תקציר הסרט.

בארצות הברית מתקיים דיון פוליטי ער סביב השאלה האם אדוארד סנודן הוא גיבור או בוגד. ובכן, מפיצי הקולנוע בישראל שפטו והכריעו והעניקו לסרט העלילתי עליו את השם המביש ״המרגל סנודן״. ובכן, אוליבר סטון חשב ההפך, שמדובר בגיבור, כך שמי שמגיע בציפייה לראות כתב האשמה יופתע לגלות את ההפך. סטון מציג את סנודן קצת כמו רון קוביץ׳, גיבור סרטו ״נולד בארבעה ביולי״: דמות שמתחילה בצד אחד, ואז צתהפכת לחלוטין. כמו קוביץ׳, גם סנודן היה פטריוט מורעל שרק חיפש את הדרכים לשרת את ארצו, תחילה בצבא ואז בשירותי בטחון. להגן על המדינה מפני אויביה. להיות נאמן לה בכל מחיר. עד שהוא גילה שאותה מדינה שהוא כה מעריץ עושה דברים שמנוגדים לחוק: מאזינה לאזרחיה ומרגלת על בנות בריתה. אז הוא החליט להפיץ ברבים את המידע הזה ולחשוף את הפרות החוק של אמריקה. סטון הוא לכאורה הבמאי המושלם לסרט כזה: יוצר שבעצמו מנהל מערכת יחסים מורכבת עם אמריקה, ושנע בסרטיו באופן קוטבי בין פטריוטיות לדיסדנטיות. אלא ש״סנודן״ הוא תקלה: זה סרט ללא דופק. וגם ללא צידוק: למעט תחילת הסרט העוסקת בסיפורו של סנודן כחייל, עיקר הסרט הוא פשוט המחזה של אחורי הקלעים של צילום הסרט ״סיטיזן פור״ של לורה פויטראס, הסרט שחשף את ההדלפה של סנודן ואת השלכותיה (וזכה על כך באוסקר). ״סיטיזן פור״ הוא סרט תיעודי מותח ומטריד מנוחה ואף היסטורי: זה סרט שלא רק מתעד את החדשות אלא גם ממש משפיע עליהן. הניחו ל״סנודן״ וחפשו את ״סיטיזן פור״. תתקשו לישון אחריו.