״פרויקט הייל מרי״. מהאדם הקדמון ועד איש הכוכבים

דיברתי בהרחבה על ״פרויקט הֵייל מרי״ בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. עד דקה 42 אין ספוילרים. אבל אחרי זה אני מדבר על סוף הסרט ומנתח את המשמעות שלו, אז מדקה 42 ההאזנה מותרת רק למי שכבר ראה את הסרט (או קרא את הספר). האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

******************

״פרויקט הייל מרי״, סרט המדע בדיוני בהנהגתו של ריאן גוסלינג, הוא האירוע הקולנועי הגדול הראשון לשנת 2026, והוא מגיע אלינו באיחור של חודש בגלל סגירת בתי הקולנוע עקב המלחמה באיראן. ההקרנה בה צפיתי בו בשבוע שעבר ברמת גן, עם פתיחת בתי הקולנוע, הופסקה פעמיים בגלל אזעקות, מה שגרם לכך שסרט באורך של כשעתיים וחצי נמשך בפועל למעלה משלוש שעות, וסרט העוסק במשימת התאבדות לחלל החיצון שנועדה להציל את כדור הארץ מכלייה, קיבלה מהמציאות תוספת חרדה.

וגם בתנאי הצפייה הלא אופטימליים האלה ״פרויקט הייל מרי״ נותר סרט הוליוודי עשוי היטב, עם הפקה משובחת, תסריט שמצליח להיות בלתי צפוי לכל אורכו, בימוי מפתיע במקוריותו ותוצאה סופית שהיא בראש ובראשונה מאוד מבדרת. הסרט נתלה על המון סרטי חלל קודמים, בעיקר אלה של סטיבן ספילברג ורוברט זמקיס – ״מפגשים מהסוג השלישי״ (שמוזכר באופן ישיר), ״אי.טי״ ו״קונטקט״ (וגם, באופן מפתיע לטובה, ״להתחיל מחדש״, סרט האי הבודד של זמקיס עם טום הנקס) – אבל לא מצליח להגיע לרמתם. ועם זאת, הוא נותר בידור אינטליגנטי משובח, שמשדר את רעיונותיו בכמה תדרים, חלקם פשוטים ופשטניים, חלקם מתוחכמים ומורכבים למדי. כמו ״קונטקט״, זה סרט על מדען שיוצא לחלל. כמו ״בין כוכבים״, זה סרט על משימה לכיוון אחד שנועדה להציל את כדור הארץ מכלייה (ב״בין כוכבים״ זה היה מפני החום שיצר בצורת וסופות אבק, ב״פרויקט הייל מרי״ זה מפני הקור, בגלל התקררות השמש). וכמו סרטיו של ספילברג זה סרט על מפגש בין בני אדם ובין חוצנים, והניסיון שלהם לתקשר.

התסריט של דרו גודארד מבוסס על ספרו של אנדי וויר, שכתב גם את ״להציל את מארק וואטני״, הלהיט שביים רידלי סקוט, ושהרבה רעיונות מהספר האחד חוזרים בשני, ובעיקר סיפורו של אסטרונאוט שהוא למעשה מדען, שתקוע בעל כורחו בחלל, ועליו ללמוד איך לשרוד ולתפקד, כשהתקשורת בינו ובין כדור הארץ מנותקת. ריאן גוסלינג מגלם את דמותו של ריילנד גרייס, מורה למדעים בחטיבת ביניים שנשלח למשימה בחללית בשם ״הייל מרי״, כדי למצוא פתרון איך לחסל זן חוצני של נבגים מהחלל שאוכלים את השמש ומסכנים את עתיד כדור הארץ. בנקודת היעד שלו הוא פוגש חיזר שמגיע לאותה נקודה בחלל עם אותה משימה בדיוק: למצוא דרך להציל את הכוכב שלו. למרבה המזל, מדובר בחיזר חמוד וידידותי, שנראה כמו עקרב ונשמע כמו לוויתן, שמקבל את שם החיבה רוקי (מה שמוביל לרצף ציטוטים מהסרט ״רוקי״).

החללית ״הייל מרי״ נקראת כך על שם התפילה הנוצרית שנאמרת בשעת יאוש ומצוקה בחיפוש אחר הצלה בלתי אפשרית של הרגע האחרון. היא מתחילה במילים ״Hail Mary Full of Grace" (הריעו למריה מלאת החסד). וויר, ויוצרי הסרט בעקבותיו, לוקחים את פירוש המילים האלה באופן ליטרלי ובוראים חללית בשם ״הייל מרי״ ובתוכה אסטרונאוט בשם גרייס. ראשי התיבות של שם הגיבור הם ר״ג (ריילנד גרייס) וראשי התיבות של השחקן שמגלם אותו גם הם ר״ג (ריאן גוסלינג) וזה כנראה לא מקרי. גוסלינג סיפר שוויר שלח לו את הספר עוד לפני פרסומו בתקווה שהוא ירצה להפוך אותו לסרט, ואכן – אחרי שש שנות עבודה – גוסלינג חתום על הסרט גם כמפיק, ואולי כמי שוויר חשב עליו מההתחלה כגיבור שלו.

בעוד סרטיו של ספילברג הם בוודאי ההשראה המיידית של הבמאים כריסטופר לורד ופיל מילר (צמד בדחנים, שמתמחים בעיקר באנימציה עם ״סרט לגו״ ו״ספיידרמן: ממד העכביש״ עליו זכו באוסקר), המבנה של הסיפור עוקב בצורה שנונה למדי אחר המהלך העלילתי של ״2001: אודיסיאה בחלל״. גרייס מתעורר בחלל אחרי שנים בקומה, כשהוא נראה כמו אדם פרה–היסטורי: שיערו מגדול, שריריו מנוונים והוא ללא יכולת דיבור או חשיבה צלולה. זו מצד אחד סצינת לידה, של מישהו שיצטרך ללמוד להפוך לבנאדם הולך, מדבר, חושב ובוחר. אבל זו גם סצינת בריאה, שמתחילה משחר האדם וממשיכה עמוק אל העתיד. גרייס מגלם את האבולוציה של האדם, שהולך ומזדקף, עליו ללמוד ללכת, לדבר, להיזכר מה הוא, מי הוא, מה הוא יודע, ומה המשימה והשליחות שלו בעולם. הוא צריך ללמוד להיות בן אדם. ואז ללמוד להפוך לאסטרונאוט, שלמעשה חווה מפגש ראשון עם חיזר. מבלי לעשות ספוילרים, מי שעקבו אחרי המבנה של סרטו של קובריק יבחינו שגם סוף שני הסרטים האלה למעשה דומים (העמקה לפרשנות הזאת, כולל התייחסות לסוף הסרט, תמצאו בפודקאסט שלי בראש הפוסט הזה, החל מדקה 42:00).

הדבר היפה והנבון ב״פרויקט הייל מרי״, שהופך אותו מבידור מוצלח ליצירה שיש בה תבונה ותחכום, היא העובדה שזה למעשה סרט על למידה. הגיבור הוא מורה, והוא נזרק לסיטואציה שבה עליו להיות התלמיד: ללמוד להטיס חללית, ללמוד לשרוד בחלל, ללמוד שפה חדשה כדי לתקשר עם חיזר. הסרט מקדיש זמן רב על תהליכי למידה, קליטה ויישום, וסרט ששמו מבוסס על תפילה נוצרית וגיבורו נקרא גרייס, עוקף את רעיונות הדת (שאמנם נמצאים שם, אבל בהסתרה) ומתמקד בהישגי התבונה האנושית, ובמגבלותיה. אחת השאלות שיהיה מעניין לחקור בצפיות חוזרות היא כמה זמן נמצא גרייס בחללית, כי הסרט דוחס תהליכי למידה די ממושכים (בעיקר האופן שבו גרייס ורוקי לומדים לתקשר ובונים לעצמם אוצר מילים) לפרק זמן מצומצם.

השימוש במורה כגיבור הסרט, והעובדה שבסופו של דבר כל מה הדמות הזאת רוצה להיות זה רק מורה, גרם לי לחשוב ש״הערת שוליים״ – גם הוא סרט על מורה שרק רוצה להיות מורה – הוא השראה לא פחות גדולה על הסרט מאשר ״מפגשים מהסוג השלישי״, ושיוסף סידר (שכבר ביים את סדרת המד״ב ״קונסטליישן״) היה יכול להיות במאי מצוין לסרט הזה. הוא היה בוודאי קורא לו ״פרויקט שמע ישראל״.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב״כלכליסט״, 12.4.2026)

ציוץ