19 יוני 2007 | 20:34 ~ 66 תגובות | תגובות פייסבוק

מעגלים והרים. עיון ב״הסודות״

מה זה אומר ששלושת הסרטים המצליחים האחרונים בקולנוע הישראלי התרחשו כולם בצפון הארץ ועל ראש הר? ב"אביבה אהובתי" לא יכולתי שלא להיות מוקסם מהשימוש שעשה שמי זרחין בטופוגרפיה ההררית של טבריה ובמסע של גיבורתו במעלה ובמורד העיר (והארץ). ב"בופור" צילם יוסף סידר את המוצב הצבאי באופן כמעט דתי ומיתי על ראש ההר. וב"הסודות" שוב עולה אוטובוס (זה שהוריד את אביבה קודם בטבריה?) מגוש דן להרי הגליל, שוב יש שימוש בפסגת הר כאלמנט צורני, ויזואלי. צירוף מקרים? אולי. להמשך הקריאה…

19 יוני 2007 | 18:27 ~ 4 תגובות | תגובות פייסבוק

שוברים (״סוף העולם שמאלה״, ביקורת)

הביקורת שלי על "סוף העולם שמאלה" (הביקורת התפרסמה בשבוע היציאה של הסרט, לפני שמישהו ידע שהוא יביא 450 אלף צופים).

להמשך הקריאה…

19 יוני 2007 | 10:46 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

מדד הצלמים

הצלם אלכס תומסון מת. ב"הנוסע השמיני 3" הוא הובא להחליף את ג'ורדן קרוננוות שהיה כבר מאוד חולה. ועכשיו הוא מת בעצמו. תומסון צילם את "המבוך" של ג'ים הנסון, את "אגדה" של רידלי סקוט, את "שנת הדרקון" של מייקל צ'ימינו ואת "אקסקליבר" של ג'ון בורמן. וגם את… "ארבינקא" של אפרים קישון.
מה שלוקח אותי להירהור הבא: אחת הדרכים הכי טובות למדוד את מצב הקולנוע הישראלי הוא להביט במדד הצלמים. בזכות פריחת הקופרודוקציות יותר אנשי צוות זרים ועתירי ניסיון מגיעים לקחת חלק בהפקות מקומיות. אבל הנתיב הוא דו-סטרי: אנשי צוות ישראליים זוכים להצלחה באמריקה (לדוגמה, הצלמים יונתן סלע ושרון מאיר). בכל פעם שהקולנוע הישראלי נמצא בפריחה, מתחילה תנועה ערה של ייבוא וייצוא צלמים – שהם אנשי הצוות המשמעותיים ביותר על הסט שיכולים להסתדר גם בלי שליטה מושלמת של השפה. החל מפלויד קרוסבי, הצלם של "בצהרי היום" (ואבא של דיוויד קרוסבי מקרוסבי, סטילס ונאש) שצילם כאן את ב-1964 "סאלח שבתי" ועד מישל אברמוביץ, שעבד בהפקות של לוק בסון וצילם את "הסודות" של אבי נשר.
בפעם הקודמת שהקולנוע הישראלי שגשג, בשנות ה-70, הגיע ז'אן בופטי, הצלם של "רוקמת התחרה", לצלם את "דיזנגוף 99". לעומתו, אדם גרינברג, הצלם של "אסקימו לימון" ו"מבצע יונתן", יצא לקריירה נפלאה באמריקה.
ובשנים האחרונות זה קורה שוב. "אדמה משוגעת" ו"הכלה הסורית" צולמו על ידי צלמים גרמניים. ופתאום צלמים מקומיים עם עין אירופאית – שי גולדמן, אסף סודרי – מתחילים לצלם בפריים סינמסקופי. בשנתיים האחרונות צולמו בארץ בפריים סינמסקופי "הכלה הסורית", "עטאש", "גן עדן עכשיו" "שלוש אמהות" ו"תנועה מגונה" והכפילו את כמות הסרטים הסינמסקופיים הישראליים שהיו קיימים עד עכשיו.
וזה עוד לא נגמר: את "מדוזות" של אתגר קרת ושירה גפן, אולי הסרט הישראלי עם הצילום הכי יפה השנה, צילם אנטואן הברלה הצרפתי ("גן עדן עכשיו"). את "עץ הלימון" של ערן ריקליס מצלם הגרמני ריינר קלאוסמן ("עם הראש בקיר", "הנפילה", "הפלישה").
ומה שיפה הוא שבזכותם אנחנו רואים את העולם המצומצם שלנו בעיניים אחרות. הברלה צילם באופן מרהיב את שכם ב"גן עדן עכשיו" ועכשיו הוא עושה קסם עם האור והזוויות של תל אביב ב"מדוזות".

נושאים: כללי

18 יוני 2007 | 20:41 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

אויש, הסרט שלי נכשל

אלי רות מבואס מהכשלון של "הוסטל II". מי אשם? העותקים הפיראטים שהודלפו לאינטרנט, המבקרים שכתבו ביקורת על הסרט על סמך הצפייה בעותקים הפיראטים באינטרנט, האולפנים והקהל.

What I'm saying is, this is your last chance to see one of my films for a while. If you haven't seen it, go now, because after next weekend the film will be gone from theaters. … I am not directing CELL any time soon, and I most likely will take the rest of the year to write my other projects. Which means I wouldn't shoot until the spring, and you wouldn't see a film directed by me in the cinemas until at least next fall. … But right now the R rated horror film is in serious jeopardy. Studios feel the public doesn't want them any more, and so they are only putting PG-13 films into production. The only way to counter this perception is to get out there and support R rated horror.

זאק בראף מתוסכל מהכשלון של "האקס". מי אשם? המבקרים, המפיצים, בתי הקולנוע. אבל לפחות, להבדיל מרות, הוא קצת פחות עצבני ולא מאיים בשביתה ובסנקציות:

For those of you that went to see the EX, thank you. It didn't do as well as any of us hoped, and I'm not quite sure why. Obviously the reviews weren't great and it was only on 1000 screens (that's half the number of the other new movies.) But I have to be honest, I didn't think we'd get beaten by Delta Farce! That stings. The Ex is by no means a perfect movie, but I think it's a pretty funny one if you like silly, goofy, physical comedy. I do.

נושאים: סקירת בלוגים

18 יוני 2007 | 17:43 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

ועוד מירושלים…

מכירת כרטיסים: החל בשבת. תוכנייה: ביום חמישי. אתר, כנראה גם באותו יום.

רוצים עוד בשורה? "Knocked Up" של ג'אד אפאטו (שם עברי זמני: "בקרוב אצלכם") יוקרן בטרום בכורה בירושלים. מגניב.

סרט המתח הגדול ביותר של הפסטיבל יוצג בסינמטק הירושלמי בימים שלפני הפתיחה: האם יספיקו הפועלים לסיים את עבודות השיפוץ שנמשכות שם כבר שנה? מה שבטוח הוא שהעבודות יימשכו ממש עד הדקה האחרונה. פריוויו העיתונאים המסורתי, אירוע סימפטי להפליא המתקיים שבוע לפני פתיחת הפסטיבל, והמחייב כמאה אנשים שלא אומרים זה לזה שלום ביום-יום לשבת זה לצד זה בארוחת ערב, בוטל השנה.
ואני שואל: האם יהיה סוף סוף אינטרנט אלחוטי בסינמטק הירושלמי? ואיזה בית קפה יוקם שם במקום קקאו?

והנה עוד כמה סרטים ששמחתי לגלות ברשימות הירושלמיות:

* "הגרמני הטוב", סטיבן סודרברג (כבר ראיתי בדי.וי.די, אבל אשמח לראות על מסך גדול)
* "הוזה", טום דיצ'ילו (לא מת עליו אבל יש לו לא מעט מעריצים בארץ, בעיקר בזכות "רעש מצלמים").
* "הנדסת חלל", ג'פרי בליץ (הבמאי של "ודייק" בסרט עלילתי שנשמע גיקי למופת)
* "חלומות קליפורניה (עד אין קץ)", כריסטיאן נמסקו (הישר מקאן, הסרט הרומני השני הכי מדובר שם, וזוכה פרס "מבט מסוים". במאי הסרט נהרג בתאונת דרכים לפני סוף העריכה).
* "טקסידרמיה", גיורגי פולפי (הסתקרנתי ממנו לפני כשנה וקצת).
* "יומני קנוד ראסמוסן" (סרט הפתיחה של פסטיבל טורונטו שעבר, עוד דרמת אינואיטים/אסקימוסים מאת היוצרים של "ארנז'טואט, הרץ המהיר")
* "תסמונות ומאה שנה", אפיצ'אטונג וויראסתקול (אני ממעריצי פן-אק רטאנארואנג, אבל דווקא הבמאי הזה, שאת שמו אין לי מושג איך מבטאים, הוא בשנים האחרונות בכיר נציגי תאילנד בפסטיבלים).
* "הטמאים", בנואה ז'קו.

בתיעודיים:
"קייטנת ישו" (היה מועמד לאוסקר)
"הילד שלי יכול לצייר את זה", אמיר בר-לב (היה בסאנדאנס השנה)
"החול והצער" (ג'ורג' קלוני מקריין סרט על דארפור)
"מייצרים אי הסכמה" (הסרט התיעודי על מייקל מור)
הסרט התיעודי של מייקל מור ו"השעה ה-11" של ליאונרדו דיקפריו, נפקדים.

וכמו שכבר פירסמתי: "אני קיבורגית" של פארק צ'אן-ווק, "המארח" של בונג ג'ון הו ו"אשה על החוף" של הונג סון סו, יוקרנו גם.

18 יוני 2007 | 13:54 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

פרספוליס ברוטב פפריקה

הללויה! יש למה להגיע לירושלים.

"פרספוליס" של מריאנה סאטראפי ו"פפריקה" של סטושי קון יוקרנו שם.
גם "קונטרול" של אנטון קורבין (על חייו ומותו של איאן קרטיס סולן ג'וי דיוויז'ן).
ועוד מוזיקה: התיעודיים על דיקסי צ'יקס וסקוט ווקר – גם.
"הרחק ממנה" של שרה פולי ו"יומיים בפריז" של ז'ולי דלפי גם.
והחדשים של ז'אק ריווט, פרדריק וויזמן, אלכסנדר סוקורוב (התיעודי, לא העלילתי), האחים טאוויאני, ארמנו אולמי אוטר יוסליאני ופולקר שלונדורף.

עדכונים נוספים בהמשך.

18 יוני 2007 | 13:02 ~ 14 תגובות | תגובות פייסבוק

ק"ק סינמה סיטי

אז מה היה הסרט הכי קופתי בישראל בסוף השבוע האחרון? "אושן 13"? לא. "ארבעת המופלאים"? לא. "הסודות", של אבי נשר. כן. שני מסמכים מופלאים, משני מקורות שונים לחלוטין, הגיעו אלי אמש. באחד, נתוני סוף השבוע של "הסודות" בסוף השבוע האחרון, מפורטים לפי ימים. השני, טבלה עם פירוט של כל ההכנסות, לפי ימים ושבועות, של כל הסרטים האחרונים שהופקו והופצו על ידי יונייטד קינג. הבה נצליב אותם זה מול זה.
20,586 איש ראו את "הסודות" בסוף השבוע הראשון לצאתו, חמישי-שישי-שבת. באותו פרק זמן ראו את "בופור" 29,097 איש. את "סוף העולם שמאלה": 16,198. את "אביבה אהובתי": 9,286.
במילים אחרות, "הסודות", המופץ ב-31 בתי קולנוע (לעומת 36 של "בופור") נהנה מהפתיחה השניה בגודלה בתולדות הקולנוע הישראלי.
האם אפשר להסיק מכך מה יהיה המספר הסופי אליו יגיעו מכירות הכרטיסים? לא ממש. "אביבה אהובתי" התחיל לאט ואז עלה ועלה והגיע ל-302 אלף. "סוף העולם שמאלה" עבד יציב לאורך זמן והגיע ל-450 אלף. "בופור" התחיל חזק מאוד אבל נעצר שניה לפני שהגיע ל-300,000 כרטיסים.
לחזאיי הקופות האמריקאים יש שלל נוסחאות ולוגריתמים בו הם מסוגלים לחשב על פי העליה משישי לשבת, והירידה משבת לראשון, מה יהיה סך הכל הסופי של הסרט. בארץ נדמה לי שנוסחה עקבית שכזאת עוד לא נמצאה.
אתמול, ביום ראשון הנחשב לחלש של השבוע, מכר הסרט 3,500 כרטיסים. זאת בהשוואה ל-3,924 של "בופור", ל-2,679 של "סוף העולם שמאלה" ול-2474 של "אביבה אהובתי".

=====

כל המאושפזים חזרו בשלום לביתם. ולכן היום הוא מעין יום ראשון שלי, עם המון ניירות לנקות משולחני. אנסה אחרי הצהריים להתעמק קצת בביקורתו המאוד משונה של אורי קליין על "הסודות".

17 יוני 2007 | 23:41 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

העין

נדמה לי שזה הפריים שאני הכי אוהב מבין כל הסרטים שאי פעם ראיתי בימי חיי:

i've seen things you people wouldn't believe

נושאים: בשוטף

16 יוני 2007 | 17:00 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

רוצים לראות סרט?

הסרט העצמאי "Four Eyed Monsters" היה מועמד לפרסי האינדיפינדנט ספיריט, זכה בפרס תגלית השנה של אינדי-ווייר, אבל לא מצא הפצה. כבר שבועיים שצמד הבמאים שלו, בני זוג בחיים, משתפים בעולה עם אתר קהילת הקולנוע החדש spout.com ויו-טיוב והם מאפשרים צפייה בחינם בסרט במלואו, כל 70 הדקות שלו. בתמורה לכך, הם מבקשים שתירשמו (בחינם) לקהילה של "זרבובית.קום", שבעליו הבטיחו להם דולר על כל מי שנרשם דרך העמוד שלהם. נכון להיום צפו בסרט כבר 400 אלף איש ביו-טיוב – מה שאומר שאם הכמות הזאת היתה מגיעה לראות את הסרט בבתי הקולנוע הוא היה מכניס כ-4 מיליון דולר – וקצת פחות מ-19,000 איש נכנסו דרכם לזרבובית.קום ונרשמו. אני עוד לא יודע לנתח בדיוק מה המשמעויות הכלכליות של המהלך הזה, והאם גם יזמי האתר וגם יוצרי הסרט הצליחו לעשות ממנו כסף, אבל תדמיתית יש כאן מצב של ארבעה צדדים מנצחים: האתר spout, האתר יו-טיוב, הקולנוענים (שבדברי ההקדמה שלהם לסרט נראים מתוקים להפליא) והצופים.
ועכשיו, הישענו לאחור, הגבירו ווליום וצפו ב"Four Eyed Monster" במלואו, ממש כאן. אני עושה בדיוק אותו דבר ברגע זה. ניפגש בתגובות בעוד 70 דקות לביקורות והתרשמויות.

(ויה בולצמן)

16 יוני 2007 | 08:45 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

waiting to exhale

עדיין מאושפזים. חשבתי שיהיה קצר יותר הפעם. היכנסו לבלוג גם ב-17:00, אני מכין כאן הפתעה קולנועית חמודה.

===========

ניב שטנדל ורותם דנון יצאו מסויגים מ"הסודות", אבל הם הצליחו להנפיק מכך טקסטים בהחלט מוצלחים. הניתוח של שטנדל מרשים למדי.

============

אם עוד לא ראיתם את פרק השבוע של "הסופרנוס" ביס, היום השידור החוזר האחרון. אולי הפרק הטוב ביותר של העונה הנוכחית. האיץ את פעימות ליבי לשבוע אחרי הצפייה בו.

הנה שיר המפתח מתוכו, "Comfortably Numb", במקור של פינק פלויד, כאן בגרסה בהופעה חיה של ואן מוריסון ורוג'ר ווטרס שנוגנה גם ב"The Departed" של מרטין סקורסזי. הבנתם, The Departed? כן, רמז.

com_numb.mp3

===========

אן תומפסון כותבת על סרטי הסכסוך-במזרח-התיכון והמלחמה בעירק שהוליווד תגיש לנו בעונות הקרובות.

===========

כשמקצרים טקסט שייכנס לסד עמוד הדפוס, הדבר הראשון שעף החוצה זה ההומור. או לפחות הבדיחות שמצחיקות אותי. הנה, משוחרר מכבלי הנייר, הביקורת המלאה לסרט האופנוענים "שימו גז" (Wild Hogs):

בתור סרט על ארבעה אופנוענים שרוצים לרכוב חופשי ולשבור את הכללים המתישים של חיי הקונפורמיזם שלהם, "שימו גז" היא בהחלט קומדיה ששוברת את חוקי התנועה: במהירות של בדיחה אחת לשעה (מה שמותיר בדיחה וחצי בסרט הנמשך 90 דקות), לטרנטה הזאת אסור לעלות על הכביש המהיר.
"שימו גז" היא כמו "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת", רק לא מצחיקה ולא מלהיבה. היא בהחלט לא מזיקה ויש בה חן מסוים, שהיה מסייע לה להפוך סימפטית אם היה בה קצת יותר הומור או אדרנלין. הבעיה העיקרית היא שהסרט הזה נראה כאילו הוא נכתב ונוצר במכונה, ללא מגע יד אדם. ארבעה גברים בגיל העמידה – שלושה מהם בעלי מקצועות חופשיים, צווארון לבן, הרביעי איש תחזוקה, צווארון כחול (נחשו מי מבין הארבעה הוא השחור) – מגלים שהחיים הביסו אותם. חלומות נעוריהם הפכו לסיוטי פרברים בורגניים. אבל זה גרוע מזה: כולם גברים שהובסו על ידי נשותיהם. האחד, אשתו עזבה אותו. שניים אחרים נשלטים על ידי נשותיהם והם שפוטים שלהן, והרביעי כה מבוהל מנשים שאין לו שום זוגיות כלשהי. וכדי לבסס את גבריותם, לצמח לעצמם אשכים, הם מחליטים לעלות על אופנועי סוף השבוע שלהם ולצאת למסע קרוס-קאנטרי, לעבר החוף המערבי. בדרך הם יצילו עיירה קטנה בניו מקסיקו מאימתה של כנופיית אופנוענים אמיתית ובריונית וייפגשו (זהירות ספוילר, אם כי האם זה ספוילר בסרט שלא נראה שמישהו יטרח לראות?) את האיזי ריידר המקורי בכבודו ובעצמו, את פיטר פונדה, בתור גורו אופנועים שנטש את המרד וכעת הוא משכין שלום ואחווה. וזו כנראה הבעיה הגדולה עם הגברים הבורגנים בגיל העמידה: במקום לצאת למסעות לגילוי עצמי, הם הולכים לסרטים דלוחים על מסעות כאלה. "שימו גז" היה להיט גדול באמריקה.
מבחינה קולנועית – או לפחות מבחינת המסורת הקולנועית של סרטי הדרך, הרכב, המסע והמרד – הסרט הזה הוא ביזיון. הוא כל כך שמרני – זהירות, כל בדיחות ההומואים הידועות למין האנושי יתנגשו בארבעת הגברים המנסים לעצב אחווה גברית נון-סקסואלית – וכל כך מתחסד, עד שמתחשק לדמיין שבשוט הסיום יגיח קורט ראסל עם מכונית המוות שלו מהסרט של טרנטינו וימעך אותם.