19 נובמבר 2008 | 23:30 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

"זאק ומירי עושים פורנו", הביקורת

אני קצת מרחם על קווין סמית. שנים שהוא כותב ומביים סרטים בהם גברים אינפנטיליים ובטלנים עומדים ולא עושים כלום חוץ מלדבר על סקס, אבל עמוק בפנים הם חולמים על אהבה; שנים שהוא מנסה למתג את עצמו – כחצי מהצמד ג’יי וסיילנט בוב – כמין דובי שמנמן מזוקן וחמוד, ושנים שהוא נותר לכוד בשוליים, כבמאי של סרטים עצמאיים קטנים שהופכים לסרטי פולחן אבל לא באמת מצליחים לגעת בהצלחה הקופתית המיינסטרימית. ואז מגיע ג’אד אפאטו ודורך לו על הערוגה: גיבוריו אינפנטיליים, בטלנים, מדברים על סקס, מחפשים אהבה, ובחלק מהמקרים הם דובונים שמנמנים וחמודים (בגילומם של סת רוגן או ג’ונה היל). רק מה: סרטיו של אפאטו, מאז “בתול בן 40”, הם להיטי ענק והאיש כרה לעצמו נישה עצומה בלב ליבו של המיינסטרים.
“זאק ומירי עושים פורנו”, סרטו החדש של סמית (אחרי “מוכרים בלבד”, “רודפים את איימי”, “עכברי הקניון”, “מוכרים בלבד 2”, “דוגמה” ו”ג’יי וסיילנט בוב מכים שנית”) הוא מעשה נואש של ניסיון ללכוד בחזרה אליו את תשומת הלב. סמית מנסה בכל כוחו לייצר סרט של ג’אד אפאטו ובדרך להזכיר שהוא עשה את ההומור הזה קודם. עד כדי כך נואש סמית להשיב אליו את התהילה שהוא הופך את שני גיבוריו הראשיים ליהודיים. זה אקט עלילתי משונה לבמאי שסרטיו התהדרו בגיבורים שהיו כמוהו, קתוליים, ושנושאים הקשורים לחינוך הקתולי היוו נדבך משמעותי בעלילה ובהומור. האם סמית מאמין שההבדל בינו ובין אפאטו הוא ביהודיות של אפאטו והדמויות שלו? הממ.. מעניין. סמית ממשיך ובוזז מאפאטו שניים משחקניו הקבועים: את סת רוגן בתפקיד הראשי ואת קרייג רובינסון בתפקיד משנה. ומה נגמר? כלום. “זאק ומירי” הכניס, נכון לשבוע שעבר, 20 מיליון דולר. השאיפה של סמית (עליה דיווח בראיון ל”ניו יורק טיימס”) לשבור את תקרת 30 מיליון הדולר ולהתקרב לאיזורי ה-80-100 מיליון דולר בהכנסות בהם משוטטים סרטיו של אפאטו כמעט דרך קבע, כשלה. אז זה לא התוכן, זה לא השחקנים, זה אפילו לא הדת של הדמויות. אז למה אפאטו מצליח וסמית מדשדש?
יש לי רעיון אפשרי לתשובה, למרות שאני מודה שהוא קצת נאיבי: סרטיו של אפאטו פשוט טובים יותר. תסריטאית וקולנועית. כן, אני יודע, זו תשובה בעייתית: מה הקשר בין איכות והצלחה בקופות. ובכל זאת, זה ההבדל היחיד שאני מוצא. בכל השאר – השילוב בין וולגריות לרומנטיקה, השם הבוטה, היחס הסלחני לתעשיית המין – הסרטים די דומים. רק בהבדל אחד: סמית איננו אפאטו.
העניין הוא שסמית הביא על עצמו את ההשוואה המיותרת הזאת בכך שגייס את סת רוגן לסרט וגייר את גיבוריו (לדמות הנשית הראשית קוראים מרים “מירי” לינקי). כי ללא ההשוואה לאפאטו ושות’ “זאק ומירי” הוא סרט חמוד למדי. מין גרסה אולטרה-וולגרית וחסרת עכבות ל”כשהארי פגש את סאלי”. גם כאן השאלה במרכז הסרט היא: מה קורה לידידות בין גבר ואשה כשסקס נכנס לתמונה.
“זאק ומירי” הוא סרט משעשע וחביב (במיוחד בסצינה בה ג’סטין לונג וברנדון ראות מגלמים זוג הומואים), אבל הוא נראה כמו טיוטה לסרט של אפאטו. סמית משחיל בדיחה אחת כל שלוש דקות, כשאפאטו דופק שלוש בדיחות בדקה. סמית הולך על הבטוח והצפוי, כשאפאטו ושות’ נוטים לא פעם להפתיע ולהשתולל (ע”ע “אננס אקספרס” האנרכיסטי והמופתי).
ובכל זאת, יש בסרט מתיקות נעימה, עטופה בבדיחות בוטות למדי על סקס אנאלי ועצירות (בררר…). סמית חיבל בעצמו כשהוא ניסה לקרב את סרטו לטריטוריית אפאטו, יצר סטנדרט שהוא לא מצליח להתקרב אליו, ואפילו ממחיש את העובדה שבלי מיחזור אינסופי של בדיחות “מלחמת הכוכבים” קשה לו לתפקד. אם רוגן היה כותב את התסריט, אפאטו מפיק וסמית רק מביים, “זאק ומירי”, היה בוודאי יוצא פרוע, מצחיק ומבריק יותר.

(הסרט יעלה בבתי הקולנוע בארץ רק בשבוע הבא).

נושאים: ביקורת

15 תגובות ל - “"זאק ומירי עושים פורנו", הביקורת”

  1. Shai 20 נובמבר 2008 ב - 0:19 קישור ישיר

    לקר?

    לקר=לקרב
    או
    לקר=לקחת

  2. תומאס 20 נובמבר 2008 ב - 0:50 קישור ישיר

    הבעיה עם סרטיו של סמית, שאני נמצא אם אלו שחושבים שהם סרטי פולחן מהנים ביותר(השלושה הראשונים), שהוא פשוט מתעקש לביים למרות שהוא לא יודע איך. הוא כותה תסריטים נהדרים, מלהק אנשים מתאימים, מפיק בדיוק ברמה שצריך, אבל שוכח שבמוי זה יותר מסתם לשים מצלמה ולהגיד לשחקנים להגיד את השורות שלהם. קולנוע זו שפה ייחודית של תמונה וקול שנועדה להעביר רובד נוסף של מסר מעבר לטקסט. סמית מעולם לא השתמש במצלמה מעבר להעברת המידע הבסיסי. (OK, אז ב-CLERKS הוא משתמש קצת בעריכה מתוחכמת למדי, אבל גם היא מבוססת בתסריט ולא תוצר של חשיבה קולנועית ויזואלית).
    ועדיין, אני אצפה לכל סרט חדש שלו, בעיקר כי לשפל שלו הוא כבר הגיע. מה כבר יכול להיות רע יותר מ-“ג’רזי גירל”???

  3. יניב אידלשטיין 20 נובמבר 2008 ב - 1:53 קישור ישיר

    20 מיליון דולר זאת עדיין הצלחה ענקית בסטנדרטים של סמית’, לא?
    אולי זה אפילו הסרט הכי קופתי שלו עד היום?

    רוה: הוא כבר ב-27 מיליון, והוא בדרכו להפוך, תוך שבוע, לסרט הכי קופתי של סמית (השיא, כאמור, הוא 30 מיליון), אבל לא בהרבה. הוא עדיין לא בטריטוריית אפאטו. (הנתונים כאן). אם כי אפשר לקוות ולהניח שסמית, למרות שהוא ניסה כנראה במודע לפזול למגרש של הבכירים ממנו, יידע להסתפק בסכום הזה, שלסרט דל תקציב כזה אני מניח שמהווה הצלחה כלכלית סבירה מאוד. וחוץ מזה, סרט שבשמו יש את המילה “פורנו” בטוח ישגשג הרבה יותר בדי.וי.די וב-vod.

  4. (יובל) 20 נובמבר 2008 ב - 2:18 קישור ישיר

    יאיר, האם העלמת את “ג’רזי גירל” מהפילמוגרפיה של סמית’ מתוך חמלה?

  5. michaly 20 נובמבר 2008 ב - 11:44 קישור ישיר

    אני חייבת לציין שאהבתי את “זאק ומירי” יותר מאת רוב סרטיו של אפאטו. דווקא את חלק הקומדיה הרומנטית שבו אפשר היה טיפה לשפר, כי הוא היה בנאלי עד אימה, אבל זה סרט מצחיק, מרופרר כדבעי ובדיחות על חשבון מלחמת הכוכבים לעולם לא נמאסות.

  6. דרורית 20 נובמבר 2008 ב - 12:07 קישור ישיר

    אלך לראותו ולו רק מסיבות אישיות.
    🙂

  7. סטיבי (לא בבית) 20 נובמבר 2008 ב - 12:27 קישור ישיר

    רוה, אתה צודק בכך שהלב רחב יותר אצל אפטאו ושסמית מנסה לחקות אותו, אבל עדיין – “זאק ומירי” הוא לא “משעשע וחביב” אלא מצחיק נורא. וכמו שמיכלי כתבה, הסיפור הרומנטי באמת בנאלי מאוד, אבל הסרט הזה שנון עד קורע (כן, גם הקטע על מלחמת הכוכבים! איך זה לא הצחיק אותך?). חלק מהביקורות הזכירו שסת’ רוגן לא יכול לסחוב תפקיד ראשי לאורך סרט שלם וזה קצת נכון, אבל שחקני המשנה נהדרים ומחזיקים אותו ברגעים קצת חלשים (ואפילו חיבבתי את אליזבת בנקס, שבדרך כלל מעצבנת אותי). ולגבי התסריט… חוץ ממה שאמרתי כבר, לשמחתי נעדר מהסרט (מעבר לאירוע אחד שהזכרת) סגנון הבדיחות הנמוכות/הפרשות/מגעילות (להבדיל מבדיחות גסות) שפוגע ביצירותיו של אפטאו (זה בלט במיוחד ב”סופרבאד”). אולי ציפית לקבל סרט סוג א’ של אפטאו? כי אני ציפיתי לקבל סרט סוג ב’ של אפטאו וקיבלתי סרט סוג א’ של קווין סמית.

    רוה: נו, טוב אני חושב ש”סופרבד” היא פסגת היצירה של אפאטו ושות’. וש”פיינאפל אקספרס” מתקרב לזה.

  8. אוטו פוקוס 20 נובמבר 2008 ב - 12:42 קישור ישיר

    מסכים לגמרי שקווין סמית’ לא מגיע לקרסוליו של אפטאו. “זאק ומירי” מביך ברובו בעילגותו הקולנועית.

    אבל שני הגיבורים יהודים? פספסתי את ההתייחסות לזה בסרט. היכן זה מוזכר?

  9. סטיבי (לא בבית) 20 נובמבר 2008 ב - 13:24 קישור ישיר

    אה, ושכחתי: ג’ייסון מיוז בשיער קצר!

  10. סמילי 20 נובמבר 2008 ב - 20:34 קישור ישיר

    ההבדל בין אפת’או לסמית’, הוא שסמית’, כמה שהוא מכוון לקהל אינפנטילי, הוא אפישהו מכוון לקבוצה מסויימת – לקבוצה של החנונים, הקרועים, הנוער והתבגרותו – האנשים שיחזרו על משפטי המפתח שלו כל יום ושיראו את הסרטים שלו לפחות פעם בחודש. אבל בשנים האחרונות סמית’, שנהיה לא רק אגדה אלא מיתוס לדור החדש של הנוער, מתנסה. סמית’ קולנוען ענק (בשביל האנשים הנכונים) ועכשיו הוא רוצה לראות איפה הוא יותר טוב ואיפה הוא לומד מה כן ומה לא. בג’רזי גירל הוא עשה קומדיה רומנטית – כמה שאנשים נבהלו מזה אני ראיתי את זה לפני חודש אחרי 5 שנים משזה יצא – וזה סרט טוב!
    זה סרט שמחזיק אחרי שנים, בדיוק כמו ה”קומדיה הרומנטית” הראשונה שלו – Chasing Amy. הוא ביים סדרת טלויזיה (ריפר)ולמד מהטעות (למרות שהסדרה הייתה גאונית לפי דעתי), הוא מביים דרמה (Red State) ועכשיו הוא מנסה לכוון לקהל יותר גדול, הקהל שמצטייר כקהל של אפת’או, אבל זהו הקהל של סמית’ – הקהל שגדל וגדל עם השנים, הקהל שמכיר את הסרטים של אפת’או בתור מה שקיים כעת. הקהל הזה מכיר את “העולם של וויין” ואת סרטי הקאלט של סמית’- אבל מה שמול העיניים שלו כרגע זה אפת’או – אפת’או זה הבטחה לבידור והנאה, בעוד שסמית’.. טוב את סמית’ ראינו עד עכשיו רק בתור סרט קאלט “ישן” בסלון אז למה לא להשאיר את זה ככה. אפת’או מכוון לכולם – הוא מראה בסרטים שלו חנונים ופריקים מהסוג הכללי – מהסוג שכולם יכולים להתחבר אליהם במקום מסויים.
    אבל סמית’ מכוון לכל מי שיבין אותו. כרגע מי שמבין אותו זה מי שהבין אותו עד עכשיו, וזה אותו קהל שמבין את אפת’או מינוס ההייפ שמסביב.

    אי אפשר להשוות בין סמית’ לאפת’או בגלל שסמית’ עומד במבחן הזמן- אפת’או עשה דברים שנהיהו קאלט (פריקים וגיקים” למשל)אבל הוא יצר דברים והתפתח לאט לאט- אבל סמית’ נהיה “המאסטר” ברגע,המשיך להיות ענק ואז עשה הפסקה. סמית’ עשה הפסקה והוא עדיין גדול. סמית’ הוא האבא של חבורת אפת’או – הוא עשה את הצעד הראשון והוא זכה בגדול, ובגלל זה אי אפשר לומר שסמית’ פונה לקהל של אפת’או- אפת’או פשוט השאיל ממנו את הקהל – עכשיו רק צריך לחכות שמעריצי אפת’או יסתכלו מסביב ויראו שסמית’ שם בדיוק כמו תמיד ובמהדורה חדשה. והקהל רק ירוויח שני גאונים.

  11. יובל 20 נובמבר 2008 ב - 21:28 קישור ישיר

    לדעתי, הסרטים של אפאטו אוברייטד, אבל הם לפחות מצחיקים, אני מתקשה להביא את עצמי לראות סרט חדש של קווין סמית. פעם ממש אהבתי את “מוכרים בלבד” אבל אין לי סבלנות יותר לכתיבה המעייפת של סמית, גם הוא במציאות וגם הדמויות שלו בסרטים הם מספרי סיפורים מעייפים, שיגידו משהו בחמש דקות אם הם מסוגלים לומר אותו בדקה.
    זה היה תהליך ארוך, אבל נראה לי שבערך בפעם השלישית שקווין סמית אמר לריצ’רד קלי בקומנטרי של גירסת הבמאי של “דוני דארקו” – “וואו, אני אף פעם לא מקדיש כל כך הרבה מחשבה לסרטים שלי” הבנתי שאין לו שום יומרות כלשהם כיוצר סרטים (ואני בספק אם אי פעם יהיו לו) אלא רק לשים על מסך הקולנוע רעיונות שהצחיקו אותו ברגע שהוא חשב עליהם. תמיד תזכרו שclerks 2 עמד להיקרא The Passion of the Clerks, זאת רמת ההומור, אם כרגע צחקתם אז תהנו.

  12. רני 21 נובמבר 2008 ב - 15:22 קישור ישיר

    כנראה שלא נסכים על הסרט הזה. “זאק ומירי” הוא אחד מסרטיו הטובים של סמית’: מצחיק ושנון, גס להחריד אבל גם מרגש בדרכו שלו דמויותיהם של זאק ומירי מעוררות הרבה מאד אמפאתיה וסימפטיה. וכמובן שאי אפשר ללא השפעות תרבותיות, וההתייחסות לסרטי מלחמת הכוכבים היא לא פחות ממבריקה. סמית’ במיטבו.

    על “אננס אקספרס”, לעומת זאת, אנו בהסכמה מוחלטת. סרט מבריק מבית היוצר של אפאטו, ללא ספק הטוב ביותר לצד “סופרבאד”.

  13. יובל 28 נובמבר 2008 ב - 7:16 קישור ישיר

    באתי לסרט עם ציפיות נמוכות (כפי שאפשר לראות למעלה) והוא הצליח לאכזב אותי. קיוויתי שלפחות אצחק כמה פעמים (כמו ב”מוכרים בלבד 2″), וחייכתי בדיוק פעם אחת. אני גם לא חושב שסמית מנסה לדחוף בדיחה אחת כל ל-3 דקות, הוא מנסה לדחוף 5 בדיחות בדקה, והן כ ל כ ך גרועות. כשאנשים פה כותבים שהבדיחות שמתייחסות למלחמת הכוכבים הן מצחיקות ומבריקות למה הם מתכוונים בדיוק? לדילדואים במקום חרבות אור? לאפשרות שהנסיכה ליאה ולוק סקייווקר יקיימו יחסי מין בפורנו כי שם הם לא אח ואחות? לשינוי שמות הסרטים והדמויות כדי שיקושרו לפורנו? מה פה בדיוק הבדיחה המבריקה והקורעת שאני מפספס?

  14. נתי 29 נובמבר 2008 ב - 11:06 קישור ישיר

    בלבלתם אותי כל הטוקבקיסטים והחלטתי לוותר על הצפייה בסרט,בינתיים.לדעתי ההשוואה לא הוגנת בין אפאטו לסמית.אני אוהב את כל הסרטים שאפאטו קשור בהם אבל מעט מהם הוא ביים ולמה לתת לו את הקרדיט על סופרבאד כיצירת מופת שלו כשהוא רק הפיק את הסרט ולא ביים אותו?

  15. אסף 31 ינואר 2009 ב - 13:28 קישור ישיר

    אני לא מבין למה לא לראות את הסרט של סמית’ פשוט כסרט של סמית’ ולאו דווקא לחפש השוואות לסרטים או בימאים אחרים.
    קווין סמית’ הוא ז’אנר בפני עצמו למרות שהוא לא מייצר שוברי קופות, אני חושב שכמה מהסרטים הטובים ביותר לא היו שוברי קופות אבל זה לא אומר שהם היו פחות טובים.

    אז פשוט אפשר להנות מהסרט ולא מההשוואה.

    http://lo-ani.com/?p=64


השאירו תגובה ל - סמילי