12 דצמבר 2006 | 19:29 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

משחק ילדים

ב-NRG רץ כבר כמה שבועות מדור תמוה בשם “בדרך אל האוסקר”. כשקראתי שם את הטקסט על סרטיו של קלינט איסטווד, חשבתי שזו בדיחה. עזבו את הפרשנות שם לגבי סיכויי הזכייה של הסרטים באוסקר, זה כל קורא אינטרנט יכול לעשות, והרי הימורים אמיתיים ואמיצים אין שם. מה שמפתיע שם זה ניתוח והערכה של הסרטים, מבלי לצפות בהם. “אין ספק ששני סרטיו האחרונים יהוו את שיאה” של הקריירה של איסטווד, כותב שטרן. והוא מתאר את “גיבורי הדגל” (כך יקרא בעברית הסרט ששטרן קורא לו “דגלי אבותינו”) ואת “מכתבים מאיוו ג’ימה” (איוו ג’ימה, לא איו) “שני סרטים אנטי מלחמתיים עצומי מימדים”? וואלה? מי אמר? הקומוניקט?
ואז הוא מצטט את ג’פרי וולס, הבלוגר החביב עליי, ומצמיד לו את התואר “מבקר הקולנוע הנודע”. כשזה מגיע ממבקר הקולנוע הנודע איתי שטרן זו כנראה מחמאה. אבל אלה שלוש מילים עם שתי טעויות. מרשים.
והנה מגיע עוד מדור בסדרה, הפעם הוא סוקר את “הרועה הטוב” של רוברט דה נירו. אחלה מדור אוסקרים: לקחת סרט שמעולם לא היה קנדידט אמיתי לאוסקרים ולנבא שהסיכויים שלו באוסקר נראים קלושים. אין ספק, שטרן הוא מבקר קולנוע עילוי. הוא מצליח לנתח את “הרועה הטוב” ולהשוות אותו ל”השתולים” ול”הסנדק” בלי לראות אותו. אני חייב לנסות את זה גם פעם. אתם יודעים כמה זמן יחסך לי אם אוכל לכתוב על סרטים בלי לראות אותם? אה, והפעם ג’פרי וולס, אליבא דשטרן הוא “אחד ממבקרי הקולנוע הידועים בארה”ב”. הוא לא, איתי. הוא לא. הוא בלוגר נמרץ וחרוץ, שלא דופק חשבון לתעשייה ומצליח לרכז את מיטב אירועי היום באופן אישי וחריף, אבל הוא לא מבקר קולנוע והוא לא נודע. בדוק באלקסה. ואני משאיר לחן חן את המלאכה ללקט את הטעויות השזורות לאורך הטקסט, כאפיקומנים בליל הסדר.
אז זה מדור האוסקרים של NRG? וולס כותב ושטרן מתרגם? מה יישאר לי לעשות?

=======

אני מחכה לטור של שטרן על הסרט הגרמני “חיים של אחרים”. עד שהוא יגיע אספק את הכותרת הבאה: אם “לחזור” של אלמודובר היה עד לפני כמה שבועות הסרט המוביל לזכייה בקטגוריית הסרט הזר, הרי שמסתמן ש”חיים של אחרים” הולך וסוגר את הפער. נבואה שלי: אלמודובר מפסיד.

========

לפני כמה חודשים ניסיתי ליצור ברית שיתוף תוכן בין המדור שלי ב”פנאי פלוס”, ובין מבקר הקולנוע האמריקאי (הישראלי לשעבר) עמנואל לוי. זה החזיק מעמד שבוע אחד ולא המשיך, בעיקר בגלל ענייני ביורוקרטיה. לוי ואני שיתפנו בעבר פעולה בימיי ב”העיר”, וכשזה מגיע לתחזיות אוסקר, הוא הראשון שאני קורא.
משונה: לוי הוא אחד הידענים הגדולים באמריקה בנושא האוסקרים, ואחד החזאים הטובים למועמדויות ולזוכים, אבל דווקא עכשיו, כשקמו כמה אתרי נבואות אוסקרים מאוד קולניים, נראה שהוא קצת נעלם או נשכח. לפני שנתיים הוא היה הראשון שניבא ש”מיליון דולר בייבי” יזכה באוסקר. אבל בשנה שעברה הוא לא חזה את הטוויסט בקרב שבין “הר ברוקבק” ו”התרסקות”. רוג’ר איברט ראה את זה בא. נבואות האוסקר האחרונות של עמנואל לוי באתרו הן מלפני חודש, 12.11, לפני הפרסים של ה-NBR וה-AFI. כך למשל הוא חזה שם שדווקא “גיבורי הדגל” של איסטווד יזכה למועמדות, ולא “מכתבים מאיוו ג’ימה”. יהיה מעניין לראות את העדכונים שלו לתחזיות בימים הקרובים, אחרי פרסום המועמדויות לגלובוס הזהב מחרתיים.

===========

כשזה מגיע לעונת הפרסים, צריך להבחין בין שלושה סוגי גופים: המבקרים, התעשייה והנספחים. הנספחים, למשל, הם ה-NBR ואנשי גלובוס הזהב. אלה אגודות סגורות ואינטרסנטיות שמנסות באופן מודע לחזות את האוסקרים או להשפיע עליהם. יש את פרסי המבקרים, הבוחרים על פי טעמם המשוקלל, ואין קשר לרוב בין הבחירות שלהם לבחירות באוסקרים. מה שכן, הפרסים האלה עוזרים למקד את תשומת הלב בסרטים מסוימים, ויש להם בוודאי השפעה עקיפה על בחירות חברי האקדמיה. “דרכים צדדיות”, למשל, זכה בפרסי המבקרים, דבר שאולי עזר לו לצאת מהאוסקרים עם כמה מועמדויות ועם פרס אחד. הגוף השלישי הוא איגודי התעשייה השונים, שמחלקים את הפרסים שלהם אחרונים. אלה הפרסים היחידים שאפשר להתייחס אליהם כאל אינדיקטורים למה שיקרה באסקרים, מהסיבה הפשוטה שרוב המצביעים באיגודים האלה הם גם חברי אקדמיה. במילים אחרות: יכול להיות ש”מכתבים מאיוו ג’ימה” הוא סרט מעולה, ויכול להיות שהוא יזכה באוסקר (אם כי קשה לי לראות את זה קורה, מבלי שראיתי את הסרט), אבל הזכייה הכפולה שלו תוך שבוע גם ב-NBR וגם אצל מבקרי לוס אנג’לס לא אומרת כלום. אולי חוץ מדבר אחד: מרטין סקורסזי עשוי להפסיד את האוסקר שוב.

=================

נ’ היא עיתונאית המוזמנת להקרנות העיתונאים, והיא היתה אתמול בהקרנה של אריה וכרמל ל”ילדים קטנים”. כשהיא כותבת בשמה היא מחויבת לאמברגו העומד בבסיס חרם המבקרים: אסור לה לכתוב על הסרט לפני ה-24 בדצמבר, לטוב או לרע. אז היא כתבה עליו בקצרה, ובעילום שם, עבורי:

“ילדים קטנים”, יותר מהרבה סרטים אחרים שמציגים כרגע, הוא סרט שמאוד קשה לשפוט בצורה אובייקטיבית. הוא נוגע בחומרים הפשוטים והבסיסיים שמהם עשויים החיים שלנו, כך שאם אני אומרת שהסצנה במועדון הקריאה שבה מנתחת קייט ווינסלט את “מדאם בובארי” היא הסצנה האהובה עליי בסרט, קחו את זה בעירבון מוגבל. מדובר בניתוח מאוד פרטי ואולי צופים אחרים יזדהו עם נקודות אחרות בסרט.
אבל לפני הכל, קחו תקציר: בפרבר וויסטריה-לייני אחד (וה-voice over הופכת את הסרט לאפילו יותר דומה ל”עקרות בית נואשות”) חיות משפחות צעירות עם ילדים קטנים. הנשים נפגשות מדי יום בגן השעשועים והגברים מפרנסים (בולטים בחסרונם בסרט: סידורי שהייה לילדים במשך היום. כנראה שמעונות או משפחתונים או איך שלא קוראים להם אין בפרבר הזה). גיבורי הסרט הם שרה (ווינסלט), אאוטסיידרית שלא ממש מסתדרת עם כל הקצ’קיאדה הנשית סביבה, ובראד (פטריק ווילסון) אב משקיען ומובטל שאחראי להעסיק את בנו בזמן שאשתו (ג’ניפר קונלי, שלמרות הפוני המבאס עדיין מהממת) הדוקומנטריסטית עובדת. ידה ידה ידה – יש ביניהם רומן. בנוסף מעיב על הפרבר השליו חזרתו של פדופיל מקומי לשכונה, מה שגורם למתח גדול והתמרמרות בקרב ההורים.
עשרה קבין של חמלה ירדו לעולם ותשעה מהם לקח טוד פילד, הבמאי. כל הדמויות ב”ילדים קטנים” נוגעות ללב (ראויה לציון אמו של הפדופיל) ומעוררות הזדהות. זוגות נשואים רצוי שימנעו מללכת אליו יחד. הנושאים שבהם עוסק הסרט – זוגיות, בגידות, שגרה, גידול ילדים, כמיהה לרגש ולמגע – מאוד טעונים ועלולים ליצור מתח בעייתי בדרך חזרה הביתה.
ורק סוף הסרט מעצבן (וכאן נ’ פירטה את הסוף המעצבן, ואני מחקתי בשל ספוילריותו. נעסוק בו, אם תרצו, בהזדמנות אחרת).

והנה הצד המגניב של עונת האוסקרים: האולפנים שולחים לחברי האקדמיה ולחברי איגוד העיתונאים הזרים עותקי די.וי.די של הסרטים (סקרינרים) כדי לגרום לכמה שיותר מצביעים לראות את הסרטים, ואולי להצביע להם. וכך בעוד פורום פילם מחרימים את המבקרים בארץ, אולפני ניו ליין דווקא שולחת למבקרים ולחברי האקדמיה אלפי עותקים של “ילדים קטנים” בדי.וי.די. ולא רק של “ילדים קטנים”, אגב. שחקו את משחק six degrees of separation עם חבר האקדמיה או חבר איגוד הכתבים הזרים של הוליווד הקרוב אליכם, הרימו טלפון וקבלו גם אתם בדואר או באמצעות קורייר את הסרט בדי.וי.די, עם הכיתוב For Your Consideration שצץ על המסך מדי כמה דקות, ותוכלו גם אתם לקיים הקרנת עיתונאים בביתכם. זיכרו: אין להפיץ סרטים באופן בלתי חוקי. אבל נחמד לראות שיש חברי אקדמיה אמריקאים שעוזרים להילחם בחרם של פורום פילם. הביקורת שלי על “ילדים קטנים” תתפרסם במדורי ביום רביעי הבא.

16 תגובות ל - “משחק ילדים”

  1. אודי 12 דצמבר 2006 ב - 20:03 קישור ישיר

    הגעתי היישר מוולווט, אז אני אמשיך באותה נימה:
    מחלקת הגהה: פסקה רביעית, שורה 2, צריך להיות “אלה” במקום “אלא”.

    וחוץ מזה, כמה נהנתי לקרוא על NRG ואיתי שטרן… אולי תהפוך את זה למדור קבוע?

  2. הפינגווין 12 דצמבר 2006 ב - 20:42 קישור ישיר

    “לחזור” הולך ומסתמן כסוג של שמעון פרס. הוא היה פייבוריט בקאן והפסיד. הוא היה פייבוריט באוסקר האירופאי והפסיד. יש לו חודשיים לחזור לעצמו, או שגרמניה לוקחת עוד אוסקר (בהנחה שפיצול הקולות לא יביא לזכיה מפתיעה של מועמד שלישי).

    מצחיק איך הרשת האמריקאית מתנהלת בשבוע האחרון. כל טקס פרסים של איגוד מבקרי טיז א-נבי הופך לאירוע המשמעותי של עונת האוסקרים. כל הזמן עם החישובים: לאלה יש 87 אחוזי הצלחה בניבוי המועמדים, אבל אלה קולעים 7 מתוך 10 פעמים בקטגורית שחקן המשנה וכו’. כל כך עסוקים בלחפש הפתעות ולמצוא את הפייבוריט לאוסקר, ששוכחים לחכות רגע ולראות איך הסרטים בכלל מתקבלים בקרב אלה שבאמת קובעים.
    אגב, נערות החלומות כבר זכה במשהו חוץ משחקנית משנה?

    בפינת אמרתי לכם (וגם יאיר אמר): טיסה 93 גם שותף לחגיגת הפרסים הזניחים ועכשיו שוב מדברים עליו כמתחרה רציני לאוסקר. מגדלי התאומים אפילו לא עובר במקרה בסביבה.

  3. ליהיא 12 דצמבר 2006 ב - 22:39 קישור ישיר

    “ילדים קטנים” (שראיתי בניו יורק לפני חודשיים) הוא סרט מאתגר, שנשאר איתי אחרי הצפייה במשך הרבה זמן. אני מחכה לראות מה תחשוב עליו. אני אהבתי, למרות כל מיני דברים (שלא אפרט מחמת, אכן, ספויילרים). במיוחד התרשמתי מהשחקן ששיחק את הפדופיל, ואני מנבאת לו מועמדות לאוסקר אף על פי שעד עכשיו די התעלמו ממנו.

  4. גיא אורבניאק 13 דצמבר 2006 ב - 0:24 קישור ישיר

    איך שזה נראה עכשיו המועמדים לאוסקר יהיו כנראה:

    1.דרימגירלז
    2.השתולים
    3.איוו ג’ימה
    4.המלכה
    5.בבל
    ובתור אפשרות שישית “טיסה 93”

  5. הפינגווין 13 דצמבר 2006 ב - 0:27 קישור ישיר

    גיא, הייתי מוסיף גם את “מיס סאנשיין הקטנה” למשוואה.

  6. ליהיא 13 דצמבר 2006 ב - 9:14 קישור ישיר

    פינגווין, אני לא חושבת ש”מיס סאנשיין” יקבל מועמדות לסרט הטוב ביותר. תסריט, בטוח; אבל קשה לי להאמין שהוא יצליח להשתחל לרשימת הסרטים הכי טובים.

  7. עידן 13 דצמבר 2006 ב - 9:46 קישור ישיר

    אני לא הייתי פוסל את הרועה הטוב על הסף, אולי לא בקטגוריית הסרט הטוב ביותר אבל ייתכן מאד שמאט דיימון ימצא עצמו מועמד לפרס השחקן. בשלב זה, אני מתקשה לראות איזשהו סרט גוזל מדרימגירלז את הפרס לסרט הטוב ביותר( קרוב לוודאי שלא בצדק), אבל עוד חזון למועד.

    רוה לעידן: אני גם לא הייתי פוסל על הסף. אבל לא בכך עוסק הטור דנן.

  8. עידן 13 דצמבר 2006 ב - 9:53 קישור ישיר

    אלן ארקין ראוי למועמדות על מיס סאנשיין הקטנה. הזדמנות לאקדמיה להעניק פרס לשחקן אופי מצויין וותיק שהיה מועמד לאוסקר פעמיים בשנות ה60(על הרוסים באים הרוסים באים וצייד בודד הוא הלב). כנראה שאפילו מועמדות לא תהיה כאן אבל בכל זאת נקווה לטוב.

  9. הפינגווין 13 דצמבר 2006 ב - 11:21 קישור ישיר

    ליהיא, אותו דבר חשבו גם על התרסקות לפני שנה. אני לא חושב שמיס סאנשיין בעמדה לזכות במשהו (ואם כן, זו תהיה הפתעה), אבל הוא בהחלט נמצא בעשיריה הראשונה מבחינת סיכויים לאוסקר.

    עידן, הרבה מהמרים כרגע על אלן ארקין (אכן שחקן נפלא) כמועמד לשחקן משנה. אם יזכה, הדבר יחשב להפתעה, אבל זה בהחלט תרחיש אפשרי. אני חושב שבראד פיט (בבל) ומייקל שין (המלכה) הם הפייבוריטים כרגע, אבל באמת שהקטגוריה הזו עוד פתוחה.

  10. הפינגווין 13 דצמבר 2006 ב - 11:28 קישור ישיר

    אני חושב שהרשימה הרחבה של סרטים עם סיכוי למועמדות לסרט הטוב ביותר, נראית כרגע בערך ככה:

    (זוכים אפשריים)
    השתולים
    נערות החלומות
    המלכה

    (יכולים לזכות במפתיע)
    מכתבים מאיוו ג’ימה
    בבל
    טיסה 93

    (מועמדים סבירים, בלי סיכוי אמיתי לזכות)
    לחזור
    חיים של אחרים
    מיס סאנשיין הקטנה
    ילדים קטנים

    (עדיין לא מחוץ לתמונה, אבל קשה להאמין)
    הילדים של מחר
    המלך האחרון של סקוטלנד
    הערות על סקנדל
    בוראט

  11. חן 13 דצמבר 2006 ב - 12:59 קישור ישיר

    בזמן האחרון הטקסטים מופיעים לי בפונטים ענקיים וממש קשה לקרוא ככה. כנראה שזה לא המחשב שלי כי בבלוגים/אתרים אחרים זה לא קורה.
    שווה לבדוק.

  12. סיגלית 13 דצמבר 2006 ב - 15:58 קישור ישיר

    וזה מ”וראייטי” אתמול:

    Breaking from the judgments of critical brethren elsewhere to date, the S.F. Film Critics’ Circle selected Todd Field’s “Little Children” for its best picture of 2006.
    The New Line-distribbed ensemble drama, toplining Kate Winslet, Patrick Wilson and Jennifer Connelly, has so far struggled to break out from limited release despite critical acclaim. SFFCC announcement suggested that tide might turn yet, with pic also being the sole feature to win more than one of the body’s current awards-with Jackie Earle Haley named supporting actor for his role as a paroled child molester, while Field and Tom Perrotta (who wrote the original novel) shared adapted screenplay.

  13. חן חן 13 דצמבר 2006 ב - 19:55 קישור ישיר

    עצוב מאוד. אבל יש גם חדשות טובות: “קרוב לבית” של וידי בילו ודליה הגר הופץ הערב בצרפת, והביקורות מהללות, יוצאות מגדרן.

  14. טיילר 13 דצמבר 2006 ב - 21:58 קישור ישיר

    אני דווקא חושב שדרימגרילז לא יזכה. אני חושב שהייפ סביבו והוא יפיל אותו כי לאנשים כבר מתחיל להימאס מזאנר הביוגרפיות. הנה הרשימה שאני משאר תיהיה:
    מכתבים מאווי ג’ימה
    דריםגירלז
    השתולים
    טיסה 93
    המלכה
    לי דווקא נראה שהמלכה יכול לזכות, יש סיוכי טוב שגם בבל יכנס לרשימה. ואגב כולם שוללים את זה, אבל לטעמי לשתולים יש סיוכי גבוה מאד, אני כמעט בטוח שסקורסזה ייקח את הבמאי.

  15. ליאור 13 דצמבר 2006 ב - 22:02 קישור ישיר

    כולם מזכירים פה את דרימגירלז כבעל הסיכויים הכי גבוהים באוסקר. האם זה כי מישהו אכן ראה אותו, או שזה רק בהשפעת ההייפ החו”לי?

    אז סוף סוף ראיתי “השתולים”. באיזשהו מקום כנראה ציפיתי לעוד “החבר’ה הטובים”, וזה לא, אבל זה סרט פשע כמו שרק סקורסזה כנראה יודע לעשות.
    אצטרך לראות שוב כדי לגבש דעה סופית. בהתאם לכל מותחן פשע מפותל שמכבד את עצמו, צפייה שנייה היא חוויה שונה לגמרי.

  16. עידן 14 דצמבר 2006 ב - 10:50 קישור ישיר

    יאיר, אני יודע שלא בזה עסק הטור. הטור עסק בהתקפה חסרת פרופורציות וחסרת טעם על איתי שטרן ובדיקת כל פיפס שיוצא מן המקלדת שלו בשבעים עיניים.

    רוה לעידן: לא הטור שלי, הטור שלו! ותראו מי מדבר כאן על התקפות חסרות טעם.


השאירו תגובה ל - גיא אורבניאק