22 מאי 2011 | 19:51 ~ 41 תגובות | תגובות פייסבוק

יוסף סידר זכה בפרס התסריט בקאן, "עץ החיים" זכה בדקל הזהב

שרון הראל, סוכנת המכירות של "הערת שוליים" בעולם, מקבלת את פרס התסריט בשמו של יוסף סידר

 

 

הכותרות: "עץ החיים" של טרנס מאליק זכה בדקל הזהב. "הערת שוליים" של יוסף סידר זכה בפרס התסריט.

 

ארון הפרסים של יוסף סידר מכיל כבר חמישה פרסי אופיר, דב הזהב על בימוי מפסטיבל ברלין, פרס תסריט בקאן ומועמדות לאוסקר. הוא תכף עוקף את משה מזרחי לתואר הבמאי הישראלי הכי עטור פרסים (חשובים).

 

==================

 

מוקדם יותר:

 

טקס הפרסים בפסטיבל קאן עומד תכף להתחיל. בערך ב-20:15. יוסף סידר, אגב, עדיין באוויר בדרך לשדה התעופה במינכן, שם הוא ינחת כשהטקס יהיה בעיצומו ומשם יתפוס מטוס לקאן, וינחת פחות או יותר כשהטקס יסתיים. כך שיש סיכוי שאתם תדעו במה הוא זכה לפניו.

 

 

השידור החי נמצא כאן. וגם להלן:

 

20:00: ניל יאנג, בלוגר קולנוע בריטי, מהמר כעת ש"הערת שוליים" יזכה ב… פרס הגדול של חבר השופטים!! בתיקו עם "דרייב" של ניקולאס וינדינג ראפן. ושפרס התסריט ילך ל"היו זמנים באנטליה" של נורי בילגה ג'יילאן. הוא מהמר שאקי קאוריסמקי יזכה בדקל הזהב. אבל ההימור הבטוח ביותר כרגע, חוץ ממנו, הוא שסידר יזכה על התסריט.

 

תזכורת: באופן תיאורטי יש להגר בן-אשר עדיין סיכוי לזכות בפרס מצלמת הזהב על סרט בכורה.

 

תהייה: סידר טס בטוקסידו?

 

20:11. הטקס מתחיל. מלאני לורן מנחה.

 

קחו בחשבון שאני לא ידע צרפתית. אין לי מושג מה היא אומרת.

 

20:14: מישל גונדרי מציג את הפרס לסרט הקצר.

סרט קצר: "קרוס קאנטרי", מרינה ורודה. סרט אוקראיני.

 

20:18: בונג ג'ון-הו ומישהי שאני לא מזהה עם פרס מצלמת הזהב.

מצלמת הזהב: "Las Acacias" של פבלו ג'יורלי הארגנטינאי מתוך מסגרת "שבוע המבקרים".

 

20:23: רוברט דה נירו, יו"ר השופטים, עולה לבמה. מציג את חבר השופטים.

 

20:28: פרס מיוחד של חבר השופטים הולך ל"פוליס", של מייוואן לה-בסקו.

זהו למעשה הפרס השני בחשיבותו בפסטיבל. טעיתי. זה פרס אחר. ניחומים שכזה.

מייוואן נרגשת מאוד, מתנשפת, על סף דמעות, יפה באופן פלילי, הבמאי חותך לריאקשנים של לוק בסון, בעלה לשעבר. אגב, גם בשנה שעברה הפתיע חבר השופטים עם פרס בימוי לשחקן צרפתי אחר שנהיה במאי. אז זה היה מתיה אמלריק עם "סיבוב הופעות". סרטה הראשון של מייוואן כבמאית הוקרן בפסטיבל הצרפתי האחרון והוא היה גחמני ובינוני לטעמי. אני מקווה ש"פוליס" טוב יותר.

 

מייוואן מתקשה לנשום

 

 

עכשיו תסריט. רוזריו דוסון מגישה. "הערת שוליים" יזכה?

 

רוברט דה נירו מקריא את שמו של יוסף סידר

 

20:35: אכן! פרס התסריט ליוסף סידר.

 

שרון הראל מקבלת את הפרס בשמו. ומבקשת בשמו של סידר להקדיש את הפרס לזכרו של דונלד קרים, שפיץ את סרטיו הקודמים באמריקה והלך לעולמו ביום שישי.

 

שרון הראל (באדום) ורוזריו דוסון (בכחול) בעת הענקת פרס התסריט ל"הערת שוליים" בקאן

 

20:38: שחקנית: קירסטן דאנסט, "מלנכוליה".

 

20:41: במאי: ניקולאס וינדינג ראפן, "דרייב".

 

20:45: שחקן: ז'אן דוז'רדן, "הארטיסט".

ממה שאני שומע על הסרט הזה, הוא עוד יהיה מועמד לאוסקר בעוד תשעה חודשים.

 

ראיתם את "סוכן 117 " עם ז'אן דוז'רדן ועם אותו במאי של "הארטיסט"? קורע מצחוק. דוז'ארדן הוא חצי ג'ון האם וחצי ברוס קאמבל. שחקן שטותי להפליא. מדהים שהוא זכה בפרס השחקן בקאן.

 

20:50: גרנד פרי. תיקו: "היו זמנים באנטליה" של נורי בילגה ג'יילאן ו"הילד עם האופניים" של האחים דארדן.

זה הפרס השני בחשיבותו בפסטיבל.

 

מדהים, האם האחים דארדן אי פעם יצאו בידיים ריקות מקאן?

 

20:54: דקל הזהב: "עץ החיים" של טרנס מאליק.

 

שני במאים נעדרו מהטקס הערב: יוסף סידר וטרנס מאליק.

 

אקי קאוריסמקי יצא בידיים ריקות. וכך גם פאולו סורנטינו. וגם "צריך לדבר על קווין", שבסוף השבוע שעבר היה מושא השיחה הכי לוהט בפסטיבל.

נושאים: בשוטף

41 תגובות ל - “יוסף סידר זכה בפרס התסריט בקאן, "עץ החיים" זכה בדקל הזהב”

  1. מיקי-ל 22 מאי 2011 ב - 20:12 קישור ישיר

    יאיר, תודה רבה מאוד על הלינק לשידור. אשרייך. ואני דווקא אופטימי שהנבואה של אותו בלוגר תתממש. מחזיק אצבעות

  2. דב 22 מאי 2011 ב - 20:12 קישור ישיר

    מישהו יודע צרפתית?

  3. דב 22 מאי 2011 ב - 20:26 קישור ישיר

    שמפיניון!! ענק!!

  4. זוהר 22 מאי 2011 ב - 20:26 קישור ישיר

    הצרפתית של דה נירו משעשעת אותי.

  5. ליאור 22 מאי 2011 ב - 20:28 קישור ישיר

    אפילו בסרטי "פגוש את" לא התעללו ככה בדה נירו

  6. גיא אורבניאק 22 מאי 2011 ב - 20:29 קישור ישיר

    זה לא הפרס הגדול של חבר השופטים. זה הפרס הקטן של חבר השופטים

  7. סטיבי 22 מאי 2011 ב - 20:30 קישור ישיר

    אם מישהו רוצה לעקוב בטוויטר – http://twitter.com/Cineuropa
    בין המצייצים מקאן, ו-
    http://twitter.com/BAFTA
    מצייצים כמובן מטקס פרסי הטלוויזיה של הבאפטא, שגם כן מתקיים הערב (אבל אחר כך. הם עדיין בשטיח האדום). עמוס אירועים בלונדון הערב.

  8. ליאור 22 מאי 2011 ב - 20:31 קישור ישיר

    וזה רק נהיה יותר הזוי – הזוכה בפרס חבר השופטים מתנשפת כאילו סיימה הרגע שלושה מרתונים

  9. דב 22 מאי 2011 ב - 20:34 קישור ישיר

    מדהייייים!!!!!!

  10. דב 22 מאי 2011 ב - 20:36 קישור ישיר

    כמה חבל שהוא לא יכל לעלות לבמה ולדבר בעצמו.

  11. זוהר 22 מאי 2011 ב - 20:36 קישור ישיר

    סחתיין על סידר! איזה כבוד.

  12. יוני ב 22 מאי 2011 ב - 20:37 קישור ישיר

    כל הכבוד! סרט אדיר.

  13. רתם 22 מאי 2011 ב - 20:38 קישור ישיר

    ממש אירוני, ש"הערת שוליים" זוכה על תסריט, שהוא המרכיב הכי פגום שלו. היה הרבה יותר ראוי לתת את הפרס על הבימוי או על המשחק לבראבא. מה שכן, הנוכחות האמריקאית המאסיבית בחבר השופטים מסמנת, שסיכוייו של הסרט להיות בחמישייה של האוסקר לא רעים בכלל.

    ==================

    רוה לרתם: אם הוא יזכה בפרס אופיר…. וההערה משונה: התסריט הוא ההברקה הכי גדולה בסרט. זה סרט שכל כולו כתיבה ומילים. הבימוי פשוט נענה לאתגרי התסריט.

  14. זוהר 22 מאי 2011 ב - 20:39 קישור ישיר

    למרות הכל, קירסטן דאנסט זכתה על "מלנכוליה".

  15. מיקי-ל 22 מאי 2011 ב - 20:40 קישור ישיר

    כל הכבוד! גאווה

  16. mook 22 מאי 2011 ב - 20:40 קישור ישיר

    איכשהו בוואלה עלו עם הידיעה על הזכייה של הערת שוליים ב-19:45: חצי שעה לפני שהטקס החל : http://news.walla.co.il/?w=/200/1825762

  17. דב 22 מאי 2011 ב - 20:49 קישור ישיר

    הפסקול של "הדרקון הראשון שלי" ברקע משום מה..

  18. אור 22 מאי 2011 ב - 21:00 קישור ישיר

    נעדרו 3 במאים ולא 2: גם פון טרייר

    ============

    רוה לאור: פון טרייר לא זכה בפרס.

  19. גיא אורבניאק 22 מאי 2011 ב - 21:01 קישור ישיר

    נו כבר לפני שבוע אמרתי שמאליק יזכה בוודאות

  20. אורון 22 מאי 2011 ב - 21:01 קישור ישיר

    כל הכבוד ל"הערת שוליים" ואיזה טקס של בחירות… מפתיעות. שלא לומר הזויות. קטגוריות השחקן/שחקנית למשל, למרות שאני בטוח שמגיע לשניהם.

  21. מיכאל 23 22 מאי 2011 ב - 21:02 קישור ישיר

    כמו שחשבתי – הפרס הלך לסרט אמיתי, הימרתי על עץ החיים או מלנכוליה, אפילו שעדיין לא ראיתי אותם…

    ===================

    רוה למיכאל: מוריד את הכובע. פעמיים הצעתי לך בשבוע החולף להתערב על כסף שמאליק לא יזכה. אם היית כותב "יאללה, מתערבים", עכשיו הייתי צריך לשלוח לך צ'ק בדואר. והאמת, אחרי שראיתי את הסרט ביום שישי, והופתעתי מכמה שאהבתי אותו והתרגשתי ממנו, קיוויתי לאללה שאוכל את כובעי מהצהרותיי הקודמות. הייתי רוצה להגיד שהלקח נלמד, אבל אני מוכן להתערב איתך על כסף שלא.

  22. okok4 22 מאי 2011 ב - 21:03 קישור ישיר

    אגב, מייוואן לה-בסקו היתה הדיווה הכחולה מסיקוונס האופרה באלמנט החמישי (בסון קימבן לה את התפקיד).

  23. יעל 22 מאי 2011 ב - 21:04 קישור ישיר

    הבחירות של השחקנים הכי שפויות, לפי מה שאני ראיתי..

  24. רתם 22 מאי 2011 ב - 21:07 קישור ישיר

    הבחירה ב"עץ החיים" תמוהה, ומוכיחה שאי אפשר לנבא כלום בטקס פרסים שמוכרע על-ידי חבר שופטים מצומצם ואקלקטי. הכל עניין של דינמיקה חברתית וטעם אישי. אני מניח שזה לא סתם שחבר שופטים בראשות דה נירו ולצדו אומה תורמן נתנו פרסים לשחקנית אמריקאית ולסרט אמריקאי. זה גם קצת מסביר את פרס התסריט לסידר, אולי הבמאי הכי הוליוודי ברוחו שפועל בארץ.
    הניחוש שלי בכל אופן, שלא הצליחו להסכים על סרט אחד בולט במיוחד ולכן הלכו על מחווה לבמאי גדול, בסרט הכי פחות טוב שלו עד כה. בחירה שאפשר להבין אותה, אבל היא לא מוסיפה הרבה כבוד לפרס.

  25. מנשה דב צחור 22 מאי 2011 ב - 21:13 קישור ישיר

    בסה"כ נשמע פסטיבל מעניין. כל הסרטים הזוכים הצליחו לעורר בי סקרנות גדולה.
    מבסוט שהסרט של פון טרייר בכל זאת זכה במשהו. טרנס מליק, האיש והקאמבק, מסקרן יותר מאי פעם. וגם דרייב נשמע כמו סרט חובה.

  26. צור שפי 22 מאי 2011 ב - 21:17 קישור ישיר

    שניצר כתב היום דברים איומים על "עץ חיים"

    ===================

    רוה לצור: "עץ החיים" סרט אדיר! הטוב ביותר של טרנס מאליק (ואני לא מחובביו).

  27. יעל 22 מאי 2011 ב - 21:57 קישור ישיר

    יאיר חובביו של מאליק ואני ביניהם ממש מאוכזבים מ"עץ החיים"

  28. שלמה, מפיק 22 מאי 2011 ב - 21:58 קישור ישיר

    בוא נדייק יאיר – בארונם של ארי פולמן ושמוליק מעוז יש לא פחות פרסים ויותר חשובים! ארי פולמן זכה בגלובוס הזהב (ובעוד פרסים רבים) ושמוליק מעוז זכה עם סרטו הראשון באריה הזהב (ללא ספק – ההישג הכי גדול לקולנוע הישראלי) ופרס האקדמיה האירופית לסרט הביכורים הטוב ביותר. הם זכו במקומות ראשונים בתחרויות בינלאומיןת מהחשובות בעולם. סידר מעולם לא… זה בסדר להעריץ את סידר אבל אל תיתן להערצתך לטשטש את העובדות.

    =============

    רוה לשלמה: הופה, הנה התחלנו עם הרעל. זה היה מהיר. עם "בופור" חיכיתם כמה שבועות. כזכור, אני גם מעריץ של ארי פולמן ושל שמוליק מעוז, והערב יוסף סידר עקף את שניהם. רק בתחום הפרסים, על זה אני מדבר. אני מדבר רק על פרסים חשובים באמת. ברלין-ונציה-קאן-גלובוס-אוסקר. לסידר יש עכשיו שלושה מתוכם (מועמדות לאוסקר אני סופר כאחד, כי אף אחד מהם לא זכה בו). לפולמן יש שניים. למעוז יש אחד (נוסיף את פרס האקדמיה האירופית: שניים). פר פרס, ההישג של פולמן (גלובוס) ושל מעוז (ונציה) גדול יותר. אבל במצטבר – ועם שני סרטים שונים, לא עם סרט אחד – סידר הגיע כעת לטריטוריית קישון/משה מזרחי. קישון עם שני גלובוסים. מזרחי עם שתי מועמדויות לאוסקר, אוסקר אחד, ושתי השתתפויות בתחרות הרשמית בקאן. ולסידר יש גם חמישה אופירים על שני סרטים. לא אומר כלום. "ואלס" יותר טוב מ"הערה" (אבל פחות מ"בופור" לטעמי). "הערה" הוא ה"לבנון" של עולם חקר התלמוד, אגב. סרט בבונקר.

  29. ציבוקא 22 מאי 2011 ב - 22:40 קישור ישיר

    וואו, מרגש לדעת את זה! מקווה לצפות ב"הערת שוליים" כבר בשבוע הבא, בהקרנה הפתוחה בפסטיבל קולנוע דרום

  30. לפעמים קוראים יותר מידי 22 מאי 2011 ב - 23:10 קישור ישיר

    אני מעריץ את סידר ואוהב את סרטיו ומחכה לראות את הסרט בכיליון עיניים. אבל לצערי קראתי את הכתבה שכתבה אשתו. כל כולה יפה ומרגשת ומעניינת אבל חלק אחד בה שבר את דמותו של סידר בעיני לנצח. היא כותבת שהוא התלבט אם ללכת עם הכיפה בקאן בגלל שנאת הגויים, ובסוף החליט להוריד אותה בחלק מהמקומות כמו במסיבת העיתונאים. למען הבהרה – אני אתאיסט לא מאמין, גוי גמור, אבל רציתי לבכות כששמעתי שיהודי מוריד את הכיפה שלו בשביל למצוא חן בעיני הגויים. סידר יכול לזכות בכל הפרסים בעולם אבל משהו בסיסי באישיות שלו מבאס לי את הערב הזה לחלוטין. תגדל ביצים סידר, ותהיה גאה בכיפה שעל ראשך. יהודי אתה, והפרס הזה הוא כלום לעומת התרבות שממנה באת.

    ==================

    רוה ללפעמים: תגובה נהדרת. חשבתי גם אני על אותו דבר כשראיתי את סידר ללא כיפה במסיבת העיתונאים (ואגב, הכתבה מבהירה שהבעיות של סידר עם הכיפה לאו דווקא קשורות ל"גויים", אלא לכך שסידר מרגיש שהכיפה הפכה לסמל שמייצג מחנה פוליטי בישראל, ולא מחנה רוחני). באופן מעניין, עניין הכיפה הוא אישו שכדאי לשים אליו לב גם בסרט – היחס לכיפה של האב, הבן והנכד. כך שדי ברור שהאישו של סידר עם כיסוי ראש הוא עמוק הרבה יותר מסתם ענייני טקס. ואני מסכים איתך לגמרי: מילא כיפה, לפחות איזה כובע קסקט, או כובע גרב.

  31. המאליק של סדום 22 מאי 2011 ב - 23:31 קישור ישיר

    גם אני מחובביו של מאליק, והמילה "אכזבה" לא מתחילה לתאר את התחושה אל מול "עץ החיים". סרט נפוח, מלא חשיבות עצמית ויוהרה, ועל כל זה, הוסיפו מחסור מוחלט במודעות עצמית, ותוספת מעליבה של מיסטיקה בשקל וחצי. תחילתו של הסרט מרשימה, מרגשת ומבטיחה – אבל אחרי חצי שעה, הוא מתחיל להתדרדר, והסיום שלו כבר ממש מעורר דיכאון. אם הוא היה מסתיים אחרי חצי שעה, זה היה הסרט הקצר הטוב ביותר שראיתי מחיי. אחרי קרוב לשעתיים וחצי, זה כבר הפך לאחד הסרטים המאכזבים ביותר בהם צפיתי.

  32. לפעמים קוראים יותר מידי 22 מאי 2011 ב - 23:43 קישור ישיר

    יאיר זה לא קשור למחנה הפוליטי – א. כי זה לא נכון, יש המון דתיים שרוצים בשלום בכל מחיר. ב. אם זה היה נכון אז למה ללכת עם כיפה בתל אביב? והרי בקאן אף אחד לא מייחס לכיפה משמעות פוליטית ימנית. בקאן כיפה = יהודי. וסתם גם הערה קטנה לכל אותם אומנים שמנסים להתחנף לגויים בשביל לזכות בפרסים. מי הישראלים שזכו בנובל? שניים מהם דתיים חרדים ימניים – עגנון וזה שזכה בכלכלה ואף אחד לא זוכר את השם שלו. מי שעומד על שלו מקבל את הכבוד שמגיע לו. אולי עם הכיפה הוא היה זוכה בפרס הגדול, לך תדע.

    ==================

    רוה ללפעמים: אני לא מפרש את הכיפה, אני רק מדווח. זה הציטוט מהכתבה שמסביר את עניין הכיפה: "כבר תקופה ארוכה שלא נוח לו עם הקבוצה הדתית-פוליטית שלתוכה הכיפה דוחפת אותו".

  33. מיכאל 23 23 מאי 2011 ב - 0:44 קישור ישיר

    צור שפי –
    שניצר לא אהב? איזו הפתעה! 🙂

  34. רני 23 מאי 2011 ב - 1:04 קישור ישיר

    הזכיה ב"עץ החיים" מאד מאכזבת. אני דווקא כן מחובביו של מאליק. "שביל הזעם" ו"ימים ברקיע" הם שני מהסרטים האהובים עלי מאז ומעולם (במיוחד "ימים ברקיע"). "הקו האדום" היה סרט מצוין. אבל "עץ החיים" הוא בעיני לא יותר מנפיחה יומרנית. ויזואליה מהממת, מוסיקה בומבסטית, והמון המון רוחניות מהסוג הגרוע ביותר שאפשר. הסיפור (אם אפשר לקרוא כך לסצינות העלילתיות שבסרט) היה דל, צפוי ובעיקר עשה שימוש בדמויות שלו כדי להעביר איזושהי תחושה עילאית (לטעמו של מאליק) שקשורה לחיים, היקום, וכל השאר. או משהו. אבל הדמויות עצמן לא התעוררו לחיים וטבעו בשיטפון הכמעט דתי שהציף כל פריים בסרט. אני אפילו לא בטוח שהסרט הזה ראוי להיקרא "סרט": אם כבר אז איזשהו מיצג משוכלל במיוחד. מעבר לשיעמום הטואטלי זה היה אחד הסרטים הסתמיים ביותר שראיתי מעודי. העובדה שמאליק, בשני קצוות שונים של הקריירה שלו, הצליח לגרום לי להתפעמות מצד אחד, ודחייה איומה מצד שני, היא מן הסתם סוג של הישג.

    זו היתה אחת הפעמים הבודדות שבהן הרהרתי ברצינות לעשות משהו שעשיתי רק פעמיים בחיי: לצאת מסרט באמצע. נשארתי עד הסוף כי קיוויתי שבשלב כלשהו – גם אם מאוחר – יבוא הרגע שיהפוך את הסרט הזה למבריק. לפחות עד כותרות הסיום הוא לא הגיע.

  35. בלום 23 מאי 2011 ב - 1:08 קישור ישיר

    לפני שיאיר יתנפל עלי בתור אחד שופך רעל שממתין בפינה לסידר, גילויי האות. אני לא סובל את סידר! פשוט לא סובל. שמעתי את הבן אדם כמה פעמים מדבר, ראיתי אותו ואת הסרטים שלו ואני לא סובל אותו. כנראה עניין של אלרגיה טבעית. אני לא מתרץ, אבל אולי עניין הכיפה שצויין לעיל. יכול להסביר. יפה שמישו חוץ ממני שם לב לזה. זו לא הפעם הראשונה וגם לא היחידה שבה הסידר הזה מוריד כיפה בתירוצים מגוחכחים. סידר הוא מוריד כיפת סידרתי. זה אומר שבכל פעם שיש לסידר הזה התנגשות בין ערך לביו תועלת אישית, אין שום סיכויי שהיא ידבק בערך, כי אם היה כך, זה לא היה סידר. אבל לא זה העניין שלשמו נתכנסתי ופה אני רוצה להוריד כובע בפני מערך היחס"צ של הסרט הזה. הכל התחיל בידיעה "מרעישה" על כך שסידר הוזעק בחזרה לקאן. הידיעה נתפסה כנורא חשובה בשכאילו היתה זו הנהלת הפסטיבל שהזעיקה אותו ושילמה על כרטיס טיסתו. המציאות קצת פחות זוהרת. הנהלת הפסטיבל, ובעניין שבשיגרה, מודיעה לזוכים שזכו וגם טורחת לעדכן אותם באיזה פרס זכו וזה אומר שהמזעיקה במקרה הזה היתה שרון הראל. משהצליחו אנשי היחס"צ לעצב את השיגרה הזו כמשו חריג, נוצרה מערכת ציפיות שמראש תכלתה היתה להאדיר את הפרס שבו זכה הסידר. חשוב אבל פחות ממה שכבר זכו כאן בקאן. משהעלו ידיעה שיגרתית לרמת ציפיות לאומית לפרס הגדול, היתה הדרך קלה להביא למצב שבו בחדשות ערוץ 2 מתפתים לקרוא לפרס הזה "פנומנאלי". לא פחות. ועכשיו יגיע לכאן מחר סידר עם פרס בינוני מינוס ויקיים מסיבת עתונאים מיוחדת!. כל הכבוד ליחס"צ הזה. ולא נותר אלא לשאול מיאיר י המושכים בחוטים.

  36. ק 23 מאי 2011 ב - 8:24 קישור ישיר

    כל כך עלוב וקטנוני מצדכם, וכל כך ישראלי. נטפלים לעניין הכיפה, עניין אישי ופרטי של בן אדם, כאילו באקט סימבולי זה טמונה כל המהות כולה. ופשוט מתעלמים מזה שסרט שעוסק באופן כה פרטני בתלמוד, בדילמות יהודיות עמוקות, באופן שאף סרט יהודי אחר לא עשה לפניו, השתחל לרשימת הסרטים המצומצמת הזו, וגרף אחד ממספר פרסים מצומצם ביותר, כשהוא עוקף בדרך, בין היתר, את היוצרים המובילים בעולם הקולנוע כיום. בעידן שבו ישנה סכנה ממשית שאנשים יעדיפו לשבת בבית ולהוריד את הסרט באינטרנט במקום ללכת לקולנוע, אז למנף את הזכייה, גם אם לא מדובר בדקל הזהב, זה לא משהו שצריך להתבייש בו. כל הכבוד לסידר. בדפי ההסטוריה של הקולנוע, שמו ייזכר זמן רב, כי כשטרנס מאליק זכה בדקל הזהב, הוא היה שם לקבל את פרס התסריטאי.

  37. איתן 23 מאי 2011 ב - 8:51 קישור ישיר

    ובזמן שאתה עשית פה לייב בלוג, אני הלכתי לראות את הסרט עצמו, ולמרבה האכזבה יצאתי אפעס…מסויג.
    "הערת שוליים" הוא כמו סרט שנכתב ולוהק ע"י יוסף סידר, הבמאי הידוע והמצוין, ואז נמסר לבימוי לתאומו המרושע של סידר.
    הבעיה העיקרית שלי עם הסרט היא חוסר האיזון הסגנוני שלו. כתבת שסידר הוא הבמאי הישראלי עם האוריינטציה הכי הוליוודית. אני מסכים. אבל "הערת שוליים" כולו, משנייתו הראשונה ועד שנייתו האחרונה, הוא מלחמה בלתי פוסקת בין האסכולה האירופאית לבין האסכולה ההוליוודית. תראה לי עוד במאי הוליוודי אחד שהיה מסיים את "הערת שוליים" כפי שסידר סיים. לא חושב שיש כזה.ומהמלחמה הזו הסרט, לטעמי, יוצא מופסד (או, כמו שסטינג כתב פעם: There's no such thing as a winable war;
    It's a lie we don't believe anymore).
    יש ב"הערת שוליים" כמה סצינות מופלאות, ואני אפילו אקדים ואהמר שאפשר להכין את פסלון האופיר לשחקן המשנה ע"ש של מיכה לוינסון הנפלא. אבל שאר הסרט הוא מלחמה בין קומדיה לדרמה. סידר כתב תסריט דרמטי טוב, ואז שיחק בזיקוקי די נור חביבים, אבל לא מתאימים למעמד. זה פשוט לא בדם שלו. במהלך ההקרנה חשבתי לעצמי מה שבי גביזון היה עושה עם התסריט הזה (וזה, כמובן, היה סרט אחר לגמרי).
    "הערת שוליים" הוא סרט שאני יותר מעריך מאשר אוהב.

  38. עדן 23 מאי 2011 ב - 10:50 קישור ישיר

    סליחה, אבל מה עניינו של מישהו הכיפה של סידר ? ירצה ישים, ירצה יוריד. זכותו של אדם לעשות מה שהוא רוצה בנושא הזה ואני גם לא מבין למה הוא מעניין.

  39. לביא 23 מאי 2011 ב - 21:16 קישור ישיר

    חבל שסורנטינו, אלמדובר וקאורסמקי יצאו ביידים ריקות. אבל חשוב להבין שפרסים (אולי חוץ מדקל הזהב) הם לא הדבר הכי חשוב שסרטים יוצאים ממנו מקאן- הכי חשוב זה הבאזז. כבר קרה שסרטים יצאו מקאן בידיים ריקות(אבל עם המון באזז) ופתחו במסע אדיר של איסוף פרסים והפכו ללהיטים ענקיים בסצינת סרטי הארטהאוס. דוגמאות? בבקשה: המבוך של פאן, ארץ קשוחה וואלס עם באשיר. יש לי תחושה שזה גם המקרה של "זה חייב להיות המקום".

  40. יועד 24 מאי 2011 ב - 1:40 קישור ישיר

    את "הערת שוליים" לצערי לא יצא לי לראות בזמן הקרוב. כבר כמה חודשים שאני מצלם סרט תיעודי שלי בגרמניה על שתי קהילות יהודיות מתחרות בעיר קטנה בדרום גרמניה.
    כיפה כן או לא היא עניין מורכב. בשבוע שעבר הוזמנתי להצטרף למשלחת להרי הפירנאים למקום בו היה מחנה הריכוז אליו נשלחו יהודי באדן ופלאץ, איזורים בדרום גרמניה. הכרתי שם בחור צעיר שדיעותיו נעות איפשהו בלי ליברליות לאורתודוקסיות. בארוחות הוא ביקש מנות צמחוניות אך לנסוע בשבת לא היתה לו בעיה. במשך כל המסע הוא הלך עם כיפה על הראש. סיפרתי לו שראיתי שבמינכן יהודים יוצאים מבית הכנסת בשבת ומכסים את הכיפה עם קסקט או כובע מצחיה כדי לא לבלוט או מתוך פחד מהתקלויות אנטישמיות או אנטי ישראליות. הוא ענה לי שבבית בעיר בה הוא גר הוא מעולם לא נתקל באנטישמיות ומעולם לא הרגיש פחד, אבל הוא הולך כובע בייסבול כי בתור ילד הוא הרגיש ששאר הילדים עושים צחוק מהכיפה שלו, אז בשבילו להיות בקבוצה שמזוהה כמשלחת של קהילות יהודיות זו הזדמנות ללכת עם כיפה בגאון.
    בצילומי הסרט שלי גם נתקלתי בתופעה שכל מי שהוא בעל תפקיד רשמי באחת הקהילות או מתיימר להגיע לכזה ביקש לפני הראיון לחבוש כיפה. ככה זה אצל רוב היהודים כאן כיפה זה משהו שנמצא בכיס בהישג יד למקרה הצורך. במקורות אין חובת כיפה. זה מנהג שהשתרש והחובה לכאורה בקרב דתיים היא בגלל היות הכיפה סממן זיהוי לאמונה.
    כאן אני גם מסכים עם אלה שכתבו שזה עניינו הפרטי של סידר.
    הערה לבלום פרסים ופסטיבלים נועדו ליחסי ציבור בסופו של דבר. באופן אישי אני חושב שפרס על תסריט זה מכובד, אבל דווקא בפסטיבל כמו קאן זה ברור שהפרס משקף יותר מאיכות את הדיעות של חבר השופטים. לא נראה לי שטים ברטון או שון פן היו מתעניינים בסרט על תלמוד. ברמה הזו של קולנוע מסחרי לקבל פרסים זה דבר טוב וחשוב, אבל התרגום ליחסי ציבור הוא יותר חשוב. יש לי תחושה שכשאשר אצפה ב"הערת שוליים" אני הולך להתאכזב מהתסריט, אבל מאוד מקווה שהסרט יצליח ויחזיר את הקולנוע הישראלי להיות משהו לגיטימי בקרב רוב הציבור הישראלי, שכרגע מסוגל לקבל רק את אבי נשר ואת ארץ נהדרת.

  41. מיקי-ל 24 מאי 2011 ב - 9:21 קישור ישיר

    "עץ החיים" אכן זכה, כמו שמיכאל צפה, אבל נדמה לי שגם סרט "לא אמיתי" כמו "הערת שוליים" יצא עם משהו. פרס


השאירו תגובה ל - אורון