20 אוגוסט 2006 | 17:54 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

נחשים על מונית

הצחיק אותי, מתוך התגובות ב"עין המאדרפאקינג דג" על "נחשים על המטוס":

ועוד תהייה: האם נוסע 57 היה מצליח קצת יותר אם היו קוראים לו snipes on a plane?

=============

אפרופו אדם גרינברג, שצילם את הסרט: נזכרתי מתי בפעם הראשונה שמעתי את השם "נחשים על מטוס" ומה היתה תגובתי לו. זה היה לפני בערך שנה. אדם גרינברג ביקר בישראל והגיע ליום עיון לכבודו שנערך בסינמטק ירושלים על ידי בית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל. אני הנחיתי את האירוע וראיינתי על הבמה את גרינברג, שהוא אחד הצלמים האהובים עלי, תחילה בישראל ואז בהוליווד. כשרשמתי לפני את שמות הפרויקטים העדכניים שלו נתקלתי בשם הסרט שהוא אך סיים לצלם בקנדה: "נחשים על מטוס". "אני חייב להגיד לך", אמרתי לו כשנפגשנו, "שזה אחד השמות הטובים ביותר לסרט ששמעתי מימי". גרינברג הנהן. "כן, אנשים כנראה מאוד מתלהבים מהשם הזה. יש לנו כבר מעריצים באינטרנט".
המעריצים האלה, אליהם נחשפתי קצת יותר מאוחר, הקימו קול זעקה כשאולפני ניו ליין רמזו שהם שוקלים לשנות את שם הסרט למשהו קצת פחות בוטה.
לבלוג של התסריטאי ג'וש פרידמן התוודעתי כשניהל בשנה שעבר מאבק נגד דיוויד קפ וסטיבן ספילברג, כדי לקבל קרדיט על השכתוב שעשה ל"מלחמת העולמות". הוא ניצח. פרידמן קיבל מהסוכן שלו את התסריט ל"נחשים על המטוס" כי האולפן היה זקוק לעבודות פוליש. פרידמן לא עבד בסוף על התסריט, אבל הוא הנפיק את הפוסט הבא בבלוגו:

I ask Agent the name of the project, what it's about, etc. He says: Snakes on a Plane. Holy shit, I'm thinking. It's a title. It's a concept. It's a poster and a logline and whatever else you need it to be. It's perfect. Perfect. It's the Everlasting Gobstopper of movie titles.

I say to Agent: "Tell me nothing else. Get me the script and put me on the phone with those lucky bastards at New Line Cinema!"

In fact, during the two or three days that precedes my phone call with the studio, I become obsessed with the concept. Not as a movie. But as a sort of philosophy. Somnewhere in between "Cest la vie", "Whattya gonna do?" and "Shit happens" falls my new zen koan "Snakes on a Plane".

ME: "Oh my God I just have to say first and foremost that SNAKES ON A PLANE is the single greatest movie title of all time. I'm even using it as a zen koan. You have to promise me if I sign on to rewrite this you will NEVER change the title to something sort of generic and stupid like FLIGHT ONE-TWENTY WHO GIVES A FUCK."
AWKWARD SILENCE
ME: "You're changing the title aren't you?"
OLD FRIEND: Well, we were thinking, we need to make it a little scarier, a little more thriller-y, something not so camp…"
ME: But…it's SNAKES ON A PLANE.

ג'וש פרידמן גם כתב את התסריט ל"דליה שחורה", סרטו החדש של בריאן דה פלמה, שייפתח תכף את פסטיבל ונציה. המגזין המקוון סלנט עורך מחווה לדה פלמה, במאי נערץ עלי, ומפרסם בכל יום ביקורת על אחד מסרטיו.

==============

זוכרים את המכתב שכתבו סטילי דן – וולטר בקר ודונלד פייגן – לאוון ווילסון? אז הנה הם מכים שנית. כנראה שמשעמם להם בסיבוב ההופעות הנוכחי שלהם עם מייקל (דובי בראדרס) מקדונלד.
הפעם הם כותבים מכתב לווס אנדרסון. מתברר שהם מעריצים שלו ורואים בו אחד מגדולי הקולנוענים של ימינו, אלא שמאז סרטו הראשון "Bottle Rocket" הם מאוכזבים מסרטיו. עם פרסום הידיעה שאנדרסון יוצא להודו לצלם את סרטו הבא "דרג'ילינג בע"מ", פונים אליו וולטר ודונלד ישירות ומציעים לו עזרה ראשונה, בניסיון לשקם את הקריירה הדועכת שלו. וולטר מציע לו לנטוש את הפרויקט ולעבוד על "Bottle Rocket 2". שניהם מציעים לו שיר פתיחה לסרט, שיעזור לו למצוא את הכיוון שאבד לו. הם מציעים לו להיפטר ממארק מאתרסבו, המלחין הקבוע שלו, ולהעסיק אותם (ואת עורך הדין שלהם, מייקי מקווינס). המחיר: 400 אלף דולר.

You began, spectacularly enough, with the excellent "Bottle Rocket", a film we consider to be your finest work to date. No doubt others would agree that the striking originality of your premise and vision was most effective in this seminal work. Subsequent films – "Rushmore", "The Royal Tenenbaums", "The Life Aquatic" – have been good fun but somewhat disappointing – perhaps increasingly so.

But, look, Mr. Anderson, we're not trying to be critical – dammit – we just want to help.

So the question, Mr. Anderson, remains: what is to be done? As we have done with previous clients, we have taken the liberty of creating two alternative strategies that we believe will insure success – in this case, success for you and your little company of players.

The other change that we would have to make would concern Mark Mothersbaugh. Everyone in Hollywood knows that he is a first class professional musical supervisor. Obviously you and he have a lot of great history together and we can imagine there is a certain rapport both professional and personal. But we certainly can't work with him, anymore than he would consent to work with us. Same thing for the mandolins and the twelve-string stuff and the harpsichord, they're out. You yourself may be partial to those particular instruments. We're not. Remember, we saw “Tom Jones” in its original theatrical release when we were still in high school, we had to listen to “Walk Away Renee” all through college and we fucking opened for Roger McGuinn in the seventies, so all that "jingle-jangle morning" shit is no big thrill for us, OK?

So – let's get going, shall we? Send the check for US$400,000 (advance on licensing fees) out by Fedex to Mickey by tomorrow and we'll talk a little later in the day about merch, percentages, backend, soundtrack, ASCAP, etc.

נושאים: סקירת בלוגים

18 אוגוסט 2006 | 22:00 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

נחשים של שבת

אני המום. שישי ב-22:00 ואין אף ביקורת בעברית על "נחשים על המטוס" ברשת? האם נרדמנו בשמירה או שהסרט הזה באמת לא מעניין את התקשורת הישראלית? או אולי כבר יש ופשוט החמצתי?

אז הנה פיסקה שלי, אחרי צפייה בסרט אתמול ב-17:00 ביס פלאנט, אולם 6, שורה 11 כסא 15 (גידי אורשר ישב כמה שורות לפניי):

חביב. "נעה"מ" הוא סרט טראש אדרנליני מהסוג הצפוי, בי-מובי גאה. לא רע מדי, אבל לא טוב מדי. ואולי זה החלק המצער: זה סרט אימה בסיסי, נטול רגע של וירטואוזיות. יש בו הומור, מודעות עצמית, אבל הוא לא ממש מתפנן על האפשרויות הקולנועיות העומדות בפניו. וזו, חוששני, אשמת הבמאי. דיווויד אליס הוא במאי בי-מוביז כבד יד שאין עצם של ברק או וירטואוזיות בגופו, הוא יודע לתקתק אקשן, אבל אין שם אף רגע פנומנלי של "וואו". הו, תצחקקו ב"נעה"מ", אולי אף תצרחו בחדוות רכבת הרים לרגעים. אבל לא יהיה שם רגע של הארה, רגע בו למרות שמדובר בז'אנר בסיסי אתם מרגישים שאתם בידיים של וירטואוז. רגעים כמו שהיו, נגיד, ב"בלייד". או ב"יעד סופי". או ב"צעקה". או ב"שוכני המצולות" (שזה כמו נחשים על מטוס, אבל בספינה, ובלי נחשים, בסרט אימה של סטיבן סומרס שאני נורא אוהב ושלדעתי לא קיבל את הקרדיט שמגיע לו), או ב"The Descent", המאסטפריס הנוכחי של הז'אנר, מאת ניל מרשל, שאם הוא היה מביים את "נעה"מ" היה יוצא סרט מפחיד יותר, בהרבה, וגם מבריק.
אם יש משהו מעניין ב"נעה"מ" זה האופן שבו הוא מצליח לתעתע עם נקודת המוצא שלו. השם מבריק ומעורר חיוך מהסיבה הצפויה: הסיטואציה הדרמטית, הקונפליקט העיקרי, נפרש מולכם ללא צורך בתקציר. יש נחשים, אין לאן לברוח. והוא גם עוזר לנסח מה ההבדל בין סרט אימה ובין מותחן. נחש אחד על מטוס הוא סרט מתח. הנחש נעדר, רק הפחד מפני המצאותו מטעינה את העלילה במתח: מאיפה הוא יצוץ? מתי? מה הוא יעשה? אבל ב"נעה"מ" זה לא נחש אחד אלא אלפי נחשים. והם פורצים מכל חור ותוקפים כל מה שזז. אלפי נחשים הופכים את "נעה"מ" מסרט אימה לסרט מפלצות. ולסרטי מפלצות יש חוקיות משלהם. שם אתם לא מריעים למי שניצל, אלא דווקא למי שנטרף. בסרט מתח אתם מתפללים לשלום הגיבורים, בסרט מפלצות (ומשספים) אתם צמאי דם ורק רוצים שמניין הגופות ירקיע שחקים. ההרג חסר אבחנה, האלימות מוקצנת, והסרט מתענג על שיטות המוות המגוונות שהנחשים מסוגלים לספק לנוסעי המטוס. כן, סרט מעודן שכזה. אבל מהנה.

והנה הארי נואלס, מ-AICN, כותב על הקרנת חצות של הסרט אתמול באוסטין, טקסס, עם מופע נחשים חי לפני ההקרנה, ומאכלים בצורת נחשים במזנון. ועם קוונטין טרנטינו, שנמצא בעיר לצילומי סרטו החדש, בקהל. נו, עזבו וירטואוזיות ואמנות, נראה שסרט פולחן חדש נולד אתמול. תתחילו לשנן את הרפליקות, ולקחת לגימות מפחית בירה בכל פעם שנחש מכיש מישהו.

ג'ייסון קצמן מ-MSNBC מערבב בטור קנטרני אחד, ולא ממש שנון, שתי טענות נגד הסרט. אחד: איזה עוד רעיונות אפשר להגות כהמשך ל"נחשים על מטוס". ו"עכבישים על רכבת" זה רעיון רע ולא שנון. "גיריות על רחפת" זה דבילי (ואם כבר "צלופחים על הרחפת", בנוסח מונטי פייתון והשיחון האנגלי-הונגרי שלהם, זה רעיון יותר טוב). לעומת זאת, "צרעות במעבורת חלל" זה רעיון מצוין. ואז הוא מתלונן על השם שפשוט מסגיר את עלילת הסרט ומציע שמות חלופיים לקלאסיקות. זה רעיון לא רע לאייטם, אבל זה כתוב רע. ובעיקר מוכיח שהצירוף "נחשים על מטוס" הוא די מבריק.

===================

והנה כמה אייטמים מרחבי הרשת, כפי שליקטתי עבורכם, אחרי ש-MCN ליקטו עבורי:

רשימת הסרטים שיוקרנו בפסטיבל ניו יורק. כולל דיוויד לינץ' וסופיה קופולה.

פרנסיס פורד קופולה עונה לעשר שאלות ב"טיים מגזין", לרגל צאת "אפוקליפסה עכשיו" במארז די.וי.די משולש.

כתבה המעדכנת מה שלומו של רוג'ר איברט. המסקנה: ככה ככה. הוא לא מסוגל לדבר כרגע, חלק מהלסת שלו הוסר, יש לפניו עוד תהליך שיקומי ארוך שיימשך חודשים.

ורוג'ר איברט, כנראה כדי לבלום שמועות מודאגות שהאייטם הקודם עשוי לעורר, כותב – לראשונה מאז האשפוז – אימייל בו הוא מתאר בפרטנות מה בדיוק עשו לו ומה עוד עומד לפניו. המצב נשמע חמור, אבל פחות מדאיג מהדיווח הקודם.

הסכם ראשוני, היסטורי למדי (אם כי כזה שלא סוגר את כל המחלוקות עדיין), נחתם אתמול בין איגודי היוצרים ובין HOT. והנה, דרך "לוס אנג'לס טיימס", מאבק תמלוגים חדש שעומד לצאת לדרך. מה מתברר? שתסריטאים של סרטי אנימציה לא מקבלים תמלוגים.

הנה הבעיה, כפי שהיא מומחשת על סמך שני סרטים של מייק מאיירס. האחד הכניס 200 מיליון דולר, השני 400 מיליון דולר. התסריטאי של איזה סרט קיבל יותר כסף?

Writers of live-action features get royalties when their work is repackaged and sold. But writers of animation don't. Their "ancillary profit participation," as it's known, is paid in multiples of zero.

It's an industry standard evolved over a decades-long debate between the writers and their employers, and in a practical sense, it means that the writers of "Goldmember" get paid a small percentage of every sale of a video or DVD, which can add up to tens or even hundreds of thousands of dollars, while the writers of "Shrek 2" receive nothing.

והתסריטאים בהוליווד מתחילים להתעצבן מזה:

"We can't afford it anymore, as well as we get paid," says David N. Weiss, who with his writing partner, J. David Stem, helped pen scripts for "Shrek 2," "Jimmy Neutron: Boy Genius" and the two "Rugrats" features. "Our kids are going to go to college, we hope. It just makes more sense [to write live action]. It's hard enough to get the project made. If you're going to get it made you might as well collect all the benefits."

Weiss estimates that each of the four credited writers on "Shrek 2" would have collected royalties of around $125,000 in just the first week of the DVD's release in November 2004, when 11 million were sold. And once reruns of the movie started showing up on HBO and network television, and buyers snapped up an additional 10 million or so DVDs, he began to see a bigger picture of how much he was losing by not receiving residuals for subsequent airings of his work.

ואנשי איגוד התסריטאים בהוליווד מתחילים לדבר בשפה שעמית ליאור ודורון צברי
כבר מכירים היטב:

"We can quibble about how much we share on live action," says Craig Mazin, a WGA, West board member and writer of the upcoming animated film "Opus." "But no residuals for 'Finding Nemo'? No residuals for 'Ice Age'? No residuals for 'Shrek'? There is something ultimately immoral — and I use that word carefully — about taking a work of authorship from writers and exploiting it and earning enormous profits and not sharing at all with the authors. I'm not sure how long it can last before something rather serious happens."

המשך הכתבה – שאני חשבתי שהיא מאלפת – מסביר איך קרה שדווקא בסרטי אנימציה תסריטאים לא זכאים לתמלוגים. זה התחיל לפני המון שנים, כשאולפני דיסני רמסו את האיגודים. האנימטורים, בקיצור, רצו את כל הקרדיט על הסרט לעצמם. האם שביתת האנימציה הגדולה נמצאת באופק ההוליוודי?

איזה מזל שהוט עוד לא מפיקים סרטי אנימציה.

17 אוגוסט 2006 | 12:34 ~ 24 תגובות | תגובות פייסבוק

נחשים בתנור

40 מעלות בצל? יום מושלם ל"נחשים על המטוס", יום לפני שאר העולם.

קחו פסקה של ג'פרי וולס:

The Thursday night 10 pm showing of Snakes on a Plane is going to be one of the coolest events in the ticket-buying L.A. moviegoer realm in a long while. Every critic in town, I imagine, will be at one of the theatres where it's playing, and will thereafter run straight home (or back to the office) to write the review at 12:30 am.

ומה בארץ? כאן יוצא "נחשים על המטוס" כ-24 שעות לפני לוס אנג'לס. כמה מבקרי קולנוע נמצאים ברגע זה כבר ביס פלאנט ובסינמה סיטי? כמה יגיעו ב-19:30 לרב חן דיזנגוף? והאם בכלל יבוא קהל? ולמה אין הצגות יומיות לסרט בתל אביב? (ב"עכבר" כתוב שהסרט מוקרן ברב חן ב-14:30 היום, אבל בקולנוע מוסרים שהסרט יוקרן רק בערב). ואחר כך המפיצים מתלוננים שיש ירידה בכמות הכרטיסים. ברור שיש ירידה: אתם לא מקרינים את הסרטים! איך יקנו כרטיסים לסרטים שבכלל לא מוקרנים?!

עוד משהו: אם להאמין לוולס, הביקורת האינטרנטית האמריקאית הראשונה על "נחשים על המטוס" תתפרסם רק מחר בבוקר לפני שעון ישראל. מה שאומר שמבקר אינטרנטי זריז בארץ יכול לפרסם כבר היום אחרי הצהריים, את הביקורת הראשונה בעולם. תחרות מעניינת. הייתי בשמחה משתתף בה רק שנזכרתי קצת באיחור. אז מי זה יהיה: רותם דנון ב"וואלה", אהרון קשלס בוויינט או דורון פישלר ב"עין הדג"?

===============

אם אתם רוצים לקרוא קצת על "הבית באגם", "שיחות עם אשה אחרת" ו"בריק", הנה לינק למדור הפנאי פלוסי שלי בגרסתו הוויינטית.

16 אוגוסט 2006 | 13:55 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

You made a woman meow?

ג'ס מת.

מתוך "כשהארי פגש את סאלי".

Marie: Restaurants are to people in the 80's what theatres were to people in the 60's. I read it in a magazine.
Jess: I wrote that.
Marie: Get out of here.
Jess: I did.
Marie: Where did I read that?
Jess: New York magazine
Harry: Sally writes for New York magazine.

נושאים: הספד, כללי

16 אוגוסט 2006 | 12:33 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

בקרוב

זה כרגע הגיע במייל ממשרד יחסי הציבור של וורנר בארץ:

תאריכי יציאת סרטי Warner Bros בישראל.
(שמות ותאריכים עשויים להשתנות)

ספטמבר 06
28 נערה במים

אוקטובר 06
?? Beerfest

נובמבר 06
9 Flags of our Fathers
The Departed 30

דצמבר 06
14 תזיזו ת'רגליים
21 Lucky You

ינואר 07
11 The Prestige
The Blood Diamond 25

פברואר 07
8 Letters From Iwo Jima
Music and Lyric 15

מרץ 07
1 Zodiac
The Good German 15

אפריל 07
5 300
26 The Reaping

יוני 07
7 Ocean’s Thirteen

יולי 07
19 Harry Potter and the Order of the Phoenix (5)
No Reservation 26

אוגוסט 07
2 License to Wed

נובמבר 07
8 The Visiting
Beowulf 22
The Assassination of Jesse James

דצמבר 07
6 I Am Legend

ינואר 08
10 BC10,000

נושאים: בקרוב

16 אוגוסט 2006 | 12:14 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

תיקו

אילנה שרון, מנכ"לית האקדמיה לקולנוע, מתקנת את המידע שקיבלתי אתמול ממשרד יחסי הציבור שלהם, בקשר לקטגוריות בהן מופיעים ששה סרטים:

רק תיקו במקום חמישי מתבטא בתוספת מועמד – 6 במקום 5.
במידה ויש תיקו בכל אחד מהמקומות מ- 1 עד 4 – אין מועמד נוסף והם כלולים ב- 5 המועמדים.

אוקיי, גם זה דורש בחינה מחודשת של ההימורים שלי, כי התחזית המקורית שלי היתה: צפוי תיקו. שיניתי אותה כי אתמול נמסר לי שרק בקטגוריות המכילות ששה סרטים מסתתר איפשהו תיקו. מתברר שזו היתה טעות. אם כן, זה יהיה מירוץ צמוד. אפילו ממש צמוד. לא יודע איפה עדיין. בפרס הבמאי? פרס השחקנית? אולי אפילו פרס הסרט?

נושאים: פרס אופיר 2006

16 אוגוסט 2006 | 11:03 ~ 26 תגובות | תגובות פייסבוק

נחשים על המסלול

אני שמח שהאתר הקטן שלי – שחגג לפני כמה שבועות חצי שנה להיווסדו (ושאתמול פורסם בו הפוסט המאתיים) – הופך בהדרגה לנקודת מפגש בין מעריצי קולנוע ובין יוצרי קולנוע, ושזה מקום בו קולנוענים מרגישים יכולת להתבטא. הנה תגובה שהשאירה הבוקר הבמאית דינה צבי ריקליס, שסרטה "שלוש אמהות" הוא אחד מחמשת המובילים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר:

למי שתהה (או אולי למי שלא תהה) איך זה שלסרט "שלוש אימהות" יש 9 מועמדויות ואף שחקן או שחקנית אינם נימנים עימם, זה הסיפור:
פניתי אל האקדמיה וביקשתי מהם לאפשר לי לשים שתי שחקניות המגלמות דמות אחת כמועמדות לשחקנית ראשית ולשחקנית משנה (בסרט "שלוש אימהות" יש 3 דמויות מרכזיות שהיום הן כבנות 60 ומגלמות אותן בצעירותן שחקניות צעירות). האקדמיה שלחה לי תשובה שלילית וכך גם כמחאה וגם בנסיון לשנות את התקנון, התנוססו ברשימת השחקניות המועמדות שלל שמות.
אני בטוחה שאם לא הייתי עושה זאת מירי מסיקה או ריימונד אמסלם או טלי שרון או גילה אלמגור היו מועמדות מן המניין.
אז זה לא שאני לא מסתפקת ב-9 מועמדויות אבל יהיה חבל אם המחאה הקטנה שלי היתה לשווא.

דינה, תודה על הדברים.
אבל אני ממשיך להקשות: הנה, אחת הבמאיות המובילות של פרס האקדמיה השנה מוחה נגד התקנון. איש קולנוע מוערך נוסף, המועמד השנה לפרס, כתב לי (בתשובה לסקר "למי הצבעת" שערכתי) שהוא כבר כמה שנים לא חבר אקדמיה. ועמית ליאור, מבכירי התסריטאים בארץ, שטח כאן את טענותיו נגד התנהלות האקדמיה. ואלה לא יוצרים מתוסכלים, אלא מבכירי התעשייה כאן. נו, אז אי אפשר לעשות משהו? האקדמיה היא גוף של הקולנוענים, אם יש כל כך הרבה תסכול על שיטת הבחירה (הבאמת רעה), האם זה לא הזמן, בחלל שבין הטקס השנה לטקס של השנה הבאה, כדי לארגן עצומות, לבחור הנהלה חדשה, ולהביא לשינוי התקנון?

============

אין לי איך לעשות סקרים באתר (יש אפליקציית סקרים לוורד-פרס? מישהו יודע?): אבל יש לי שאלה שדורשת השתתפות פעילה של כל קוראי הבלוג, מקווה שתשתפו פעולה:

האם אתם מתכננים לראות את "נחשים על המטוס" –
א. מחר-מחרתיים בטוח.
ב. מתישהו בקולנוע, אבל לא בסוף השבוע הראשון.
ג. בדי.וי.די.
ד. אין לי שום כוונה לראות את הסרט הזה.

=============

האם סרטי שפירא חטפו רגע עופר-ליברגלי בבואם לתרגם את "Conversation with other Women"? האם גם הם התבלבלו בין woman (אשה) ו-women (נשים). או שאולי זו החלטה מודעת? אני מודה, "שיחות עם אשה אחרת" נשמע יותר טוב מ"שיחות עם נשים אחרות", ולכאורה השם ביחיד נראה מתאים יותר לעלילת הסרט. אבל הבחירה בשם ביחיד מעידה או על ליקוי למידה, או על כך שמי שתרגם את הסרט לא ראה אותו (או חמור יותר: לא הבין אותו). כי הצירוף המתעתע "שיחות עם נשים אחרות" מוסבר בסרט.

============

ובהמשך לענייני התרגום. בואו נמשיך עם תחרות תרגומי "לילות טלדגה: הבלדה על ריקי בובי". (ריקי בובי הוא שם הדמות שמגלם וויל פארל בסרט).
אני מזכיר: אני מבקש מכם להציע את התרגומים הגרועים ביותר. לכן מי שפסל רעיון כמו "הנהג מת מצחוק" פספס את הנקודה. תרגומים גרועים הם בדיוק כאלה שלוקחים תבניות של סרטים שכבר הצליחו, מאותו ז'אנר או של אותו שחקן, ומנסה למחזר אותם. אלא שאני טוען שאפשר למצוא רעיונות אפילו יותר גרועים מ"הנהג מת מצחוק". אני רוצה רעיונות שאם אתם הייתם מפיצים הייתם זורקים לפח ומפטרים את האיש שהציע לכם אותם.
האתגר שעומד בפני המפיצים, אני מניח, הוא כזה: איך נמנעים משימוש במילים "טלדגה" ו"בלדה". שתי מילים שמתכתבות עם המוטיב הדרומי של הסרט שלא יעבוד על קהל ישראלי. מה גם שהצירוף "הבלדה על ריקי בובי" יוצאת מנקודת הנחה שהקהל יבין את האירוניה של השם. אני בספק אם המפיצים בארץ רגישים לאירוניה, או שסומכים על יכולת ההבנה האירונית של הקהל בארץ.

הנה כמה מהרעיונות שלכם שאהבתי:

ריקי בובי: מהיר ומצחיק (חן חן)
נהג עם ביצים (ליאור)
קרוע/זרוק/שרוף/מוטרף על המירוץ/מסלול/מכונית/וכו’ (ליאור)
חלום ושמו ריקי בובי (עופר ליברגל)
הבלדה על ריקי ובובי (רונה)
המירוץ לצמרת של ריקי בובי (איה)

ובאדיבות "עין הדג" (שם הם ניסו להציע שמות אמיתיים. אני, כזכור, מחפש את השמות הכי גרועים שאפשר. שם שיגרום לכם לעשות "פחחחח" או לפרוץ בצחוק מיואש כשתראו אותו מודפס על כרזה):

איזה מין נהג (רד פיש)
ניפגש בסיבוב (הפינגווין)
ריקי בובי מחליף הילוך (סופי)
נהג על הזמן (assafTV) – מעולה!
ריקי בובי: נהג בצחוק (that dude)

כולם שמות איומים ונוראיים. אבל תביאו עוד. "גלגלים לוהטים"? "הנהג ש'שיגע' אותי"? "מירוץ עד סוף הדרך"? "מי מספר 1"? עכשיו תורכם.

15 אוגוסט 2006 | 21:59 ~ 28 תגובות | תגובות פייסבוק

מסלול התרסקות

בסוף הפוסט אני מכריז על תחרות חדשה שאינה נושאת פרסים, אתם מוזמנים להשתתף, ואף לשלוח לינק עליה לחבריכם.

==============

איזה כותרת לדעתכם היא החזקה ביותר מכל הכותרות שהנפיק פסטיבל לוקרנו – הנחשב, אך המעט מנומנם בדרך כלל – בשישי-שבת?
א. הפסטיבל השוויצרי, על גבול איטליה, העניק את הפרס הראשון לסרט שוויצרי, לראשונה מזה כשני עשורים וחצי. וזאת בשעה שרוב העולם בכלל לא ידע שקיים קולנוע שוויצרי.
ב. יום לפני ההכרזה על הפרס הודתה אחת השופטות שהיא שותפה לתסריט של אחד מסרטי התחרות, והחליטה לפרוש מצוות השיפוט. מה זכה? הסרט השוויצרי שהשופטת הפורשת השתתפה בכתיבתו.
ג. השופטת השוויצרית היתה השניה שפרשה מצוות השיפוט, אחרי שהשחקנית עמנואל דבוס פשוט לא הגיעה לפסטיבל "מסיבות אישיות". וכך מצוות של שבעה נעשה השיפוט לבסוף על ידי חמישה.
ד. מנהל הפסטיבל, שזו היתה שנתו הראשונה בתפקיד (ומנהלי לוקרנו הקודמים התקדמו במהרה לניהול פסטיבלים גדולים בהרבה), התמוטט יום לפני סיום הפסטיבל ואושפז בבית החולים במצב של תשישות. הוא התעלף על הבמה מול קהל בשעה שהציג את הסרט "ליטל מיס סאנשיין".

לא מעט ניוז מיום אחד בפסטיבל פסטורלי ונטול אקשן בדרך כלל. והידעתם שבשנה הבאה מתוכננת בפסטיבל תוכנית מרשימה של קולנוע ישראלי, במסגרת חלון אל הקולנוע של המזרח התיכון? בתקווה שלא תהיה מלחמה, כמובן.

==============

מאי 2007: "ספיידרמן 3", "שרק 3" ו"שודדי הקריביים 3" יוצאים באותו חודש. למה תלכו?

=============

ראו מה מצפה לכם בספטמבר אם אתם מנויים של ערוצי הסרטים של הוט: "טריסטרם שנדי" ו"קוד 46" של מייקל ווינטרבוטום, שניהם במסגרת מחווה די מקיפה לסרטיו של הבמאי המעניין הזה.
מחווה מעולה לסרטי וים ונדרס (10-16.9), מהסוג שבשנות השמונים היתה מוקרנת תדירות בסינמטקים. בין השאר תמצאו שם את "במהלך הזמן" ו"מצב הדברים", סרטים שאין סטודנט לקולנוע משנות השמונים או השבעים שלא ראה אותם, או הושפע מהם. וגם את "פריז טקסס" ו"מלאכים בשמי ברלין", שני סרטים שהרטיטו את תל אביב באייטיז.
והסרט הטוב ביותר של החודש: "השטן ודניאל ג'ונסטון" (25.9, הוט פריים), סרט תיעודי נפלא, מין "קראמב" מוזיקלי, על כותב שירים עם נפש מוטרדת ונשמה מיוסרת, שהפך לאחד האנשים האלמוניים המשפיעים ביותר ברוק האלטרנטיבי האמריקאי, מנירוונה ועד סוניק יות. סיפור מעולה שמועבר בסרט מצוין. הלוואי והוא גם יגיע להקרנות פומביות באוזן השלישית בסמוך להקרנתו הטלוויזיונית.

============

אוי, ומזה לגמרי שכחתי די בטיפשותי: אם אתם מנויי יס, האם אתם עוקבים אחר "בטלסטאר גלקטיקה" שהמיני סדרה ושתי העונות הראשונות שלה משודרות מאז שלשום מדי ערב בערוץ יס 2? לא תענוג?

=============

אוקיי, הנה התחרות. או המירוץ. שימו לב: בחודשים הקרובים יגיע ארצה הסרט של וויל פארל, שנמצא כבר שבועיים במקום הראשון באמריקה, "Talladega Nights: The Ballad of Ricky Bobby". התרגום המילולי: "לילות טלדגה: הבלדה על ריקי בובי". טלדגה היא עיר באלבמה, בדרום ארצות הברית, בה ממוקם מסלול מירוצי הנאסקאר הגדול והמהיר ביותר באמריקה. ריקי בובי (פארל) הוא נהג מרוצים. שמו מעיד על כך שהוא דרומי נבער. אספסוף. זו קומדיית מרוצים.
והנה האתגר: מכירים את זה שהמפיצים לפעמים מבקשים מהצופים לעזור להם לבחור שם לסרט? אז אני מבקש הפוך: אני רוצה שתציעו לי את השמות הגרועים ביותר, המביכים ביותר, המטופשים ביותר, שמפיצי הסרט יכולים לתת לסרט הזה. אבנר שביט מ"עכבר העיר" מציע למשל את "הנהג מת מצחוק". ואני אומר: זה יכול להיות גרוע יותר. אל תשכחו, אלה האנשים שהמטירו עליכם את "שטן על הזמן". טעם טוב והגיון אינם קריטריונים שעומדים מול עיניהם. הם מנסים להיכנס, נו, לראש שלכם. אז אתם כנסו לראש שלהם. כמה נמוך אתם יכולים לרדת? למקומות, היכון, צאו.

15 אוגוסט 2006 | 18:16 ~ 24 תגובות | תגובות פייסבוק

"סינמסקופ" מנבא: מי יזכה בפרס אופיר?

הבוקר פורסמו המועמדויות לפרס אופיר, המחולק על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע (או "הסזאר הישראלי", כפי שעיתונאים פרובינציאליים אוהבים לכנות אותו). הנה כמה תובנות על סמך הרשימה.

1. מי יזכה?
"אביבה אהובתי" נכנס למירוץ כפייבוריט. הוא המוביל במניין המועמדויות, זוכה לביקורות מצוינות לרוב ומסתמן כסרט הישראלי הקופתי של השנה (נכון לרגע זה) עם 60,000 צופים בשבועיים. ובעיניי הוא גם הסרט השלם והמרגש ביותר בחמישיה (אבל אני לא חבר אקדמיה). אבל מבדיקה שערכתי בשבועות האחרונים בקרב כמה חברי אקדמיה, מתברר שאנחנו מצויים בשנה המותחת והצמודה ביותר בתולדות הפרס. הפערים בין שלושת הסרטים המובילים מזעריים. במילים אחרות: המירוץ צמוד. לראשונה באמת יהיה מתח בטקס, אף אחד לא יגיע כזוכה ודאי, והשנה לא צפוי סחף פרסים, המחולק אוטומטית לסרט בודד. הפרסים יחולקו בין שלושת הסרטים הבולטים: "אביבה אהובתי", "אדמה משוגעת" ו"מישהו לרוץ איתו". אני תכף אניח את ראשי על הגיליוטינה ואנבא מנצח, על סמך מדגם שאין לו שום תוקף סטטיסטי, אבל אני מודיע מראש: ב-14 בספטמבר יש סיכוי שאף אני אצא מופתע. שלא לומר נבוך ומושפל.
אז מי יזכה? על פי המדגם שבידי מסתמן הפרש קטן, אבל שקשה להתעלם ממנו, לטובת "אדמה משוגעת".
כן, זו הכותרת שלי: "אדמה משוגעת" של דרור שאול יהיה הסרט שיזכה ב-14 בספטמבר בפרס אופיר ונציג ישראל לאוסקר האמריקאי. זה גם מתיישב עם דפוס ההצבעה של טקסי העבר: הסרט הזוכה הוא זה שלא הופץ מסחרית בזמן הצבעת חברי האקדמיה. חברי האקדמיה, כבר כתבתי, מעדיפים להכתיר סרט שעוד לא זכה לכתרים, מאשר להעניק פרס נוסף לסרט שכבר זכה להצלחה בקופות או בביקורת.

2. צריך לזכור: ההצבעה הסתיימה. הסרטים המוצגים כ"מועמדים" הם למעשה חמשת הסרטים שקיבלו את מירב הקולות המסודרים לפי סדר א'-ב' ואחד מהם הוא הזוכה, שזהותו תיחשף בעוד חודש בטקס חלוקת הפרסים. מהשנה הבאה, כפי שפורסם לראשונה ב"סינמסקופ" לפני עשרה ימים ואושר היום על ידי יו"ר האקדמיה מארק רוזנבאום, תתקיים הצבעה נוספת. כלומר: חמשת הסרטים המובילים יעמדו לבחירה חוזרת, בה הם יתמודדו בעיקר על קולותיהם של אלה שהצביעו ל-16 הסרטים האחרים.

3. אם כבר האקדמיה מתחילה לבחון מחדש את התקנון שלה, שלא תעצור עכשיו. תקנון ההצבעה כולו מכיל לא מעט סעיפים מטופשים. למה להגביל את המפיקים למועמד אחד בכל קטגוריה? למה לא לתת לחברי האקדמיה לבחור בעצמם את מי להציב כמועמד? למה, בשעה שיותר ויותר סרטים מופקים בארץ במסגרת קופרודוקציות, לא יכול איש צוות זר להיות מועמד לפרס? למה למנוע מ"אדמה משוגעת" פרס על הצילום שלו רק כי הצלם אינו ישראלי? זו לא חשיבה קצת מצומצמת? הפרס הוא על ההישג האמנותי המרשים ביותר, ולא אמור להיות לו קשר לדרכון שמחזיק האיש שחתום על המלאכה. וכרגיל: למה לא להפוך את פרס האקדמיה לפרס המוענק לסרטים שהופצו באותה שנה, ולא הופקו? עד שסוף סוף יצפה קהל בטקס השנה, כי הוא יכיר את "אביבה" ואת "מישהו" האם זה לא יהיה אנטי קליימקס אם יזכה בסוף "אדמה משוגעת" שהוא סרט שהציבור אינו מכיר? האם האופירים הם פרס פומבי או פנימי? ועוד ועוד ועוד.

4. ועוד עניין דבילי: מה העניין עם הקטגוריות שמכילות שישה שמות? מהאקדמיה נמסר שבקטגוריות האלה יש שני סרטים עם תיקו. שני הסרטים נספרים כאחד ואז מצרפים סרט נוסף לרשימה. ואם יהיו שלושה סרטים בתיקו, הרשימה תכיל שבעה שמות. אני משוכנע שהעולם הרחב הצליח להגות שיטות הגיוניות להכרעת שוברי שוויון בלי לחשוף מראש את הקטגוריות שבהן מסתמן תיקו.

5. למה תיקו?
בשנים קודמות לא יותר מ-400 איש, מתוך 700 חברי אקדמיה, הצביעו לפרס. השנה, בגלל שיש גם הרבה סרטים (21) וגם לא מעט סרטים שווי כוחות, 400 איש זו כמות קטנה מדי כדי ליצור מדגם באמת אמין. לכן ככל שיצביעו יותר חברי אקדמיה, כך התוצאה תהיה יותר אמינה. עם 400 מצביעים לא יהיה מופרך אם יהיו קטגוריות שבהן הזוכה יקבל בין 20 ל-30 קולות, והמקום השני יגיע ל-19 קולות. זה קצת מצחיק להכריע תחרות כה דרמטית עם תוצאות כאלה. מזכיר קצת את הקיבוץ בסרט של דרור שאול.

6. המפסידים הגדולים:

א. ולנטין בלונוגוב. האמת, זה לא יאמן וגם די מביך. הייתי בטוח שבלונוגוב יזכה בפרס על הצילום הנפלא ל"הדברים שמאחורי השמש", אבל בלונוגוב, שצילם גם את "מכתבים לאמריקה" ואת "לרקוד", לא מועמד לכלום.
ב. "הבועה". אם אני הייתי גל אוחובסקי ואיתן פוקס לא הייתי בונה על חברי האקדמיה לבוא למשות אותם מהים אם הם חלילה יטבעו.
ג. "גיבורים קטנים". אפס מועמדויות לסרט חמוד.
ד. "ריקוד מסוכן". אפס מועמדויות לסרט מחפיר. אפילו "מלך של קבצנים", גם סרט איום, השיג מועמדות בודדה. עוד נטולי מועמדות: "סרט חתונה", "סינדרום ירושלים", "ילדי CCCP", "לרקוד".
ד. "נו אקזיט". המפסיד הגדול של הטקס השנה הוא "נו אקזיט" של דרור סבו. הסרט הפך בפסטיבל ירושלים מאנדרדוג לאחד הסרטים המדוברים השנה בארץ, ויש סיכוי שאם יוצריו היו רושמים אותו בזמן לתחרות האקדמיה הוא היה מצליח לעשות שם את מה שעשה בוולג'ין: להיות ברירת מחדל קצבית ועכשווית, וסרט שמצליח לייצר קונצנזוס בתוך המילייה של עצמו, מול שאר הסרטים, שהדעות עליהם מאוד מפולגות.

7. שאלה לרונה דורון (עיצוב תלבושות) ולישראל דוד (עריכת סאונד): לאיזה סרט הצבעתם?

8. ברכות לנדב לויתן. הבמאי שהנפיק את הסרטים הרעים ביותר שאי פעם צולמו בישראל יזכה לפרס על מפעל חיים. האמת, מאז שלויתן הוא בן זוגה של חווה אלברשטיין, וגם כותב לה שירים יפים, אני מתקשה לחשוב עליו דברים רעים. אבל סרטיו, צר לי, נעים באופן עקבי בין הרע לגרוע. "בנות" שלו הוא אולי הסרט הישראלי הרע בכל הזמנים. רק לדעתי. גם זה מפעל חיים.

9. אז מי עוד יזכה?
הנה עוד סדרה חסרת אחריות, המבוססת על שקלול תגובות אמיתיות של חברי אקדמיה מצביעים, של הימורים ונבואות על הזוכים בעוד חודש.

בימוי: צפו כאן לתיקו של שניים מבין השלישיה של שמי זרחין, דרור שאול ועודד דוידוף. ההימור שלי: זרחין ודוידוף.
תסריט: שמי זרחין. אם כי, שוב, גם כאן עשויה להיות הפתעה.
שחקנית: אסי לוי, "אביבה אהובתי". למרות ששמחתי לראות את שמה של ענת קלאוזנר מ"ימים קפואים" ברשימה. היא עושה את הסרט.
שחקן: דרור קרן. לא אסי דיין. כמו עם אסי לוי, גם אנשים שמביעים עמדה חמוצה כלפי "אביבה אהובתי" מדברים בשבחם של לוי וקרן, כנראה השחקנים האהובים ביותר בארץ כרגע.
שחקנית משנה: האמת, כאן אין לי מושג. גם כאן, בגלל ששת השמות, יש סיכוי לתיקו. הימור שלי: רותם אבוהב. אם יהיה תיקו, תצטרף אליה טס השילוני, הילדה הנפלאה מ"הדברים שמאחורי השמש".
שחקן משנה: צחי גראד, "מישהו לרוץ איתו". הוא כנראה מוביל בהפרש עצום על פני כל השאר.
צילום: כנראה שי גולדמן, "שלוש אמהות".
עריכה: עינת גלזר זרחין, "אביבה אהובתי".
עיצוב אמנותי: לא יודע. "אדמה משוגעת"?
עיצוב תלבושות: לא יודע. רונה דורון?
מוזיקה: כנראה "מישהו לרוץ איתו".
עריכת פסקול: לא יודע. "אביבה אהובתי"?
סרט תיעודי: מסתמן מירוץ צמוד בין "סובנירים" ל"שביתה". גם כאן, כמו בעלילתי, צפוי מתח ואולי הפתעה אם סרט שלישי יתגנב ויזכה. אבל נראה לי ש"סובנירים" הוא הזוכה הצפוי.

10. זו באמת שנה מוצלחת למדי. גם אם בר בלפר, רונית יודקביץ', יובל גורביץ', יובל שפרמן, ולנטין בלונוגוב, זוהר שטראוס, טלי שרון, איתן פוקס וג'ו סוויד לא יזכו בפרסים, או אפילו במועמדות, הם עשו – לפחות לטעמי – עבודה נהדרת.

.
.
.
רגע, אל תלכו. יש ערב פעלתני היום. פוסט מפתיע נוסף – שלושה ביום אחד?! – יעלה בסביבות 22:00 ובו תחרות שאינה נושאת פרסים אבל מבדרת מאוד. כדאי לבוא.

15 אוגוסט 2006 | 13:06 ~ 14 תגובות | תגובות פייסבוק

המועמדים

חמשת הסרטים המועמדים לפרס אופיר, כפי שהוכרזו לפני שעה קלה בבית סוקולוב:

"אביבה אהובתי"
"אדמה משוגעת"
"הדברים שמאחורי השמש"
"מישהו לרוץ איתו"
"שלוש אמהות"

"אביבה אהובתי" מוביל את התחרות עם 13 מועמדויות. אחריו "מישהו לרוץ איתו" עם 12.

תוספות ופרשנויות, תכף.

הנה רשימה המלאה:

קטגורית הסרט העלילתי הטוב ביותר:
1. "אביבה אהובתי"- מפיק: איתן אבן
2. "אדמה משוגעת"- מפיקים: שרון שמיר, דרור שאול, פיליפה קוברסקי, אדגר טנמבאום
3. "הדברים שמאחורי השמש"- מפיקים: עינת ביקל, אורי סבג
4. "מישהו לרוץ איתו"- מפיקים: גבי רוזנברג, שמוליק שם טוב, אורלי ברוק, אוריאנה גבעולי, פיליפה קוברסקי
5. "שלוש אמהות"- מפיקים: יפעת פרסטלניק, ערן ריקליס

הבמאי הטוב ביותר:
1. שמי זרחין – "אביבה אהובתי"
2. דרור שאול – "אדמה משוגעת"
3. יובל שפרמן – "הדברים שמאחורי השמש"
4. דן וולמן – "ידיים קשורות"
5. עודד דוידוף – "מישהו לרוץ איתו"
6. דינה צבי-ריקליס – "שלוש אמהות"

השחקן הראשי:
1. דרור קרן – "אביבה אהובתי"
2. תומר שטיינהוף – "אדמה משוגעת"
3. אסי דיין – "הדברים שמאחורי השמש"
4. איתי טיראן – "מחילות"
5. רמי הויברגר – "מכתבים לאמריקה"

השחקנית הראשית:
1. אסי לוי – "אביבה אהובתי"
2. רונית יודקביץ' – "אדמה משוגעת"
3. גילה אלמגור – "ידיים קשורות"
4. ענת קלאוזנר – "ימים קפואים"
5. בר בלפר – "מישהו לרוץ איתו"

שחקן המשנה:
1. ששון גבאי – "אביבה אהובתי"
2. יוסף (ג'ו) סוויד – "הבועה"
3. זהר שטראוס – "הדברים שמאחורי השמש"
4. צחי גראד – "מישהו לרוץ איתו"
5. אלון אבוטבול – "רק כלבים רצים חופשי"

שחקנית המשנה:
1. רותם אבוהב – "אביבה אהובתי"
2. יעל פוליאקוב – "אין לה אלוהים"
3. טס השילוני – "הדברים שמאחורי השמש"
4. רינת מטטוב – "מישהו לרוץ איתו"
5. אוולין קפלון – "מכתבים לאמריקה"
6. איילת זורר – "רק כלבים רצים חופשי"

צילום:
1. איציק פורטל – "אביבה אהובתי"
2. רם שוויקי – "ימים קפואים"
3. ירון שרף – "מישהו לרוץ איתו"
4. דוד גורפינקל – "מלח הארץ"
5. שי גולדמן – "שלוש אמהות"

תסריט:
1. שמי זרחין – "אביבה אהובתי"
2. דרור שאול – "אדמה משוגעת"
3. יובל שפרמן – "הדברים שמאחורי השמש"
4. נח סטולמן – "מישהו לרוץ איתו"
5. עלמה גניהר, דינה צבי-ריקליס – "שלוש אמהות"

עריכה:
1. עינת גלזר-זרחין -"אביבה אהובתי"
2. יצחק צחייק, חליל אפרת, מיכל כהן – "אדמה משוגעת"
3. יוסף גרינפלד – "הדברים שמאחורי השמש"
4. רון עומר – "מישהו לרוץ איתו"
5. טובה אשר – "שלוש אמהות"

עיצוב אמנותי:
1. עידו דולב – "אביבה אהובתי"
2. אבישי אביבי – "אדמה משוגעת"
3. שחר בר-אדון – "מישהו לרוץ איתו"
4. אבישי אביבי – "מלך של קבצנים"
5. איתן לוי – "שלוש אמהות"

עיצוב תלבושות:
1. ענבל שוקי – "אביבה אהובתי"
2. רונה דורון – "אדמה משוגעת"
3. הדס רוביצ'ק – "מישהו לרוץ איתו
4. רונה דורון – "מכתבים לאמריקה"
5. רונה דורון – "שלוש אמהות"

מלחין:
1. יונתן בר-גיורא – "אביבה אהובתי"
2. צוף פילוסוף, עדי רנרט – "אדמה משוגעת"
3. עברי לידר – "הבועה"
4. רן שם-טוב – "מישהו לרוץ איתו"
5. שמוליק נויפלד, אורי זך – "שלוש אמהות"

עריכת פס קול:
1. אשי מילוא, אביב אלדמע, ישראל דוד – "אביבה אהובתי"
2. אלי ירקוני, יואב שריג – "אדמה משוגעת"
3. איתי אלוהב, גיל תורן, ישראל דוד – "הבועה"
4. דוד ליס, אביב אלדמע, ישראל דוד – "מישהו לרוץ איתו"
5. אשי מילוא, גיל תורן, ישראל דוד – "שלוש אמהות"

סרט תיעודי:
1. "אצלי הכל בסדר"- בימוי: ארז תדמור, ירון אמיתי
2. "בובות של נייר"- בימוי: תומר הימן
3. "מועדון בית הקברות"- בימוי: טלי שמש
4. "סובנירים"- בימוי: שחר כהן, חליל אפרת
5. "שביתה"- בימוי: אסף סודרי, אמיר טאוזינגר