08 יולי 2007 | 18:37 ~ 25 תגובות | תגובות פייסבוק

דרוש טרמפ

אם מישהו מקוראי הבלוג נוסע מחר (שני) מירושלים לתל אביב אחרי הצהריים אחרי "תסמונות ומאה שנה" או "הטמאים", או קודם, ויש לו מקום מאחור למבקר קולנוע עם קלקול קיבה, אנא צרו קשר במייל.
עדכון, יום שני: תודה למציעים ולבעלי הלב והכוונות הטובות. נמצא טרמפ שהחזיר אותי למקלדת שלי, זו שלא מדלגת על אותיות (כלומר, דילוגי אותיות מעכשיו הן באשמתי ולא באשמת המקלדת של הלפטופ הקשיש). הווירוס בבטן מתחיל להתפייד, תודה לדורשי שלומי במדרגות הסינמטק (סוף סוף נמצאה דרך לבדוק רייטינג בבלוג). אהיה מחר (שלישי) לשעות ספורות בפסטיבל, בעיקר בפאנל שאני מנחה בבוקר במשכנות שאננים ובאירוע שאני אחד הדוברים בו אחרי הצהריים. אמשיך את הפסטיבל ברצף מחמישי עד שבת. אני חייב לכם עדכונים על הסרטים שראיתי. בעבודה. המשיכו לעדכן מה קורה גם ביומיים הקרובים בהם אעדר.

נושאים: כללי

25 תגובות ל - “דרוש טרמפ”

  1. יונתן 8 יולי 2007 ב - 20:48 קישור ישיר

    לא קשור לטרמפ אבל: עדיף לכתוב את כתובת המייל ככה:
    yair.raveh[at]gmail.com
    זה חוסך ספאם.

  2. איתן 9 יולי 2007 ב - 4:34 קישור ישיר

    קולו של איציק לא נשמע עוד. יאיר, הספד ?

  3. יוסי 9 יולי 2007 ב - 13:49 קישור ישיר

    לא קשור, אבל עברתי אתמול ליד מוזיאון ת"א וראיתי שמצלמים שם את "איים אבודים" של רשף לוי. מצולם ב 35 מ"מ, לכל מי שמתעניין.

  4. דני 9 יולי 2007 ב - 16:26 קישור ישיר

    למה?!
    למה סטיבן ספילברג לא ביים בעצמו את "הרובטריקים" והחליט שמייקל ביי הטיפש יביים את הסרט?!
    אם סטיבן ספילברג היה מביים את "הרובטריקים" אני בטוח ב100% שלא הייתה שם את הסצינות המטומטמות והלא נחוצות שהיו שם,
    כמו לדוגמא הסצינה בה סאם והבחורה הזאת (ששכחתי את שמה) נוסעים באוטו שלו והיא אומרת לו "אני לא מאמינה שאני נמצאת בסיטואציה שאני נמצאת בה, למה אני תמיד בוחרת בבחורים עם זרועות גדולות?!",
    אם סטיבן היה מביים את הסרט אני בטוח שהסצינה המטומטמת הזאת ועוד רבות אחרות שהיו בסרט לא היו שם!

  5. אורית 9 יולי 2007 ב - 17:15 קישור ישיר

    מחכה לסקופ….אני סקרנית כבר

    רוה לאורית: ראי פוסט אחד אחורנית. את התגובה הסנסציונית שקיוויתי להשיג לא השגתי. אז זה טרום-סמי-קוואזי-סקופ בהתהוות. עדכונים ימשיכו.

  6. james newton howard 9 יולי 2007 ב - 18:11 קישור ישיר

    דני – השאלה "למה סטיבן לא ביים את זה בעצמו" יכולה להישאל על כל סרט שהוא הפיק אי פעם (וגם כאלה שלא). ברור שב-99 אחוז מהמקרים, אכן התוצאה היתה יכולה להיות טובה בהרבה. אבל, לצערנו, סטיבן הוא עדיין רק בנאדם אחד, שיכול לביים במקרה הטוב סרט-שניים בשנה, מה שמכריח אותו להאציל סמכויות בשאר הפרוייקטים שהוא מפיק. לנו, בתור צופים, נותר רק לקוות שהוא יבחר באנשים נכונים עבורם, ומייקל ביי הוא בחירה מצויינת. נכון שהוא לא חזק בסצינות שבהן נדרש ממנו להפגין רגישות, או יכולות דרמטיות, או בימוי שחקנים. אבל בהתחשב בעובדה ש"רובוטריקים" (ואני לא מסוגל להגות את השם הזה, אפילו בלב, בלי להרגיש כמו ילד אוטיסט בן 4) מורכב ברובו המוחלט מדברים ממוחשבים מתפוצצים, הייתי אומר שהוא תואם לחלוטין את הרמה המנטלית של הסרט. וחוץ מזה, תענוג לראות את הבנאדם הזה מביים סצינות אקשן. אין הרבה אנשים בהוליווד שיודעים לעשות זאת כמוהו (ואלוהים יודע שיש הרבה מאוד שמנסים).

  7. דן 9 יולי 2007 ב - 18:51 קישור ישיר

    עם כל הכבוד, אבל לביים קטעי אקשן מייקל בי כנראה כבר שכח. הוא היה מלך בשבילי אחרי הפריצה לאלקטרז, שהוא עדיין לדעתי מסרטי הפעולה הטובים ביותר, אבל התחיל לאבד את עצמו לחלוטין מאז ארמגדון. הכל כ"כ בומבסטי, רועש וגס. וגם ב"רובוטריקים", דווקא קטעי הפעולה הם המאכזבים ביותר – מי לעזאזל נאבק שם במי?

    (סוג של ספויילר)

    איזה רובוט מת שם? מתי? איך זה קרה? ולאן נעלמו כל הרובוטריקים הטובים במהלך הקרב? ישבו בסטארבאקס? החלקים המהנים של הסרט לא קשורים בכלל לרובוטים אלא דווקא לשיה לה-בוף, ודווקא את הקטעים שלו ביי מצליח לביים באופן סביר. אינפנטילי לחלוטין, אבל סביר. הסצינה בה הרובוטים באים לבית שלו היא כנראה הסצינה הטובה ביותר בסרט. בכל מה שקשור לבניית ספור ביי גם נכשל. יש לסרט מבנה שקצת מזכיר את זה של היום השלישי מבחינת כמה מוקדים שונים של התרחשות והבנה של מה קורה. לה בוף הוא נגיד ג'ף גולדבלום, הטייס הוא ויל סמית'. אבל אם ביום השלישי המהנה היה אכפת לנטו מהדמויות, פה כל אחת מדמויות המשנה רק נדמית טרחנית יותר מקודמתה. ועל מה שעושים כאן לג'ון טורטורו בכלל כואב הלב לדבר.
    אם הייתי מעריץ של הסדרה בתור ילד, הייתי רוצה לרצוח את מייקל ביי. יש לו מזל שאני לא.

  8. רותם 9 יולי 2007 ב - 19:12 קישור ישיר

    מינכן.נקודה.
    עם שפילברג יש סוג של הימור את מי תקבל: מיסטר סטיבן או מר שפילברג. את זה הדרמטי או זה האקשני/קומי/מד"ב. בכל אחד מהם הוא די טוב בנפרד, אבל השילוב של השניים, כמו במינכן, הוא כל כך מזעזע שאני אישית מעדיף את הסיפור הלא ברור של ביי והשמאלץ שלו לעומת מה ששפילברג עשה שם.
    אני לא שוכח את כל מה שהוא עשה בחייו, אבל מהדברים האחרונים שלו, נראה שלפעמים הוא שכח.
    ואני לרגע גם שוכח איפה אני כותב את הדברים האלו.
    ואכן ג'יימס ודן הצליחו לתאר יחד את המגרעות ואת הדברים הטובים בסרט: סצנות אקשן מדהימות ומטריפות (טנקים מתעופפים, רובוטים רצים כמו על רולרבליידס ומתנגשים על כביש מהיר וכן הלאה) רק הבעיה שמרוב עומס ויזואלי באמת לא תמיד ברור מי נגד מי. נראה לי שבגודל כזה של דמויות הם לא הצליחו ליצור הפרדה ברורה ויזואלית הן כשהם סטאטים ולבטח כשהם בתנועה – כולי תקווה שישכללו את זה להמשך.
    ובסופו של דבר, מה שג'יימס אמר על כך שאין הרבה שמפוצצים כמוהו, זה משהו שנוטים לשכוח ולזלזל בו. לפוצץ דברים ולצלם את זה בסרט זה לא קל ופשוט בדיוק כמו כל סרט אוטריסטי. הנטייה לפתור את זה בתור בידור זול או פשוט, מתגלה מגוכחת ששמים לב שאין כל כך הרבה כאלו מוצלחים בסביבה.

  9. סטיבי 9 יולי 2007 ב - 19:13 קישור ישיר

    דני, אתה צריך להמעיט בשימוש במילה 'טיפש'.

  10. יוסי 9 יולי 2007 ב - 19:41 קישור ישיר

    עוד מישהו חושב שמת לחיות 4 קטסטרופה מתחילתו ועד סופו?

  11. סטיבי 9 יולי 2007 ב - 20:30 קישור ישיר

    הנה חדשות: ריצ'רד קלי אומר "בסוף יהיה סרט".

  12. דני 9 יולי 2007 ב - 21:03 קישור ישיר

    לjames newton howard – מייקל ביי לא יודע איך לביים סצינות אקשן טובות, הוא איבד את זה לגמרי אחרי "ארמגדון" הנוראי!
    ו"הרובטריקים" הוא חרא של דבר, הוא אומנם כיף אחד גדול, אבל…
    סצינות האקשן שבו עושות כאב ראש,
    סצינות הדרמה מטופשות, ובכללי – "הרובטריקים" הוא לא סרט טוב.

    לדן – מסכים לגמרי!

    לרותם – "מלחמת העולמות". נקודה.

  13. דני 9 יולי 2007 ב - 21:05 קישור ישיר

    יוסי – לא, "מת לחיות 4" הוא לא קטסטרופה,
    הוא סרט אקשן מעולה,
    הוא אומנם לא חכם ומצחיק כמו הסרטים הקודמים בסידרה (לא כולל ה-3 הנוראי), אבל הוא עושה את העבודה.

  14. דני 9 יולי 2007 ב - 21:09 קישור ישיר

    לרותם (2) – זה ספילברג, לא שפילברג – ספילברג!

  15. רותם 9 יולי 2007 ב - 23:39 קישור ישיר

    דני, במקום לבזבז זמן על תיקוני עברית (סטיבי עושה את זה מספיק, וגם היא בסוף תוותר) תסביר לי איך משפט כמו זה: "ו”הרובטריקים” הוא חרא של דבר, הוא אומנם כיף אחד גדול" הגיוני?
    אני מוכן לקבל מי שאומר לי שהוא לא נהנה מהסרט כי…
    אבל נהנית ואתה חושב שהוא חרא סרט? מה אתה מצפה מהסרט כדי שלא יהיה חרא? שיעשה לך ילד?
    יצא לי לא פעם להגיד שלא נהנתי או אהבתי אבל כן להגיד שזה סרט טוב. לנתק את החוויה שלי מהאיכות שלו.
    אני אשמח אם תסביר לי איך הפוך זה כן עובד.

  16. דני 10 יולי 2007 ב - 8:06 קישור ישיר

    מה לא ברור פה?!
    נהנתי מהסרט אבל בכללי הוא חרא אחד גדול!

  17. רותם 10 יולי 2007 ב - 8:16 קישור ישיר

    ברור.
    לא ממש הגיוני, אבל ברור.

  18. דני 10 יולי 2007 ב - 8:55 קישור ישיר

    עוד יותר לא ברור זה מה שכתבת,
    מצד אחד אתה אומר שזה ברור ומצד שני שזה לא הגיוני?!

    אז תן לי להסביר לך בהיגיון…

    יש כמה סוגים של סרטים "חראים",
    וה"רובוטריקים" הוא חרא מהסוג המהנה.
    קפיש?!

  19. רותם 10 יולי 2007 ב - 9:19 קישור ישיר

    כנראה שההגדרה שלי חרא ושלך היא לא דומה.
    איך שאני מבין חרא, זה משהו לא טוב, מגעיל.
    אם זו ההנאה שלך, אז סבבה.
    אבל לפסול משהו כלא טוב, רק כי הוא נראה על פניו לא טוב, למרות שהוא מהנה, היא בעיני מוזרה ובעיתית.
    לא שאתה חס וחלילה הראשון שעושה את זה, אבל נטייה לבטל משהו מהנה בגלל (כביכול) נחיתותו, היא תמוהה.

  20. דני 10 יולי 2007 ב - 9:48 קישור ישיר

    אני חושב שיש לי דוגמא מצוינת שתגרום לך להבין בדיוק למה אני מתכוון,
    ה"רובוטריקים" הוא כמו "שודדי הקאריביים 2 ו-3".

  21. דני 10 יולי 2007 ב - 9:49 קישור ישיר

    יותר ברור עכשיו?!

  22. אורון 10 יולי 2007 ב - 13:12 קישור ישיר

    דני ורותם- הוויכוח שלכם בעניין הרובוטריקים, מתקשר בדיוק לדעתי הסכיזופרנית לגבי הסרט הנ"ל. קשה לי להיזכר מתי בפעם האחרונה ממש הלכתי מכות עם עצמי (והפסדדתי), בעת שאני מנסה להבהיר לעצמי האם זהו סרט טוב? חרא? חרא טוב? ומה יהיה עם מייקל ביי??
    אשמח להצטרף לדיון שיתחדש בוודאי עם הגעתם של הטרנספורמרס ארצה.

    ושני דברים לי לסטיבי:
    1. אל נא תרדי על דני החביב. מאז שהתחיל להגיב כאן, הבחור השתפר פלאים. הוא הפסיק לצעוק, ומתדיין עם אנשים בצורה שלא שוללת את דעתם. עכשיו אני מבין את הרצון של יאיר לאפשר אפילו לטרולים להגיב בבלוגו (ואני לרגע לא מכנה את דני טרול, חלילה).
    2. לא ידעתי שבנוסף למגוון התפקידים שלך באתר – ספקית הלינקים, הקברנית הרשמית של הבלוג, וכו' – לקחת על עצמך גם ג'וב של הגהה. או לפחות כך טען רותם בתגובה מס' 15. השאלה היא, האם את יודעת מזה…

  23. רותם 10 יולי 2007 ב - 14:56 קישור ישיר

    אני מוכן לשמור את הדיון לסרט לאחר עלייתו. רק יש לי בעיה עקרונית על המושג חרא טוב.
    אבל אולי נחכה עם זה.
    וסטיבי יודעת את זה. 30 עמודים של קשקשת אקדמאית שעבורה תחת ידה ועינה לא יכלו להשאיר צל של ספק לגבי תפקידה.

  24. סטיבי 10 יולי 2007 ב - 15:50 קישור ישיר

    רותם, בשורה האחרונה, זה צריך להיות "עברו".
    🙂

    זוכרים שהיה בבלוגספירה לא מזמן משחק של "ספר 5 דברים שהגולשים שלך לא יודעים עליך"? אז זה התקיף עכשיו את בלוגי הקולנוע האינטרנטיים. 8 דברים הפעם, וכמות מכובדת של הבלוגים שאיכשהו מגיעים אליי כבר השתתפו או הוזמנו אבל מכחישים את זה. הבחור בלינק הזמין למשחק את טום 'הגאון' סאטפן, שאת התשובות שלו אני באמת רוצה לראות.

  25. רז 11 יולי 2007 ב - 19:22 קישור ישיר

    יאיר, לי דווקא היתה פאידחה ביציאה מ-"פפריקה" (יום שלישי בבוקר) כשחשבתי שמישהו שישב לידי הוא אתה והסתבר שהוא לא (-:


השאירו תגובה ל - רותם