל לדבר עם אחד מהם על השביתה. מתברר שהאחד הזה הוא ג'ו מדירוס, הכותב הראשי של "טונייט שואו" של ג'יי לנו, ואדם שכמעט ומעולם לא מתראיין (כך על פי ניקי פינק). התוצאה: פודקאסט בן 5 דקות בו מראיין שיין הצעיר את ג'ו המבוגר על השביתה. ואולי תחילתה של קריירה עיתונאית מפוארת.

===========

"וראייטי" השיק בלוג המכסה את שביתת התסריטאים. ומשם: אסופת צילומי שלטים מהפגנת ה-4000 ביום שישי.

==========

האתר של המגזין "אנטרטיינמנט וויקלי" (בבעלות תאגיד טיים-וורנר-aol) עם דיווח וידיאו מהפגנת ה-4000 ביום שישי, כולל שיחות עם ג'אד אפאטו ומרק צ'רי, ותסריטאים נוספים שמדווחים כמה פרקים נותרו לסדרות בהן הם עובדים.

==========

רוב לונג, אחד התסריטאים של "חופשי על הבר", מתמודד עם השביתה כמו יותר ויותר מעמיתיו: הוא השיק בלוג.

==========

Shoe-days

ולסיום, ויה עונג שבת: הדיסק המעולה של שני קדר, "Bloodlines", מוצע להאזנה חופשית בשבוע הקרוב, ו/או לקניה ב-20 שקל. האזינו. קנו.

ההפגנה הגדולה של התסריטאים אתמול בבוקר מול שערי אולפני פוקס משכה 4000 מפגינים. זו היתה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות גילדת התסריטאים. נשיא האיגוד, פטריק ורון, נאם. זאק לה רושה וטום מורלו מרייג' אגיינסט דה משין ניגנו. אבל נכון לעכשיו נציגי האולפנים לא מוכנים עדיין לחזור לשולחן המו"מ.

4000 תסריטאים מפגינים, אתמול בהוליווד (via Nikki Finke)

לא רק אני חושב שניקי פינק עושה עבודה מעולה עם דיווחי השביתה (אפילו ג'ף וולס בקושי נוגע בשביתה). התגובות אצל ניקי פינק מדווחות שתוכניות החדשות המקומיות כמעט ולא כיסו את ההפגנה של אתמול (התחנות המקומיות נמצאות בבעלות הרשתות הארציות, שנמצאות בבעלות האולפנים). ואתמול שמה של פינק שולב בססמת הפגנה מאת אחד מכותבי "בטי": ""Variety and the Reporter stink. We get our news from Nikki Finke." פינק משועשעת.

Daily Show Daily

אין "דיילי שואו". כל הצוות של התוכנית ושל "קולבר ריפור" מתייצב מדי יום בכניסה למשרדי הרשת ומפגין. אבל הנה קצת תחליפים:
התסריטאי הראשי של "הדיילי שואו" כותב ב"ניו יורק דיילי ניוז" למה הוא וחבריו שובתים.

ורוב קוטנר, אחד הכותבים ב"דיילי שואו", הנפיק את קטע הווידיאו הבא שמנסה להסביר לצופים מה הם יכולים לעשות כדי לעזור לשביתה להסתיים, ומה יקרה אם לא:

.
.
.
.

טונייט שואו חוזרת?

אן.בי.סי, בבעלות אולפני יוניברסל ו-GE, הצהירה שהיא מתכננת להחזיר בעוד שבועיים את "טונייט שואו" לאוויר, עם מנחים אורחים במקום ג'יי לנו שמסרב להנחות בהזדהות עם כותביו השובתים. נשאלת השאלה: איזה שחקן או קומיקאי יסכימו להתיישב על כסא המנחה ולהיות מזוהה כשובר שביתה? ומי יכתוב?

רגע, ומה עם סרטי הקולנוע?

וואלה, איך שכחנו מסרטי הקולנוע. בגלל שהכמות הגדולה של התסריטאים עובדים בטלוויזיעה, ובגלל שהפגיעה בטלוויזיה היא המיידית בשביתה אף אחד לא שאל האם השביתה הזאת תשפיע על סרטי הקולנוע. ובכן, ג'ון אוגוסט שואל. הוא מסביר שכל סרטי 2008 כבר די גמורים. בצילומים או בפוסט-פרודקשן. אבל לסרטי 2009 עוד לא נכתבה מילה. הוא נותן לדוגמה את הידיעה הבאה: מייק ניואל נבחר להיות הבמאי של "Prince of Persia" (בחירה נוראית, אגב). אבל אין תסריטאי. אוגוסט עצמו אמור לעבוד על שלושה תסריטים ל-2009: "שאזאם!", סרט לסם מנדס, וסרט ל(כנראה) טים ברטון. אבל הוא לא כותב מילה.
בסוף השבוע שעבר התפרסמה מודעה של התסריטאים הראשיים בסדרות הטלוויזיה שבישרו שהם לא יכתבו מילה בשביתה. עכשיו מתפרסמת מודעה דומה – ששווה המון מיליוני דולרים וגם כמה אוסקרים – של תסריטאי הפיצ'רים שמודיעים שגם הם לא כותבים מילה בזמן השביתה. ואפילו לא מוכנים להשתתף בפגישות פיתוח. הרשימה המצורפת מדהימה (וג'ון אוגוסט מוסיף שבגלל ההפקה המהירה של המודעה הם לא הצליחו להשיג את כל התסריטאים שהם ניסו להשיג, כך שמודעה עם רשימה נוספת עשויה להתפרסם בקרוב).


מודעת התמיכה של כותבי סרטי הקולנוע. (לחצו להגדלה. via John August)

ועוד כמה קטנים

* ג'ון אוגוסט הסתובב בהפגנה עם פדומטר. בסוף משמרת המחאה שלו נמנו 13,139 צעדים. או 6.6 קילומטרים של צעידה.

* עוד תסריטאי השיק בלוג עם דיווחים וצילומים מההפגנות.

* זוכרים את ג'וש פרידמן? תסריטאי צעיר שכתב בלוג מאוד מפורט בו כתב בהרחבה על מלחמתו להשיג קרדיט על "מלחמת העולמות", והאיש שלמעשה השיק את הטירוף האינטרנט סביב "נחשים על המטוס". מאז הקריירה שלו נסקה – עם תסריט ל"הדליה השחורה" מחד, וחוזה להיות התסריטאי הראשי (שואו-ראנר) בספין-אוף של "שליחות קטלנית", "עלילות שרה קונור". וכך, מרוב עבודה, הבלוג שלו נותר שומם מאז ינואר השנה. אבל עכשיו פרידמן שובת. אז איפה הוא יכתוב? בבלוג שלו. ועל מה יכתוב? על השביתה, כמובן.

ציטוטים שנשמעו בין המפגינים:

"This morning, I picketed with an 86 year writer, who wrote for 'Mr. Ed.' He said, 'It pisses me off that that fucking horse wound up speaking Italian, Polish and Rumanian, and I never made more than a nickel.'"

בשנות הששים, לפני שביתת התסריטאים הגדולה של העשור ההוא, הסוס בסדרה "מיסטר אד" הרוויח יותר מהתסריטאים

ועוד אחד (שאני מניח שאמור להצחיק את מעריצי "אבודים"):

"William Mapother, aka "Ethan Rom" from "Lost," walked the picket line Wednesday… BUT HE WASN'T ON THE MANIFEST!!!"

הישג ענק לאיגוד התסריטאים ביום רביעי: הוא הצליח לקבץ על מדרכה אחת כמאה מה-Show-runners של תוכניות הפריים-טיים שהביעו תמכה בשביתה ועזבו את העבודה על הסדרות שלהם. כפי שכבר כתבתי קודם, לא היה ברור מאליו האם ה-show-runners יצטרפו לשביתה. הם הרי נמצאים במעמד ביניים – הם אלה שעומדים בין התסריטאים ובין הרשתות. אז למי הם יצהירו נאמנות? אז הם בחרו צד. הנה וידיאו בו כמה מהם – כולל "מריצי-התוכניות" של "אבודים", "המשרד", "המגן", "אי.אר" ו"סקראבס" – מבהירים לתסריטאים שהם לצידם, כשזה המחיר של זה הוא בעצם לעצור את ההפקה על הסדרות שהם עצמם יצרו וחלמו.

=========

ועכשיו, כמה מילים על זכיינים כפויי טובה. קחו למשל את הכבלים. הם עכשיו זורקים מהממיר את סי.אן.אן. למה? החלטה עסקית, אני מניח. ענייני כסף. מחיר מול תמורה. יו נואו, כל מה שמעסיק אנשים שאין להם עניין בתוכן. אבל ההעפה של סי.אן.אן רוויית אירוניה. הרי מה בנה את הכבלים? מה גרם לחדירה הכה פנומנלית שלהם לאחוז כה גבוה של בתי-אב בישראל והפך את הכניסה שלהם לשוק הישראלי לפרט שזכה לסיקור ודיווח בכל העולם בתור אחוז חדירה חסר תקדים? זה היה סי.אן.אן.
הכבלים עלו לאוויר ב-1990. ההיענות בציבור היתה איטית. מהוססת. עד ינואר 1991. מה קרה אז? פרצה מלחמת המפרץ. הקהל בארץ היה צמא למידע, וכל מה שהיה זמין לו זה ערוץ 1 שהפך את דובר צה"ל דאז, נחמן שי, לטאלנט. גלי צה"ל ורשת ב' איחדו שידורים. כל המידע הגיע רק ממקור אחד: רשות השידור, והוא נסמך באופן מוחלט על דיווחי דובר צה"ל. אבל אנשים רצו לדעת יותר ופתאום היה להם איך: סי.אן.אן שידרה את צילומי הנפילות בשידור חי, ובמקביל את הדיווחים מהמתקפה האמריקאית על בגדד. הקהל הישראלי התנפל על הכבלים, הביקוש היה עצום, והכל בזכות סי.אן.אן. 16 שנה אחרי אין כבר אף אחד בהוט שכנראה היה באיזור ב-1991 ואין אף אחד שיגיד: רבותיי, אנחנו חייבים לסי.אן.אן את הקיום שלנו. אנחנו חייבים לצופים שלנו את סי.אן.אן, כי זה מה שהם באו בשבילו. נו, לכו תשכנעו אנשי כספים עם טיעונים של כבוד, קומון-סנס וסנטימנטליות. ואני? אני ממילא לקוח של יס. שיורידו מצידי בהוט מה שבא להם.

========

לכל אמצעי תקשורת יש את האירוע שמביא להבשלתו. לרוב, זהו אירוע משברי הגורם לקהל לחפש מקורות מידע חלופיים. הכבלים נכנסו לבתים בישראל בזכות מלחמת המפרץ. וחדשות ערוץ 2, למשל: מישהו זוכר שעד 1995 (שנתיים אחרי שהושק ערוץ 2) חדשות ערוץ 1 עדיין ניצחו ברייטינג את חדשות ערוץ 2? מה גרם למהפך? רצח רבין. הדיווחים של ערוץ 2 בימים שאחרי הרצח גרמו לצופים לפנות אליהם ולנטוש את מדורת השבט של חיים יבין. חדשות ערוץ 10, על פי אותו הגיון, צריכים עכשיו איזו מלחמה טובה או קטסטרופה אחרת, כדי לעקוף את ערוץ 2.
שביתת התסריטאים בהוליווד – בייחוד אם היא תימשך זמן רב – עשויה להיות נקודת המפנה ביחס של הציבור הרחב לאינטרנט. ולא רק הציבור, גם בעלי הבית של הרשתות והאולפנים. רק השנה התחילו הרשתות האמריקאיות לגשש את דרכם באינטרנט כמקום המציע תוכניות מלאות לצפייה. עד השנה האינטרנט – עבור בכירי הטלוויזיה, התקשורת והעיתונות – היה רק אמצעי עזר שאמור לקדם מכירות לטובת המדיה החוץ-אינטרנטית – עיתונים, שידורים, סרטים. רוב התאגידים עוד לא לגמרי הםנימו שהאינטרנט הוא הדבר עצמו, ולא העלון הפרסומי של שידורי הטלוויזיה.
גם בישראל זה מתחיל לחלחל, נורא לאט. עבור הזכיינים האינטרנט הוא עדיין מקום בו הצופים מוזמנים לקבל בונוסים אחרי סוף התוכנית. היחס אליו הוא עדיין חשדני. גם עבור רוב העיתונים. האינטרנט, רבותי, אינו מוצר נלווה לקידום המכירות. הוא הדבר עצמו.
ובתחום בלוגי הקולנוע: אין לי מושג איך זה מתבטא מבחינה מספרית אבל יש לי תחושה ששביתת התסריטאים הזאת הופכת את ניקי פינק לכוכבת הבלוגרים בהוליווד. הדיווח שלה פשוט פנומנלי בעיני. נדמה שזה המקום הראשון אליו מגיעים התסריטאים והטייקונים כדי להתעדכן מה קורה היום בחזית השביתה.

=========

ואפרופו חוסר נאמנות של זכיינים לתכנים שלהם: זוכרים שלפני שנים בודדות "עקרות בית נואשות" הביאו לימי ראשון של איי.בי.סי רייטינג שהשתווה כמעט למספרי הסופרבול? ששנתיים טקס גלובוס הזהב של אן.בי.סי הזיז את עצמו לימי שני כדי לא להפסיד ל"עקרות בית"? זו היתה סנסציית רייטינג מטורפת. בסך הכל לפני שלוש שנים. ועכשיו גם מארק צ'רי, יוצר הסדרה, שובת נגד דיסני, התאגיד שבבלותו רשת איי.בי.סי. ולצידו השואו-ראנר של "אבודים":

=========

גם התמיכה של השחקנים בתסריטאים אינה דבר ברור מאליו. אם נכנסתם לדיווחי השביתה מ-1988 שלינקקתי אליהם שלשום, ודאי ראיתם שהמצב היה אז שונה לגמרי. השחקנים לא התייצבו לצד התסריטאים. ואפילו התסריטאים עצמם היו מאוד מפוצלים ומסוכסכים סביב השביתה. הפעם, השחקנים מפגינים לצד התסריטאים. זו גם סולידריות, אבל גם הבנה שהתסריטאים הם חיל החלוץ: החוזה של השחקנים מול האולפנים יפוג ביוני 2008 והם יבואו לשולחן המו"מ עם אותן דרישות בדיוק – אחוזים מההכנסות על שידורים באינטרנט, בסלולרי ובאמצעי מדיה חדשים.

פטרישה היטון, מ"כולם אוהבים את ריימונד" וקתרין הייגל מ"האנטומיה של גריי" מפגינות. (Via Vulture)

פטריק דמפסי ואלן פומפיאו מצטרפים לשביתת תסריטאי "האנטומיה של גריי"

דיווח של "אנטרטיינמנט טונייט" מההפגנה של שחקני "האנטומיה של גריי". השחקנים לא שובתים, הם ממשיכים בצילומי הסדרה, שכרגע כתובה רק עד פרק 11. הם ויתרו על הפסקת הצהריים שלהם כדי להצטרף להפגנה ולהביע הזדהות.

שאר התוכניות שמתחילות להיפגע מהשביתה: העונה השביעית של "24" מצטלמת עכשיו. ההפקה נמצאת בפרק השישי. יש תסריטים מוכנים עד הפרק השמיני. ואחרי זה? הכל ייעצר. הרשת לא רוצה להעלות את הסדרה לפני שיש לה 24 פרקים ביד, כך שאם השביתה לא תיגמר עד ינואר יש סיכוי ש"24" תחזור למסך רק ב-2009. בשבוע הבא ישודרו הפרקים האחרונים במלאי של "המשרד". ואם "אבודים" תעלה לשידור בפברואר, זו תהיה עונה עם שמונה פרקים בלבד. אחרי זה כבר אין לרשתות כלום.


הצוות של "סקראבס" מצטרף לשביתה

=========

אד דקטר, אחד התסריטאים של "משתגעים על מארי", מציע רעיון לחבריו התסריטאים: אם יש כאן מישהו שלמד באוניברסיטה עם החבר'ה מגוגל – הוא כותב – בואו נפנה אליהם ישירות. עזבו את רשתות הטלוויזיה, בואו ניצור תוכניות ישירות לגוגל, על פי המודל העסקי שלהם המשלם אחוזים מהכנסות לבעלי זכויות היוצרים.

==========

השאלה שכולם שאלו בימים האחרונים: איפה ארנולד שוורצנגר? כמושל מדינת קליפורניה לשביתה הזאת יש השלכות כלכליות עצומות לאוכלוסיה שבאחריותו. וכשחקן (לשעבר?) הוא אמור להיות לצד התסריטאים. אז, בשעה טובה, הוא כנראה נכנס לעניינים ומנסה לגשר בין הצדדים.

===========

גארי מרשל הבמאי של "אשה יפה", ולפני זה יוצר הסדרות "ימים מאושרים", "הזוג המוזר" ו"מורק ומינדי" (ואח של פני) משווה את השביתה הנוכחית לארבע השביתות הקודמות שהוא השתתף בהן.

============

כל התוכניות מושבתות. חוץ מכמה אופרות הסבון. איך? אלה ההפקות היחידות שפנו במוצהר לתסריטאים שיבואו לכתוב בשמות בדויים מאחורי גבו של האיגוד. אין דבר בזוי יותר מלהיות שובר שביתה, אבל מתברר שיש עדיין שמוכנים לזה. אבל התסריטאים השובתים מסבירים לשוברי השביתה שזה פשוט לא ישתלם להם, לטווח הארוך.

בפודקאסט הזה, מהאתר samandjimgotohollywood.com, מסבירים צמד התסריטאים המתחילים סאם וג'ים מה כל כך רע בלהיות שובר שביתה (scab בלשון האיגודים). האזינו:

=====================

ראיון מצוין עם רון מור, היוצר של "בטלסטאר גלקטיקה" המחודשת, סביב סוגיות השביתה:

"Fundamentally this is about the internet, and this is about whether writers get paid for material that is made for the internet or if they're paid for material that is broadcast on the internet that was developed for TV or movies." Moore shared a story to illustrate the scenario, saying "I had a situation last year on Battlestar Galactica where we were asked by Universal to do webisodes [Note: Moore is referring to The Resistance webisodes which ran before Season 3 premiered], which at that point were very new and 'Oooh, webisodes! What does that mean?' It was all very new stuff. And it was very eye opening, because the studio's position was 'Oh, we're not going to pay anybody to do this. You have to do this, because you work on the show. And we're not going to pay you to write it. We're not going to pay the director, and we're not going to pay the actors.' At which point we said 'No thanks, we won't do it.'"

"We got in this long, protracted thing and eventually they agreed to pay everybody involved. But then, as we got deeper into it, they said 'But we're not going to put any credits on it. You're not going to be credited for this work. And we can use it later, in any fashion that we want.' At which point I said 'Well, then we're done and I'm not going to deliver the webisodes to you.' And they came and they took them out of the editing room anyway — which they have every right to do. They own the material — But it was that experience that really showed me that that's what this is all about. If there's not an agreement with the studios about the internet, that specifically says 'This is covered material, you have to pay us a formula – whatever that formula turns out to be – for use of the material and how it's all done,' the studios will simply rape and pillage."

=============

היום ב-10:00 בבוקר שעון לוס אנג'לס (שמונה בערב בתל אביב) ינסה איגוד התסריטאים לרכז למיקום אחד את ההפגנה הכי גדולה מאז תחילת השביתה. הכוונה היא להביא 3000 חברי איגוד אל שערי אולפני פוקס להפגנת כוח גדולה שתסכם את שבוע השביתה הראשון. יש תסריטאים שחוששים שלמרות שהשבוע הראשון אכן היה מצוין באירגונו והראה שהאיגוד מלוכד ושהתעשייה הקריאטיבית כולה לצידו, יש חשש מפני נפילה במצב הרוח כשהשביתה תימשך. אם אתם בלוס אנג'לס, הנה פרטי ההפגנה המתוכננת היום.

עוד משהו בפאתי החרם הדו מפיצי (במלאת לו שנה וחצי): זו כבר השנה השנייה בה מתחיל נובמבר ואני סוף סוף רגוע שלא אחמיץ את הדיווח בזמן אמת של הסרטים הכי מדוברים. כמו שיולי היא עונת הדובדבנים, כך נובמבר היא עונת הסקרינרים. ידידיי חברי הגילדות השונות באמריקה מתחילים לקבל משלוחים של כותרי די.וי.די שהאולפנים מאיצים בהם לראות כדי לקחת בחשבון בעת ההצבעה לפרסי סוף השנה השונים. הערימה המצטברת על שולחני כבר מדאיגה: מתי אספיק לראות הכל? מקווה לראות כבר בסוף השבוע את "Once" הכה מדובר, שנראה כאילו הוא נטול תוכניות הפצה מקומיות. על סקרינר של "The Savages" ("לסגור מעגל" בעברית) ויתרתי, כבר ראיתי אותו בחיפה. ואני בדילמה לגבי "There Will be Blood" של פול תומס אנדרסון. האם לחכות לסקרינר שלו, שמיועד לצאת בסוף דצמבר (באמריקה ההפצה היא של פרמאונט), כדי לכתוב עליו במקביל ליציאתו בארץ, או לוותר במקרה הזה על המרדף העיתונאי, להתייחס אליו פשוט כאל סרט של פ.ת אנדרסון, אחד היוצרים האהובים עליי באמריקה, ופשוט ללכת לראות אותו על מסך גדול, ביודעי שזה די מטרפד לי כל אפשרות – מלבד בבלוג – להתייחס אליו בדפוס בזמן אמת.

===============

ומצד שני, איזה מזל שיש פה ושם עוד ידידים מעולם ההפצה המקומי שעוזרים לי לראות סרטים יחד איתם. כך קרה לפני כשלושה שבועות כשהוזמנתי לצפות בעותק של "מייקל קלייטון", סרט שידעתי שאוחרם ממנו. על פי דפי ההפצה שבידיי הסרט הזה היה אמור לצאת ב-1 בנובמבר בארץ, שבוע שעבר. ראיתי אותו בתחילת שבוע שעבר, כתבתי עליו כמה מילים ל"שבעה לילות" (ראו בהמשך) וביקורת למדורי של היום. זה סרט שמאוד חיכיתי לו, גם בגלל אהדתי לג'ורג' קלוני, אנתוני מינגלה, סטיבן סודרברג וסידני פולק, המעורבים בו כמפיקים, וגם כי הוא נראה לי מעין "תביעה אזרחית" פוגש את "ארין ברוקוביץ'" בתוך "הפירמה", כולם סרטי עו"דים/תאגידים שאהבתי מאוד. לכן די התאכזבתי לגלות ש"קלייטון" הוא סרט טוב למדי שעטוף בשכבות עבות של סרט בינוני מאוד. די מפח. ואז מה אני מגלה? שהסרט בכלל יוצא ב-15 בנובמבר. שבוע הבא (חרם מפיצים, כנראה, כולל גם איפול על תאריכי היציאה). שבעיני זה מעולה: מי שלא רוצה ביקורות בשבוע היציאה, יקבל אותם שבוע לפני. הנה, "מייקל קלייטון": להמשך הקריאה…

21:00: הללו את יוסטין מסוויטהום, המארחים שלי, שאחרי שש שעות פתר את הבעיה תוך שניה. ואני כבר הייתי על סף התקף לב. חזרנו לעסקים כרגיל.

16:00: הפוסט הזה עלה ב-13:00 וזמן קצר אחריו אתר קרס. אם אתם עדיין רואים רק פוסט אחד במקום את דף הבית הרגיל סימן שאנשי "סוויטהום" עוד לא פתרו את הבעיה. להמשך דיפדוף באתר ליחצו כאן.

מתי הלילה

(ויה סטיבי:) פול נוריס, היוצר של הקומיקס "אקווה-מן", מת. ויני צ'ייס מרכין ראש.

ועוד אחד: שלושה שבועות אחרי שדברה קר הלכה לעולמה מת ביום ראשון בעלה, פיטר וירטל, סופר ותסריטאי ומי שכתב את הרומן "צייד לבן, לב שחור", המבוסס על האירועים האמיתיים שקרו בזמן צילומי "המלכה האפריקאית" של ג'ון יוסטון. קלינט איסטווד ביים את הסרט על פי הספר ב-1990. ארנסט המינגוויי וגרטה גרבו היו חברי המשפחה.

ומה קורה בקופות?

נכון לאתמול ראו את "ביקור התזמורת" 187,000 איש.
את "רק כלבים רצים חופשי" ראו עד כה 31,000 צופים.

רוב צופי הקולנוע – ואפילו רוב העורכים בתקשורת – כבר מזמן שכחו, אבל חרם המבקרים על ידי שניים מהמפיצים עדיין נמשך. אמנם, רק שניים-שלושה מבקרים עדיין מוחרמים בפועל מההקרנות של מטלון ופורום כל השאר הפכו משת"פים חייכניים וידידותיים ליחצן. מגיעים להקרנות ולא כותבים ביקורת עד יום ראשון שאחרי יציאת הסרט. מצמרר בעיניי.
וכמו שכולם יודעים, למבקרים אין באמת השפעה על נתוני הקופות. אז למי אכפת, נכון? אבל כשסרט לא זוכה לכיסוי ביקורתי בסוף השבוע של היציאה, הקהל פשוט לא יודע שהוא שם. והכי חשוב: יודעים מה הטקסט העיתונאי שהכי משפיע על צופים בבחירת הסרטים שלהם בסוף השבוע? טבלת המבקרים של "עכבר העיר". והסרטים שהמבקרים מוחרמים מהם פשוט לא נמצאים שם בשבוע הבכורה, ולעיתים הם גם לא מופיעים שם אחר כך.
התוצאה? הבה נבדוק.

סוף השבוע האחרון של אוקטובר. "סימנים של כבוד" נגד "חקירה מעבר לקווים". "סימנים" יוצא בסוף השבוע עם ביקורות, חלקן מהללות חלקן פושרות. "חקירה" יוצא רק עם מסע פרסום, בלי עיתונות, בלי ביקורות, בלי נוכחות ב"עכבר העיר". מי מנצח?
את "חקירה מעבר לקווים" ראו בסוף השבוע הראשון שלו כ-9000 איש. את "סימנים של כבוד" – שמפיציו מסרבים למסור נתונים – ראו על פי הערכתי (מביקור באולמות הקולנוע ותשאול העובדים) כ-20,000 באותו סוף שבוע.

שבוע אחרי: "מעבר ליקום" נגד "אשת החלומות", "בעמק האלה" ו"עולם גדול מופלא".
את "אשת החלומות", שהוקרן לתקשורת, ראו כמעט 20,000 איש (המקום הראשון בישראל השבוע). את "עולם גדול מופלא" ראו גם די הרבה אנשים (לכו תוציאו מהם מספרים, אבל זה כנראה באיזור ה-10-15 אלף), את "בעמק האלה" ראו 9,000 איש את "ביקור התזמורת" 7,000. ואת "מעבר ליקום" בהפצת המחרימים? 1200 איש. או, על פי בוקס אופיס מוג'ו: 8,870 דולר.
אין ספק, החרמת מבקרים ודחיית הביקורות ליום ראשון שאחרי היציאה זה נכס עצום לאגו. ואנשי ממון, מה הם צריכים יותר מאגו מלוטש? כסף כבר יש להם.

שביתת התסריטאים, היום השלישי

דיווח מהשביתה בניו יורק – 1
דיווח מהשביתה בניו יורק – 2
ה"האפינגטון פוסט" מכסה את שביתת התסריטאים באופן ראוי להערכה. שווה לעקוב.
וזה עמוד דיווחי השביתה של "וראייטי", שם מעריכים שהשביתה הזאת תימשך פחות עד תחילת 2008.
ניקי פינק העלתה תמונות של מט גריינינג ולארי דיוויד מפגינים מחוץ לאולפני פוקס.
ג'אד אפאטו מתראיין על השביתה ותמיכתו בה (ויה פינק).

ושימו לב: הבלוג הרשמי של השובתים – unitedhollywood.com

ולא רק בלוגים הם יודעים ליצור, גם קטעי וידיאו הנה התסריטאים של "המשרד" בסרטון שצילמו מעמדת ההפגנה, בו הם גם מנסים להסביר בעצם למה הם שובתים:

(ויה MCN)
שביתת התסריטאים הקודמת היתה ב-1988 ונמשכה 150 יום. 22 שבועות. חמישה חודשים. וכולם יצאו חבולים ממנה. ה"לוס אנג'לס טיימס" שלף את דיווחיו מהארכיון והעלה אותם לאינטרנט (לעמודי הספורט?!) כדי להזכיר איך זה נראה אז, ואיך זה נגמר.

שביתת התסריטאים, היום השני

דיווח מעניין מוויינט אתמול על שביתת התסריטאים, כולל עדויות מהשטח מאת שרי גבעתי והמפיקה לטי גרובמן ("משוגעים מאהבה"). שמישהו ישיג שיחה עם אלונה טל, ככל הידוע לי הישראלית היחידה שעובדת עכשיו בסדרה שבועית שרצה ומצטלמת ברגע זה. אבל רק רגע: מה זה הדבר הזה שגרובמן אומרת?

"באותה מידה אל תשכחי שיש אלפים ואלפים של כותבים שהם לא שותפים באיגודים", היא אומרת, "ואני בטוחה שכמה מהם מאוד מוכשרים, אז הם בטח יקבלו עכשיו את ההזדמנויות של החיים שלהם".

מעניין. אז גרובמן חושבת שהשביתה תיטיב עם שוברי שביתה, שזה הצ'אנס הגדול שלהם. תפיסת עולם סוציאלית מרתקת. שמישהו יזמין לה בנטפליקס את "Matewan" של ג'ון סיילס.

=========

ככל שאני מחפש, אני לא מוצא דיווחים יותר מוצלחים מחזית השביתה מאשר אלה אצל ניקי פינק.

ככה זה נראה: שביתת התסריטאים, ניו יורק, אתמול (via Nikki Finke)

אני יכול פשוט לשים אליה לינק ולתת לכם לקרוא לבד, אבל אז ארגיש בודד ומיותר. אז הנה כמה מהכותרות שלה מהיממה האחרונה:

* האנשים שנמצאים בדילמה הכי גדולה לגבי השביתה הם ה-Show-Runners (תפקיד שהלוואי והיה אותו בטלוויזיה הישראלית, ושהדבר היחיד שקרוב לו בטייטל המקומי הוא "עורך"). השואו-ראנר הוא תסריטאי שהגיע לדרגה בכירה – לרוב גם האיש שיצר את הסדרה – שעליו מוטלת העבודה לרכז את כל התסריטים, למנות את הבמאים ולפקח על הכתיבה, הבימוי, העריכה וההפקה של כל הסדרה. הוא האיש (או האשה) שאחראים על הגרסה הסופית שמוגשת לרשת. הוא הבוס הראשי של הסדרה. שואו-ראנר הוא מישהו שהתחיל כתסריטאי אבל עכשיו הקרדיט שלו הוא "מפיק אחראי". לפעמים הוא יכול להיות גם תסריטאי, גם המפיק האחראי וגם במאי של פרקים. לזה מתכוונת פינק כשהיא כותבת hyphenates, אלה שהם גם-וגם-וגם. האם נאמנותם לתסריטאים, לבמאים, למפיקים או לרשתות? פינק דיווחה אתמול בתחילת היום ששונדה ריימס, שכותבת הראשית (והמפיקה האחראית) של "האנטומיה של גריי" ו"Private Practice" ממשיכה לעבוד כאילו כלום. הדיווח הזה הוכחש בהמשך היום, אבל הוא מעיד על הלא פשוט של נושאי התפקידים האלה. לכן, המכתב הזה, מאז שון ריאן, התסריטאי-מפיק-יוצר של "המגן" כה חיוני לשביתה: הוא כותב בו באריכות למה, למרות ש"המגן" הוא הבייבי שלו, הוא מעדיף כעת לתמוך באיגוד ולא בסדרה. ולמה הוא לא יגיע לצילומי פרק סוף העונה. ולמה הוא לא יהיה בצילומי הפיילוט של סדרה חדשה שהוא המפיק האחראי שלה. המכתב הזה הוא אחד מהפגנות התמיכה הקריטיות שקיבלו התסריטאים, שעדיין תוהים האם השביתה שלהם תצליח לשבש את החיים בהוליווד. ובכן, כנראה שכן.

* ג'יי לנו, קונן אובריאן, דיוויד לטרמן וג'ימי קימל נותרו ללא כותבים והתוכניות בוטלו. אמש שודרו שידורים חוזרים. זה אולי לא משנה עד כדי כך לרשתות, הרייטינג של התוכניות האלה לא מרקיע שחקים, אבל למחלקות השיווק באולפנים הגדולים לא יהיה איך לקדם את הסרטים החדשים שעולים בסוף השבוע בלי תוכניות האירוח.

* אתמול בבוקר דווח באתר "פורטפוליו" שג'ון סטיוארט ישלם דרך חברת ההפקה שלו משכורת מלאה לכל צוות התוכנית שלו, כולל הכותבים, גם בזמן השביתה. וגם לצוות של "קולבר ריפור". אלא שאמש יחצנו של סטיוארט הכחיש את הידיעה הזאת. משונה. סטיוארט, על פי הדיווח, מקווה שהשביתה תיגמר תוך שבועיים, שכן אם לא הוא ינסה להחזיר את ה"דיילי שואו" לאוויר בגרסה אחרת, נטולת כותבים – כנראה עשירה באורחים – כדי לא להחמיץ את מה שקורה בתחום הפוליטי רגע לפני הפריימריז.

* נצפו אתמול מפגינים ברחובות הוליווד: ג'וליה לואי-דרייפוס, שהצטרפה לבעלה בראד הול, התסריטאי והמפיק של הסדרה שלה, "כריסטין החדשה"; פול האגיס הפגין מחוץ לשערי אולפני סוני, האולפן שמשלם לו כמעט חמישה מיליון דולר על התסריט לג'יימס בונד החדש; ג'אד אפאטו (כשתסריטאים צעירים שהפגינו לידו הציעו לו רעיונות לתסריטים); דיאן אינגליש ("מרפי בראון"), ג'יימס ל' ברוקס ("הסימפסונים"), קאלי חורי (אוסקר על "תלמה ולואיז"); ונסה וויליאמס הלכה להביא למפגינים קפה ומאפה מסטארבאקס; אלן דג'נרס לא הגיעה לצילומי תוכנית האירוח שלה, מתוך סולידריות עם כותביה השובתים; סטיב קארל וריין ווילסון לא הגיעו ליום צילומים של "המשרד" מהזדהות עם התסריטאים (ווילסון וקארל בעצמם חברי איגוד התסריטאים);

* נצפו מפגינים בניו יורק: טום פונטנה, ג'ון פטריק שנלי, וכל הכותבים של "סאטרדיי נייט לייב", קונן אובריאן, לטרמן ו"מונק". וטינה פיי.

* אחד התסריטאים השובתים נדרס אתמול על ידי נהג שהתעצבן מהתקהלות התסריטאים שחסמה את הכביש. בשלב זה אני עדיין לא יודע מי זה ומה מצבו. אעדכן.

ויש עוד ועוד ועוד. אמשיך לעדכן.

עם כל המעקב שלי אחר מה שקורה ברגעים אלה בהוליווד עם השביתה – העסק שם די תוסס (תתכף עדכונים נוספים) – קצת הזנחתי כמה כותרות די מדהימות הקשורות לקולנוע הישראלי, או לקולנוע העולמי וקשריו עם ישראל. בקצרה: אם יש לכם מניות בקולנוע הישראלי, עוד אל תמכראו אותם, נראה שהשוק הזה עדיין גואה – "רותח", יקראו לזה בדה-מרקר או ב"רייטינג" – והנפילה עדיין לא באופק.

1.
הסיפור הזה נקבר בתחתית העמוד האחרון של "גלריה" אתמול, אבל לדעתי זו אולי הידיעה החשובה ביותר של העת האחרונה, או לפחות ידיעה שההשלכות שלה יהיו די משמעותיות לקולנוע הישראלי בשנה הקרובה: נטלי פורטמן תביים בישראל את סרטה הראשון – עיבוד ל"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז. אולפני JCS יפיקו, ומתנהלים מגעים עם נעמי פונר-ג'ילנהול ("לגעת במילים") – אשתו של סטיבן ואמא של ג'ייק ומגי – שתכתוב את התסריט. זו, בעיני, בשורה ענקית. כוכבת בסדר הגודל של פורטמן – אל תשכחו איזו סערה עשה ישבנה החשוף בסרט קצר רק לפני כחודש – מביימת את סרטה הראשון ובוחרת לעשות את זה בעברית? ועוד בשנה בה פול שריידר יסתובב בין פסטיבלים עם הסרט הכמעט-ישראלי שלו, "אדם בן כלב"? עשויות להיות לזה השלכות הדומות לצילומי "בן חור" ו"אקסודוס" בישראל ב-1959-1960, כששחקנים ישראליים – חיה הררית, דליה לביא, אסי דיין וחיים טופול – התחילו לככב בהפקות הוליוודיות.
הבשורה על פורטמן כבמאית גם די הפתיעה אותי (למרות שאתמול מישהו שמקורב לעסק סיפר לי שזה ידוע כבר חצי שנה. בעטתי לו בברך על כך שלא סיפר לי). שמעתי בשנה האחרונה שמצעד של במאים ישראליים עלו לרגל להיפגש עם עמוס עוז, לעשות לו פיצ'ינג לגרסה שהם היו רוצים לביים לספר, וחשבתי שאחד מהם יקבל את הג'וב. שמעתי גם (כפי שפורסם בעבר) שפורטמן נפגשה עם עוז, אבל הספקולציה היתה שהיא רוצה לשחק בסרט. ועכשיו, מתברר שהיא הולכת לביים. בעיני זה סיפור ענק. נראה איך הוא יתפתח.
ולגבי עמוס עוז? הוא עשה את הבחירה הנכונה מבחינתו. אחרי "אמת מטרידה" הוא בוודאי הבין את הטריק: הדרך לפרס נובל עוברת דרך הצלחה בקולנוע (פעם זה היה הפוך). תשומת הלב העולמית שפרויקט הבכורה של פורטמן כבמאית יזכה לו, ובתקווה שהתוצאה הסופית תהיה בלתי מביכה, עשויים להבטיח לעוז סוף סוף את פרס נובל לספרות שכבר כמה שנים הוא כנראה כמעט-כמעט זוכה בו.

ואפרופו "אמת מטרידה": האיש שביים את הסרט וזכה עליו באוסקר (אבל לא בנובל) הוא דיוויס גוגנהיים (בנו של הדוקומנטריסט המנוח צ'רלס גוגנהיים, ונצר למשפחת אספני האמנות עם רשת המוזיאונים על שמה). והוא יגיע לישראל להיפגש עם יוצרים מקומיים בסינמטק תל אביב בשבת, ה-17.11

2.
"ביקור התזמורת" יתחרה בטקס פרסי האקדמיה האירופית לא רק על פרס תגלית השנה, אלא גם על פרס השחקן (ששון גבאי) ופרס התסריט (ערן קולירין). תודה לאיתן שעדכן ראשון כבר בשבת.
אני סקרן: האם לקולירין יש כבר סוכן בהוליווד? האם הוא כבר עושה פגישות עם מפיקים המציעים לו ג'ובים לביים באמריקה? או שכל זה יקרה רק אחרי ש"ביקור התזמורת" ייצא ואחרי שכולם ייראו כמה כסף הוא יכניס?

3.
"מדוזות" של שירה גפן ואתגר קרת, יצא באיטליה. מפיץ הסרט הוא נני מורטי. הנה תמונה:

4.
ואם כבר הזכרתי את גוגנהיים: באירוע בסינמטק תל אביב ב-17.11 יתארחו בכירים הוליוודיים נוספים. האירוע, בהפקת שותפות תל אביב לוס אנג'לס, ינסה להיות מעין יום עיון תחת הכותרת המייעצת ליוצרים המקומיים "איך לפרוץ להוליווד". פייר, שאלה טובה. האורחים: איימי פסקל (יו"ר אולפני סוני) ובעלה ברני וויינראוב (כיום מחזאי אבל לשעבר כתב השואו-ביזנס של הניו יורק טיימס, תפקיד במהלכו הכיר את אשתו) וגם נינה ג'ייקובסון מדרימוורקס. אבל רגע: פסקל וג'ייקובסון לא אמורות להיות עכשיו בשיא הטירוף עם שביתת התסריטאים? לעזוב עכשיו את הוליווד ולהגיע לביקור נימוסין בישראל? נשמע משונה.

שביתת התסריטאים, היום הראשון

זהו. זה יצא לדרך. למרות שהיה רגע קטן לפני שבועיים בו היה נדמה שיש סיכוי שזה ימנע, העסק רק הלך והידרדר. השביתה נקבעה לחצות והמו"מ מתקיים בלוס אנג'לס, אבל כבר בחצות שעון ניו יורק – תשע בערב שעון לוס אנג'לס – יצא סניף החוף המזרחי לשביתה. ראשי האולפנים בהוליווד, שהיו עדיין במו"מ עם ראשי התסריטאים, זעמו והדיון פוצץ. ניקי בילגגה חי לכל אורך יום הדיונים אתמול, מהרגע הקטן בבוקר בו היה נדמה שיש איזשהו סיכוי לפשרה, דרך הניסיונות של היוצרים הכי בכירים – מרק צ'רי ("עקרות בית נואשות") וג'ון וולס ("אי.אר") שהרימו טלפונים בלתי אמצעיים ישירות לראשי רשתות השידור ונשיאי האולפנים וניסו לעודד אותם להתערב, אבל גם זה לא עזר ועד לפיצוץ השיחות. 181 תגובות בפוסט שלה, שאם קוראים אותו מלמטה כלפי מעלה הוא מאוד-מאוד מותח.

ומה עכשיו?
גילדת התסריטאים, המונה 12,000 חברים, התחלקה מבעוד מועד לצוותי הפגנה, שכל אחד מהם מונהג על ידי קפטן. הציפייה של האיגוד כרגע היא שכל חבריו יפסיקו את העבודתם וייצאו להפגין נוכחות. הם ייצרו עמדות מחאה והפגנה – שלטים והכל – בנקודות מפתח מתחת לאפם של האולפנים והמפיקים. ראשי האיגוד מצפים מחבריהם להתייצב על פי משמרות שנקבעו מראש, להגין לפחות במשמרתצ אחת בת ארבע שעות, ארבעה ימים בשבוע, לפחות בשבוע הראשון.

ולגבי תוכניות הטלוויזיה: כל תוכנית שכבר צולמה ניצלה. כל תוכנית שהתסריטים שלה נכתבו אבל עדיין לא צולמו כנראה גם ניצלה. הבעיה היא שבשלב הזה של תחילת עונת הסתיו הרשתות עוד לא הזמינו עונות מלאות ממספיק סדרות, ככה שפשוט אין מספיק פרקים לשידור מבערך עוד חודש. סדרות שהוזמנה מהן עונה שלמה בשבועיים האחרונים מן הסתם עוד לא גמרו את תהליך הכתיבה, לכן גם הם ייתקעו לפני סוף העונה. כשזה קרה ל"בלשים בלילה" ב-1988, כבר היה יום צילום סגור אבל לא היה תסריט, הם פשוט יצאו לצלם פרק על פי "אילוף הסוררת" של שייקספיר. התוצאה: אחד מפרקי המופת של הסדרה. (גע"ס הזכירה את זה בתגובות לפני כמה ימים). פינק מעדכנת בפוסט המרתוני מאתמול שבמאי-תסריטאי באחת הסדרות ניצל את הימים לפני השביתה כדי לכתוב שלוש גרסאות לפרק שהוא אמור לביים בקרוב, כדי שבתור הבמאי על הסט או בחדר העריכה, הוא יוכל לבחור מה הסיום שהכי עובד, בלי שיצטרך לשבת לכתוב דראפט חדש.
איגוד התסריטאים מוסר העדכוניו שהשחקנים והבמאים יבואו לעמדות ההפגנה כדי להפגין תמיכה, אבל בשלב הזה לא יצטרפו לשביתה עצמה (הבמאים ןוהתסריטאים בעצמם הזהירו את הוליווד שהם ישבתו בסוף יוני 2008, כשחוזה ההעסקה הנוכחי שלהם יפוג).

קוראי הבלוג באמריקה מוזמנים לדווח איך נראית השביתה על מסך הטלוויזיה שלהם. אני מניח שהראשונים שיסבלו ממנה הם תוכניות האירוח היומיות. אבל האם ג'ון סטיוארט יירד מהאוויר אבל ביל מאהר, שנדמה שתוכניתו פחות מתוסרטת ויותר מאולתרת, יישאר? האם ינסו גם קונן, לטרמן, קימל, סטיוארט וקולבר לשדגר תוכניות פאנל מאולתרת? או האם יפגינו סוליריות עם חברי הצוות שלהם ששובתים?

מי ניצח?
ההישג הראשון והברור לעין הוא של פטריק וארון, יו"ר גילדת התסריטאים. בתחילה דובר שהתסריטאים יצטרפו לבמאים ולשחקנים, המאיימים בשביתה בקיץ הבא. אלא שאז צוותי התסריטאים, שהחוזה שלהם פג כבר ביום חמישי, פתאום החליטו להציג קו נוקשה. ובעיקר היה להם טיעון מוחץ, המבוסס על מה שקרה לפני כמה שנים, כשהשחקנים איימו שנה מראש בשביתה, שלבסוף נמנעה. הרי מה קרה אז, הזכירו התסריטאים לעמיתיהם הבמאים והשחקנים: להוליווד היתה שנה שלמה להתארגן. כל המערכת נכנסה לטירוף, סרטים יצאו לצילום בחיפזון, כולם ניסו לגמור פרויקטים עד הרגע בו השביתה היתה אמורה לפרוץ. ואז, כשלבסוף הושג הסכם והשביתה נמנעה, לא היה למה לחזור לעבודה. כל הסרטים והסדרות לעונה הבאה סיימו את הצילומים, כל אסמי האולפנים התמלאו תוצרת, ודה-פקטו כל התעשייה שותקה לכמה שבועות טובים גם ללא שביתה. "לא ניתן להם להתכונן לשביתה, להכין מלאי!", זו היתה הסיסמה של התסריטאים ולכן הם החליטו להתפצל מהשביתה המתוכננת של הקיץ הבא ולהכריז על סכסוך עבודה משלהם (במקביל, דיונים של האולפנים מול איגודי הבמאים והשחקנים, על אותם נושאים שהתסריטאים רוצים – תמלוגים מדי.וי.די, ושידור סרטים וסדרות באינטרנט ובסלולרי – נמשכים ברגעים אלה).

וקרייג מייזין הלך לישון אתמול ברבע ל-11 בערב בלי שהוא ידע עדיין אם בבוקר תהיה שביתה או לא. כמו בתיכונים.

מחר (שני) ב-10:01 בבוקר שעון ישראל תיכנס לתוקפה שביתת התסריטאים בהוליווד, הראשונה זה 19 שנה. בקצת-פחות-מ-24-השעות שנשארו ינסה מגשר פדרלי למצוא דרך לתווך בין ראשי גילדת התסריטאים ובין נציגי בעלי האולפנים כדי למנוע את השביתה, אבל אני מבין שסיכויי ההצלחה שלו זעומים. אתר ה-wga (גילדת התסריטאים באמריקה) מעדכן מבזקים משולחן המו"מ.
אם לא יהיו שינויים הלילה, זה באמת יקרה. המשמעות המיידית: עצירה מוחלטת של כל הפקות הטלוויזיה. ביום שישי פרסמה גילדת התסריטאים בהוליווד את המודעה הזאת ב"וראייטי" שבוודאי העבירה צמרמורת בגבם של ראשי האולפנים והרשתות: כל מנהלי הסדרות (Show-runners) יפסיקו את עבודתם. שימו לב לשמות.

מצד שני, לא מעט פרשנים טוענים שבגלל שהרשתות רואות בעונת השידור הנוכחית טוטל-לוס, מבחינת רייטינג והכנסות, השביתה הזאת דווקא באה להם בתזמון מצוין. כך הם יכולים להעיף את כל הסדרות מהאוויר, להעלות שידורים חוזרים ותוכניות ריאליטי, ולהאשים בכך את התסריטאים. יש הצופים שהשביתה תימשך לפחות שלושה חודשים (השביתה הקודמת, ב-1988, נמשכה חמישה חודשים).

ההבדל בין שביתת 2007 לשביתת 1988 הוא האינטרנט. עכשיו יש לתסריטאים, שמילים הן התחמושת שלהם, איפה להתבטא. וכך, למשל, החליטה ניקי פינק, שבלוגה בדרך כלל סגור לתגובות, לאפשר תגובות באייטמים העוסקים בשביתה. התוצאה די מדהימה לקריאה: תסריטאים, מפיקים וסוכנים מנפקים שם לא רק תובנות, אלא גם אינפורמציה שהם שומעים, ומנהלים שם קרבות וריבים על הסוגיות הנידונות. למשל, כאן. או כאן.

ועכשיו יש לתסריטאים בלוגים (ואני מניח שבעת השביתה לא מעט תסריטאים ישיקו לעצמם בלוגים). קרייג מייזין ("מת לצעוק") עוקב אחר המו"מ מאוד מקרוב – ובלי אהדה מיותרת לאיגוד שלו – בבלוג The Artful Writer, המשותף לו ולטד אליוט ("שודדי הקריביים"). לפוסט הזה, המעדכן על ההחלטה לפרוץ בשביתה, יש כבר 206 תגובות. לפוסט קודם, שמנסה לעשות סדר מי נגד מי, יש 105 תגובות. והלילה כתב מייזין שהוא דווקא שומע שיש התקדמות במשא ומתן. אז אולי בסוף לא תהיה שביתה?

ג'ון אוגוסט ("גו", "צ'רלי בממלכת השוקולד") מפגין בבלוגו סולידריות עם אחיו התכף-שובתים.
אבל אוגוסט גם מבהיר מה כבר הלך לאיבוד: הסדרה "Heroes:Origins", שהוא היה אמור לכתוב ולביים בה פרק, בוטלה. לפחות עד שיהיה ברור מה יהיה עם השביתה. הנה הדיווח שלו משיחת הטלפון המבטלת. והנה איליי רות ("הוסטל") מדווח על שיחת הטלפון שהוא קיבל, המבטלת את הפרק שהוא היה אמור לכתוב ולביים לאותה סדרה.

אז על מה בעצם השביתה? מה המחלוקת בין התסריטאים והמפיקים? ניקי פינק מסבירה. וכך גם כתב העת "ביזנס-וויק".