״מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן וגרוגו״. אני הייתי אמור להיות הקהל הכי שבוי לסרט המאכזב הזה

דיברתי על ״המנדלוריאן וגרוגו״ בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. זו הגרסה המקוצרת בספוטיפיי, וזו הגרסה המלאה של התוכנית ששודרה ברדיו הקצה. הקטע על ״המנדלוריאן וגרוגו״ מתחיל בדקה 45:00. האזינו כאן

זהו סיפורו של צמד לא צפוי, שחבר יחד כדי להציל אימפריה במצוקה. לא, לא המנדלוריאן וגרוגו (או בשמו המוכר יותר ״בייבי יודה״), אלא ג׳ון פברו ודייב פילוני, שחתומים כמפיקים ותסריטאים על הסרט החדש בשושלת סרטי ״מלחמת הכוכבים״ שיוצא היום. ״מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן וגרוגו״ הוא הסרט הראשון ממותג ״מלחמת הכוכבים״ שיוצא לבתי הקולנוע מאז 2019, אז סגר ג׳יי.ג׳יי אברמס את הטרילוגיה השלישית שהתחילה עם ״מלחמת הכוכבים״ של ג׳ורג׳ לוקאס ב-1977. בשנה הבאה, אגב, הסדרה הזאת תחגוג יום הולדת 50, אז צפו להפצה מחודשת, חגיגית ומשופצת של הסרט הראשון.

שבע שנים ניסו אנשי לוקאספילם לפצח לאן הם הולכים הלאה אחרי שהסיפור של שושלת סקייווקר הגיע לסיומו. ניסו ולא הצליחו. יוצרים הוזמנו להציע רעיונות ולפתח תסריטים, שנגנזו. בטלוויזיה זה עבד להם יותר טוב. דייב פילוני, שג׳ורג׳ לוקאס בעצמו מינה אותו כממשיך דרכו כאחראי על יקום התוכן של ״מלחמת הכוכבים״, היה שותף ליצירת כמה סדרות, שחלקן היו מהנות למדי. אחת מהן היה ״המנדלוריאן״ מ-2019. פברו, שהזניק את היקום הקולנועי של מארוול עם ״איירון מן״ ב-2008, ויצר שובר קופות היסטרי עם הרימייק ל״מלך האריות״, עבר כעת לדיוויזיה השלישית של דיסני ועשה פלאות עם הדמויות מ״מלחמת הכוכבים״. קוסם. מה שהיה יפה בסדרה ״המנדלוריאן״ היא העובדה שפברו התגלה לא רק כמי שממש אוהב את סרטי המקור אלא מי שאוהב קולנוע בכלל. כל פרק היה הומאז׳ לסרט, לז׳אנר, כל פרק נשען על מיתולוגיות רבות. כל בחירה שם היתה נהדרת: החל מההחלטה לחזור ולהשתמש בבובה אמיתית המופעלת על ידי בובנאי לתפקיד בייבי יודה, ולבטל את השימוש ביודה הדיגיטלי מסרטי ההמשך של הטרילוגיות. והמשך בליהוק של פדרו פסקל לתפקיד המנדלוריאן, תפקיד שכולו בקולו, ודמות שהוא נכנס אליה אלמוני ויצא ממנה כוכב-על. פברו עשה את זה לרוברט דאוני ג׳וניור כשליהק אותו ל״איירון מן״, ועשר שנים אחר כך עשה את זה לפדרו פסקל, שבשבע השנים האחרונות היה בכל מקום. אמרנו, קוסם.

בחצי השנה האחרונה פילוני הוא לא רק קפטן התוכן של לוקאספילם, הוא נשיא האולפן, אחרי שהחליף את קתלין קנדי, שהחליפה את לוקאס כשמכר את האולפן לדיסני. ובהיעדר סרט חדש של ״מלחמת הכוכבים״ באופק החליט האולפן ללכת על בטוח ולהפוך את ״המנדלוריאן״ מסדרה לסרט. למעשה, זה סרט כה עצמאי ביחס שלו למותג המקורי שכמעט ואפשר היה להציע להם ליצור סדרה חדשה ומקורית, שלא נסמכת על שום תוכן קודם. אין לייטסייבר, אין רמז לנעימה הכה מפורסמת של ג׳ון וויליאמס (הנעימה שיצר לודוויג גורנסון לסדרה מצוינת בזכות עצמה), אין ג׳דיי. ״הכוח״ אמנם בא לידי ביטוי, אבל לא מוזכר. מי שבקיא בפולקלור של ״מלחמת הכוכבים״ מזהה את המנדלוריאן כממשיך דרכו של צייד הראשים בובה פט, ואת גרוגו כמין צאצא צעיר ומתלמד של יודה, אם כי הסרט לא מבהיר איך בדיוק הם קשורים לקרובי המשפחה המפורסמים מהם. אבל לא צריך להכיר את סיפורי הרקע, כי ממילא מתברר שהמנדלוריאן וגרוגו הם לא באמת דמויות – הם סתם שותפים למסע. הסרט הזה הוא כמו פרק מסדרה, שלא טורח לבנות את הגיבורים ולתת להם סיפור רקע, טראומה להצגבר עליה או משאלת חיים, הם פשוט צמד לוחמים שיוצאים למשימתם הבאה (בכותרות הפתיחה של הסרט שלושה שחקנים מוזכרים כמי שמגלמים את דמותו של המנדלוריאן. פסקל נותן את הקול, כפיל אחר הולך הלוך ושוב וכפיל שלישי עושה את הפעלולים).

לפברו ופילוני היתה משימה יחסית פשוטה: לקחת את העולמות והיקומים שהם ממילא שוחים בהם, וליצור סרט קיץ כיפי מלא מרדפים, הרפתקאות והומור. אני, למשל, הגעתי לסרט קהל שבוי. היה לי ברור שאהנה בלי תנאים מוקדמים. אני אוהב את כל סרטי ״מלחמת הכוכבים״, אוהב את כל עונות ״המנדלוריאן״, מחזיק מפברו במאי שיודע לתת שואו, חושב שבייבי יודה זו הברקה נדירה, הגעתי מוכן להריע, כל מה שרציתי זה סרט פופקורן משובח. יש כאלה המזלזלים בקולנוע מלהיב ומבדר, אני – שנהנה ליהנות – יודע עד כמה זה קשה לעשות. מי שמצליח, גאון.

ברבע השעה הראשונה אכן קיבלתי בדיוק את מבוקשי. אקשן והומור שנושקים לעולמות של ״מלחמת הכוכבים״ אבל גם לא קשורים אליהם. רבע השעה האחרונה היתה מספקת גם היא, סוף מוצלח למעריצי ״מלחמת הכוכבים״. אבל ב-100 הדקות שביניהן ״המנדלוריאן וגרוגו״ מתגלה כסרט כמעט בלתי מהנה. הוא סרט הרפתקאות שהולך ודועך והופך לסרט מפלצות. אם יש איזשהו רפרנס קולנועי שפברו מתייחס אליו כאן הוא לא ״מלחמת הכוכבים״ אלא ״מסעות סינבאד״, שכמו המנדלוריאן מוצא את עצמו שוב ושוב בזירות קרב, דמיינו את ״אהבה נושכת״ בגלקסיה רחוקה רחוקה, כשהוא צריך לחלץ את עצמו ממלתעות יצורים מפלצתיים רעבים שרוצים לטרוף אותו. זה כאילו פברו בחר את סצינת הפתיחה הלא נעימה של ״שובו של הג׳דיי״ והפך אותה לסרט באורך מלא. זה חשוך, זה בוצי וזה לחלוטין לא מעניין.

המנדלוריאן, לשעבר צייד ראשים פרילנס ציני שרק בא לבצע את משימותיו וללכת הלאה, הוא כעת נער השליחויות של הרפובליקה החדשה, מעין סוכן מוסד שיוצא לרגל ולחסל את ניסיונותיה של האימפריה לשקם את עצמה. הסרט אומר משהו על האופן שבו שלטון רודני מבסס את כוחו באמצעות ארגוני פשע, אבל זה למעשה הנושא של כל הסדרות של ״מלחמת הכוכבים״ בדיסני+ בעשור הנוכחי. ולמנדלוריאן יש כעת סייד-קיק, שותף למסע. רוצים לדעת איך השניים נהיו צמד? צפו בסדרה. בסרט פשוט מקבלים את זה שהם צוות לעניין. זהו גרוגו, שהמדלוריאן הוא ספק בייביסיטר, ספק מנטור עבורו. אם בוחנים את התסריט מגלים שיש בו מבנה מעניין, כמעין שני חלקים שחוברו יחד לסרט אחד. המשימה שמגיעה לסיומה בחלק הראשון, השלכות המשימה ושלב הדין וחשבון בחלק השני. קווי המתאר העלילתיים בנויים היטב, אבל כל מה שקורה בפנים נראה כמו לקט של פרקים גנוזים. כשהשניים הולכים לאיבוד ביער ונזקקים לעזרתם של חבורת יצורים מיניאטוריים, שמספקים לסרט את מעט ההומור שלו והופכים אותו לסרט ילדים, נדמה שפברו בחר לדמיין את ״המנדלוריאן וגרוגו״ בתור הסרט שג׳ים הנסון היה עושה. זה קצת דומה, ולא באופן חיובי, ל״הקריסטל האפל״ (או ״תעלומת הבדולח השחור״).

וכך, הניסיון הראשון של לוקאספילם והיקום של ״מלחמת הכוכבים״ לספר סיפור קולנועי שמנותק מהמיתולוגיה המקורית שיצר לוקאס, הופך להיות האכזבה הגדולה הראשונה של המותג, של הדמויות ושל פברו, שהוריד הילוך, במקום לעבור לקפיצת חלל.

שתי הערות קטנות וחיוביות על הליהוק. מרטין סקורסזי מדבב דמות דיגיטלית של מוכר שווארמה אינטרגלקטי. אין לזה שום הצדקה והדמות עצמה פחות מגניבה ממה שהיא היתה יכולה לראות, אבל סחטיין על סקורסזי. ב-1977, ״מלחמת הכוכבים״ כיסח את הצורה באופן כואב וטראומטי ל״ניו יורק ניו יורק״ של סקורסזי, ונראה ש-50 שנה אחר כך, הוא שכח מזה או התגבר על זה. מרשה לוקאס, אשתו דאז של ג׳ורג׳ לוקאס, ערכה את סרטו של סקורסזי והיתה בטוחה שהסרט שהיא עובדת עליו יהיה שובר הקופות הגדול של השנה, ולא מופע הבובות בחלל שבעלה המביך עובד עליו. הם לא נשארו נשואים עוד הרבה אחרי זה.

ותנו כבוד לסיגורני וויבר, שמגלמת את מנהיגת הרפובליקה בסרט, ומשלימה בזאת את בינגו סדרות המדע בדיוני המצליחות בכל הזמנים. היא התחילה ב״הנוסע השמיני״, עברה ל״אווטאר״ וכעת מצטרפת ל״מלחמת הכוכבים״ (כולם סדרות של אולפני פוקס המאה ה-20, וכעת בבעלות דיסני). וויבר כנראה פשוט לא אוהבת סיפורים על כדור הארץ. שתיים וחצי הסצינות שלה מאירות את הסרט.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב״כלכליסט״, 20.5.2026)

ציוץ