12 ינואר 2017 | 21:21 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

מאיר בנאי, 1961-2017

מאיר בנאי ב״שוברים״, 1985. הכוונה נותנת אמונה

הלב נשבר. כמה אהבתי את מאיר בנאי, שנפטר הערב והוא רק בן 55. אהבתי אותו מהרגע הראשון ששמעתי אותו ב-1984. יש אמנים שאתה מרגיש את החיבור הזה: בכל תקליט שבנאי הוציא שמעו ממש טוב למה הוא הקשיב באותה תקופה. הוא עיבד את האמנם שהוא אהב ויצר מהם משהו יפה משל עצמו. ומה שהקסים אותי הוא שתמיד הרגשתי שבנאי מקשיב בדיוק לאותם תקליטים שאני הקשבתי להם באותה תקופה, וקורא את אותם ספרים שקראתי.

למשל:

ב-1984, בתקליט הראשון שלו, עם ההפקה המוזיקלית של אריק רודיך (ג׳ון אנד ונגליס באיש אחד), שמעו אותו טוחן את פיטר גבריאל על הפטיפון:

 

ב-1987, בתקליט השני, ״גשם״, הוא חבר למפיק המוזיקלי האהוב עלי בכל הזמנים במוזיקה הישראלית, מתי כספי. זה עד היום התקליט הישראלי עם הסאונד שאני הכי אוהב:

 

וב-1990, בתקליט האולפן השלישי שלו, ״הצבעים משתנים״, (הדיסק הראשון שלו שקניתי אחרי שני וינילים), כשהוא פתאום יורד לרגיסטרים הנמוכים, היה לי ברור שהוא, ממש כמוני, מבלה את השנים האחרונות בהאזנה לדיוויד סילביאן, ובייחוד ל״קולות מהכוורת״:

בשנות ה-2000, מאיר בנאי – ממש כמו רוב הבנים לבית בנאי – התחיל לחזור בתשובה. גם כאן, זה קיבל ביטוי מוזיקלי מרגש וסוחף באלבום שלו ״שמע קולי״ בו עשה בנאי מעשה שלא רבים העזו לעשות: הוא הלחין מחדש את הפיוטים הכי עתיקים ביהדות והפך אותם לשלו. הפכתי את זה למסורת לנגן קטעים מהדיסק הזה לפני ראש השנה בתוכנית שלי ברדיו הקצה. הנה, מהשנה. זה ממש יפה:

וכך, איכשהו, דרך הנתיבים הקוסמיים של המוזיקה, כל הזמן הרגשתי שמאיר בנאי ואני הולכים בשבילים מקבילים וסמוכים, מבלי שהכרנו זה את זה.

ועכשיו הוא איננו. כמה עצוב. איזה איש מוכשר ומרגש. וגם מצחיק.

ויש לו גם קשר לקולנוע. פעם ניסיתי (לשווא) להוציא מאקו״ם את הנתונים, אבל נדמה לי שגם בלעדיהם אני יודע את התשובה: אני כמעט משוכנע שאם תבדקו איזה שיר ישראלי שנכתב לסרט הוא המושמע ביותר אי פעם ברדיו בישראל, זה יהיה ״שירו של שפשף״ של מאיר בנאי מתוך ״שוברים״ של אבי נשר. אני משוכנע שב-32 השנים מאז נוצר, התמלוגים מהשיר הזה בלבד בוודאי היו מכסים את עלות הפקת הסרט ממנו הוא לקוח. המילים של יאיר ניצני, העיבוד של יזהר אשדות. ובפרק האחרון של ״חגיגה לעיניים״, העוסק בשירים מתוך סרטים, הקדשנו תת פרק קטן (מדקה 29:15) ל״שירו של שפשף״:

באותו סרט התגלו גם מאיר בנאי (נצר לשושלת בנאי) וגם סי הימן. אבא של סי, נחום הימן, היה למעשה זה שגילה את מאיר בנאי והוציא לו את תקליט הבכורה שלו וליהק אותו למופע ״חופים״ (לצד משה דץ) עם שיריו של נחום הימן.

״סינמסקופ״ שולח תנחומים ואהבה לאחיו ואחותו: אביתר בנאי, עוד אחד מבני הבנאי שכל כך מרגשים אותי, ואורנה בנאי.

נושאים: בשוטף

2 תגובות ל - “מאיר בנאי, 1961-2017”

  1. איתן 12 ינואר 2017 ב - 22:55 קישור ישיר

    מה? איפה? איך?
    בנאדם הולך לקולנוע, רואה סרט, זונח את החדשות לכמה שעות. שום דבר מעניין לא קורה. חוזר הביתה. הסרט עוד בראש. מה כבר יקרה?
    מאיר בנאי מת.
    מה? איפה? איך? מאיפה זה נחת פתאום?
    מאיר בנאי בשבילי היה סלע. כזה שאתה יודע שיהיה שם תמיד. עמוד תווך עמוק של תרבות ישראלית. אני זוכר שבתחילת שנות ה-90 יצא "וביניהם", עם הלהיטים "אהבה קצרה" ושיר הנושא. בראיון שהוא נתן אז ל-"7 לילות" הוא אמר שהוא חייב שהאלבום יצליח. שחייו תלויים בזה (כי אחרי ההצלחה הגדולה של "גשם", "הצבעים משתנים" היה כשלון יחסי, והוא לקח את זה קשה). למזלנו האלבום ההוא הצליח, ומאיר בנאי נשאר כאן להרבה זמן. לתמיד. עד היום. הקול שלו ביטא לב גדול, הרבה רגש, הרבה פגיעות, מסירות עמוקה לאמנות. אמן עצום.
    המוסיקה שלו תחיה, אבל היה לו כל כך הרבה עוד לתת. אבידה אדירה. הלם.

  2. איציק הלל 13 ינואר 2017 ב - 12:50 קישור ישיר

    הגעתי בעקבות פודקסט סיכום שנת 2016 בקולנוע, מאוד "שמחתי" למצוא פוסט על לכתו של מאיר בנאי.
    מאוד עצוב, יוצר אמיתי מהגדולים שהיו לנו.


השאירו תגובה ל - איתן