30 מרץ 2011 | 22:30 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

שרוכים

לא קשור לקולנוע, אבל כן קשור לביקורת: אם אתם מוציאים לאור ספר, אל תעשו את מה שעשתה הסופרת ג’קלין האוול, שהתחילה להגיב כמו טרולית שיצאה מדעתה – והיא עושה את זה כבר עשרה ימים ברציפות – בבלוג “בוקס אנד פאלס” שפירסם על ספרה ביקורת פושרת. זה כמו לקרוא תאונת דרכים. רוצים להפסיק לקרוא, אבל לא מסוגלים להפנות מבט מהקטסטרופה. (ויה הטוויטר של סטיבן פריי).

 

================

 

והטוויטר של ארז תדמור מדווח שמבקרי קנדה חיבבו את “סיפור גדול”, שיצא שם בשבוע האחרון. למשל.

 

 

===============

 

אפרופו טוויטר: אחרי אלברט ברוקס אתם כבר עוקבים? רק הצטרף וכבר מפציץ את הרשת עם הבדיחות הכי טובות בפיד. אל תבלבלו בין הטוויטר של אלברט ברוקס והטוויטר של ג’יימס ל’ ברוקס. הראשון שיחק ב”משדרים חדשות”, השני רק כתב וביים את הסרט.

 

===================

 

ועשו ריפליי לטוויט של אליזבת בנקס מלפני שעה בו היא מדווחת שנולד לה בן (באמצעות פונדקאית) ואחלו לה מזל טוב. כן, אליזבת בנקס מ”בתול בן ארבעים” של ג’אד אפאטו, שנורא אוהב לענות לטוויטים של אחרים. נסו אותו.

 

=================

עינב שיף ב”וואלה” מעדכן שג’ון האם הצטרף לצוות השחקנים ב”הקונגרס” (או “כנס העתידנים”) סרטו הבא של ארי פולמן שצילומי חלק הלייב אקשן שלו התקיימו בשבוע שעבר בלוס אנג’לס. אני לא יודע אם הסרט הזה נחשב ישראלי או אמריקאי, אבל זה כרגע אחד הפרויקטים הכי מופלאים והכי מסקרנים שמתגבשים בין היבשות.

 

================

 

הראיון של נירית אנדרמן עם ערן מירב, הבמאי של “ציון ואחיו”, שהתפרסם אתמול ב”גלריה”, פתר לי את התעלומה לאן נעלם מירב בין “אנדרדוג” (שלא אהבתי) ובין “ציון ואחיו” (שמאוד חיבבתי), ולאן הוא נעלם שוב בין בכורת “ציון ואחיו” בסאנדאנס ויציאת הסרט בארץ. הוא פשוט חי בחו”ל, באטלנטה. “ציון ואחיו” יוצא מחר. כדאי לראות. ההתחלה שלו דינמית, סוחפת, וכל סיפור הנעליים מצוין בעיניי. מירב מדבר על “גונבי האופניים” כהשראה. לי זה הזכיר יותר את שיין מדואס הבריטי. אפילו שם הסרט שלו, “נעלי המת”, מתאים כאן.

 

נושאים: בשוטף

3 תגובות ל - “שרוכים”

  1. איתן 30 מרץ 2011 ב - 23:05 קישור ישיר

    מוזר לי מה שאתה אומר. אמנם ראיתי את “ציון ואחיו” לפני כשנתיים, כך שאני מגרד מהזכרון, אבל בעיניי “אנדרדוג” ו”ציון ואחיו” חיים באותו מילייה. “אנדרדוג” היה קצת סגור בתוך מלתעות קונבנציית הסיפור, שכנראה נכפתה עליו בסם שפיגל, ו”ציון ואחיו” הרבה יותר משוחרר מהבחינה הזו, אבל שניהם מחוספסים (“ציון ואחיו” רק מצולם יפה יותר), ושניהם נותנים לי מושג מסוים על העולם של הבמאי הזה. כמו שקוסשוילי הרחיב את “עם חוקים” ל”חתונה מאוחרת” כך ערן מירב בעיניי מראה התפתחות מ”אנדרדוג” ל”ציון ואחיו”. את שניהם אהבתי, ומירב מסומן אצלי מזמן כבמאי מעניין.
    וזה שהוא גר בחו”ל זה לא תירוץ לעיכוב הגדול ביציאה של הסרט.

  2. ללא שם 30 מרץ 2011 ב - 23:26 קישור ישיר

    זה נחמד לראות שאתה פעיל בטוויטר ולשמוע דיווחים משם מדי פעם כשקורה משהו מעניין, אבל לאחרונה יש תחושה שאתה מעביר את רוב הבלוג דרך הטוויטר וגם כשאתה כותב כאן אתה כותב על חדשות הטוויט במקום על חדשות הקולנוע. לתשומת לבך – זכור שזה עדיין בלוג.

  3. אורי צציק 31 מרץ 2011 ב - 14:08 קישור ישיר

    הכי נורא זה אנשים שלא יודעים לקבל ביקורת. אני מקווה שמישהו מהמכרים שלה יבהיר לה איך היא יוצאת מזה.


השאירו תגובה ל - ללא שם