19 יוני 2012 | 18:56 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

מאסטרים, נותנות, משגיחים, נעלבות

 

הנה תמונה משעשעת שהתגלגלה בימים האחרונים אליי במייל. היא צולמה בעת צילומי ההשלמות של “הנותנת”, שהתקיימו מיד בתום צילומי “המשגיחים”. כל כך בסמוך, שאף אחד לא זכר לשנות את שם הסרט והבמאי על הסלייט (הלוח). אז למי שהתבלבל: לא, הגר בן-אשר לא משתתפת ב”המשגיחים” (ואולי חבל). אבל משעשע לא פחות לראות הצצה אל אחורי הקלעים של הקולנוע הישראלי: מרק רוזנבאום, המפיק של שני הסרטים האלה שהגיעו בהפרש של שנה זה מזה לפסטיבל קאן, הוא הקלאפר. זה מה שנקרא Hands-on.

 

=======================

 

נזכרתי בתמונה הזאת, כשקראתי היום את הכותרת בוואלה על ה”שערוריה” סביב “רווקה פלוס” של דובר קוסאשווילי. השערוריה הזאת, אם הבנתי נכון, היא בסך הכל סטטוס בפייסבוק בו הכריזה התסריטאית דיתה גרי שהיא נעלבה מ”רווקה פלוס” “כאשה, אם וכיוצרת”. ומשום כך היא מבטלת את חברותה באקדמיה. לא הבנתי מה הקשר.

 

אני הייתי בהקרנה הזאת שדיתה גרי מדברת עליה: ביום חמישי, במוזיאון תל אביב, הקרנת האקדמיה הראשונה של “רווקה פלוס”. אולם מלא (נדמה לי שיש 99 כסאות באולם במוזיאון). אני לא יודע מי זאת דיתה גרי, אבל נראה לי שהיא ישבה בשורה שלי כי חצי שעה אחרי תחילת הסרט שני אנשים יצאו. וכמו שלעיתים קורה – לצאת מסרט זה קצת כמו להקיא, מדרבן את האחרים שהיו על הסף להצטרף גם – ארבעה נוספים יצאו. ששה אנשים מתוך מאה. האם הסרט מעליב? לא יותר מ”מתנה משמים”. כלומר, הרבה פחות. ואם גרי נעלבה מ”רווקה פלוס”, איך היא יכולה להגן על “הנותנת”?

 

דיתה גרי, כמו חברי אקדמיה רבים, חשה שבעבור 200 שקל לשנה היא מקבלת חברות במועדון קולנוע אקסקלוסיבי (לא כל כך אקסקלוסיבי, אגב), ועכשיו באה גרי ובעצם איומה לבטל את חברותה באקדמיה היא בעצם אומרת שהיא דורשת שמישהו יסנן לה את הסרטים. שיתאימו לטעמה האישי. שיצנזר. מה ראוי לצפיית חברי האקדמיה ומה לא.

 

אבל אין לי בעיה עם זה שיש מישהו שמוצא סרט חצוף וקיצוני מעליב ויוצא נגדו, אפילו יוצא ממנו. זו זכותה המלאה. וזה חלק ממשחק הקולנוע: היוצר יוצר, והצופים מגיבים. הבעיה האמיתית נמצאת בכך שהגוף שגרי מאשימה הוא האקדמיה. מה הקשר בין האקדמיה לסרט? היא אישרה לו את התסריט? גייסה לו את הממון? אגיד לכם מה הבעיה: הבעיה היא שהקרנת הבכורה העולמית, היקומית, של הסרט החדש של דובר קוסאשווילי התקיימה בתור הקרנת אקדמיה. אני טוחן את זה שנים: האקדמיה צריכה להיות התחנה האחרונה של הסרט, לא הראשונה.

 

חייו של סרט ארט-האוס (בהנחה שקוסאשווילי מגדיר את סרטו כ”ארט האוס”) אמורים להתחיל בפסטיבל קולנוע, לצבור פידבקים. פסטיבלים הם ה-מקום לפרובוקציות. משם הוא יוצא אל הקהל להקרנות מסחריות, בין לבין גם הביקורות רואות אור. הקהל והמבקרים אומרים את דברם. מתחיל להתגבש איזשהו קונסנזוס סביב הסרט. מתחילים להבין מה הדיבור סביבו ומה הוא עושה לקהל. כן קונטרוברסלי, או לא. כן קומוניקטיבי, או לא. ואז בסוף הדרך מחכים לו הפרסים. פרסי אופיר במקרה של ישראל. פרסים לסיכומה של שנה, ולא לראשיתה של שנה. זה המקום שבו אלה מחברי האקדמיה ששמעו על סרט מסוים את הזמזום אבל לא הספיקו לצפות בו, יכולים להשלים. וכאן, אף אחד לא יכול לבוא בטענות. הסרט כבר לא נמצא תחת מעטה של סודיות, כל סודותיו חשופים. מי שבא, בא מראש כדי להיעלב.

 

אז למה האקדמיה ממשיכה לחלק פרסים לסרטים שטרם יצאו לבתי הקולנוע במקום לסרטים שכבר הופצו (דבר שממילא יצמצם את מספר הסרטים בתחרות)? כי ביושבו כיו”ר האקדמיה מרק רוזנבאום האמין שזו הדרך הכי נכונה לקדם את הקולנוע הישראלי. בכל הפוסטים והכתבות שלי על הבלאגנים באקדמיה, רוזנבאום שב והגיב שכל עוד הוא היו”ר, לא ישונה התקנון כך שרק סרטים שהופצו מסחרית יוכלו להתחרות על פרסי אופיר. לכאורה, החלטה נאורה ודמוקרטית המאפשרת גם לסרט קטן ונטול הפצה לזכות בפרס אופיר. בפועל, החלטה הרסנית לסרטים עצמם שמקבלים את הקהל הכי פחות מתאים להם כקהל הבכורה (וגם פחות או יותר מבטיח שאותו סרט קטן וחסר הפצה ייפסל מהתמודדות באוסקר כי פרסי אופיר תמיד מוחלקים שבוע לפני הדדליין הסופי לנציג המדינה להיות מוצג באופן מסחרי במולדתו). כמה אירוני, אם כן, שכל הכאילו-שערוריה הזאת מתחוללת סביב סרט שאותו רוזנבאום הפיק, שעכשיו מגלה מה קורה כשהאדם הראשון שרואה את הסרט החדש שלו הוא דיתה גרי, ולא חבר שופטים בפסטיבל בינלאומי, שאולי יידעו לזהות את ההתרסה והאירוניה אליה חתר הבמאי (ואולי לא). עכשיו כשיש יו”ר חדש, אולי הגיע לשנות את התקנון הזה. לטובת סרטיהם הבאים של הגר בן-אשר וקוסאשווילי.

 

=================

 

אגב, חבר אקדמיה (שאין לו שום קשר לקולנוע) אמר לי ש”איגור ומסע העגורנים” שגרי כתבה ויבגני רומן ביים, שמוקרן גם הוא בהקרנות האקדמיה בימים אלה, הוא סרט נהדר. זה קצת מכניס אקשן לעלילה, לא?

 

===============

 

והנה הטיזר השני ל”המאסטר”, סרטו החדש (ומעורר הזלת הריר הפבלובית אצלי) של פול תומס אנדרסון. אני מתחיל לנחש שהסרט הזה יהיה “על סיינטולוגיה” כמו ש”זה יגמר בדם” היה “על נפט”:

 


 

נושאים: בשוטף

7 תגובות ל - “מאסטרים, נותנות, משגיחים, נעלבות”

  1. ק 19 יוני 2012 ב - 19:55 קישור ישיר

    הייתי מת לראות סרט בשם איגור ומסע העגורנים. לצערי זה לא שם הסרט אלא איגור ומסע העגורים. בבקשה אל תשנה את טעות הדפוס המצחיקה הזו…

  2. עופר ליברגל 19 יוני 2012 ב - 20:06 קישור ישיר

    נראה לי ש”רווקה פלוס” שונא גברים לא פחות משהוא שונא נשים. לא שאני מתלונן בנושא זה

  3. שאול דישי 19 יוני 2012 ב - 20:53 קישור ישיר

    רוה (צמא תמיד) מה שאתה כותב כאן למעלה על “משהו שנדמה לך שהוא התחיל בסטטוס בפייסבוק” – אכן התפרסם לראשונה ביום ראשון ה-17 לחודש יוני 2012 בשעה 06:46 בקבוצה ‘קולנוע ישראלי חדש’ המונה 1447 חברות וחברים שאתה נימנה עליהם. גם ‘וואלה’ ינקו משם, וזה “מילא – אבל אתה?! – מצופה ממך, שתקפיד לתת קרדיט מתבקש כשצריך.
    http://www.facebook.com/groups/263569310340394/#!/groups/263569310340394/
    זה עדיין לא מאוחר!!! Toda

    ==================

    רוה לשאול: המקור שלי היה האייטם ב”וואלה”. לא ידעתי שזה התחיל אצלך, לא יפה מצד וואלה לא לתת קרדיט (לפחות קרדיט) למקורותיהם. תיקנתי והוספתי את הלינק שלך אצלי בפוסט.

    • שאול דישי 20 יוני 2012 ב - 12:27 קישור ישיר

      טוב עשית יאיר, תודה = Toda

    • ניסים 20 יוני 2012 ב - 14:45 קישור ישיר

      האקט המשונה שנקטה בו הגב’ גרי שהתבלבל לה לחשוב שהאקדמיה אמורה להיות מוסד צנזוראלי אולי אפשר להסביר אותו באיזכור שהגב’ גרי היא בתו של מי שהיה יו”ר המועצה לביקורת סרטים ומחזות. מסתבר שתפוח לא נופל רחוק מעץ.

  4. יעל 20 יוני 2012 ב - 1:34 קישור ישיר

    מסכימה איתך שתמוה שדיתה גרי פנתה בכעס לאקדמיה הישראלית, וחבל שהיא מבטלת את חברותה, אבל אני מופתעת שאתה שם את הסרט “הנותנת” והסרט של דובר באותה הקטגוריה. הן מבחינת איכות העשייה (סרטה של הגר בן אשר היה מצולם, ערוך ומבוים להפליא) והן באיכות התוכן. הפרובוקציות המופרכות והזולות (אונס, מחסום לפה, עבריין מין וכו’)בסרטו של דובר לא מצליחות לחפות על עשייה כושלת בכל אספקט של הסרט. החל מתסריט עמוס קלישאות ולא מצחיק,וכלה בצילום ופסקול מרושל.

    =====================

    רוה ליעל: אבל ה”שערוריה” לא היתה סביב היות הסרט “עמוס קלישאות” או “מרושל טכנית” אלא על הפרובוקציה. ובפרובוקציות, סרטו של דובר אינו חלוץ, גם לא בפילמוגרפיה של דובר עצמו.

    • אור 20 יוני 2012 ב - 17:51 קישור ישיר

      יאיר, בעיני “רווקה פלוס” פרובוקטיבי גם יחסית לסרטיו הקודמים. ההבדל הוא שבעבר גם היה קולנוע שגיבה את זה.
      אולי היעדרותו של האלמנט הזה מהסרט הנוכחי מצליח לבלבל אנשים. אני לא זוכר שהייתה כזו התקפה על “וביום השלישי”, למשל, על אף שהוא קשה אף יותר.
      אני גם באמת לא מבין מה גרי רוצה מהאקדמיה אבל מצד שני צריך לזכור שלא כל סטטוס מהיר בפייסבוק הוא חתומה על עצומה.


השאירו תגובה