08 יוני 2014 | 10:10 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

הנוער

"מישהו ראה את איל נוריך?״. ציון לשבח שלי

הדס ירון ב”מישהו ראה את איל נוריך?״ של שירה פורת. הציון לשבח שלי

מקבץ ראשי פרקים אקלקטי בענייני בני נוער, קולנוע, מוזיקה ומוזיקה לקולנוע, עם טוויסט מפתיע בסוף:

אין לי מושג האם מישהו מתעשיית הקולנוע בארץ – מפיצים, מבקרים – מצפה ל״אשמת הכוכבים״. אם לא, יתכן וזו טעות. הסרט יצא בסוף השבוע בארצות הברית ועומד לעשות שם הרעשת קופות רצינית, ולנצח בקלות את ״קצה המחר״ של טום קרוז, שיצא רק השבוע באמריקה. האם ״אשמת הכוכבים״, המיועד לבנות נוער והמבוסס על רב מכר, יעבוד גם בישראל? ובכן, גם אני תהיתי בקשר לכך עד שלפני שבועיים ראיתי את הדבר הבא: קולנוע רב חן ככר דיזנגוף, במדרגות היציאה מהאולמות תלוי הפוסטר של הסרט וקבוצת נערות – בנות 13-14 בערך, עוברות לידו, צווחות קלות ומנשקות את הפוסטר. כמות בנות כיתה ז׳ שאני מכיר באופן אישי שקראו את הספר לבדה גורמת לי לחשוב שאם היה אפשר לקנות מניות של סרטים לפני בכורתם, זה אחד שצריך להמר עליו, ונדמה לי שהוא קצת טס מתחת לרדאר בן ה-40 ומשהו שלנו. עוד שלושה שבועות, רגע לפני החופש הגדול, הוא ייצא בארץ.

================

ריגוש קטן: אינטרפול עומדים להוציא אלבום חדש בספטמבר. ההקלטות והמיקסים והכל הסתיים, וכדי לגרות, הם הוציאו סרטון קצרה מתעד את ההקלטות. חוץ מאהדתי הגדולה לאינטרפול, אחד הדברים הנפלאים בסרטון הזה הוא ההצצה לאולפני ״אלקטריק ליידי״ הוותיקים ברחוב 8 במנהטן, שם הוקלטו חלק מהשירים. ״אלקטריק ליידי״ זכור בדברי ימי הרוק כאולפן שבו הקליט ג׳ימי הנדריקס, ואותו הנציח האלבומו ״אלקטריק ליידילנד״. הנה הסרטון:

 

================

סטודנטים לקולנוע יקרים: וואט דה פאק הבעיה אתכם? אני צופה במקבצי סרטים ישראליים מתחרות פרסי אופיר ומהתחרויות השונות בתחרות פסטיבל הסטודנטים שננעלה אמש ואני לא מבין: לאן נעלמה המוזיקה מהסרטים שלכם? מי המורים שלכם לבימוי ומי מושאי ההשראה שלכם שמאפשרים לכם לעשות סרט ולוותר בו על מוזיקה?

כן כן, אני בוודאי מכליל. כי לא ראיתי הכל. אבל אני כותב את זה אחרי רצף של סרטים שראיתי ואחד אחרי השני באף אחד מהם אין מוזיקה (חוץ אולי משיר בסיום). ״פריז על המים״, ״רעל״, ״גרינלנד״. אין מוזיקה. לא נשפכתי מהתלהבות מה״שפסאלעך״ של יובל נובלמן, שהוא מבחינתי לא יותר ממערכון מושקע ומשעשע, מהסוג שב״סטרדיי נייט לייב״ היו שמחים לשדר אם הוא היה באורך עשר דקות, אבל העיסוק שלו והשימוש שלו במוזיקה היו הדבר הכי מרענן שראיתי מבין סרטי הפסטיבל.

מסיבות רבות – כולל עניין המוזיקה, השימוש בה, ההבנה מתי לשים אותה ומתי לעבור לשקט מוחלט, וכולל עניין האורך, שגם בו סטודנטים לקולנוע קצת מתפרעים ומאריכים יותר מדי – הסרט שהכי אהבתי, בהפרש כביר מהשאר, מפסטיבל הסטודנטים הוא ״מישהו ראה את איל נוריך?״. סרט שמעניק משמעות חדשה למילה ״הצופים״ (ובגלל ששמו של הילד בכותרת הסרט – איל נוריך – מאוד לא שגרתי, לקח לי כמה שניות לפצח שזה פשוט עירבול אותיות של המילים ״ראינו לך״). הדס ירון המבריקה היא מדריכת צופים של חבורת נערים חרמנים שמטרידים אותה פיזית ונפשית יומם ולילה במחנה צופים. מבחינת האופן שבו ״מישהו ראה את איל נוריך?״ מציג את המתח בין המינים, הוא במידה רבה יותר חרדי אפילו מ״למלא את החלל״.

ובכלל, בין הסרט הזה ובין ״רעל״ (סרט יפה, למרות התבאסותי מהיעדר המוזיקה) ובין ״אפס ביחסי אנוש״, יש פתאום עניין שלם ומעניין מאוד של במאיות העוסקות בנשים במדים (אפשר להכניס גם את ״ניווט גולם״ לקבוצה הזאת, יש בינו ובין ״רעל״ כמה נקודות דמיון, אבל הנשים מנצחות בדו קרב הקולנועי הזה), והן עושות את זה עם לא מעט הומור שחור.

(עדכון: הגרסה הקודמת של הפוסט כללה את ״ניווט גולם״ כאחד הסרטים ללא מוזיקה. בצפייה שניה שמתי לב שטעיתי. בושה לי. יש מוזיקה. מעט ויש לי ביקורת על אופיה ומיקומה, אבל יש, אז ההכללה לא היתה נכונה. אם רק אפשר היה להביא את קרטר בורוול לסדנת אמן לבמאים על מוזיקה. הוא היה עושה מסרט כמו ״ניווט גולם״ דליקטס).

=================

ואפרופו קולנוע ומוזיקה ופסטיבל סרטי סטודנטים. הנה סיפור מעניין, שאולי ידרבן יוצרים להכניס פסקול מולחן לסרטיהם. זוכרים שבפסטיבל קאן חיפשנו את כל הנוכחות הישראלית. לא רק בתוך הסרטים הישראליים, אלא גם צלם ישראלי בסרט מחוף השנהב וכו׳? ובכן, פספסתי אחד. מתברר שאת הפסקול לסרט ההונגרי נטול הדיאלוגים, ״White God״, שזכה בפרס ״מבט מסוים״, הלחין הישראלי אשר גולדשמידט. איך הגיע מלחין ישראלי לסרט הונגרי? ובכן, זה קרה בזכות הפסטיבל לסרטי סטודנטים. הנה גולדשמידט עם הסיפור בלשונו:

״לפני ארבע שנים בדיוק זכה ‘סיור מודרך’ של בנימין פרידנברג בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל, ובין חבר השופטים בזמנו ישב גם הבמאי קורנל מונדרוצ’ו. הוא מאוד אהב את הסרט ואת המוזיקה שכתבתי לו ויצר איתי קשר בעקבות הפסטיבל. מאז עבדנו יחד על הצגות התיאטרון שלו וגם על הסרט האחרון שלו WHITE GOD  שזכה בפרס הראשון במסגרת UN CERTAIN REGARD  בפסטיבל קאן.

״כשישבתי בהקרנה של הסרט בקאן לא יכולתי שלא לחשוב על האופן שבו השתנו החיים שלי מאז אותו פסטיבל שבו זכה ‘סיור מודרך’. בזכותו קיבלתי הרבה פניות מסטודנטים ומבמאים. ארבע שנים אחרי הפסטיבל ההוא, החברות הארוכה והעבודה המשותפת עם קורנל ועם בנימין הביאה אותי לפיצ’רים שלהם ולפסטיבל קאן. טוב שיש פסטיבל סטודנטים כזה.״

אזכיר ואוסיף שבאותו פסטיבל ב-2010 גולדשמידט הלחין גם את ״71 מטר מרובע״ של אלירן מלכא, שזכה בפרס חביב הקהל בתחרות הישראל (מלכא, מחכים לפיצ׳ר. מה קורה?), והוא גם הלחין את הפיצ׳ר של במאי הבית שלנו כאן, ״אף פעם לא מאוחר״.

נושאים: בשוטף

3 תגובות ל - “הנוער”

  1. טל 8 יוני 2014 ב - 11:58 קישור ישיר

    היי יאיר, בתור מי שצפה ברוב סרטי הסטודנטים שהזכרת, אני תוהה, האם העקשנות שלך בעניין המוזיקה בסרטים פגעה בחוש השמיעה שלך?
    שהרי, בלפחות שניים מן הסרטים שציינת (‘ניווט גולם’ ו’מישהו ראה את איל נוריך?’) יש מוזיקה, והרבה ממנה. אני מבין, אם כן, שאתה מתייחס לתופעה כללית שמפריעה לך ואכן רווחת בקולנוע בשנים האחרונות. היא כנראה קשורה גם ברוח הזמן, אבל לא רק. מוזיקה מקורית/זכויות יוצרים על מוזיקה קיימת זה עסק מאד יקר, וכסף כידוע לכולנו הוא נושא בעייתי בעשייה הסטודנטיאלית, שלרוב ממומנת מכיסם הדלים של הסטודנטים עצמם. אז אם כבר מקצצים במשהו, אני באופן אישי מעדיף שיקצצו במוזיקה ושרמת העשייה הכללית תישאר איכותית ומובחרת, כפי שניכר בפסטיבל שננעל אמש.

    • בועז 8 יוני 2014 ב - 14:19 קישור ישיר

      לטל,
      דבר ראשון בנוגע לעלות של מוזיקה מקורית, יש מספיק סטודנטים/בוגרי בתי ספר למוזיקה וכו’ שישמחו לכתוב מוזיקה בחינם או תמורת תשלום סמלי ביותר. אני יכול להגיד שכמה מהקיואים שקיבלתי עליהם את התגובות הכי טובות היו מפרויקטים חינמיים או בתשלום סמלי. בסרטי סטודנטים אנשים מצליחים להזיז הרים לטובת הפרוייקט (כולל להשיג זכויות שימוש בחינם בשירים מחו”ל מהאמנים המוכרים ביותר באמצעות פנייה ישירה אליהם) ולכן עניין העלות הגבוהה נשמע פשוט כמו תירוץ.
      המשפט שלך “..מעדיף שיקצצו במוזיקה ושרמת העשייה הכללית תישאר איכותית ומובחרת” מדגים בדיוק את הבעיה עליה מצביע יאיר. המוזיקה בסרט היא לא איזה אלמנט נפרד ותלוש שלא קשור לעשייה. המוזיקה (וכן עיצוב הפסקול בכללותו) היא חלק מהותי מעשיית הסרט. המוזיקה היא כלי שנתון בידי הבמאי בדיוק כמו צילום/תאורה/עריכה והימנעות גורפת משימוש בה פוגעת לא מעט פעמים באיכות הסרטים. אני לא טוען לשנייה שכל סרט צריך מוזיקה או שכל סרט צריך הרבה מוזיקה, אני טוען (וזאת נראית לי גם טענתו של יאיר) שכדאי מאוד שבמאים ילמדו להכיר טוב יותר את הכלי הזה. הסרטים יכולים להרוויח בגדול.
      המשך עשייה מוצלחת!
      בועז

  2. יניב 8 יוני 2014 ב - 20:18 קישור ישיר

    מתוכננות עוד הקרנות של הסרטים בשלב כלשהו?


השאירו תגובה ל - טל