22 מאי 2011 | 16:52 ~ 8 תגובות | תגובות פייסבוק

איפה סידר?

מייל מבת כהן, היחצנית של “הערת שוליים”: “היום בשעה 14:00 התקבל טלפון מהנהלת פסטיבל קאן. תוך שעה וחצי יוסף סידר עלה על טיסה, יחד עם סוכנו אריק קנלר. סידר יחמיץ את טקס הנעילה. את הפרס תקבל בשמו שרון הראל, הבעלים של חברת WESTEND חברת ההפצה הבינלאומית של הסרט. אנחנו לא יודעים מה הפרס, או האם מדובר בציון לשבח. הוא אמור להגיע בזמן למסיבת העיתונאים של התחרות.”

 

מה אנחנו לומדים מכך? קראתי הלילה הימורי דקל הזהב שרשמו את סידר כזוכה אפשרי בפרס התסריט. אני מחפש איפה קראתי את זה כדי ללנקק. היה מאוחר. ומה עוד? שאם אתה מתחרה בקאן, הישאר באירופה, מרחק טיסה קצרה או נסיעת רכבת מהפסטיבל. להגיע תוך שש שעות מישראל לקאן זו כנראה משימה בלתי אפשרית.

 

אז יאללה, הימורים. מה מחכה ליוסף סידר בקאן? ציון לשבח? פרס טכני? בימוי? תסריט? דקל הזהב? (נהה… אין סיכוי לדקל, נכון?). זה שסידר הוקפץ לבד, בלי בראבא וליאור אשכנזי, מעידה שלא מדובר בפרס משחק.

 

===================

 

ועוד בענייני “הערת שוליים”: הכתבה הכי טובה שקראתי בסוף השבוע היתה הדיווח של העיתונאית ורד קלנר ל”גלובס” מפסטיבל קאן. קלנר היא אשתו של יוסף סידר, וצעדה לידו על השטיח האדום. נראה לי סידור הוגן: אתה עושה סרט ומפיל לא מעט לחץ על המשפחה במשך שלוש שנים, ובתמורה אני מקבלת בלעדיות על הנשמה שלך. האמת, זו ההצצה הכי אינטימית שקראתי מימיי – לפחות בזמן אמת, לא בעת כתיבת אוטוביוגרפיות עשורים מאוחר יותר – לחייו של יוצר קולנוע. בלי פאסון, בלי מסיכות, כל החרדות, חששות, הפחדים, הפאניקות, הלבטים. האמת, אני לא חושב שסידר עצמו היה יכול לכתוב דיווח כה אינטימי למה שהתחולל בתוך עצמו בשבועות שהובילו לפרמיירה בפסטיבל. קריאת חובה. ומכיוון שכמו קנת טוראן ב”לוס אנג’לס טיימס” גם אני חושב – אחרי “בופור” ו”הערת שוליים” – שסידר הוא אחד הבמאים המשמעותיים והמעניינים שפועלים כרגע בעולם, ולא רק בישראל, יש  לטקסט הזה גם עניין בינלאומי. מי מתרגם אותו? והאמת, זה טקסט שאחריו ממש קשה לכתוב ביקורות שליליות על מישהו אי פעם. מזל שממש אהבתי את “הערת שוליים”.

 

===================

 

אמש חולקו כבר פרסים ראשונים בפסטיבל, מטעם שופטים עצמאיים ולמסגרות הצצדיות. “Le Havre” של אקי קאוריסמקי זכה בפרס פיפרסקי, המוענק מטעם איגוד מבקרי הקולנוע הבינלאומי. סרטו של קאוריסמקי נחשב לבעל הסיכויים הגדולים ביותר לזכייה בדקל הזהב. בפרס הכמרים לסרט בעל מסרים הומניים ורוחניים זכה סרטו של פאולו סורנטינו (גאי לודג’ מאבחן יפה שזו סטירת לחי מצלצלת ל”עץ החיים” של טרנס מאליק, סרט שכולו דת ורוחניות).

 

================

 

וגם הידיעה הזאת איכשהו קשורה לנושא שלנו: מפיץ הקולנוע הניו יורקי, דונלד קרים, הלך שלשום לעולמו ממחלת הסרטן. הוא היה בן 65. כיום אנחנו מתפעלים מכך שחברת סוני פיקצ’רס קלאסיקס, חברה קטנה ואיכותית המסונפת לתאגיד סוני הענק, רוכשת סרטים ישראליים להפצה. אבל דונלד קרים – הבעלים של חברת קינו אינטרנשיונל – האמין בקולנוע הישראלי ותמך בו הרבה לפניהם. למעשה, עד “הערת שוליים”, שנקנה על ידי סוני, קרים הפיץ באמריקה את שלושת סרטיו הקודמים של סידר. למעשה, מבין שלושה סרטים שקרים הפיץ שהגיעו למועמדות לאוסקר הזר, שניים היו ישראליים: “בופור” ו”עג’מי” (השלישי היה “שיני כלב” היווני). קרים הפיץ באמריקה גם את סרטיו של עמוס גיתאי, “כיפור”, “קדוש”, “קדמה” ו”עלילה”. הוא היה המפיץ האמריקאי גם של מיכאל האנקה, אקי קאוריסמקי, אנדריי זוויאנגינצב, וונג קאר וואי.

 

 

נושאים: בשוטף

8 תגובות ל - “איפה סידר?”

  1. רני 22 מאי 2011 ב - 17:00 קישור ישיר

    וואו! וואו? וואו.

  2. דני ססלר 22 מאי 2011 ב - 17:15 קישור ישיר

    הכדור הוא עגול. לעולם אל תאמר אין סיכוי עד לדקה ה-90

  3. XX 22 מאי 2011 ב - 17:21 קישור ישיר

    פרס משחק. זכרו את זה – ליאור אשכנזי!

  4. טל לוטן 22 מאי 2011 ב - 17:21 קישור ישיר

    מה שרני אמר.

  5. מיקי-ל 22 מאי 2011 ב - 19:35 קישור ישיר

    חפשתי באינטרנט אבל לא מצאתי – האם יש שידור של טקס הנעילה והכרזת הזוכים איפשהו?

  6. ק 22 מאי 2011 ב - 19:56 קישור ישיר

    מה שיפה בסידר זה שגם אם אתה ממש לא מתחבר לסרטים שלו, הצניעות והרגישות שלו מאוד חשופים תמיד וממלאים גם את סרטיו וגם את מה שסביב להם, במסיבות עיתונאים וראיונות. איש מרגש. מגיע לו.

  7. לביא 22 מאי 2011 ב - 20:48 קישור ישיר

    או התסריט או הג’ורי פרייז.

  8. צור שפי 22 מאי 2011 ב - 21:14 קישור ישיר

    פיש כותב שזה התסריט.
    והכתבה של קלנר אכן ראויה לכל וואו


השאירו תגובה