04 יולי 2006 | 10:24 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

לידיעת רוכשי הכרטיסים

יום הולדת שמח, ארצות הברית. כבר בת 230.

===========

"בובות נייר" של תומר היימן זכה אתמול בפרס הקהל בפסטיבל לוס אנג'לס. הוא כבר זכה באותו פרס בדיוק בפסטיבל ברלין. תוכלו לראות אותו בשבת ב-22:00 במרכז מורשת בגין, במסגרת פסטיבל ירושלים (שאולי הגיע הזמן שישיק גם הוא פרס חביב הקהל?).

============

יום שלישי בבוקר. רוג'ר איברט עוד חי. מצבו קשה אך יציב.

=============

יש לי בשורות לא נעימות: פסטיבל ירושלים השנה לא מוצלח. או, אם למתן מעט את הנחרצות, לא מספיק מוצלח. יש אמנם כמה סרטים מומלצים מאוד (שניים של ורנר הרצוג, אחד על ורנר הרצוג, שניים של ג'ו טו ושני סרטים של ועל מתיו בארני) אבל הם גם מעטים מדי וגם מקובצים לקראת סוף השבוע השני של הפסטיבל, אחרי שנגמר המונדיאל.
הבעיה שלי כפולה: א. מהסרטים שכבר ראיתי לא מצאתי אף סרט שהוא בגדר חובה. יש לא מעט סרטים חביבים מאוד, נעימים, כשרוניים, אבל אף אחד מהם הוא בלתי נשכח. קצת מדכא שנכון לעכשיו הסרט שאני הכי ממליץ עליו בפסטיבל הוא "ער לרווחה" התיעודי של אלן ברלינר. זה סרט מקסים, משעשע וחכם, אבל הוא לא יצירת מופת, הוא לא סרט ענק, הוא סתם סרט מוצלח של יוצר מוכשר אבל מעט נידח. וזה ההיי-לייט של הפסטיבל?
ב. אין בפסטיבל מספיק מהשמות הממש מסקרנים מיבול 2005-2006. יש כמה מהם, הו שיאו שיאן החדש, למשל. או "גראבויצה", זוכה פסטיבל ברלין. או "בחירות" ו"בחירות 2" ההונג קונגיים. אבל לא מעט מהשמות המדוברים מפסטיבלי השנה האחרונה נעדרים. אעלה בהמשך השבוע (בלי נדר) את רשימת המשאלות שלי, של הסרטים המסקרנים של השנה שהלכו לאיבוד. אתם מוזמנים לטקבק למטה מה הסרטים שאתם קיוויתם למצוא בפסטיבל ולא מצאתם ואצרפם לרשימה.

============

בכל שנה אני נדרש לעזור לחבריי, ששולחים מייל או סמס או מתקשרים או דופקים על הדלת, באירגון סדרי העדיפויות מבין סרטי הפסטיבל, לפני שהם מארגנים לעצמם יום צפייה מרתוני ופונים לקופות. מהשנה הפעולה הפרטית הזאת הופכת ציבורית. הנה המלצות, אזהרות והימורים לסרטי שישי-שבת הקרובים בפסטיבל. הדפיסו לעצמכם והפיצו לידידיכם:

להמשך הקריאה…

03 יולי 2006 | 12:24 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

התדריך

מכיוון וכבר נכנסתי לעניין הזה, אני ממשיך לעקוב: עכשיו מתפרסם ב-NRG שחברי יוסלס איי.די יעשו שיחות הבהרה עם התקשורת כדי לתקן את הרושם שהותיר הראיון שלהם ב"7 לילות". ואולי, אולי, בסופו של דבר ירשו להם לעלות לאוויר.
ואני מכאן מריח הרבה "דברינו הוצאו מהקשרם" ו"לא התכוונו" ו"התקשורת הוציאה דברים מפורפורציות" ו"אנחנו אוהבים את המדינה". ואם זה קורה, אני לוקח בחזרה את כל מה שאמרתי להגנת הלהקה לפני כמה ימים.
אוקיי, חברי יוסלס איי.די, הנה תדריך העיתונות שכדאי לכם להדפיס ולקחת איתכם למפגשים האלה. אלה נקודות השיחה האמיתיות שצריכות לעמוד מול עיניכם. זה מה שהיתי רוצה לשמוע אתכם אומרים:
1. עם כל תודתנו לחברת HOT על האמון שהפגינו כשנתנו לנו להנחות את העונה הבאה של "אקזיט", אנחנו מוחים על ניסיונה של החברה ומנכ"לה לצנזר את קולנו. אותנו לא יצנזרו. אותנו לקחו לתפקיד כי אנחנו אומרים דוגרי את מה שאנחנו חושבים והקהל שלנו מזדהה עם זה.
2. מהות הפאנק-רוק היא להתריס, להיאבק בחזקים, לנתץ מקדשים, להגיד בבוטות את הדברים שאחרים לא מעיזים. גם אם חלק מהדברים שאמרנו בראיון הוצאו מהקשרם, אנחנו עדיין עומדים מאחורי רוח הדברים. חלקם נאמרו בהומור, חלקם באירוניה וציניות, חלקם ברצינות, אבל ככה אנחנו מתבטאים. אם ל-HOT לא נוח עם זה שייקחו את שי גבסו או את אורנה ומשה דץ להנחיית התוכנית. הם חמודים. אנחנו לא חמודים.
3. אנו מביעים בזאת חרדה גדולה מפני המשך עתידה של "אקזיט". אם ככה מבטל אותנו המנכ"ל יומיים לפני השידור בעקבות ראיון שנתנו, קל לדמיין מה יהיה מכבש הלחצים שהוא יפעיל עלינו ועל המערכת שלנו בשעה שהעונה תשודר. אנו חוששים שרוח הלהקה תעוקר, הפאן, הבוטות, אווירת ה"הכל הולך", הרצון לתת בראש ולהשפיע באמת. גם מבחינה מוזיקלית, אבל גם להשפיע על תפיסות עולם. יוסלס איי.די איננה כלב הפודל המאולף של מנכ"ל HOT. אם הוא טוען בכך שהוא שגה בליהוק, ניפרד כאן ועכשיו.
4. ברצוננו להזכיר למנכ"ל HOT שהחברה שלו עדיין מסרבת לשלם תמלוגים לתסריטאים ולבמאים. אנחנו אמנם פאנקיסטים, וככאלה אנחנו לא מאמינים בסולדיריות אלא באינדיבידואליות, אבל אנחנו גם מוחים נגד עוולות. נגד גזל. נגד כיבוש. והמצב הוא שבכל פעם שאנחנו ננגן בתוכנית שיר שלנו או של כל אמן אחר, נקבל תמלוגים מאקו"ם על ההשמעה. לעומת זאת, התסריטאים שכותבים לנו את דברי הקישור, אלה שבאמת שוברים את הראש מדי יום כדי שאנחנו נצא בשידור שנונים ומבריקים, לא יקבלו תמלוגים בכל פעם שמעריצי התוכנית יצפו בה בשידור חוזר או יצפו בה ב-VOD. מנכ"ל הוט יקבל את הכסף מהשידורים החוזרים לכיסו, ולא ייתן כמה פרוטות ממנו לאנשים שבזכותם התוכנית כל כך הצליחה.
5. מנכ"ל הוט, אתה לא משעה אותנו! אנחנו משעים אותך! אתה מתערב בתכנים, מצנזר אותנו, ומונע מהאנשים שעובדים מאחורי הקלעים של תוכניתנו להתפרנס בכבוד מכשרונם. לך תחפש לעצמך להקה אחרת.

עכשיו, יוסלס איי.די, נראה אתכם.

נושאים: מאבק היוצרים

03 יולי 2006 | 09:14 ~ 39 תגובות | תגובות פייסבוק

רוג'ר איברט: הסוף?

רוג'ר איברט, מבקר הקולנוע המפורסם ביותר באמריקה כרגע, מאושפז מאז שבת בבית חולים בשיקגו במצב קשה. הנה הידיעה כפי שפורסמה בעיתונו, השיקגו סאן-טיימס:

Chicago Sun-Times film critic Roger Ebert was in serious condition at Northwestern Memorial Hospital on Sunday following an emergency operation to repair complications from an earlier cancer surgery

איברט, בן 64, עבר לפני שלוש שנים ניתוח להסרת גידול סרטני מבלוטות הרוק שלו. במדורו הוא כתב בעבר שמאז הניתוח, ותהליך ההחלמה הארוך, אנשים הפנו את תשומת ליבו לכך שביקורותיו נהיו נדיבות ואוהדות יותר. ב-16 ביוני הוא עבר עוד ניתוח להסרת גידול נוסף באותו מקום, ובשבת חלה הסתבכות באיזור הניתוח כשכלי דם נקרע. בגלל הניתוח הראשון, ועוד לפני הסיבוך, הקליטו איברט ושותפו לתוכנית הקולנוע, ריצ'רד רופר, שש תוכניות, בתקווה שאיברט יחלים עד אז (שותפו הקודם של איברט להגשת התוכנית, ג'ין סיסקל, מת ב-1999 ממפרצת).

בכותרת הפוסט, אחרי שצנח ליבי מקריאת הידיעה, אני מביע פסימיות. אולי פזיזה. אבל עורכו של איברט מאמין שגם הפעם, למרות מצוקה בריאותית חוזרת, הוא יבריא במהרה וישוב לתפקידו:

"Roger has bravely and successfully fought health problems in the past," said Sun-Times Editor in Chief John Barron. "He's always accomplished it with an incredibly positive attitude. We're confident he'll do the same now. We're anxious to have him back."

נושאים: בשוטף

02 יולי 2006 | 12:34 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

עדכונים מהחזית

1. 12,000 צופים ראו בסוף השבוע את "הבועה" ב-15 עותקים. לשם השוואה, את "ללכת על המים" ראו לפני שנתיים כמעט 10,000 בסוף השבוע הראשון, והסרט הביא בסופו של דבר כ-150 אלף צופים.
כמה ראו, לשם השוואה, את "לחזור" של אלמודובר? מקולנוע לב לא מוכנים למסור נתונים. אמשיך לנסות להשיגם ממקורות חלופיים (והם, מצידם, מוזמנים להדליף לתיבת הדואר שלי).

2. צ'ן קאיגה לא יגיע לבסוף לפסטיבל ירושלים. נו, ופולנסקי יגיע?

02 יולי 2006 | 09:04 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

סוכן כפול

1.
אתמול, 19:30, מחוץ לקולנוע גת נמתח תור ארוך ומפתיע ל"הבועה". אם אחד הצופים בסרט הוא מקוראי הבלוג, אנא ספקו מידע: כמה צופים בערך היו בהקרנה, ואיך היו התגובות ביציאה?

2.
רבע הגמר: היצ'קוק נגד טריפו. פרק 6 (26 דקות)
ht6.mp3

והפעם: "סוכן חשאי" – היצ'קוק מנסה לנמק למה הסרט לא הצליח. אם אתם מקשיבים להקלטות ועוקבים במקביל אחרי הספר, תמצאו כאן לא מעט קטעים שלא הגיעו לדפוס. ובערך בדקה השמינית: עוד סיפור מפורסם של היצ'קוק, שלטריפו לוקח קצת זמן להבין, על הרצון שלו לצלם סצינה ל"מזימות בינלאומיות" המתרחשת כולה בפס הייצור של פורד בדטרויט ועוקבת בשוט אחד אחר מכונית שמורכבת מתחילתה ועד סופה, כשלבסוף נופלת מתוך המכונית המורכבת גופה. סטיבן ספילברג, היצ'קוקופיל לא קטן, צילם גרסה משלו לפנטזיה הלא ממומשת של היצ'קוק ב"דו"ח מיוחד".
ועוד משפט חשוב מאוד: "בסרטים המיועדים לקהל הרחב, אירוניה אינה תמיד דבר טוב".
ואז הם עוברים ל"חבלה", שלמרבה הבלבול מבוסס על ספר של ג'וזף קונרד בשם "סוכן חשאי". ושוב, רגע מפורסם של היצ'קוק, המודה בטעות החמורה שלו בהכללת הסצינה בה הילד נהרג מפצצה. טריפו, מצידו, מהרהר בדברים שהיה עושה אחרת ב"400 המלקות". ומתעורר ביניהם דיון ביקורתי על האופן שבו היצ'קוק מייצג את דמות השוטר בסרטיו.

ואני עוד רגע מדביק את הקצב של טום סוטפן, שממנו אני גונב את הקטעים, ושמעלה אותם מאז מרץ פעמיים בחודש והגיע כבר לפרק 9. אז אני מאט את הקצב. פרק 7 יעלה בסוף השבוע.

3.
פאביאן ביילינסקי, הבמאי הארגנטינאי של "9 מלכות", מת ביום שישי בגיל 47, בשעה שעבד על בימוי פרסומת.
עדכון: בתזמון לא הגיוני בדיוק הגיע לאוזן השלישית סרטו השני והחדש של ביילינסקי, "אל אאורה". מי שראה כבר, מוזמן לדווח.
עדכון: ג'פרי וולס ראה.

30 יוני 2006 | 11:09 ~ 23 תגובות | תגובות פייסבוק

הבבועה

קראתי כעת שוב את הביקורת שלי על "ללכת על המים" והופתעתי עד כמה היא דומה באוצר המילים שלה לביקורת החדשה שכתבתי על "הבועה", הסרט החדש של איתן פוקס וגל אוחובסקי. יכולתי פשוט לעשות קופי-פייסט: "הסרט עובד", "נטול סאבטקסט", "בימוי כריזמטי", "הקורבן הופך לקלגס", "פסקול מעולה". הנה הביקורת ההיא (מי שהקליד אותה מגיליון "העיר" של ה-18 במרץ 2004 אל האתר הרשמי של הסרט דחף לי שם לא מעט טעויות הקלדה והשמיט לא מעט סוגריים, אני מקווה שיגיע מגיה לתקן את המצב).
בסופו של דבר, את "ללכת על המים" ראו בארץ כ-150 אלף צופים, והוא הפך לסרט הישראלי הקופתי ביותר בעולם, עם הכנסות של מעל שני מיליון דולר בארצות הברית.
ועכשיו מגיע "הבועה". והוא בעיני סרט טוב יותר, אמיץ יותר, נועז יותר. פוקס ואוחובסקי, אחרי ההצלחה הקודמת ובשעה שאוחובסקי חורג ממגבלות הפרסום המקומוני והופך לסלב פריימטיימי ב"כוכב נולד", הניחו את צווארם על גיליוטינה פוליטית ויצרו סרט שמאלי במפגיע. שינקינאי במובן הישן של המילה, זה שהפך למילה נרדפת ל"מנותקים". אז לא, אומרים פוקס ואוחובסקי, השינקינאים אינם מנותקים, הם הכי מחוברים. הבועה בה הם חיים נופחה סביבם במכוון, לא מתוך התעלמות מהמצב, אלא כתגובה לו, כדי לייצר חממה אחרונה של שפיות ליברלית במדינה שאיבדה את דעתה. וזה, כמובן, מהלך טראגי. לכן כה אהבתי את שם הסרט, "הבועה", לא רק כי זו מילה תל אביבית המייצגת ניתוק ואסקפיזים ביצתי, אלא כי בועות סופן להתפוצץ. ובסרט של פוקס ואוחובסקי – שכאמור לא מתעסק יותר מדי באנדרסטייטמנט – כל מטאפורה מקבלת ייצוג מוחשי. הבועה אכן מתנפצת.
הנה שתי מחשבות שליוו אותי אותי בזמן הצפייה בסרט:
א. למשך כשעה שלמה, גם ברגעים החלשים, התמוגגתי מהאנרגיות של הסרט, מהאופן בו הוא קולח. חשבתי לעצמי שאם הייתי עכשיו בפסטיבל קולנוע והיו אומרים לי שזהו סרט פורטוגלי או בלגי, הייתי חוזר מהפסטיבל ומתחיל לדבר על הסרט הזה בהתלהבות. כן, הייתי אומר, הסוף שלו נורא מסורבל, ויש שם טעויות דרמטיות במערכה השלישית – מרגע שיוסף סוויד מגיע לרייב נגד הכיבוש – שעוד שתי משמרות עריכה היו יכולות לפתור (ואם הוויינסטיינים יקחו את הסרט להפצה, אני משוכנע שזה הדבר הראשון שהם יעשו לו).
ב. מה שדי מופלא בסרט הזה הוא העובדה שלמרות שהוא עכשווי בעלילתו, הוא נראה כמו סרט תקופתי. "סרט תקופתי" במובן הזה שהוא משמר רגע, מתעד גינונים חברתיים וז'רגון. זו מין קפסולת זמן: כך נראה החצי הראשון של העשור הראשון במאה ה-21 בלב תל אביב, מקום שהוא בעצמו מעין שטח כבוש, מנותק לחלוטין מההגיון והרטוריקה של המדינה סביבו. חשבתי קצת על "עבדי ניו יורק" של מרצ'נט ואייבורי – צמד יוצרים שהתמחו בסרטים תקופתיים המנציחים את גינוני החברה של המאה ה-19, ואז יצרו סרט בן זמנו, העוסק בסוהו הניו יורקי של שנות השמונים, והתייחסו גם אליו כאל סרט תקופתי לכל דבר. וכך גם ב"הבועה". לביבות הבטטה של אורנה ואלה הם לא סתם פרסום סמוי או קריצה ברנז'אית, הם שם קוד לעולם שלם בו אידיאולוגיה וקולינריה עורבבו יחד לבלילה כתמתמה אחת.
ואולי בגלל שמאז שהסרט צולם ועד שהוא הופץ, האוזן השלישית כבר לא קיימת יותר בשינקין, דבר שהפר את כל הבאלאנס של הרחוב, שהסרט הוא במובן מסוים כן שיחזור של תקופה שכבר לא קיימת. שינקין של "הבועה" כבר איננה, בדיוק כמו שינקין של "עורבים" ושינקין של "שרונה מותק" (האפיזודה הראשונה ב"סיפורי תל אביב").
את כל הנ"ל לא הצלחתי לדחוס לביקורת שלי על "הבועה", לכן מה טוב שיש אינטרנט. הנה מה שכן דחסתי לביקורת על הסרט (שפורסמה שלשום ב"פנאי פלוס", לצד ראיון עם שחקני הסרט – ואם הכותרת לכתבה ב"פנאי פלוס" היא "הכיבוש", אתם יודעים שהסרט הזה עושה משהו נכון מאוד מבחינה פוליטית/תקשורתית):

"הבועה". במאי: איתן פוקס. השחקנים בפוסטר: אוהד קנולר, דניאלה וירצר, יוסף סוויד, אלון פרידמן. השחקנים שלא בפוסטר אבל גונבים את ההצגה: זהר ליבה (בתפקיד גולן הגולנצ'יק), שרדי ג'בארין (בתפקיד ג'יהאד).****

זהירות, ספוילרים קלילים

לא העליתי על דעתי, גם בחלומותיי הסרקסטיים ביותר, שיבוא יום ואצפה בסרט שנראה כאילו הוא מושפע מעמוס גוטמן ומעמוס גיתאי במידה שווה. "הבועה", סרטו של איתן פוקס (על פי תסריט שלו ושל גל אוחובסקי), הוא כזה. חלקו מלודרמה תל אביבית, חלקו מטען צד פוליטי בוטה ונועז. דמיינו את "סיפורי תל אביב" מתערבב עם "גן עדן עכשיו". חתיכת מנעד רגשי יש בסרט הזה, שמתחיל קליל ונגמר כבד. מהבחינה הזאת שווה לתהות: האם יש כאן מעשה הטעיה מכוון של היוצרים או טעות בשיקול הדעת? הם מגרים אותנו פנימה אל סיפור הדוניסטי אסקפיסטי ברחובות שינקין-פיארברג בתל אביב, מקום בו גם ההתנגדות לכיבוש היא מוצר ממותג, אביזר אופנתי, ואז הוא גורר אותנו פנימה, אל הסבך הבלתי פתור של יחסי כובש-נכבש, יהודי-ערבי. עם כל הקלילות שבה משווק הסרט, ועם השם הדי מצוין ומדויק שלו, "הבועה", זהו למעשה טקסט חד משמעי, לא מעודן כלל, על מאזן הכוחות המופר תמידית בין קורבנות. החלש בתחילת הסרט הופך לתוקפן בסופו, הפאסיבי הופך לאקטיבי, אבל במקום להוליך לשיווי משקל זה דווקא מוביל לאסון. סוף הסרט, שנשמע כמו ציטוט מדויק (מקרי? לא בטוח) מהשיר "אי שם" מתוך "סיפור הפרברים" מנסח את זה היטב. יש מקום בו יהודי וערבי יכולים להיות נאהבים, אבל זה לא שינקין, ובוודאי לא שכם. אלא אי שם. והרי מה הם אשרף ונועם, אם לא טוני ומריה הישראליים. או, אם תרצו, יוסי וג'אבר.

עבור לא מעט מאנשי תקשורת "הבועה" נתפס כ"סרטו החדש של גל אוחובסקי". הרשו לי להבהיר: זהו סרטו החדש של איתן פוקס. בצמד פוקס/אוחובסקי יש רק קולנוען אחד. אוחובסקי הוא אחד העיתונאים החשובים של שני העשורים האחרונים בארץ, והתמהיל שמוצג ב"הבועה" מייצג את אישיותו הז'ורנליסטית היטב: קליל וקאמפי, אבל גם דעתן ופוליטי. מאז ימיו ב"העיר" ועד מדורו הנוכחי ב"טיים אאוט" אוחובסקי יגרגר מהנאה על דיסק פופ מושלם, או על סניקרס צבעוניים שיצאו בהוצאה מוגבלת, ובפסקה הבאה ינהם בכעס על עוולות הכיבוש. זה נורא אייטיז, אבל איכשהו אצלו זה עובד. בין אם הוא מצליח כתסריטאי להרים להנחתות, כעורך מוזיקלי לשבץ בסרט בדיוק את השיר הנכון להעצמת הרגש הנכון או כמפיק/מפיץ/טורבינת שיווק לגרום לעולם לשים לב לסרט שהוא שותף לו, אוחובסקי הוא פרטנר אידיאלי. אבל כלום ב"הבועה" לא היה עובד אם לא היה שם במאי.
איתן פוקס הוא אחד הבמאים המוכשרים בארץ. אני לא תמיד אוהב את הבחירות הסגנוניות שלו. התמהילים האלה, בין הקליל לכבד, לעיתים מרתיעים אותי, ואני באופן עקבי מרגיש איזושהי התחמקות בסרטיו, ניסיון משונה להיות נחמד מדי לכולם. ובכל זאת, כשזה מגיע ליצירת רגעים של טקסט-משחק-רגש, פוקס מצליח לייצר פנינים. מהבחינה הזאת, נדמה לי ש"הבועה" הוא הטוב בסרטיו, מהסיבה הפשוטה שיש בו יותר מהכל. יותר מהומור הברנז'ה של "שירת הסירנה", יותר ממצוקת הישראליות הכובשת והמחפשת גאולה של "ללכת על המים", ויותר מטרגדיית האהבה בארון של "יוסי וג'אגר". אם יש לי בעיה עם "הבועה" זה במקום שבו ה"יותר" הופך ל"יותר מדי". והסרט, חוששני, חוטא בזה. יש בו מערכה אחת מיותרת, פיתול עלילתי אחד מיותר, וכמה רגעים של רשלנות תסריטאית כשסיטואציות שנבנות בתחילה לא מגיעות למיצוי בסוף (או שנפתרות באופן חפוז המפגין אדישות גדולה מדי לדמויות). אבל בסופו של דבר, פוקס הוא במאי טוב בהרבה מהתסריטים שלו (בין אם חתומים עליהם עירית לינור, אבנר ברנהיימר או גל אוחובסקי).

"הבועה" מוכיח שפוקס הוא יוצר עקבי בתכניו ובסגנונו, מישהו שעוסק תדיר באהבה בימי כולירה: התאהבות בזמן שנופלים סקאדים ב"שירת הסירנה", ידידות והתבגרות על רקע רצח רבין ב"פלורנטין", אהבה במלחמת לבנון ב"יוסי וג'אגר", וידידות גברית על רקע שואה וטרור ב"ללכת על המים". וכך גם ב"הבועה". זהו אף פעם לא הזמן הנכון להתאהב. וכך, מתחת לחזות הקלילה, המיינסטרימית, הפופית, הסקסית, הפלרטטנית, לסרטיו של פוקס יש משיכה עזה אל העגום והפסימי. אני, כמבקר, תוהה האם הזיווג הזה עובד: האם מיינסטרים לא דורש סיום של השלמה? ואם טרגדיה פוליטית, אולי עדיף להתרחק מהמיינסטרים? אבל איכשהו, לא מעט בזכות העקביות שלו, והיכולת שלו ליצור רגעים אמינים עם דמויות מעוררות הזדהות (ותמיד נאות מראה), הפכתי למאמין. אני יכול לקטר עכשיו שעות על החצי השני של הסרט ועל מגרעותיו, אבל בסופו של דבר הוא עובד – על אף נפילות וטעויות. ובסופו, למרות הבוטות שלו ואולי בגללה, הוא אפילו מצליח להיות טקסט קולנועי חשוב. כאמור, גוטמן וגיתאי נפגשים. חומר ואנטי חומר נצמדים. התוצאה: יום הדין.

30 יוני 2006 | 04:45 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

קולד

לא ממש קשור לקולנוע. ואולי כן.
אם ב"הוט" באמת הולכים לבטל את העונה החדשה של "אקזיט" מדובר במקרה מופלא ועילג של חלמאות טלוויזיונית, והוכחה לאופן מעורר המבוכה בו פועלת "הוט".
הרי מאיפה הגיעו פתאום חברי להקת יוסלס איי.די להנחיית "אקזיט"? אפשר רק לשער, אבל זו לא תהיה ספקולציה מופרכת מדי: הוט מן הסתם חיפשה דרך להקים מחדש את רצועת הנוער, לבנות מחדש את המותג "אקזיט" – זה שהמבוגרים תמיד מתעצבנים ממנו, אבל בני הנוער מריעים לו. הם בטח ניסו לאפיין את קהל היעד, לזהות מי הם גיבוריו, מושאי החיקוי שלו, הדמויות שהם מזדהים איתן. ומה הם גילו: שהקהל הצעיר בקטע של פאנק. קודם כל, כבר בשורה. לפני עשר שנים הקהל הצעיר היה בקטע של אביב גפן. כלומר באמצע שנות התשעים הנוער הישראלי הגיע למרד הנעורים של הסיקסטיז. עכשיו הם סוף סוף הגיעו לסוף שנות השבעים. מרד הנעורים שלהם בעט באמת, ורועש, ומקועקע. זה כבר לא דור מזויין, אלא דור מזדיין. האמת, ככה בני נוער צריכים להיות, לא? אם יוסלס איי.די נבחרו להוביל את "אקזיט" – ואני מניח שעשו פיילוטים וקבוצות מיקוד ובדקו עם אנשי תוכן שיווקי ומה לא – זה כי מישהו בהוט זיהה שקהל היעד של הרצועה הוא פחות אבי קושניר ויותר אבי פיטשון.
וכנראה שגם ב"7 לילות" הבינו את זה אם הם לקחו את יוסלס איי.די אליהם לראיון. אחרי הכל, זו אמורה להיות להקה איזוטרית לקהל הרחב, שאמורה להנחות רצועה בערוץ נישה בשעה שאינה פריים טיים. ובכל זאת, כולם האמינו שהם מייצגים איזשהו מושא הזדהות עם בני הנוער.
ומה עשו חברי יוסלס איי.די בראיון? נורא פשוט: הם סיפקו את הסחורה.
זו כתבה מבריקה בעיני ומצחיקה נורא. השליפות שלהם שם מוכיחים שהם יהיו מעולים בטלוויזיה, מהירי תגובה, שנונים, חדים. עזבו "אקזיט", לכו ל"ביפ".
קחו ציטוט מאת ישי ברגר, בן 27, אחד מחברי הלהקה וכנראה השנון בחבורה. כשהם מדברים על יהודה סעדו, שפתאום מתחיל להחביא את הכיפה מאז שזכה ב"כוכב נולד" (לא שאני בטוח שעובדתית זה נכון) יורה ברגר הסבר: "אתה לא יכול להאמין באלוהים ולדעת ש'כוכב נולד' קיים". משפט ענק.
קחו עוד קטע, הפעם הדובר הוא הסולן יותם בן חורין, בן 27, שבצילום נראה דומה לסולן של גרין דיי: "פעם הופענו באיטליה וחיממנו שתי להקות יחסית גדולות מול 500 איש. מתישהו אחד מהקהל התחיל לירוק עלי. זאת מסורת פאנק-רוק כזאת, מעין אות הוקרה. אני לא מת על זה, אני לא מת על זה, כי אני שר ואני פותח הרבה את הפה ולפעמים זה נכנס לי וזה לא כזה טעים מוחטות עם בירות. בקיצור, אנחנו מסיימים את השיר ואני אומר לבחור שירק עלי 'אוקיי, צ'ק דיס אאוט' ודפקתי בו מוחטה די אכזרית. היה שקט ופתאום אני קולט את הקהל, 500 איש, דופק עלינו מוחטות כמו ממטרה. כולם התחבאו, אבל בגלל שאני הסולן הייתי חייב להיות מקדימה. זה היה סוג של מקלחת".
תוכנית נוער? למה לקחת אותם לתוכנית נוער? הם חייבים לככב בסרט קולנוע. זו פשוט סצינה ענקית מרוב שהיא דוחה. רק ש"הוט" בטח לא יסכימו להשתתף בהפקה. דבילים.
בהוט רצו משהו פרוע, בועט, אנטי ממסדי, וקיבלו בול מה שהם רצו. כמו כל סטנדאפיסט פרובוקטיבי טוב, יוסלס איי.די בועטים בכתבה הזאת בכולם. ההעלבות שלהם שיוויונות. הם לגמרי רוקנרול.
ועכשיו, אחרי שיוסלס איי.די הוכיחו שהם היו הליהוק הנכון, ל"הוט" קפאו הביצים. אז או שהם לא באמת רצו בעיטות, אלא רק בובות מקועקעות שנדמה שהן מסוגלות לבעוט, או שהם ציפו שהבעיטות והפרובוקציות לפחות ייקרו מול 0.3 אחוז רייטינג, מול קהל ידידותי למוחטות, בשעה שההורים מרוכזים ב"אודטה" ולא שמים לב מה קורה שם. הם כנראה לא תיכננו להגיע לשער "7 לילות", או שמישהו שכח בדרך לעדכן את המנכ"ל שרצועת השידור האנטי ממסדית הולכת להיות מובלת על ידי חבורה באמת אנטי ממסדית, שלא מאמינה בכיבוש, בצבא, ברייטינג, בפופ, בכוכב נולד. ונראה שהם לא עושים את עצמם.
ואני אומר: מה "אקזיט"? תנו להם לנהל את הוט. תעשו עליהם סרט. ומבחינה עיתונאית, רביב גולן עשה עבודה מופלאה. מאז שרונאל פישר ראיין ב"חדשות" את עמוס גלעד, ערב כניסתו לתפקיד מפקד גלי צה"ל, לא זכור לי מקרה של ראיון שניזום למטרות יחצניות שמתפוצץ ליחצן בפרצוף ושמטרפד מינוי שכבר היה סגור.
ואם כל ה"אולי נבטל את אקזיט בגלל הראיון" הוא בעצמו מזימה יחצנית, ושביום ראשון תתפרסם הכחשה והתוכנית תשודר כסדרה מתוך מצג שהמורדים ניצח את חובש הכיפה בראש החברה, הרי שכאן אני כבר באמת אוריד כאן את הכובע. אם זה יקרה, יש סיכוי שהצלחתם לשכנע אותי לצפות ב"אקזיט". אם לא, זה ילמד את חברי יוסלס איי.די מה קורה כשהולכים לעבוד עבור תאגידים.

כך או כך, אני הרווחתי: גיליתי להקה שלא הכרתי. גרמתם לי לחפש שירים של הלהקה באינטרנט, ומה גיליתי? שהם ממש אחלה. איזה מותק של שירים. הנה, תראו את "תגבירו את הסטריאו". שיט, שלחו אותם שנה הבאה לאירוויזיון (רק זהירות עם המוחטות על המוניטור).

הוט ועוד

ואולי הבעיה של הוט היא בכלל לא עם יוסלס איי.די, אלא עם העובדה שיכול מאוד להיות שמיום ראשון לא יהיה להם מי שיכתוב ויביים את "אקזיט". ואת "האלופה" ואת "השמיניה". אחרי שהמשא ומתן מול הוט על תשלום תמלוגים לתסריטאים ולבמאים התפוצץ, תוכרז ביום ראשון (2.7) שביתה של איגודי היוצרים נגד החברה. למעלה מ-700 תסריטאים ובמאים חתמו על הסכמתם שלא לכתוב ולא לביים דבר עבור "הוט" עד שנושא התמלוגים ייפתר. עכשיו צריך לקוות שהיוצרים בארץ יעמדו מאחורי השביתה ויפגינו סולידריות. ואם חברי יוסלס איי.די מקבלים טלפון מהמנכ"ל לשיחת הבהרה ואזהרה שאחריה הוא יסכים להעלות את התוכנית לשידור, תחת עינו הצנזוריאלית הפקוחה, אני מקווה שחברי הלהקה יגידו לו שיקפוץ להם. שיפגינו אחווה עם התסריטאים והבמאים. שלא יעלו לשידור עד שהעניין ייפתר. זה יהיה מאוד פאנק רוק מצידם. אה, ולמנכ"ל הוט: אם יותם בן חורין עומד מולך ואומר לך "צ'ק דיס אאוט" ומושך בקולניות באפו – תתכופף.

29 יוני 2006 | 01:18 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

הנבועה

קבלו את החלק החמישי במפגשים של היצ'קוק וטריפו (27 דקות):

ht5.mp3

מ"האיש שידע יותר מדי" עוברים טריפו והיצ'קוק ל"39 המדרגות". בדקה ה-20: "אמינות לשם אמינות לא מעניינת אותי. כי אם אתה רק מתעסק באמינות אתה עושה סרט תיעודי". וגם "מבקר שידבר איתי על אמינות העלילה הוא בעיני ברנש משעמם". ובדקה ה-25 מספר היצ'קוק את אחד הסיפורים המפורסמים ביותר שלו על תסריטאים ורעיונותיהם הגדולים.

פרס וולג'ין: נותרו שמונה

"מלך של קבצנים", סרטו התקופתי של אורי פסטר, פרש מפסטיבל ירושלים ומתחרות וולג'ין. הנה המייל שהגיעה מחברת ההפקה:

לאחר דין ודברים מתמשך מול חברת ההפצה הבינלאומית של הסרט, נפלה אמש ההחלטה כי סרטו של אורי פסטר, לא ישתתף בתחרות, על מנת לשמור את הקרנת הבכורה הבלעדית שלו בישראל לספטמבר 2006. הסרט בכיכובם של שחר סורק, מוסקו אלקלעי, גילי סער וגדמינס סטרופירסטיס מיועד לצאת למסכים בישראל בתחילת אוקטובר (ערב סוכות) ובארה"ב באמצע אפריל 2007.
במסגרת מסע השיווק הבינלאומי של הסרט, הוחלט להמתין לבכורתו הרשמית ולוותר על בכורה מוקדמת בירושלים ועל ההתמודדות בתחרות, אך לא על התמודדות בפרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע, כך, למרות הביטול בירושלים יזכו אנשי תעשיית הקולנוע לצפות בסרט המדובר כבר באמצע חודש יולי, בתל-אביב.

אני לא יודע למה הם מתכוונים ב"דין ודברים" (או האם הצירוף הזה בכלל מתאים כאן), אבל המסר שחוזר ועולה מכל ההתנהלות של הפצת הסרט מאוד משונה. אם המפיצים מנסים ליצור סקרנות, הם מצליחים בעיקר לייצר תחושה של הסתרה. הסרט, שכבר הוקרן בלוס אנג'לס בתחילת השנה, היה אמור בתחילה לצאת בארץ כבר באפריל. חברי האקדמיה יוכלו לצפות בו (ולדווח כאן) ב-16 ביולי ב-22:00 בסינמטק. מעניין אם ההקרנה הזאת באמת תתקיים.

********

רותח ופותח

"דה מארקר", נדמה לי, היו ראשונים. בשנה שעברה, בימים בהם הבורסה היתה בשיאה, הם כל הזמן כתבו "הבורסה רותחת". ואז ידידיי ב"רייטינג" וב"פנאי פלוס" לקחו את המילה וחבטו בה עד זוב דם. כל להיט הפך רותח, כל כוכבת רותחת, כל טרנד חם טאבון. מצד אחד, נשבעתי שאם אראה עוד משהו אחד רותח אני צורח. מצד שני, במקום להילחם בשימוש היתר במילה, פשוט קפצתי על העגלה – If you can't beat them, join them. וכך, בפינג פונג אימיילי ביני ובין נירית וייס, עורכת "פנאי פלוס" (ואדם יקר עבורי, אגב), נולדה הססמה "יהיה שמח! הקולנוע הישראלי רותח!". בדומה לקמפיין "העיר עם הקולנוע הישראלי" שהייתי שותף לו ב"העיר" בתחילת המילניום, גם כאן הכוונה היא להפנות את תשומת הלב של הקהל לכמות יוצאת דופן של סרטים ישראלים חדשים שתצא למסכים בחצי השנה הקרובה (וזה מתחיל היום, עם יציאת "הבועה"). חלק מהסרטים העתידיים ממש מסקרנים אותי (וחלק מצמררים אותי מרתיעה). התחושה שלי היא שבחודשים הקרובים לא רק שיהיו כמה סרטים ישראלים טובים, אלא שגם הקהל ישים לב לזה ושוב ייגבר הביקוש לקולנוע הישראלי בקופות (כפי שקרה לפני שנתיים כשסרטים ישראלים מכרו כמיליון כרטיסים וחצי).
כתבתי על כך, במה שהוא בחלקו נבואה ובחלקו תפילה (הו, כמה אני רוצה שיהיו כבר סרטים ישראליים טובים), ב"דף הבית" הפותח את גיליון "פנאי פלוס" של השבוע.
וזה מה שהיה לי להגיד השבוע על "לחזור", סרטו החדש של פדרו אלמודובר. סרט יפה לעין, ומרשים בחלקו, אבל שהיה בו משהו מהותי שהיה לי חסר.

********

ל"אביבה אהובתי" של שמי זרחין עלה אתר אינטרנט, בינתיים יש בו את רק הטריילר לסרט שיתחרה (ויזכה) בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים, וייצא לבתי הקולנוע ב-27 ביולי. מובטחים עידכונים נוספים לקראת הבכורה.

*******

אתמול עלה באמריקה "סופרמן חוזר". הביקורות חלוקות, שזה דווקא סימן טוב בעיניי. מישהו רוצה לזרוק הימור כמה הוא יכניס בסוף השבוע הראשון? פחות מ-X מן 3? יותר מ"מכוניות"? יותר מפארק היורה 2? פחות מספיידרמן 2? והאם בדו קרב בין "סופרמן חוזר" ושודדי הקריביים 2 (שעולה באמריקה בשבוע הבא, סוף השבוע הארוך של 4 ביולי) יטביע ג'ק ספארו את קלארק קנט?

ולספיידרמן 3 יש טיזר ראשון. יאמי. לכו ללינק לגרסת ההיי-דפינישן של קוויקטיים. או שפשוט צפו בו פה:

27 יוני 2006 | 00:34 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

למכירה: For Your Consideration

הנה רעיון המופנה למפיקי הקולנוע בארץ: הקרנות האקדמיה התחילו לפני כעשרה ימים בסינמטק תל אביב. 21 סרטים עלילתיים מנסים למשוך את תשומת ליבם של 700 חברי האקדמיה כדי לזכות בפרס, או לפחות להיות אחד מחמשת הסרטים המובילים כדי לזכות בחשיפה בשידור החי. ואיזו דרך טובה יותר לגרום לקהל הבוחרים לשים לב לסרט שלך, ולמועדי ההקרנה שלו, מאשר לפרסם אותו באתר המיועד באופן מובהק רק לחובבי קולנוע ולאנשי המקצוע בתחום. האתר הזה. מפיקים שרוצים לפרסם כאן באנרים, בדומה לפרסומות ה-For Your Consideration המופיעות ערב ההצבעה לאוסקרים בעיתונים כמו "וראייטי", מוזמנים לפנות במייל המופיע בראש העמוד ואשת השיווק של האתר תיצור עמכם קשר. + דרושה אשת שיווק.

******
חברי אקדמיה המגיעים להקרנות מוזמנים להשאיר כאן בתגובות (או במייל) רשמים מהסרטים, מהתגובות בהקרנה ולציין את הפייבוריט שלהם.

******

היצ'קוק/טריפו, חלק ד'. (למי שהצטרף עכשיו: א', ב', ג')

החלק הרביעי (27 דקות):
ht4.mp3

והפעם: היצ'קוק אוכל מלון. היצ'קוק מנסה להגיד כמה משפטים בצרפתית. היצ'קוק יוצא מקפאונו ומתחיל לדבר באנרגטיות. היצ'קוק מדבר על תקופה בעייתית בקריירה שלו, שהגיעה לסיומה עם "האיש שידע יותר מדי" (הגרסה הבריטית המקורית). והוא מספר, בקול המענג ביותר, תקציר לסרט עלילתי שמעולם בוצע בשם "נגן של תו אחד". בערך בדקה ה-19 הוא מספר את אחד הסיפורים המפורסמים ביותר שלו: על ההבדל בין יצירת מתח ובין יצירת הפתעה, והעדפתו של הראשון על פני השני. ולבסוף: מה הבעיה של היצ'קוק עם סט-דרסרים?

******

אוזן ירושלמית

מי שלא יצליח להגיע לפסטיבל ירושלים, או מי שרוצה להתחיל לצפות בכמה מסרטי הפסטיבל כבר היום, הנה סרטי פסטיבל ירושלים שכבר נמצאיפ לצפייה באוזן השלישית:

1. Find Me Guilty – תרשיעו אותי

Dark Horse .2 – סוס שחור

3. A Little Trip To Heaven – טיול קטן לגן עדן

Takeshis .4 – טאקשים

Election .5 – בחירות

6. Election II – בחירות II (יגיע לספריה בימים הקרובים)

El Metudo (The Gronholm Method) .7 – שיטת גרנהולם

Metal: A Headbanger's Journey .8
מטאל: מסע אל הרוק הכבד

9. הטיול של נינה Nina’s Journey

Oliver Twist .10 – אוליבר טוויסט

The Promise .11 – ההבטחה

Through The Fire .12 – דרך האש

Romanzo Criminale (Crime Novel) .13- רומן קרימינלי

Tapas .14 – טאפאס

Adams Abbler .15 – התפוח של אדם

White Diamond .16 – היהלום הלבן

The Wild Blue Yonder .17- הכחול השומם ההוא

18. שלוש פעימות Three Times

19. שתי בנות Two Girls

Conversation With Other Women .20 – שיחות עם אשה אחרת

Paheli .21 – פאהלי

22. The Beauty & The Bastard – היפה והבן זונה

23. Zozo – זוזו

24. The Piano Tuner of Earthquacks (יגיע בתחילת יולי)
מכוון הפסנתרים של רעידות האדמה

25. Song of Songs – שיר השירים (יגיע בתחילת יולי)

26. Bang Bang Orangutang – באנג באנג אורנג אוטאנג (לקראת סוף יולי)

27. Obaba – אובבה (לקראת סוף יולי)

ואם כבר דפדפתם בתוכנייה של פסטיבל ירושלים, אנא שתפו כאן מה הסרטים שנראים לכם הכי מסקרנים, לאיזה סרטים כבר קניתם כרטיסים, ואם כבר ראיתם סרטים מהפסטיבל, אנא ספקו אזהרות והמלצות.

23 יוני 2006 | 22:08 ~ 29 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל ירושלים: דפדוף ראשון בתוכנייה

אני ממשיך עם ההקלטות של "היצ'קוק/טריפו".
למי שפספס:
חלק ראשון.
חלק שני.

והיום: החלק השלישי (26 דקות)
ht3.mp3

כפי שהבטחתי, השיחה כבר קולחת יותר. היצ'קוק כבר פחות נואם ויותר מדבר, ואפילו לוגם מעט תה ומכרסם ביסקוויט. ויש גם רלוונטיות לימים אלה.
היצ'קוק מדבר בתחילה על העבודה על "סחיטה", שהתחיל כסרט אילם והפך לסרט מדבר. בתחילה, מסביר היצ'קוק, המפיקים רצו שרק הגלגל האחרון יהיה עם קול, כי זה היה הגימיק של התקופה: סרטים אילמים עם קטעים בודדים של קול. עבורם, מסביר היצ'קוק, הקול היה novelty. חידוש. אטרקציה. והנה, אנחנו מוצאים ברגעים אלה גימיק דומה, רגע לפני בכורת "סופרמן חוזר" ב-IMAX: סרט שלם רגיל, עם כמה סצינות בתלת מימד. האם האיימקס התלת מימדי יהפוך לסטנדרט בעוד כמה שנים, כמו שקרה עם הקול?
בהמשך מדבר היצ'קוק על עיבודים ספרותיים ולמה הוא לעולם לא יעבד את "החטא ועונשו" (למרות שטריפו טוען שזה הספר הכי היצ'קוקי בעולם). ולבסוף הם מדברים על במאים זרים שעובדים באמריקה והיצ'קוק מנסה להבין למה הצליחו במאים בריטיים, הונגרים וגרמנים (כאן הוא נותן את בילי וויילדר כדוגמה), בעוד במאים צרפתיים כשלו. והוא מסיים עם בדיחה שמציגה את ההומור המקאברי הבריטי.

יש, נכון לעכשיו, עוד חמישה קטעים (בתקווה שבהמשך יעלו לרשת עוד). את הבא אעלה כאן ביום שני.

עוד שבועיים ירושלים

התוכניה של פסטיבל הקולנוע בירושלים יצאה היום לאור, וגם האתר מתחיל להראות סימני חיים. כמה סרטים שמשכו את תשומת ליבי בדפדוף ראשון.

ראשית, כמה סרטים שראיתי בברלין: "גראבויצה" הבוסני, שזכה בדב הזהב ו"סבון" הדני שזכה בדב הכסף. "שם למטה" של שנטל אקרמן ו"בובות נייר" של תומר הימן – כולם סרטים מדוברים מאוד, אבל שלא הותירו בי רושם מיוחד.
אבל:
"ער לרווחה", הדוקומנטרי האישי של אלן ברלינר (שגם יתארח בפסטיבל) מוצלח מאוד.
"פלוני ואלמוני" הוא סרט תיעודי אנטי תאגידי חביב.
גם שני הסרטים של ועל מתיו בארני הם בגדר חובת צפייה.
"תרשיעו אותי" הוא סרט חביב מאוד, אבל די זניח, של סידני לומט עם וין דיזל (ופיאה) בתפקיד הראשי.
"37 שימושים בכבשה מתה" של בן הופקינס הוא סרט תיעודי יוצא דופן ושנון שזכה בפרס במסגרת הפורום בברלין. זה מסוג הסרטים שאפשר למצוא רק בפסטיבלי קולנוע, הוא פנינה מקורית שלא כדאי להחמיץ.

והנה סרטים שמסקרנים אותי לצפייה:

– "סוכן חשאי 117", קומדיית ריגול צרפתית שקיבלה ביקורות מצוינות בפסטיבל סיאטל בשבוע שעבר.
– "פיג'מת פלנל". לא מכיר, אבל אמרו לי לשים לב לסרט הזה, ואני מקשיב לעצות.
– "חברות עם כסף" של ניקול הולופסנר, סרט הפתיחה של פסטיבל סאנדאנס האחרון.
– "תודה שעישנתם", סאטירה אמריקאית שקיבלה ביקורות טובות, של ג'ייסון רייטמן, הבן של אייוון.
– "דרומה" של לורן קאנטה (אחד הבמאים הצרפתיים הכי טובים כרגע, ע"ע "משאבי אנוש" ו"פסק זמן" שלו).
– "שלוש פעימות" של הו שיאו-שיאן
– "בחירות" ו"בחירות 2" של ג'וני טו.
– "טאקשים" של טאקשי קיטאנו.
– "מדריך הסוטה לקולנוע" של סופי פיינס (סרט תיעודי על סלבוי ז'יז'ק שביימה אחותם של רייף וג'וזף פיינס).
מקבץ ורנר הרצוג: "היהלום הלבן" התיעודי, "הכחול השומם ההוא" העלילתי ו"ברגל לבית של ורנר" על הרצוג.

ויש עוד כמה סרטים חדשים מאת שמות שירגשו אחרים, אך אותי פחות: מרקו טוליו ג'ורדנה ("קסם הנעורים"), ונטורה פונס, מנואל דה אוליברה, מנואל גוטיירז ארגון ואישטוון סאבו.
מהתיעודיים הישראליים מסקרנים אותי מאוד "בלעין חביבתי" של שי כרמלי פולק, "צד רביעי למטבע" של דן גבע (הומאז' לכריס מרקר, קולנוען אהוב עלי), "טלי פחימה – חוצה את הקווים" של טל חכים, "כל הדרך הביתה" של רון מיברג, "מקום ריאלי" של דורון צברי ו"אולפן" של דוד אופק.

כמו כן תוקרן אסופה תמוהה למדי של סרטים קנדיים, לאו דווקא עכשוויים, לכבוד ביקורה של משלחת קנדית, בראשות רוברט לנטוס, אטום אגויאן וקים קטרל. היתי מעדיף רטרוספקטיבה של אגויאן.

שעשועי שבת

הנה בלוג קולנוע סינפילי במיוחד, המנסה לתאר רגעים חולפים וזניחים בסרטים, אך כאלה ששוחרי הקולנוע הפנאטיים צורבים לזכרונם, רגעים שמעבירים בגופם רטט קל, שהצופה הממוצע כלל לא שם לב אליהם.

אל הבלוג הנ"ל הגעתי, כמובן, דרך ג'ים אמרסון שממשיך להתבלט כאחד הבלוגרים המשובחים לקולנוע באמריקה. אמרסון מנסה לנסח תזה על חשיבות השוט הראשון בסרט קולנוע, האופן בו השוט הזה מכיל בתוכו את הצופן הנדרש לנו לקריאת הסרט. וכהקדמה, הוא עורך חידון בו מוצגים פריימים מהשוטים הראשון של 14 סרטים. האם אתם מצליחים לזהות מהם הסרטים? לא בטוח שאני מצליח להשיג ניקוד גבוה במיוחד בחידון הזה.