הביאו את התרנגולות המרקדות
פרויקט מבדר מאוד: ברנש בשם ריי סמית העלה ל"גוגל מפות" שרטוט של הנתיב שגומאות המכוניות במרדף המפורסם מ"בוליט", סרט הפעולה של פיטר ייט עם סטיב מקווין מ-1968. הסרט – "זהות אבודה" של הסיקסטיז – זכה באוסקר על העריכה. הנה מעקב שהופך למרדף הנמשך עשר דקות מסך:
(ויה MCN)
============
לנארד רוזנמן, שהלחין את "מרד הנעורים", "קדמת עדן" ו"המסע המופלא" (ההוא עם ראקל וולש, לא ההוא של מיאזאקי) מת אתמול בגיל 83.
============
לפני כמה חודשים התחלתי פוסט ובו רציתי לתמלל את המיטב מהמפגש הפומבי האחרון בין ורנר הרצוג וארול מוריס שהתקיים באוניברסיטת ברנדייס במרילנד (וניתן לצפייה כאן). אחרי כמה פסקאות עשיתי הפסקה, תכננתי לחזור לזה אבל כמובן שזה מעולם לא קרה. עכשיו כתב העת "המאמין" עשה את העבודה עבורי והוא מפרסם את תמלול המפגש.
ההיכרות בין הרצוג ומוריס התחילה בסוף שנות השבעים וכבר הולידה את הסרט התיעודי "ורנר הרצוג אוכל את הנעל שלו". על פניו נראה כאילו אין שני יוצרים קוטביים יותר מאשר הרצוג הפרוע והפראי ומוריס המתובנת והמאופק, אך המפגשים ביניהם מוכיחים שוב ושוב שעמוק בפנים הם נמשכים לאלמנטים דומים, ושההבדלים ביניהם סגנוניים בלבד. שניהם עוסקים בחיפוש אחר אמת, אבל אמת שהיא כה מופרכת, כה אבסורדית, כה בלתי נתפסת שהיא נראית כאילו רק מוח מעוות יכול היה להמציא אותה. משום כך הם יוצרים סרטים תעודיים, המתעדים מציאות, אבל שנראים כאילו הם תעתוע אחד גדול שאין סיכוי שהוא יכול להיות אמיתי.
במפגש באוניברסיטת ברנדייס הם גם מדברים על התקופה בה הם רבו ולא דיברו זה עם זה, אחרי שהרצוג גנב ממוריס לא רעיון לסרט, או דמות, אלא חבל ארץ. זה מתחיל כשמוריס מתנצל בפני הרצוג שלא הגיע כשקבעו להיפגש בבית קברות לחפור באישון לילה את קברה של אמו של הרוצח הסדרתי אד גיין, ובכך לברר האם הרוצח גנב את גופתה. ואז מתנצל הרצוג על העוול שעשה למוריס כשביים באותה עיירה את "סטרושק", אחרי שמוריס עבר לגור באיזור ותכנן בעצמו לביים משהו שם. וכך הם אומרים:
WH: I said that we were going to do a film there in Plainfield, and that really upset Errol a lot. He thought I was a thief without loot. This was his country, his territory, his Plainfield, and I shot in Plainfield. I shot a film, Stroszek, which I think is forgotten and forgiven by now, and we can maintain friendship over this now.
EM: I told Werner: For you to steal a character or a story isn’t real theft. But to steal a landscape, that is a very, very serious crime.
WH: I understand that. I take it to heart, but there actually is a film out there, and we can’t take it off the map.
EM: It’s a very good film.
WH: It has a beautiful end with a dancing chicken, and I really like it.
EM: Yes.
ואגב, למי שראה את "קונטרול" של אנטון קורביין: "סטרושק" של הרצוג הוא הסרט שאיאן קרטיס רואה בטלוויזיה לפני שהוא מתאבד.
צפיתי היום בעץ לימון. בשתי מילים: היאם עבאס. בשלוש מילים: סרט לא טוב.
הרחבה תגיע כמובן בזמן ובמקום הראויים.
וחבל שסטרושק "נשכח ונסלח" כדברי הרצוג. מדובר באחד הסרטים המבריקים ביותר שלו,זהו הסרט העלילתי הראשון שהוא צילם באמריקה, ואם איני טועה גם הראשון (העלילתי, שוב) שלו שמתקיים בכאן ועכשיו, ולא בתקופה היסטורית או באיזה מקום נידח או מופשט. המבט האאוטסיידרי של הרצוג על אמריקה, שמוריס גם שותף לו, מוצב כאן כנגד דמות אאוטסיידרית ואקצנטרית לא פחות, בגילומו של ברונו ס., השחקן האניגמטי ששיחק את קספר האוזר וכאן את הדמות הראשית, שקשה לשים את האצבע האם מדובר בפגוע נפשית או מוחית, שלא לדבר על הגבולות בין השחקן לדמות שלו. הסוף עם התרנגולות, שבו רואים תרנגולות מרקדות אמיתיות בתוך תאי צפיה שנראה שנלקחו מתוך תחילת המאה, הוא אחד המרשימים ביותר של הרצוג, דווקא בגלל שלא ברור מה הוא ניסה לומר שם, או כמו שהוא אמר כשהתייחס לסצנה הזאת פעם: "ידעתי שמצאתי שם מטאפורה מאוד מוצלחת, רק לא הייתי בטוח לֱמה."
זכור שנאמר באחד מהכתבות שם של סרט דוקמנטרי שבו (מוריס!!!!!!????) מגלים שהרשויות מהרשיעו אדם חף מפשע ומצליחים גם לגלות מי באמת עשה את הפשע הנ"ל ולשחרר את החף מפשע.
זכור לי שאמרת בביקורת כלשהי שלך שהסרט ההוא הפסיד לסרט של מייקל מור מ89 של "אני ורוג'ר" שלו .
רק טעיתי מה שמו של הסרט ואיפה ניתן להשיגו!
אני אשמח אם יתנו לי תשובות
לבינימין:
הסרט הינו The thin Blue line :
errolmorris.com/film/tbl.html
לדעתי יש אותו באוזן השלישית.
אני הורדתי אותו מ- emule.
ליאיר:
תודה רבה על המידע שהבאת.
אני מתנצל על הודעות תוקפניות/עצבניות קודמות.