27 דצמבר 2015 | 09:06 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

האקדמיה לקולנוע מציגה: היסטוריה?

אמש העלה מוש דנון, היו״ר החדש של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה, פוסט היסטורי בפייסבוק: ״ביום חמישי האחרון ה-24/12/2015, קיבלה הנהלת האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה החלטה אמיצה חסרת תקדים: “לא יתחרה סרט עלילתי בתחרות לפרס אופיר אלא אם יצא בהפצה מסחרית לפני כן” .

וכך, במשפט אחד הסתיימה אחת הפארסות המגוכחות של הקולנוע הישראלי ב-25 השנים האחרונות, ועל פניו נדמה שנסתתמו רוב טענותיי כלפי האקדמיה.

תזכורת: מאז הקמת האקדמיה הישראלית לקולנוע, המחלקת את פרסי אופיר, כל סרט היה יכול להתחרות בתחרות מרגע שהסתיימה הפקתו. להבדיל מכל פרסי האקדמיה בעולם – למשל באוסקרים – לא היה קשר בין הפצת הסרט לקהל הרחב ובין השתתפותו בתחרות. זה הוליד מצב אבסורדי, אותו הבין כל אדם חוץ מהנהלת האקדמיה עצמה, שבו התחרות מתקיימת בין סרטים שאף אחד (חוץ מחברי האקדמיה) לא ראה.

אבל זה הוליד מצב אבסורדי עוד יותר: ב-25 שנות קיומה של האקדמיה רק שלושה סרטים שהופצו לפני תחילת ההצבעה זכו בפרס אופיר (״אביבה אהובתי״, ״ואלס עם בשיר״, ״הערת שוליים״). כל שאר הסרטים שזכו בפרס אופיר הופצו מסחרית בסביבות מועד שידור הטקס. כלומר, שמאז יסוד האקדמיה היתה כאן הטייה של התחרות שלא עניינה אף אחד מראשי האקדמיה, לא משנה כמה אנחנו בתקשורת צעקנו על כך. סרט שכבר הופץ והצליח, הסיכויים הגורפים והחד משמעיים היו שאין לו סיכוי לזכות בפרס אופיר. לשאלה ״למה?״ ייתכנו הרבה תשובות, רובן מתחום פסיכולגיית ההמונים או צרות העין. לאקדמיה, מאז הקמתה, היתה אג׳נדה: להיות ממליכת מלכים. סרט שכבר הגיע מנצח, מיד סומן כמפסיד. (לכן, שימו לב שביותר מ-50 אחוז מהמקרים חברי האקדמיה יעדיפו לבחור סרט ביכורים של יוצר אלמוני, על פני סרט של יוצר ותיק ומצליח).

ועכשיו, סוף סוף, מהפכה, רוח סערה. וזה לא עבר בשקט. רוב הגווארדיה הוותיקה של האקדמיה, דור המייסדים, התנגד לכך באופן גורף. זה היה בדמם. עד כדי כך, שבשבועות האחרונים המפיקים מרק רוזנבאום וריקי שלח, ממייסדי האקדמיה והיו״רים שלה בעבר, התפטרו מההנהלה. גם המנכ״לית של האקדמיה מאז היווסדה, אילנה שרון (דנה בלנקשטיין-כהן נבחרה כמנכ״לית החדשה). במילים אחרות, זה כבר משהו אחר לגמרי. מי יודע, אולי גם הטקס יתחיל להיות מעניין.

בפוסט שלו דנון כבר מכריז שהשינוי ייכנס לתוקף רק ב-2017. הגיוני וסביר: אם עד עכשיו כל עונת ההפצה הישראלית היתה סביב ספטמבר-אוסקטובר, מיד אחרי הטקס ובסביבות החגים, הרי שעם התקנה החדשה הסרטים שיירצו להתחרות בפרסי אופיר יצטרכו לעלות למסכים עד לתחרות.

אבל אני חייב כבר להעיר ולהאיר כמה סוגיות:

1. מה יהיה הדדליין להפצה? תאריך תחילת ההצבעה או תאריך הטקס? האוסקרים עובדים לפי שנה קלנדרית: הסרטים שהופצו בין 1 בינואר ל-31 בדצבר זכאים להשתתף בתחרות, וההצבעה לסיבוב הראשון מתחילה ב-30 בדצמבר. צריך לשים לב לזה, כי אם הדדליין הוא הטקס, הרי שלא עשינו כלום. הקדמת הדדליין להפצת סרטי פרס אופיר תהיה טובה גם בגלל האוסקר: כדי שסרט יוכל להיות מוגש לאוסקר הזר עליו להיות מופץ מסחרית במולדתו עד 1 באוקטובר. בשנים האחרונות, הסרט הזוכה (בסוף ספטמבר) היה צריך להזדרז עם הפצתו כדי לא להפסיד את הזכאות לאוסקר האמריקאי. אם מקדימים את הדדליין ליולי-אוגוסט, זה מראש מנטרל מתחים לגבי עמידה בתנאי הסף לאוסקר. וזה גם חוסך קומבינות. השנה ״באבא ג׳ון״, הסרט שזכה בפרס אופיר, יצא לבתי הקולנוע רק באוקטובר, אז כדי לעמוד בתקנון האוסקרים, מפיצי הסרט ״הוציאו״ אותו ל״הפצה״ (קריצה קריצה) במשך שבוע בסוף ספטמבר בסינמה סיטי, בהקרנה אחת ביום אחרי הצהריים. מה שמוביל לשאלה הבאה:

2. מה זו הפצה? ובמילים אחרות: איך מונעים ממפיצים תחמנים לעשות בדיוק את הטריקים האלה: להוציא סרט לשבוע, בקולנוע נידח, בשעות לא סבירות, מחוץ לטווח הראייה של הקהל הרחב, רק כדי להגיד ״הפצנו״, ואז להוציא אותו ״באמת״ רק אחרי הטקס?

באוסקרים פתרו את הבעיה כך. כדי שסרט יוכל להתחרות, עליו לעמוד בכל התנאים הבאים:

a. feature length (defined as over 40 minutes),

b. publicly exhibited by means of 35mm or 70mm film, or in a 24- or 48-frame progressive scan Digital Cinema format with a minimum projector resolution of 2048 by 1080 pixels, source image format conforming to ST 428-1:2006 D-Cinema Distribution Master – Image Characteristics; Top 3 image compression (if used) conforming to ISO/IEC 15444-1 (JPEG 2000); and image and sound file formats suitable for exhibition in commercial Digital Cinema sites. (Blu-ray format does not meet Digital Cinema requirements.) The audio in a Digital Cinema Package (DCP) is typically 5.1 or 7.1 channels of discrete audio, and these are the preferred audio configurations. The minimum for a non-mono configuration of the audio shall be three channels as Left, Center, Right (a Left/Right configuration is not acceptable in a theatrical environment). The audio data shall be formatted in conformance with ST 428-2:2006 D-Cinema Distribution Master – Audio Characteristics and ST 428-3:2006 D-Cinema Distribution Master – Audio Channel Mapping and Channel Labeling,

c. for paid admission in a commercial motion picture theater in Los Angeles County,

d. for a qualifying run of at least seven consecutive days,

e. advertised and exploited during their Los Angeles County qualifying run in a manner normal and customary to theatrical feature distribution practices, and

f. within the Awards year deadlines specified in Rule Three.

במילים אחרות. כדי שסרט ייחשב לסרט קולנוע באורך מלא עליו להיות:

א. מעל 40 דקות (על פי האוסקרים. נדמה לי שבאקדמיה הישראלית זה מעל 60 דקות).

ב. עומד בסטנדרטיים טכניים מקצועיים של איכות תמונה וסאונד.

ג. הוקרן מול קהל רוכשי כרטיסים במחוז לוס אנג׳לס.

ד. למשך שבעה ימים רצופים.

ה. בזמן ההפצה הוא זכה לפרסום ויחסי ציבור הנהוגים בהפצת קולנוע רגילה.

ו. בתוך שנת הקולנוע הנתונה והדדליינים שלה.

סעיף ה׳ הוא הקריטי פה, אותו צריך לנסח נכון ומדויק בעברית, ואותו צריך לבדוק, כי הוא זה שיימנע ממפיצים להתחיל לשחק משחקי כאילו של ״אבל עמדנו בתנאי הסף״. כל מי שעובד בקולנוע יודע איך נראית הפצה של הסרט, וזה לא רק שיבוץ שלו להקרנה אחת ביום בסינמה סיטי או בסינמטק. אם האקדמיה באמת רוצה לעשות את השינוי ההיסטורי, שבו הקולנוע הישראלי קודם כל פוגש את הקהל, ורק אחר כך את מחלקי הפרסים, הם צריכים למגן את התקנון נגד מעשי נוכלות.

אם זה ייעשה? מה אגיד, אולי פרסי אופיר יתחילו להיות רלוונטיים לחיינו.

ואם זה ייעשה, על מה יישאר לי לקטר בקשר לאקדמיה? אה כן, אולי לדאוג שחברי האקדמיה יהיו – איך לומר את זה – אנשי קולנוע?

נושאים: בשוטף

3 תגובות ל - “האקדמיה לקולנוע מציגה: היסטוריה?”

  1. איתן 27 דצמבר 2015 ב - 9:25 קישור ישיר

    קמתי בבוקר וקראתי את הבשורה המשמחת, ו…שמחתי. ואז בדיוק התחילו להתגנב כל החששות שאתה מעלה.
    הבעיה היא שאין בתי קולנוע בתל אביב. אז איפה, ואיך בדיוק, יפיצו סרטים (נפלאים) כמו “תיקון”? בסינמה סיטי? ומה זו בדיוק הפצה? הקרנה אחת ביום מספיקה? כי “תיקון” לא יוקרן ב-12 הקרנות ביום (“ג’ו ובל”, בזמנו, הוקרן פעמיים בשבוע בסינמטק. מספיק?)

    וזה צעד גדול, אבל מה לגבי ההחלטה השניה, זו שאוטומטית שולחת סרט ישראלי זוכה אופיר לאוסקר?
    “תיקון” היה אחד הסרטים הישראלים הכי בולטים השנה בחו”ל, והוא לא התמודד השנה. עד השנה הבאה הוא כבר ישכח, ואחרים יתפסו את מקומו. אז מה, לא מגיעות לו מועמדויות, ואולי אפילו זכיות?

    והסרט של סידר, להבנתי, ידבר אנגלית בחלקו (הגדול יותר או פחות), וכנראה לא יהיה כשיר לאוסקר שפה זרה. אז מה, לא מגיע לו?

    הכנסת שיקולי האוסקר להצבעה רק מקלקלת את השאלה המקורית, שהיא פשוטה מאוד – איזה סרט הכי אהבת השנה?

    וכדאי גם לשקול לתת מועמדויות ופרסים לאנשים לא ישראלים שתורמים מכשרונם לסרטים ישראלים. מגיע להם.

    ולשנות את קטגוריית סרטי הפרינג’, שהתחילה מכוונה טובה והתחרבשה, לקטגוריית “סרטי ביכורים”.

    מוש דנון מכניס הרבה רוח חדשה לאקדמיה, ואת הפסגה הראשונה הוא כבש. יישר כוח. אבל זו רק פסגה ראשונה. יש עוד הרבה דרך.

    ======================

    רוה לאיתן: זה בדיוק העניין, שלא באמת צריך להתחיל להיות קשים. כל מי שעובד בתחום הקולנוע יודע מה זאת ״הפצה״, והיה בטוח ש״תיקון״ יופץ באופן שלא מתיר סימני שאלה. ואם יש צורך לקבוע קריטריונים לגב ״מה זאת הפצה״, הם ינוסחו באופן ברור (אפשר ללכת על פי הגדרות הסינמטק שמבדילות באופן ברור בין ״הפצה מסחרית״ (שתי הקרנות יומיות לפחות), ״הפצה חצי מסחרית״ (שלוש הקרנות בשבוע) והקרנות סינמטקיות ספורדיות. הדרמטיות בהכרזה הזאת היא האמירה הברורה: לא כל סרט ראוי להתחרות באקדמיה (ולא כל סרט הוא סרט קולנוע). אם ״אוסטרליה שלי״ ו״התאבדות״ מעדיפים מסיבותיהם לקיים את הקרנות הבכורה שלהם כמיני סדרות טלוויזיוניות, הרי שהן לא היו צריכות מלכתחילה להתמודד על פרסי אופיר אלא על פרסי הטלוויזיה (שם אין לאף אחד ספק שזה פרס שעליו מתחרות סדרות שכבר שודרו ולא סדרות מדף שאולי ישודרו מתישהו).
    לגבי סידר? האם דוד מנדיל, שלא הכניס את ״סיפור על אהבה וחושך״ לאקדמיה בשנה שעברה, בכלל ישלח אותו? אני חושב שהם מכוונים גבוה, ופרסי אופיר כבר קטנים עליהם. אבל אם כן (ואני מקווה שכן) זו תהיה שעת מבחן מאוד מעניינת לאקדמיה שתחשוף משהו: הנה סרט שלא יוכל להתחרות באוסקרים, כי הוא דובר אנגלית, האם תתייחסו אליו באופן שיוויוני או שבאמת כל מה שמעניין אתכם זו רק המועמדות לאוסקר? אבל זה לא קשור לדיון שלנו.

    • מוטי 27 דצמבר 2015 ב - 10:47 קישור ישיר

      יש בתי קולנוע בתל אביב.
      לב תל אביב
      רב חן דיזינגוף
      סינמטק תל אביב
      לב מנדרין

      נכון, זה מעט, מקווה שייפתחו עוד.
      אבל לא ידוע לי על כל תכנון כזה לצערי.
      כל בתי הקולנוע שייפתחו בקרוב מחוץ לתל אביב:

      מתחמי סינמה סיטי חדשים ייפתחו בקרוב ב: באר שבע, חדרה, אשדוד, נתניה.
      מתחמי יס פלאנט חדשים ייפתחו בקרוב ב: באר שבע, זכרון יעקב
      מתחמי גלובוס מקס חדשים יפתחו בקרוב ב : כרמיאל, כפר סבא, חיפה, מעלה אדומים.

  2. דוד יכין 29 דצמבר 2015 ב - 21:31 קישור ישיר

    אם ההחלטה הזאת לא תגובה בסעיף לחוק הקולנוע שעיקרו יהיה כי כל סרט ישראלי חדש יזכה להפצה מסחרית של שבוע במימון מלא של המדינה. אז ההחלטה הזאת פשוט תעמיק את מונופול ההפצה שיש כרגע, וסרטים טובים ואיכותיים שנעשו בצורה עצמאית, ייקברו ללא חשיפה בכלל!


השאירו תגובה ל - איתן