רק היום גיליתי שבקומת מחלקת הילדים יש כיתת לימוד ובה מחשבים עם אינטרנט. השלכתי הצידה כמה ילדים קטנים (הם חולים, חיוורים ועם אינפוזיה כך שהם לא ממש הצליחו להתנגד) כדי לעדכן את הבלוג. ופתאום אני קולט שהדבר שהכי מעסיק אותי זה מה שלום "בופור" בברלין. נראה לי שמאז שנדרתי שאני נקניקיה אם הסרט לא יהיה מועמד לאוסקר בעוד שנה התחלתי להרגיש ניחוחות חרדל באפי. מצד שני, הימורים פזיזים זה אני.

והנה הביקורות מתחילות להגיע, והן משבחות את הסרט מבחינה קולנועית (אם כי באיפוק, ללא סופרלטיבים והתעלפויות) אבל די מתנקשות בו מבחינה פוליטית.

תודה לרתם מהתגובות על הלינק לביקורת ב"וראייטי" המתארת את הסרט כ"בעל עוצמה", מציינת את העובדה שבתסריט יש אלמנטים ביקורתיים אבל הסרט שומר על איזון. משפט הסיום של הפסקה הראשונה עושה לסרט נזק תדמיתי בניכר:

offshore it may face more uncertain fortunes of war given its impartiality won't chime with frequently anti-Israeli sensibilities of arthouse auds, especially in Europe.

אני מקווה שיגיעו המבקרים האירופאיים שיבינו שהסרט הזה, בדרכו המתונה, עושה לצבא הישראלי את מה ש"מדורת השבט" עשה למפעל ההתנחלויות: מזדהה עם הפרטים, אבל מבקר את המערכת.

קירק האניקאט מ"הוליווד ריפורטר" כותב ביקורת נפלאה על הסרט, ובפסקת הפתיחה משווה את האבסורד שבו לאלה של "מילכוד 22" ו"מ.א.ש". פששש… הוא רואה את הסרט באופן רחב יותר, העוסק "במלחמה כמוסד" יותר מאשר בפוליטיקה מקומית, משפט שסוכני המכירות של הסרט (סרטי בוואריה) בוודאי ידגישו למפיצים אמריקאים. ולקראת סיום גם האניקאט מתלונן על כמה קלישאות סרטי מלחמה (שאני התבאסתי מהם כבר בטריילר)

The movie doesn't completely escape war film conventions. The chief offense is the scene where we really get to know about a guy and his girl moments before he gets killed, a tradition that was old in John Wayne movies.

רק התלוננתי אתמול ש"סקרין דיילי" שלחו את דן פיינרו לסקר את "בופור" ולא את דיוויד ד'ארסי והנה ד'ארסי, כאילו בהזמנה, מפרסם ביקורת משלו בבלוג גרין-סין. הוא משווה את "בופור" ל"הצוללת" "הספינה" של וולפגנג פיטרסן, ומוסיף – בצדק – שלא בטוח אם יוסף סידר יקח את זה כמחמאה. כן, זו מחמאה בעייתית. מצד אחד "הצוללת" "הספינה" היה מועמד לששה אוסקרים והזניק את הקריירה ההוליוודית שלפיטרסן, מצד שני מבחינה אנושית ואידיאולוגית הסרט היה יותר מפרובלמטי וספק אם היה זוכה לקבלת פנים באקלים הפוליטי של ימינו. גם ד'ארסי מתעכב על על הבעייתיות הפוליטית של הסרט, במיוחד אחרי מלחמת לבנון השניה, אבל חותם במשפט מעולה לסידר והסרט: His film certainly elevates this year's Berlinale competition.

דרור שאול גבר על טרזים! מדהים! "אדמה משוגעת" זכה בפרס דב הקריסטל בתחרות סרטי הילדים והנוער של פסטיבל ברלין, בשעה ש"The Fall" של טרזים סינג ("תא קטלני" הנפלא והקליפ ל"מאבד את דתי" של אר.אי.אם) קיבל רק ציון לשבח. (וואלה הקדימו אותי).

והנה הביקורת שלי על "שומר המדינה" (The Good Shepherd) של רוברט דה נירו, שעלה אתמול בארץ ומתחרה השבוע בברלין.

טקס חלוקת פרסי דוב הזהב בברלין: מחר בשידור חי בערוץ ארטה. מי שעוקב מוזמן לעדכן כאן בזמן אמת. דיווח בסמ"ס לטובת המאושפזים והמנותקים יתקבל בברכה.

תודה לכל המאחלים. לא ציפיתי לזרי הפרחים הווירטואליים שהינחתם על מפתן הבלוג. היה כיף לראות. ואילו אני בסך הכל ניסיתי להתנצל על כך שאני קצת מזניח את הבלוג בימים האחרונים. המצב, כמו בכל עסק נשימתי, מחמיר לפני שהוא משתפר. מסתמן שנבלה כאן את סוף השבוע. כמו צימר בתל אביב.

הפוסט הזה נכתב באדיבות האינטרנט האלחוטי של חדר הכושר גו-אקטיב במרכז ויצמן. אני יושב על הרצפה מחוצה לו ומשנורר להם את רוחב הפס. לפחות נתתי להם קרדיט.

אני מסוקרן מהתגובות של המבקרים לגבי "בופור". עוד אין מבול ביקורות. דיוויד האדסון בגרין-סין נתן לו את הציון B, אני מניח שתגיע הרחבה במשך היום או מחר. ב"סקרין דיילי" שלחו את דן פיינרו לסקר את הסרט. תקציר הביקורת שלו נראה חיובי. מצער אותי כשב"סקרין" שולחים מבקר ישראלי לבקר סרט ישראלי. היה מסקרן אותי יותר לקרוא מה יש לדיוויד ד'ארסי להגיד על הסרט, מנקודת מבט זרה לחלוטין ובלי היכרות מוקדמת עם השחקנים.

קירק האניקאט מ"הוליווד ריפורטר" מנסה לנתח את סיכויי הזכייה של סרטי התחרות, ומאבחן צרות לסרטים הפוליטיים (כולל "בופור") בגלל שנשיא חבר השופטים, פול שריידר מתעניין "באמנות ולא במחלוקות".

סרט מהתחרות שזוכה לתגובות נלהבות מכל הכיוונים הוא "אירינה פאלם", בו מגלמת מריאן פייתפול אשה ההולכת לעבוד בזנות כדי לטפל את טיפולי בית החולים של נכדה.

אם אתם מוצאים עוד ביקורות על "בופור" מבלוגרי הקולנוע בברלין עדכנו כאן.

הפוסט הזה נכתב מבית חולים דנה בתל אביב, בו אני יושב כבר יומיים לצד מיטתה של מיס סאנשיין הקטנה והאסתמטית שלי שדלקת הריאות שלה הסתבכה להתקף קוצר נשימה.
מזכר לשרי אריסון: תודה על הספות הנוחות המשמשות את ההורים. עכשיו אפשר לבקש גם אינטרנט אלחוטי? מה יש, בלוגרים לא מתאשפזים? תמיד בריאים? הפוסט הזה אמנם נכתב לצד התינוקת המנמנמת, אבל שוגר אליכם בזכות האינטרנט האלחוטי במקדונלדס במרכז ויצמן הסמוך. (נו עמרי פדן, אולי אתה תתרום וויי-פיי לטובת מאושפזי איכילוב ובני משפחתם?)
אגב, גם את המדור שלי השבוע כתבתי מבית החולים (בזה, למרבה הצער, יש לי קצת יותר ניסיון. באישפוזים קודמים שלה, כשהייתי ב"העיר", כבר כתבתי כמה מדורים). מיעוט שעות השינה וההיי מאדי הוונטולין שמגיעים עד אליי גרמו לי לכתוב ל"פנאי פלוס" הימורי אוסקרים קצת יותר נועזים ממה שתכננתי. כן, אני כבר מכין את התירוצים.

סליחה לכל מי שקם השכם הבוקר ולא מצא את פינת האוסקרים שלי בתוכנית הבוקר של קשת. ילדה חולה, יו נואו. סדרי עדיפויות.

בהנחה שההחלמה תהיה מהירה יחסית, עניין של שלושה עד חמישה ימים, הנה שני אירועים בשבוע הבא בהם תוכלו לפגוש אותי:

1. ביום שני, 19.2, ב-19:30 יגיע אמיר קוסטוריצה למפגש עם הקהל בבית ציוני אמריקה. אני אנחה את המפגש איתו (אני חושב שהצירוף "בלי נדר" רלוונטי כאן). את האירוע מפיקים איגודי התסריטאים והבמאים. ולבואו של קוסטוריצה ארצה אחראית שגרירות סרביה, שיום קודם תחגוג איתו את יום העצמאות הסרבי.

2. ביום חמישי, 22.2, ב-21:00 יושק בחדרי ההקרנה באוזן השלישית מארז הדי.וי.די שאני כה מחכה לו: "יומן" של דוד פרלוב. איתן גרין ואני נגיד כמה מילים לכבוד המאורע ואז יקרינו בחדרי ההקרנה חמישה מתוך ששת הפרקים במקביל. הכניסה לאירוע חינם ויהיה אפשר לעבור מחדר לחדר ולזפזפ בין הפרקים. המלצה שלי, אם מעולם לא ראיתם את המוניומנט הדוקמנטרי/פיוטי הזה: לכו על פרקים 1 או 2, הם שובי לב לחלוטין.

"בופור" הוקרן היום בפסטיבל ברלין. החמצתי את הלייב-סטרימינג של מסיבת העיתונאים של יוסף סידר, אבל אני מניח שמחר יהיה אפשר לצפות בהקלטה שלה כאן.

אני חושב שיוג'ין הרננדז מ"אינדי-ווייר" מאוד מחבב את גל אוחובסקי. הוא לא מפסיק לדווח עליו ולצלם אותו בפסטיבלים השונים. הוא תפס אותו עכשיו לצילום בברלין.

הקהילה הבלוגרית לא עצרה את נשימתה לכבוד בכורת "בופור" אלא המתינה יותר לסרט שהוקרן מיד אחריו בברלינאלה-פאלאסט, "300" של זאק סניידר על פי הרומן הגרפי של פרנק מילר ("עיר החטאים"). והבשורה מהבכורה: אויה! נטישות רבות וקריאות בוז!

והנה חומר קריאה משובח: דיוויד גויר, התסריטאי של "בלייד" ו"באטמן מתחיל" נותן לקוראי הבלוג המיי-ספייסי שלו עצות איך להיכנס לתחום הקולנוע והטלוויזיה.

ועד שאמצא את הזמן לעידכון הוספיטלי נוסף: האם כבר מילאתם את הימוריכם לאוסקרים? האם כבר סימנתם ביומנכם שב-25 בפברואר, ליל האוסקרים, יתקיים כאן בבלוג הזה, זו הפעם השניה, אירוע לייב-בלוגינג נפלא בו אלווה את טקס האוסקרים עם פרשנויות און-ליין, דקה-דקה, פרס-פרס? רק בשביל זה יהיה שווה להישאר ערים כל הלילה.

עוד 19 יום לאוסקרים. זהו זה. הדד-ליין שלי הולך ומתקרב. בימים הקרובים אצטרך לקבוע סופית מה הם ההימורים שלי לזוכים באוסקר. ואין לי מושג. אני פורס את כל רשימות הזוכים בכל הפרסים שלפני האוסקר ואני בוהה בהם כמו ראסל קרואו ב"נפלאות התבונה", מחפש דפוסים נסתרים, קודים עלומים, פיתרון כלשהו למשוואה. בשנים קודמות חשבתי שאני חזאי אוסקרים סביר בהחלט. השנה אני עובד לא על הגיון אלא על תחושות בטן, ואין לי מושג האם להקשיב להם בבואי להכריע את הימוריי הפומביים. עזבו רגע את פרס הסרט, נלך למקומות שאמורים להיות החלטיים יותר. פרס הבימוי: הבטן שלי אומרת שמרטין סקורסזי הולך להפסיד, כנראה לאלחנדרו גונזלס איניאריטו, או לפול גרינגראס. אבל אני מניח שאהמר, כמו כולם על סקורסזי. אבל אני מרגיש שהוא הולך להפסיד, מרגיש את זה חזק מאוד. או אדי מרפי. נראה לי שהוא הולך להפסיד לאלן ארקין. ורק תראו איזו שנה מסובכת זאת: אפילו קטגוריות סרט האנימציה והסרט הזר צמודות לחלוטין. האמון שלי בזכייה של "תזיזו ת'רגליים" הולך ומתערער (למרות שהזכייה שלו בבאפטא קצת עודדה אותי). והאם אני בטוח ש"המבוך של פאן" ינצח את "חיים של אחרים"? האם בכל המקרים האלה אני לא נותן להעדפות הפרטיות שלי להתערב בשיקולים?
ואז מגיע הרגע להחליט על מי אני מהמר לפרס הסרט. זוכרים את הרישא של הפוסט הזה מ-29 ביולי 2006? ראיתי רק את הטריילר של "בבל" והרגשתי שיש לנו זוכה אוסקר. אולי אני צריך לתת לאינסטינקטים הראשוניים שלי להוביל, ולהתעלם מהעובדה שהסרט איכזב אותי. אחר כך, ב-5 בינואר, חשבתי ש"השתולים" יזכה. ועכשיו אני נוטה לכיוון "מיס סאנשיין הקטנה". וכאילו כדי לסבך את העניינים, מגיע הבאפטא ונותן פוש משמעותי גם ל"המלכה", הסרט שבכלל שלא חשבתי שנמצא בתחרות.
מזל שיש את הלן מירן בקטגוריית השחקנית ואת "אמת מטרידה" בקטגוריית הסרט התיעודי, שתי הזכיות היחידות שנראות באופן עקבי ויציב ודאיות. כמובן, ברגע שאחליט על מי אני מהמר, אעדכן כאן ובמדורי ב"פנאי פלוס". אתם עדיין יכולים לנסות לשכנע אותי להמר על הפייבוריט שלכם.

פיטר בואן מ"פילם-מייקר מגזין" ראה במוצאי שבת בברלין את "הבועה" של איתן פוקס:

In Israeli filmmaker Eytan Fox's fourth film at the Berlinale, The Bubble, the title refers to the cloistered world of left-leaning, free swinging, young hipsters in Tel-Aviv. In the film, the cozy circle of Lulu and her two gay roommates, Noam and Yali, is suddenly broken when Noam falls for a Palestinean whose family lives in the occupied territory. Like with his earlier films, Fox mixes gay and Middle eastern politics to create a fascinating, albeit never quiet satisfying, stew.

אנחנו בדיוק באמצע פסטיבל ברלין וזו, נכון לעכשיו, הביקורת היחידה שמצאתי על אחד הסרטים הישראליים בפסטיבל. אני מניח שביום חמישי יצוצו ביקורות על "בופור", שיוקרן מחר בתחרות.
מה שכן, זו כנראה הזדמנות טובה בשביל בלוגרי קולנוע, הממוקמים בקצוות השונים של ארצות הברית או העולם, להיפגש. הנה מפגש כזה בין אריק דיוויס, עורך Cinematical ובין דיוויד האדסון, עורך Green-Cine.

נו? מילאתם כבר את טופס הימורי האוסקר? אם אתם מחכים לעוד קצת נתונים, יש לנו בסוף השבוע הזה את פרסי איגוד התסריטאים, את הגראמי (לא קשור, אבל טקס) ואת הבאפטא מחר. בגלל שיש לא מעט חברי באפטא שהם גם חברי אקדמיה אמריקאית, יש לבאפטא ערך נבואי בלתי מבוטל (קראתי פעם, ואני לא מצליח למצוא את זה, שלונדון היא העיר עם מספר חברי האקדמיה השני בגודלו – אחרי לוס אנג'לס ולפני ניו יורק).

הוספתי אתמול בטור הצד השמאלי, מתחת לתיבות ההמלצות והאזהרות, ממשק שמאפשר לכם להזמין כרטיסים מטיקט-נט (על פי בתי הקולנוע שנמצאים בהסדר עם החברה שנקנתה באחרונה על ידי נטוויז'ן). הבעיה היא שהדבר הזה עובד רק באינטרנט אקספלורר, ולפחות שליש מכם – כולל אני – גולש הנה עם פיירפוקס, ובו הדבר הזה נראה זוועה, ממש כתם שהורס את הדף. מה גם שהדף של טיקט-נט עצמו לא יודע לעבוד בפיירפוקס. אז אני עדיין מתלבט האם להשאיר את זה או לא. הערותיכם, כמו גם החוויות האם הצלחתם להזמין דרך זה כרטיסים באופן תקין, יתקבלו בברכה.

מה קורה בברלין?

כותרת ישראלית ראשונה: פול שריידר, יו"ר חבר השופטים בפסטיבל השנה, קיים אתמול מסיבת עיתונאים בה הציג את הליהוק ל"אדם בן כלב". שחקנים ישראלים (חנה לסלו, איילת זורר), אמריקאים (ג'ף גולדבלום, ווילם דפו) וגרמנים (מוריץ בלייבטראו) ישתפו פעולה בסרט שצילומיו יתחילו באביב. התקציב הוא 10-15 מיליון דולר. אהוד בלייברג ("סיפורי תל אביב") מפיק. נח סטולמן ("מישהו לרוץ איתו") כתב את התסריט. בלייברג מקווה להציג את הסרט בבכורה בפסטיבל ברלין בשנה הבאה (ואני מוסיף: עם שריידר בכסא הבמאי, לא כדאי לצפות לעמידה בלוחות הזמנים).

כותרת ישראלית שנייה: חברת סטרנד הניו יורקית תפיץ את "הבועה" של איתן פוקס בארצות הברית באוגוסט. סטרנד היא החברה שגם הפיצה באמריקה את "יוסי וג'אגר". הבכורה של "הבועה" בברלין, במסגרת הפנורמה, תתקיים הערב (שבת).

מעניין איך זה להיות אוהד קנולר השבוע. יש לו בברלין גם את "הבועה" וגם את "בופור", והוא מצוין בשניהם. "בופור", אגב, יוקרן בתחרות רק ביום רביעי.

אני מנסה בינתיים לעקוב מכאן אחרי מה שקורה בברלין. יש את הבלוג הזה, שיתרונו הוא שהוא נכתב על ידי עיתונאי ברלינאי, שמתייחס לאירוע כמו שאני מתייחס לפסטיבל ירושלים או לחיפה: כמו כאב ראש גדול. הרטינות שלו חביבות, אבל קשה לי להבין מה קורה באולמות הסרטים ובפינות הזמזום. לשם כך אני פונה ליוג'ין הרננדז מאינדי-ווייר, לאריק דיוויס מ-Cinematical ולדיוויד האדסון מגרין-סין. מקריאה אצלהם אני מבין שההתרשמות נוטה לכיוון החיובי כשזה מגיע "אני רובוטית, אבל זה בסדר" של הקוריאני פארק צ'אן-ווק ("שבעה צעדים", "ליידי נקמה"); מעורב בקשר ל"ליל אילתורים" של קוריאנית אחרת, לי יון-קי (ש"נערה מקסימה" שלה הוקרן בחיפה); ודי שלילי בקשר לסרט הפתיחה של אוליבייה דהאן, "החיים בוורוד", הביוגרפיה הקולנועית של אדית פיאף (עם מריון קוטיאר בתפקיד פיאף). (רגע, יש תוספת: מתברר שיש גם דעות אחרות, ש"זהו הסרט הגדול הראשון של 2007")

זוכרים שלפני כמה שבועות דווח שלארי צ'רלס (הבמאי עב הזקן של "בוראט" ו"תרגיע") הגיע ארצה לכמה ימים עם ביל מאהר? אז מתברר שהם עובדים יחד על סרט תיעודי פוליטי-סאטירי העוסק בדתות. הסרט הבלתי גמור עדיין נמכר עכשיו למפיצים בשוק הסרטים האירופאי (EFM) שמתקיים במקביל לפסטיבל ברלין. "וראייטי" מדווח שאת חומרי הפרסום לסרט הקניינים לא מורשים להוציא מהדוכן של חברת First-Look ושצ'רלס כותב בחומר הפרסומי שהסרט יבדוק, בין השאר, "האם דת היא הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית".

יש לא מעט ישראלים בברלין השנה – ביניהם העיתונאים גידי אורשר ואמיר קמינר – זה לא אידיוטי שלאף אחד מהם אין בלוג? (ושאת הכותרות הקשורות לישראלים בברלין אתם קוראים באתר של זה שנשאר השנה בתל אביב?)

הנה הכותרת שלי: "גיבורי הדגל" טוב בעיניי מ"מכתבים מאיוו ג'ימה". ארחיב על כך בשבועיים הקרובים. ולבקשת כמה קוראים הנה הביקורת שלי על "מיסטיק ריבר" עם שורת הפאנץ': "איסטווד ביים סרט נפלא, ואני שונא אותו". הביקורת פורסמה ב-23.10.2003 בעיתון "העיר":
להמשך הקריאה…

האם כבר תייקתם את הימורי האוסקר שלכם בטופס המועמדויות של "סינמסקופ"? אם לא, זה הרגע. אם כן ואתם מרגישים צורך לשנות את ההימור קחו בחשבון שבכל הצבעה נוספת תצטרכו להכניס כתובת אימייל פעילה אחרת. מסך ה"תודה שהצבעתם" עדיין מקולקל. אם קיבלתם מייל אישרור, סימן שאתם בפנים.

=============

איזה מיזם מקסים מצד רשת בתי הקולנוע AMC: בשבת, 24.2, יום לפני האוסקרים, הם מקרינים ברצף, מ-11 בבוקר עד חצות, את חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט. המחיר: 30 דולר לכל היום (חיסכון של 25 דולר) כולל פופקורן ומשקה קל עם מילוי חוזר חינם לאורך כל היום. הנה הפרטים. מעניין אם יס פלאנט או סינמה סיטי ירימו מרתון דומה. (תודה לגיל מניו יורק על הלינק).

=============

הנה מבקר קולנוע ממיאמי שפשוט פקח את עיניי בקשר ל"השתולים": רנה רודריגז מ"מיאמי הראלד" מציג בבלוג שלו רצף תמונות מתוך "השתולים" בהם משתמש סקורסזי באיקסים, כנראה כהומאז' למוטיב הדומה בו השתמש הווארד הוקס ב"פני צלקת". מאוד כדאי להיכנס ללינק, הוא מרתק לעיון. (תודה לאיתי רגב על הלינק).

=============

וזו תמונה שצולמה ביום שני בארוחת צהריים חגיגית שהתקיימה על ידי האקדמיה: כל המועמדים לאוסקר מקובצים יחד (אני מניח שיש כמה נעדרים). נסו לראות האם אתם מצליחים לזהות את כולם. (לתמונה הגדולה).

עוד רגע הביקורת שלי על "גיבורי הדגל" של קלינט איסטווד, אבל לפני כן, משהו שאני לא מצליח לשמור בבטן: היום נפתח פסטיבל ברלין. "בופור" של יוסף סידר מתחרה שם. הסרט הוקרן בשבועות האחרונים לתקשורת המקומית ולמשפחות החיילים שנהרגו במוצב רגע לפני הנסיגה ושהסרט, כמו גם הספר "אם יש גן עדן", מבוסס בעקיפין עליהם (למרות שכל השמות בסרט שונו ושבסוף הרולר מופיעה ההצהרה: "כל הדמויות בדויות וגו'").
הסרט, עם צילום סינמסקופי יפהפה של עופר ינוב ופסקול אמביאנטי מעולה ולא צפוי של ישי אדר, ייצא רק ב-8 במרץ, אבל קבלו את ההכרזה הבאה: אני נקניקיה אם בתקופה הזאת בעוד שנה "בופור" לא יהיה מועמד לאוסקר האמריקאי. כן כן. בהנחה ש"בופור" יצליח לזכות בספטמבר בפרס האקדמיה הישראלית בספטמבר אני מאמין שהוא יהיה הסרט הראשון מזה 23 שנים שיצליח להגיע לכדי מועמדות לאוסקר. נכון, זה הימור פזיז: שנה לפני, ובלי שיש לי מושג אילו 60 ומשהו סרטים זרים נוספים ייחשפו, ובכל זאת, it's that good.

והנה הסרט שאוכל עם "בופור" מאותו המסטינג, "גיבורי הדגל". מתוך מדור הדפוס של "סינמסקופ" מגליון "פנאי פלוס" של אתמול:
להמשך הקריאה…

סטיבן קולבר על האוסקרים. קורע מצחוק.