26 אוגוסט 2007 | 22:22 ~ 22 תגובות | תגובות פייסבוק

גם אנחנו ילדי וראייטי

בשורה מפתיעה ומסקרנת ממשרדו של עלי ג'פאר, המסקר את הקולנוע המזרח תיכוני לעיתון ההוליוודי "וראייטי": בערך בעוד שבועיים תתחיל מערכת העיתון להוציא לאור מוסף שבועי שיעסוק באיזור, עם דגש על הקולנוע הישראלי. המוספון הזה יהיה נגיש לקריאה באתר של "וראייטי" או כניוזלטר הנשלח לתיבות האימייל, אבל לא יופיע בשלב זה בדפוס. הבשורה הזאת מעידה על כך שגם ב"וראייטי" שמו לב שמשהו קורה בצד הזה של העולם שראוי לסיקור ממוקד ושוטף, קודם כל עבור הקהילה עצמה.

========

ביום שישי נכתב ב"דה מרקר", בטור המחייכים של השבוע, שסך ההכנסות מסרטי הקיץ שברו שיא ועברו את 4 מיליארד הדולר. יכולת החיזוי שלהם מרשימה. השיא הזה נשבר היום. בפעם הראשונה בתולדות הוליווד חצו הכנסות הסרטים בארבעת החודשים שבין 1 במאי ועד 1 בספטמבר את רף ארבעת מיליארד הדולר, ובכך נשבר השיא הקופתי של 2004. ניקי פינק מדווחת, ומוסיפה טבלה של עשרת הסרטים הקופתיים של הקיץ:

שוברי הקופות, קיץ 2007
via deadlinehollywooddaily.com

======

רגע של פרסום עצמי: סופי מרסו תגיע לפסטיבל חיפה. "הארץ" דיווח על זה היום. "וויינט" דיווחו ביום שישי. אני בישרתי על זה כבר בשבת לפני שבועיים. כאן לרוב אני מוסיף עקיצה לכיוון הכתבים שמחכים לקומוניקטים מיחצנים במקום לקרוא מה שקורה מתחת לאף שלהם, אבל הפעם אוותר.

========

ועוד פרסום ראשון שלי: סרט הפשע הישראלי העצמאי "מפטיר" יתחרה במסגרת התחרות הישראלית בפסטיבל חיפה. אחרי "ימים קפואים" ו"חופשת קיץ", פסטיבל חיפה ממשיך למצב את עצמו כפסטיבל שמסכים לתמוך בקולנוע ישראלי עצמאי, גם ללא עותק פילם (שהוא תנאי להתקבל לתחרות וולג'ין בירושלים). אני בקונפליקט לגבי התקנה הזאת: מצד אחד אני מסכים עם רוב הפסטיבלים בעולם שסרט עלילתי מסחרי באורך מלא צריך להיות מוקרן אך ורק בעותק פילם או בעותק היי-דפינישן, מצד שני קשה להתכחש לרצף התגליות של פסטיבל חיפה, שהזניק את הסרטים האלה להצלחות בינלאומיות והאמין בהם ראשון.

========

אני מוסיף את "מפטיר" לרשימת הסרטים המוכנים להקרנה שייצאו במהלך תשס"ח. ומצרף לשם גם את "סיפור גדול" של שרון מימון וארז תדמור, שמתחיל את צילומיו ב-28 בנובמבר.

========

"קונטרול" של אנטון קורביין זכה בשני פרסים בפסטיבל אדינבורו – פרס הסרט הבריטי הטוב ביותר ופרס השחקן (סם ריילי). זה סתם תירוץ בשבילי לחזור ולהזכיר כמה אהבתי את הסרט הזה אחרי שראיתי אותו בפסטיבל ירושלים.

=========

דבורית שרגל מדווחת בבלוגה שאתמול (שבת) בהצגה יומית של "חופשת קיץ" בקולנוע לב האולם היה מלא עד אפס מקום.

=========

בגלל שקריאה בעיתון "העיר" כרוכה אצלי במידה לא מבוטלת של כאב לב, מהזן המקצועי-ז'ורנליסטי, אני לרוב דוחה את הדפדוף בגיליון עד שכבר לא נותר לי מה לקרוא (אני קורא את "הארץ נדל"ן" לפני שאני מגיע ל"העיר"), וכך רק היום קראתי על מנוי הסינמטק שהתפרע בכניסה לאולם אחרי שהקרנה במסגרת הפסטיבל הברזילאי התארכה וגרמה לאיחור בהקרנה שאחריה. מצד אחד, האיחורים בסינמטק כה תכופים, כה רבים וכה בלתי נסבלים שזה ממש נס שזה לא קרה עד עכשיו. אבל בעיקר לא יכולתי שלא לתהות: האם המנוי המתנפל הזה אינו אותו האיש שמופיע גם כאן בתגובות תחת הכינויים "ידיד הבלוג"/"סתום בלחיצה"/"חתום למחיקה"/"גילעד" ושצץ בבלוגים אחרים תחת שמות כמו "קלישאי" ו"עוכר שמחות". נשמע אותו פרופיל: הסינפיל הטפיל המרעיל המפיל.

===========

היעדרו של אהרון קשלס מ"וויינט" מתחיל להיות מורגש. את משבצת מבקר-הסרטים-שדובדבני-לא-רוצה-לראות מאייש עכשיו ארז דבורה, מהחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. אלא שהביקורת שלו על "הדייט שתקע אותי" קצת בלתי נסבלת. לא זו בלבד שהמבקר מצליח להתייחס לסרט ללא הומור, או לקרוא לבמאי ג'וד במקום ג'אד, או לכתוב שהרולד ראמיס ביים את "בית החיות" (ראמיס רק כתב, ג'ון לנדיס ביים), הוא גם כותב דבר הבל בפסקה האחרונה. אני לא יודע אם לדבורה יש ילדים או אין, אבל סצינת הלידה ב"הדייט" מצמררת בריאליזם מהפך הקרביים שלה. אכן, אני מסכים, שסוף הסרט שמרני וקונפורמי במסריו, אבל לא בייצוגיו. הסצינה הזאת הדהימה את הנשים באיזורי.

22 תגובות ל - “גם אנחנו ילדי וראייטי”

  1. אורי 1 26 אוגוסט 2007 ב - 23:00 קישור ישיר

    ובכך אפשר לסגור את רשימת הסרטים הישראלים לשנה הבאה. כי סרט שלא יתחיל את צילומיו בחודש הקרוב, לא יהיה מוכן ביוני להקרנת האקדמיה.

  2. ארטיום 26 אוגוסט 2007 ב - 23:55 קישור ישיר

    יאיר,

    בחייאת, תן לדבורה צ'אנס. ביקורת שנייה שלו שם, והראשונה (הבוס הגדול) הייתה מצויינת. בסה"כ גם הביקורת הזו הייתה טובה בעיני מלבד טעויות עובדתיות זניחות.
    לגבי סצנת הלידה – זכותו לחשוב שהיא לא אמינה; זאת דעה, לא דבר הבל. זו לא סיבה לתקוף אותו ישירות או לברר אם יש לו ילדים או לא.

  3. הוד 27 אוגוסט 2007 ב - 2:16 קישור ישיר

    אני, שדי אוהב קומדיות טיפשיות שלא מדברות על הכלום,סימפטתי את KNOCKED UP אך הוא רחוק מלהיות הסרט המצחיק של הקיץ. הוא ארוך מדי ושופע בהומור אמריקאי שלרוב לא מצליח להצחיק (דיאלוגים על סמים פלוצים וכו').הסרט המצחיק של הקיץ הוא ללא ספק הסימפסונים!!!!. כבר מזמן לא צחקתי ככה.

  4. יובל 27 אוגוסט 2007 ב - 3:46 קישור ישיר

    אם כבר הזכרת שוב את KNOCKED UP… (ספוילר)
    הסרט מצחיק, יותר מהממוצע, וגם מרגש בחלקו. הייתי רוצה לראות סרט עם הדמויות של פול ראד ולסלי מאן בתפקידים הראשיים, ורוגן והייגל כדמויות המשניות. מה שמונע ממנו להפוך לסוג של קלאסיקה הוא כמות משקל העודף שהסרט סוחב. לא הייתי רץ לראות אותו שוב, וגם אם הוא היה משודר עכשיו בטלביזיה, הייתי מנסה רק לראות את הקטעים עם ראד ומאן שוב.
    הסרט מפתיע במספר סצינות, סצינת הלידה היא אחת מהן, אבל הוא לא באמת מוביל לאפקט רגשי חזק. כמו רוב הקומדיות הרומנטיות, כשבסוף הכל מסתדר, אתה מבין שהסרט לא באמת נתן לאופציה שמשהו לא יסתדר הזדמנות. בסוף רוגן יקרא את הספרים, כמו שברור שהבתול ב"בתול בן 40" יאבד את הבתולים.
    אם אתה מזכיר בביקורת שלך את "תיכון רידג'מונט", אז אין בKNOCEDK UP סצינה עם אפקט רגשי כמו ג'ניפר ג'ייסון לי ערומה על הספה, או נוסעת לעשות הפלה עם אחיה. היא חיה בעולם קשה יותר, רוגן חי בעולם שבו בטלן שלא עבד בחייו פתאום הופך למעצב אתרים. ואני לא חושב שיש מישהו או מישהי שדואג לגוף של הייגל, ראש יוצא או לא. איכשהו, יש לי תחושה שהכל יסתדר והשדיים שלה לא ייפלו.

  5. ליאור 27 אוגוסט 2007 ב - 8:34 קישור ישיר

    לא קשור לכלום, אבל קליפ של אד האריס על הסט של "הפריצה לאלקטרז". שמישהו יביא כדור הרגעה…

    http://www.virb.com/michaelbay/videos/21003

  6. סטיבי 27 אוגוסט 2007 ב - 8:45 קישור ישיר

    בשורה מפתיעה ממשרדי צהובונים אמריקאים: כמה מקורות טוענים שהאישפוז של אואן וילסון (!) ביום ראשון היה ניסיון התאבדות.

  7. ארז 27 אוגוסט 2007 ב - 21:23 קישור ישיר

    אז ככה.
    תודה על קבלת הפנים המקצועית. אני אסיר תודה על כך שעיניים כה מקצועיות שוזפות את הביקורות שלי. אני יודע שהמסד הראשוני לקריירה שלך היה כרוך בנעיצות שפיפוניות של שינייך ברגלי מבקרים אחרים, ואני שמח לראות שהתפתחת מבחינה מקצועית עד לרמה בה אתה מוכן להזדהות בשמך כשאתה עושה מעשה זה. (אני מתנצל על הפערים במידע שמצוי ברשותי, את הרוב המכריע של הביקורות שכתבת בין לבין לא ממש טרחתי לקרוא – וגם לאתר זה אני נכנס לראשונה לאחר שהפנו את תשומת ליבי להתייחסותך המרתקת)
    בנוגע לטעויות – הראשונה היא בגדר פליטת קולמוס . בנוגע לשניה – מדובר בבילבול ולא טעות מכיוון שהפרט הנ"ל ידוע לי היטב. על הידע שלי בקולנוע אני לא צריך לסנגר ולא להעמיד אותו במבחן מול הידע שלך – לא בידע הכללי, לא ביכולת הניתוח ולא בהיכרות עם חומרים תיאורטיים (החורגים מדיונים מרתקים במוטיב המים באי.טי). הטעות שאליה הופנתה תשומת הלב שלי ע"י אחד הקוראים הייתה כה זניחה עד שלא מצאתי לנכון לתקן אותה (וממילא אין זה פוגע בטענה שבגללה הזכרתי את ראמיס בביקורת).
    אני מניח שאם הייתי מפרסם ראיון חנופה עם בימאי (שסרטו נקטל ע"י רובם המכריע של המבקרים), בימאי שאמור לביים תסריט שאותו כתבתי, והייתי עושה זאת – מבלי ליידע את קהל הקוראים שלי – זה היה בסדר גמור מצידך. אבל לדעתי יש דברים בעייתים יותר מהטעויות הזניחות שהיו בביקורת.

    ובנוגע ללידה – אין לי ילדים. תודה על ההתעניינות בחיי הפרטיים, אבל המראה של לידה ממשית מול הצגה סינתטית של האירוע ברור לי. שליה? דם? ולעומת זאת מריטת שיער בחודש התשיעי? קלוזאפים על ואגינה שזופה (בצבע הבטן ההריונית הפלסטית למראה)? וזה, כפי שציינתי, באירוע שאמור לטלטל את הצופים.
    כמובן שהייתי יכול לציין את שוט הסיום של הסרט שבו נבלעת המכונית הנושאת את הזוג הטרי והצאצאית בצילום אוירי ב- E.L.S בתוך זרם התנועה, כשהדבר היחידי המבדיל את המכונית הוא מהירות הנסיעה האיטית של המכונית בה נוהג הסטלן לשעבר והאב האחראי בהווה. זו הדגמה ממצה לעמדה השמרנית של הסרט ולתהליך אותו עוברת הדמות. הייתי קורא לזה "דימוי" שמעביר "מסר" (להבדיל ממסרים פלאיים שנוצרים יש מאין בקולנוע). זה גם סוף נטול אירוניה – לפחות לא לטעמי.
    זו דרך פשוטה וחד משמעית להוכיח את הטענה אבל התייחסות לשוט האחרון של הסרט היא די בעייתית מבחינת רמת הספויילריות – ולכן נמנעתי מלעשות כן – מה עוד שנראה לי שיותר מעניין להצביע על הדימוי שהמימד הפרובוקטיבי בו ברור, ולהתייחס לאופן בו הסרט מנטרל את האפקט שלו במידה רבה.
    ואגב, בנוגע לחלוקת העבודה ביני לבין שמוליק – יש לנו טעמים שונים ומשלימים, ולכן גם חלוקה טבעית של הביקורות בינינו. זה הקריטריון המשמעותי בבחירה ולא "הסרטים שדובדבני לא רוצה לראות".
    ודבר אחרון, אני נאלץ להפסיק את תגובתי הארוכה בגלל שבזה הרגע גיליתי כי הכותרת שניתנה לביקורתך על הסרט הייתה "ג'אד נאמן". אני זקוק להפסקת צחוק של חצי שעה בכדי למצות את האפקט הקומי בכותרת זו ( ובכדי לשנן את את האיות המדויק אותו היא מפגינה).

  8. ידיד הבלוג 27 אוגוסט 2007 ב - 21:52 קישור ישיר

    והכי מדהים בעיניי זה שהטקסט המקסים שנכתב לעיל מונח כאן כבר למעלה מעשר דקות תמימות בבדידות מזהרת בלי שהאורון יתייצב כאן בלהיטות מסונגרת לטאטא את הזוהמה ומבלי שהיפנית המולווטת תציע ליאיר לנקוט כנגדו בצעדים דרסטיים. וגם הטקסט לא נמחק באכזריות. ממש קץ הימים.

  9. אורון 27 אוגוסט 2007 ב - 23:20 קישור ישיר

    ידיד, אני מצטער. היה טיפשי מצידי לחשוב שביכולתי לנסות ולהבין משהו מדברייך. טעות שלי. והיה ממש מגוחך מצידי לנסות להיות בצד שלך, שהרי אתה פועל לבד, ומגיב באנטי כלפיי כל מה שזז כאן בבלוג.
    אבל להגן על עצמי אני חייב – אם אתה רומז שאני מעין כלב שמירה של יאיר, הרשה לי לגחך. הייתי מפנה אותך למיליון הפעמים שלא הסכמתי איתו ממש כאן בבלוג, אבל אני לא אטרח. סתם אתהה מהיכן קיבלת את הרעיון. התשובה של ארז דבורה לגיטימית מאוד בעיניי, ממש כמו שירון טן-ברינק הגיב כאן כשנכתב עליו. לכן, אם יכתב כאן משהו אישי שנוגע לי, אגיב גם אני, כמו עכשיו.

    שורה תחתונה:
    בבקשה בוא נחזור לאדישות ההדדית. אני לא אקרא את התגובות שלך, אמנע מלהגיב להן, וכך אתה לא תאלץ להתאמץ כל-כך בניסיון לרדת עליי.
    אקבל שתיקה כהסכמה.

  10. ויק מאקי 28 אוגוסט 2007 ב - 0:47 קישור ישיר

    ילדים, לא לריב

  11. יובל 28 אוגוסט 2007 ב - 11:02 קישור ישיר

    אני מניח שהסיבה שבגללה ידיד מוצא את הטקסט של ארז "מקסים" היא שהוא לוקח כעס ועוטף אותו בחמש שכבות של זלזול הולך ומתחזק בגלל בטחון עצמי מופרז. אבל המרכיב החשוב ביותר הוא חוסר המודעות העצמית. כי אני רוצה לברך אותך ארז, כפי שאתה טוען כנגד יאיר, גם אתה התחלת את הקריירה שלך ב"בנעיצות שפיפוניות של שינייך ברגלי מבקרים אחרים".
    אם אתה (וידיד) טוען שאתם לא קורא טקסטים של מישהו, זה יעזור יותר לטיעון שלך אם לא תגלה בקיאות בנושאים בהם הוא עוסק לאורך השנים, עד לרמת מוטיב המים באי.טי. וראיון מפרגן שהוא ערך לפני כמה חודשים. ואם אתה כבר כן מפגין ידע מפתיע בטקסטים שאתה טוען שלא קראת, אז עדיף שתאמר את האמת. יאיר כתב פה פעמים רבות על הקשר בינו לבין אבי נשר ואותו תסריט. המידע נמצא פה, לא קשה לחפש אותו. עדיף להיות חכם וענייני מעצלן וטועה. וזה נכון גם לגבי הטקסט שלך בYNET. אם גילית טעויות שעשית אבל מחליט להתייחס אליהן כזניחות, אל תתפלא אם יתייחסו אליך כזניח. אם אתה לא נותן כבוד לטקסט שלך, אז אל תצפה ליותר מהאנשים שקוראים אותו.
    יאיר, חבל באמת שאתה תוקף אנשים ספיציפית, מה שמוביל לטקסטים ה"ידידים" האלו. עשית זאת בעבר גם לקשלס ואחרים. הייתי מעדיף ניתוח מעמיק של טקסט הביקורת שלו ושל הסרט בכלל.

  12. ארז 28 אוגוסט 2007 ב - 12:24 קישור ישיר

    ליובל,
    אין לי עניין במלחמות אגו עם מבקרים אחרים. לא אני הוא זה שבראש הבלוג שלו הוא מצהיר על גאוותו ביכולתו להסתכסך עם אנשים. אתה יכול להיות בטוח שלא הייתה לי כל סיבה או עניין לכתוב או להגיב אילמלא ההתייחסות המוקדמת של רווה.
    יש הבדל בין תגובה חד פעמית (לפחות כך אני מקווה) ובין טור קבוע שזו מהותו ועל כך נבניית ההתקדמות המקצועית של הכותב. את מה שכתבתי כאן יקראו, במקרה הטוב, כמה עשרות אנשים. את הביקורות שלי יקראו אלפים (כפי שאת ההתקפות בשלב המוקדם של הקריירה של רווה קראו רבים). ההבדל בין תגובה בודדת לכתיבה שזו מהותה הוא של כמות שהיא איכות (אם אפשר לקרוא לזה כך).
    אני באמת לא קורא את הביקורות ואת הנכתב בבלוג זה (למעט המקרה הנ"ל). כפי שציינתי – לא אוכל לומר שמעולם לא קראתי דברים שרווה כתב (ובמובנים מסויימים יש לי גם הערכה לפוזיציה שלו כסוג מסוים של מבקר – ביחס לטעמם של המבקרים האחרים). אבל הוא לא שייך למבקרים שאני מקפיד לקרוא. ההתייחסות שלי ל"מוטיב המים" נובעת מזיכרון של תיזה שהוא כן פיתח ואני מרשה לעצמי להימנע מלהרחיב בעניין זה. בכל מקרה, תנוח דעתך, היותי מודע לקשר בין רווה ונשר אינה נובעת מקריאת הבלוג, כך שאיני סותר את עצמי.
    העובדה שקוראיו של הבלוג יודעים על יחסיו המקצועיים של רווה עם נשר אינה רלוונטית לרוב המוחלט של קוראי ידיעות אחרונות, ובכל מקרה אינה תירוץ להימנע מההתייחסות הנדרשת מבחינה אתית. השילוב שלו בקמפיין של אבי נשר היה בטעם רע במיוחד בגלל שנשר/רווה לא ניסו לגונן על סרט רק באמצעות הצגת עמדה ביקורתית חלופית אלא באמצעות התקפת נגד של המבקרים – המבוצעת בסיטואציה שבה מבקר פועל באופן מפוקפק מבחינה אתית.
    בנוגע לטעות – אני מתייחס לכתיבה שלי ברצינות רבה. אני אסיק את המסקנות באופן פרטי, אבל אני מתייחס לבעיה הספציפית בפרופורציה הנדרשת. אני לא רואה עצמי כזקוק לשיעורים ממר רווה בשום עניין ונושא.

  13. גל-Z 28 אוגוסט 2007 ב - 16:40 קישור ישיר

    זה גדול שהמבקרים לא יודעים לקבל ביקורת

  14. אלטמן 28 אוגוסט 2007 ב - 17:07 קישור ישיר

    מי מהמבקרים הללו לא יודע לקבל ביקורת?

  15. יובל 28 אוגוסט 2007 ב - 17:43 קישור ישיר

    ארז, בתור מי שכן קורא את הבלוג באופן קבוע אני יכול להעיד שהמהות שלו היא לא הסתכסכות עם אנשים. זאת לא הסיבה שאני ואחרים כן קוראים אותו באופן קבוע. מה שכתוב ב"על האתר" נכתב אני מניח מתוך רצון להיראות אנטי-קונפורמוסטי שלא דופק חשבון (דר"א, רק לפני שבוע ובכל זמן קיומו של הבלוג היה כתוב שם משהו אחר). ובמובנים מסוימים זה טוב.
    לפעמים גם אני חושב שהביקורת של יאיר על אנשים היא לא עניינית, אבל אני לא חושב שהוא חושב שהיא לא עניינית, כלומר, הוא לא מנסה לפגוע במבקרים אחרים בזדון, אלא מתוך אמונה שדיון ער הוא דבר חיובי. ובמובן הזה אני מסכים איתו. הבעייה היא עם הטענות עצמן והסגנון.
    אבל אתה לקחת את זה למחוזות מגוחכים, כאחרון הטוקבקיסטים שדורש תשומת לב. הייתי רוצה שתקרא את הפיסקה האחרונה מההודעה הראשונה שלך כשבראש שלך עוברת השורה הראשונה מההודעה השנייה שלך – "אין לי עניין במלחמות אגו". באותה מידה היית יכול לכתוב "אני דובר שקר כשאני אומר שכל דבריי אמת".
    אני לא מבין למה הסתכסכות עם אנשים מביאה להתקדמות מקצועית. זה נראה לי טיעון ריק שנועד לגרום ליאיר להיראות כמניפולטור שקרן, ולגרום לטענות שלו לאבד מתוקפן בלי קשר לעובדות. בדיוק כמו במאים וכתבים מפרגנים שבמקום להתייחס לביקורת ברצינות מייחסים אותה לקנאה. לא כל מי שמבקר אותך עושה את זה כי הוא רוצה לראות את המשכורת החודשית שלך נכנסת לחשבון הבנק שלו. וגם אם כן, אז עדיף שפשוט תתייחס אליו בצורה עניינית, מכיוון שאתה אף לא תדע את הסיבה האמיתית שהוא עושה דברים, אלא רק את הדברים שכתב.

    כפי שאתה רואה כאן
    https://cinemascope.co.il/?p=594
    הוא פירסם את דבר התסריט שנתן לקריאה אצל אבי נשר כבר בשנת 2004 בהעיר, בזמן שכתב ביקורת על "סוף העולם שמאלה". לטענתו שום דבר לא יצא מזה מאז, וזה נראה לי קצת אדיוטי לדרוש ממנו לכתוב את זה בכל ביקורת שיכתוב על אבי נשר לעד. בייחוד מכיוון שהוא לא מסתיר את ידידותו באופן כללי עם נשר. כמו שגם דובדבני עושה, עוד אחד שכתב ביקורת חיובית על "הסודות". אולי באמת צריך להיות ידיד של נשר כדי לכתוב על סרטיו באופן חיובי.
    כמובן שכל החלטה שתעשה אתה תעשה באופן פרטי, ואתה תחליט ממי אתה לוקח שיעורים או לא. אבל להחליט באופן קטגורי שאין לך מה ללמוד מיאיר זה נראה לי בעיקר עניין של אגו. כולנו יכולים ללמוד מכל אדם. אפילו הטוקבקיסט הבזוי ביותר מלמד אותנו שיעור על הטבע האנושי. ואם אחרי שנים אתה עדיין זוכר את מוטיב המים באי.טי. זה כנראה נרשם אצלך כראוי. בזמן שלא עקבת פספסת את מוטיב המים ב"רשימת שינדלר" ו"דו"ח מיוחד".

  16. חןחן 28 אוגוסט 2007 ב - 17:54 קישור ישיר

    אני מבקש לנקוט עמדה בעימות בין ארז דבורה ויאיר רוה, שניים שאני מכיר היטב מכל הבחינות
    יאיר מלך
    ארז…משהו אחר, שהוא לא מלך
    ואין צורך לנמק

  17. גל-Z 28 אוגוסט 2007 ב - 19:43 קישור ישיר

    יש התקפה על יאיר שכתב ביקורת על ביקורת.
    כל מה שצריך זה שארז יטעון שיאיר הוא סתם מבקר לא יוצלח שמבקר כי הוא לא יודע לבקר כדי להוציא את מיטב האירוניה מהמצב.

  18. ידידונֶת 28 אוגוסט 2007 ב - 21:26 קישור ישיר

    יובל
    אתה כותב על רוה : "הוא לא מנסה לפגוע במבקרים אחרים בזדון, אלא מתוך אמונה שדיון ער הוא דבר חיובי", ואני סקרנית לדעת איזה דיון ער אמור היה לעלות כאן בעקבות הערה על שגיאה שהיא ללא ספק שגיאת טייפו. גם הסיפור של ראמיס מריח כמו חיפוש לאור הנר.
    בנוסף, אני מתקשה להבין איך אפשר לפרש את ההערה בדבר חסרונו של קשלס ואת זו בדבר הסרטים שדובדבני לא רוצה לראות, כמשהו שהוא לא רצון להסתכסך. אה, אולי סתם קטנוניות חסרת תכלית?

    העניין היחיד שאפשר להוציא מן הפוסט של רוה הוא הויכוח בעניין הראש המבצבץ. לי, אגב, זה נראה כמו מסטיק בזוקה (משומש אבל לא משומש מדי) אבל, היי, אני לא יודעת אם מותר לי לכתוב זאת כאן בלי שאדרש להציג את תמונות הילדים.

  19. יובל 29 אוגוסט 2007 ב - 5:54 קישור ישיר

    ידידונת, כפי שיאיר כתב פה בעבר, העיתונים ואתרי האינטרנט הישראלים מזלזלים בתחום סיקור וביקורת הקולנוע, דבר שמוביל לשגיאות רבות, מביכות יותר או פחות, שהיו יכולות להימנע אם הכותב היה בודק את הטקסט לפני הפרסום או אם היה לו עורך שהיה עובר עליו והיה יודע מה ואיך לבדוק. השגיאות המביכות בNRG הן דוגמא אחת לחוסר הרצינות שבה מתייחסים לקולנוע באתרי אינטרנט ישראלים.
    הרעיון הוא ש"דיון ער" יגרום לאנשים הכותבים קולנוע לחשוב שכדאי להם לבדוק את מה שהם מפרסמים כדי לא לצאת מטומטמים. בגלל זה אני תומך בכך שמבקרים יתייחסו למבקרים אחרים, וברעיונות כמו הראזיסקופ. אני מסכים איתך שהסגנון של יאיר הוא לפעמים מתגרה ללא צורך, אבל נראה שלי שמעכשיו ארז יעדיף לבדוק עובדות כאלו לפני פרסומם, כדי להימנע מלתת לאחרים תחמושת נגדו. אני הייתי מעדיף שההתייחסות של יאיר לביקורות אחרות תהיה יותר עניינית ומעמיקה, ופחות תוקפנית על בסיס אישי. בגלל זה אני כותב את זה כאן, ואנחנו מנהלים דיון.
    אם את היית כותבת משהו כמו "שמש נצחית בראש צלול הוא עוד דוגמא לתמות שמעסיקות את הבמאי צ'רלי קאופמן וההתייחסות האובר-אנליטית אליהן" הייתי כותב לך שהטעות העובדתית שלך מנעה ממך התייחסות רצינית. במאי ותסריטאי משפיעים בצורה שונה על סרטים, ולכן סרטים שביים ג'ון לנדיס מציגים מסר שונה מסרטים שביים הרולד ראמיס. בעוד שסרטים של לנדיס (כמו "בית החיות", "האחים בלוז" ו"שלושת האמיגוס") באמת מציגים "גבריות אינפנטילית ואנרכיסטית", הם לא מציגים את הגברים האלו משתנים לבני זוג מסורים ואחראים. ואילו סרטים של הרולד ראמיס ("לקום אתמול בבוקר", "בעל משוכפל", ANALYZE THIS ו BEDAZZLED) מתארים בעיקר את הפיכתו של הגבר האגואיסט לבעל ואב מסור.

  20. ידידונֶת 29 אוגוסט 2007 ב - 12:02 קישור ישיר

    ודאי שאני מסכימה שצריך להלחם בעילגות (ולא רק בענייני קולנוע) אבל לקחת את הטור של ארז כדוגמא לנגע העילגות שיש להילחם בו זה יותר מאשר הגזמה פראית.
    חשוב להעיר על שגיאות ואני לא אנסה להכתיב למישהו כיצד בדיוק לעשות זאת. מצד שני, מי שבוחר לעשות זאת בדרך שעשה זאת רוה, מעיד על עצמו יותר מאשר על מושא הביקורת שלו.

  21. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 1:40 קישור ישיר

    Thanks dude. That is cool hearing

  22. Online Discounts 28 ינואר 2011 ב - 2:45 קישור ישיר

    I precisely had to thank you very much all over again. I do not know the things I could possibly have accomplished without the actual concepts revealed by you relating to this question. It was actually an absolute hard scenario for me, but observing a new specialised way you managed the issue took me to weep with fulfillment. I am happier for your support and even expect you find out what an amazing job you were getting into training many people using your blog post. I am sure you've never encountered all of us.


השאירו תגובה ל - יובל