יש לכם טיפ לספר לי? סיפור שנראה לכם שיעניין אותי לפרסם בבלוג? אתם מוזמנים לכתוב לי מייל: yraveh@cinemascope.co.il

 

אם אתם רוצים להישאר אנונימיים, או אם אתם רוצים לקבל קרדיט על הסיפור שלכם (פלוס לינק לבלוג שלכם), אנא ציינו זאת.

 

שימו לב. אני חייב לצטט כאן את רוג'ר איברט שמבהיר בבלוג שלו: "אני לא אעשה לכם את השיעורים שלכם". מידע ונתונים על סרטים שאתם צריכים לעבודות אין לי בשליפה או בזיכרון, ואין לי את היכולת לענות לכל המיילים הקשורים למידע כזה. מצד שני, כל המידע שיש לי על הקולנוע נמצא בתוך הבלוג, אז היעזרו בחיפוש המוטמע בבלוג או בגוגל (כתבו "סינמסקופ" ואז את מילת החיפוש שלכם, והוא יחפש לכם אצלי בבלוג). כמו כן, יש לי את הקוראים הכי חדים והכי מומחים בעיר. אם יש לכם שאלה הקשורה בהגשת מידע, העלו אותה באיזור התגובות, ורוב הסיכויים שמישהו בעל זכרון פנומנלי ישלוף את התשובה תוך שניה. אני אף פעם לא זוכר "באיזה סרט היתה סצינה עם כובע אדום", שכה חשובה לכם לפרו"ס שלכם על ההשפעה הלא מודעת של צבעים ביצירות אמנות בפקולטה לפסיכולוגיה.

 

======================

 

על אודות הבלוג:

"סינמסקופ" נולד בינואר 1996 ב"זמן תל אביב", המקומון של "מעריב". כמדור דפוס הוא נדד מאז בשלושה עיתונים. ב"זמן תל אביב" עד 1999 (כולל שנה שבה כתבתי אותו מניו יורק). מסוף 1999 ועד סוף 2004 ב"העיר" של רשת שוקן. ומ-2005 ועד היום ב"פנאי פלוס" של קבוצת ידיעות מגזינים.

בינואר 2006 הוקם "סינמסקופ", הבלוג. הבלוג מכיל את ארכיון הביקורות שלי ממדורי הדפוס ומידע יומיומי על חדשות קולנוע, ניתוחים, דיונים, ויכוחים. וכן, בגלל שזה בלוג שלי, פרי עטי וניהולי, מדי פעם יש גם גיחות לכיוונים אישיים או חוץ-קולנועיים.

בתוך זמן קצר, הפך "סינמסקופ" לבלוג הקולנוע הפופולרי בישראל, ולאחד הבלוגים הנקראים בארץ. הבלוג זכה ללא מעט מחמאות מעמיתיי בתקשורת. כתבו עליו: "אחד מעשרת הבלוגים המגניבים בעברית" ("טיים אאוט", 12.3.09) ובחרו בי כ"אחד ממאה האנשים המשפיעים בתל אביב" ("ידיעות תל אביב", 26.3.09). "מאקו" בחרו בו לאחד מבלוגי השנה שלהם.

מ-2008 עד 2012 הבלוג היה תחת חסות אורנג'.

מ-2014 הוא פועל תחת חסות mako.

הבלוג צוטט רבות בתקשורת הקולנועית העולמית. ב-Deadline של ניקי פינק, Indiewire אצל אן תומפסון, בבלוג של ג'פרי וולס, בסלאשפילם, ב"וראייטי", "האפינגטון פוסט", ה"גרדיאן" ואפילו בערוץ הטלוויזיה של סין.

 

===================

על אודות עצמי:

עד לשנת 2004 לצד עבודתי כמבקר קולנוע גם הייתי עורך בעיתונות הדפוס. הייתי עורך התרבות של "זמן תל אביב", ולזמן מה עורך המקומון כולו. ערכתי וכתבתי את המדור "עלייה ראשונה" ב"תרבות מעריב". הייתי סגן עורך "העיר", ועורך "עכבר העיר" (בימים בהם היו ציורים יפים על השער).

במקביל לעבודה העיתונאית ערכתי מדי פעם גיחות לכתיבה ועשייה טלוויזיונית. הייתי אחד מיוצרי הסדרה "קטמנדו" בערוץ 2, יחד עם אסתר ונדר. לפני כן ביימתי לערוץ יס דוקו את "שרון עמרני, זכרו את השם". כתבתי עם עידן אלתרמן את סרטו התיעודי "נמוך". ויצרתי עם אמנון וינר ושלמה בראבא את שתי העונות של "ברונו" ואת דרמת הנואר "מותה של רקדנית דיסקו".

עד 2013 הייתי חבר במועצה הישראלית לקולנוע.

 

=====================

קרדיטים:

הפונט בלוגו ובכותרות הוא "אטלס" של סטודיו אלף-אלף-אלף.

תודה לאורי צציק, אשף הוורדפרס, על התמיכה הטכנית ובניית הבלוג והעזרה ברגעי ההיסטריה שלי.

תודה ליריב חבוט על הקוד לתיבת ה-Paypal שגנבתי מהבלוג של דבורית שרגל.

והתודה הכי אישית והכי אוהבת לורד פלוק, על העיצוב והצילום בראש העמוד.

העבודה בצילום נקראת "Ultima Cena" של האמן האיטלקי מריו צ'רולי. היא נמצאת בגלריה לאמנות מודרנית ברומא.

 

===================

 

אם אתם רוצים להשקיע ב"סינמסקופ" או לפרסם בו, צרו איתי קשר במייל: yraveh@cinemascope.co.il

 

 

===================

 

דיסקליימרים והוראות שימוש לבלוג:

 

איזור התגובות פתוח לדיונים, ההערות, התיקונים והעדכונים שלכם. כמה מהסקופים הכי גדולים של הבלוג הם בעצם תגובות שהושארו כטוקבקים וחשפו דבר מה שהפך לכותרת בשאר כלי התקשורת כמה ימים אחר כך.

 

אבל כמה הערות בקשר לתגובות שלכם:

 

– הערות שכוללות העלבות ומילות רפש יימחקו. מי שמגיע לבלוג כדי להקיא בתוכו עליי ועל העולם, יימחק. גם דברי ביקורת והתנגדות צריך לבטא באופן בלתי מתלהם, וכן – גם בנימוס. כמובן שכמעט תמיד כל מה שקשור לעבירות על החוק – לשון הרע, הוצאת דיבה או התעלמות מצווי איסור פרסום וצנזורה – ככל הנראה יימחקו מיד.

– טרולים יימחקו וייחסמו. מיהו טרול? אם השארתם תגובה, ואז אתם עונים באופן כפייתי על כל תגובה שמגיבה לכם ורמת הכעס והעוינות שלכם עולה מתגובה לתגובה, אבל אין לכם טיעונים חדשים, אם אתם רואים שרוב התגובות בפוסט נתון הן שלכם, יש סיכוי שאתם טרול. אחרי שכתבתם את תגובתכם, קחו נשימה עמוקה לפני פרסום התגובה הבאה ובחנו את עצמכם: האם התגובה הנוספת מחדשת משהו על התגובה הקודמת או שרק מגבירה את ווליום הקול שלכם? זכרו, התגובה הקודמת עדיין שם, אין צורך לחזור עליה.

– נסו להימנע מתגובות בנוסח "איך זה שלא כתבת על…?". אלה ללא ספק התגובות הכי מבאסות שמושארות. אני לא מצליח לכתוב על הכל. לפעמים אני לא מספיק לראות הכל, לפעמים אין לי משהו משמעותי להגיד על העניין, ולעיתים אני חש שאם מספיק מקומות אחרים דנו בעניין, שהנושא מוצה ואין לי מה להוסיף. אם אתם מרגישים שזה נושא – אירוע, או סרט או כתבה שקראתם – שחשוב שיהיה לו איזכור בבלוג, אתם מוזמנים להיות המאזכרים. הביאו לינק, ואם יש לכם משהו להגיד בעניין, הוסיפו. אולי זה יתניע דיון. קחו בחשבון: איזור התגובות הוא חלק בלתי נפרד מהבלוג. והוא יכול להיות מעין מיני-בלוג שלכם. במקום לבקש שאני אכתוב על משהו שנראה לכם בוער, היו אתם אלה שכותבים וחושפים ומביעים דעה. אני שמח להצטרף לדיון בעיצומו.

– אתם מחפשים סרט והחיפוש בבלוג או בגוגל לא הניב תוצאות, כנראה שלא כתבתי עליו. התשובה לשאלות בנוסח "האם כתבת על הסרט 'כך וכך'? לא מצאתי איזכור שלו בבלוג" תמיד תהיה אחת מהשתיים: או שלא חיפשתם טוב, או שלא כתבתי על הסרט. כך או כך, התגובה הזאת מיותרת.

– זכרו (אני כותב את זה לקוראים המבוגרים יותר): התגובות אינן אימייל פרטי אליי, כולם קוראים את מה שאתם כותבים.

– התגובות הן חלק בלתי נפרד מהבלוג. אם אתם מרגישים שהבלוג עוסק בנושאים הקרובים אליכם, אולי אפילו עליכם ממש, זכות התגובה המלאה נשמרת לכם באיזור התגובות.

– אל תכתבו בתגובות "יש לי מידע סודי על אחד מבכירי תעשיית הקולנוע בארץ. צור איתי קשר כדי שאעביר לך". לא אצור קשר. יתרה על כן, אחשוד שאתם תמהונים. אם יש לכם מידע, פשוט תכתבו אותו. אם זה מידע רגיש שדורש הצלבה ובידוק לפני שזה מתפרסם, שלחו לי באופן פרטי במייל (yraveh@cinemascope.co.il).

– בימים שבהם מופיעות מודעות מסחריות בראש הבלוג או מסביבו כדאי לזכור: קיימת הפרדה מוחלטת בין הצד המסחרי של הבלוג ובין צד התוכן, כמו בעיתון. תוכן שיווקי, לו יהיה כזה, יזוהה ככזה. ולא, אני לא קשור לחברות המופיעות כאן או לנציגיהם או לשירות הלקוחות שלהם. אין טעם לשלוח אליי מייל כועס על השירות הלקוי שקיבלתם מהחברות האלה. אין לי קשר אליהם.