11 אוגוסט 2012 | 20:45 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

מה למדתי מדיוויד שור, היוצר של “האוס”

 

דיוויד שור (משמאל) בבית ספר מעלה בירושלים, השבוע. צילום: איתי נצר

 

 

דיוויד שור היה אחראי על כל מילה וכל שוט של הסדרה “האוס” מהפרק הראשון ועד הפרק האחרון, 177 פרקים אחר כך. במשך שמונה עונותיה הוא היה יוצר הסדרה, המפיק האחראי, ה-show-runner, ובשני פרקים הוא גם היה הבמאי. הוא המציא את הסדרה – כהומאז’ לסיפורי שרלוק הולמס אותם הוא כה אוהב – פיתח אותה וליווה אותה מעלייתה ועד לירידתה. והשבוע, חודשיים אחרי הפינאלה של הסדרה שלו, הוא הגיע לישראל להשתתף בכמה שמחות משפחתיות: חתונה וברית (לשור יש שני אחים תאומים שחזרו בתשובה וגרים בירושלים ומלמדים בישיבת אש התורה). ביום שני הוא הגיע עם הוריו, אשתו, אחיו ואחיינו לבית ספר “מעלה”, כדי לדבר עם הסטודנטים על עשיית טלוויזיה באמריקה. אני הנחיתי את האירוע.

 

אז מה זה בעצם הקרדיט הזה, “Created by”?

“זה הקרדיט שמקבל התסריטאי שכתב את הפיילוט. גם אם הייתי כותב את הפיילוט ל’האוס’ ואז עוזב את הסדרה עדיין הייתי מקבל קרדיט של ‘יוצר הסדרה’ למשל כל חייה. הקרדיט הזה הוא גם הנקמה שלנו, התסריטאים, בבמאים על הקרדיט שלהם A Film By בסרטים. במאי מביים סרט וזה נהיה מיד ‘סרטו של’, אז לנו התסריטאים יש את ‘יוצר הסדרה’ בטלוויזיה”.

 

היו מקרים של אנשים שכתבו את הפיילוט ןהמשיכו הלאה ונשארו עם קרדיט “יוצר הסדרה” למרות שמישהו אחר המשיך אותה.

“נכון, אבל זה נהיה פחות נפוץ בשנים האחרונות. אתה יוצר סדרה שאתה רוצה ללוות אותה. זו הסיבה שהצעתי לרשתות את ‘האוס’ רק אחרי שהייתי שואו-ראנר של סדרה אחרת. אם הייתי מציע להם סדרה כתסריטאי זוטר, הם אולי היו עושים אותה, אבל לא היו נותנים לי להיות האחראי עליה”.

 

 

הטלוויזיה האמריקאית היא גן-עדן לתסריטאים. הם, למעשה, הבוסים הגדולים של סדרות הדרמה והקומדיה. הבמאים עובדים עבורם (אומר שור בארסיות, ופתאום אתם מבינים מאיפה האוס מביא את הציניות שלו: “יש לי חבר שעובד בסדרה אחרת, לא הסדרה שלנו, שאמר לי שהם קוראים לבמאים מאחורי גבם ‘ האנשים שאנחנו נותנים להם חצי מהכסף שלנו'”). כל פרק של “האוס” צולם בתשעה ימים. הבמאי היה מגיע קצת לפני, מכין, מצלם, עורך והולך. שור וצוותו הגישו לו בבואו תסריט גמור שלבמאי לא היתה רשות לשנות, ואחרי לכתוב שור וצוותו נכנסו לחדר העריכה לתקן את מה שהבמאי פספס או קלקל לדעתם. ולמרות ששור, ברגעי הענווה שלו, מודה שהבמאים היו מביאים פה ושם רעיונות טובים משל עצמם, וידעו לנהל את ההפקה במקצועיות ובזמן, ושבמאי טוב יודע לתת לפרק את הקצב ואת הטון הנכונים שלו, הוא גם מודה, באותה נשימה, שהבמאי בסדרת טלוויזיה הוא כמעט הדבר הכי מיותר בה. השואו-ראנר מקבל כמעט את כל ההחלטות לפניו ואחריו. “באירופה זה קצת אחרת,” הוא אומר, “שם המפיק הוא הבוס הראשי”.

 

בישראל סדרות טלוויזיה נעשות קצת כמו פיצ’רים ארוכים מאוד. התסריטאים גומרים לכתוב ומעבירים את התסריטים לבמאים, ופחות או יותר יוצאים מהתמונה בשלב הזה. הפרקים גם מצולמים לרוחב. כלומר שאתה מצלם סצינה מפרק 2 ואז סצינה מפרק 13, כי שתיהן באותו לוקיישן, ולא כמו אצלכם שכל פרק מצולם כיצירה נפרדת.

“אולי יש בשיטה שלכם הגיון מסוים. אם כל הסדרה כתובה מראש, אולי ככה נכון לצלם אותה. השיטה האמריקאית שבה התסריטאים מנהלים את ההצגה לא הגיעה מכך שהמפיקים או הרשתות אוהבים כל כך את התסריטאים, אלא כי הם גילו עם הזמן שפשוט אי אפשר אחרת. זו רכבת כל כך ארוכה, של 22 פרקים בשנה, והחלק הכי ארוך בתהליך הזה הוא של הכתיבה, אז אם התסריטאים לא ינהלו את העסק הוא פשוט יתקע. זה, וגם העובדה שגילדת התסריטאים בהוליווד מאוד חזקה”.

 

אם עכשיו היית צריך לחזור לארצות הברית אחרי החופשה ולהתחיל לעבוד על עונה תשיעית, תאר לי איך היתה נראית תחילת העבודה?

“אני עובד בצורה קצת שונה מרוב הסדרות האחרות. ברוב הסדרות יש חדר תסריטאים פעיל שעובד כל השנה והם מפתחים יחד רעיונות לפרקים. אני מכנס את חדר התסריטאים רק כמה פעמים בכל שנה ואז עובד מול כל אחד באופן אישי. סיבה אחת לכך היא כי היו לנו 12 תסריטאים, שזה פי שתיים מרטב הסדרות. שכנעתי את פוקס שאני צריך 12 תסריטאים כי התסריטים שלנו זקוקים להמון תחקיר. מה שנכון, אגב.

“אנחנו נפגשים בתחילת העבודה אחרי החופשה וקודם כל מנהלים דיון מה יהיו קווי העלילה המרכזיים של העונה הקרובה. למרות שבסדרה שלנו כל פרק עמד בפני עצמו, עדיין היו קווי עלילה עונתיים. למשל, כשהאוס וקאדי נהיו זוג, התלבטנו בתחילת הכתיבה של העונה כמה זמן זה יחזיק. פרק אחד? חצי עונה? עונה שלמה? ברגע שהחלטנו על קווי העלילה של העונה השלמה, אנחנו עושים סיבוב בין כל התסריטאים וכל אחד עושה פיץ’ לשניים-שלושה רעיונות לפרקים. כל פרק צריך להכיל תעלומה רפואית אחת, וגם סיפור הקשור להאוס. לפעמים אני רואה שסיפור רפואי אחד יתאים לסיפור אחר של האוס ואז אני מציע לאחד בין העלילות. אנחנו גומרים את הסשן הזה כשיש לנו כבר רעיונות ראשוניים לחצי עונה, ולכל רעיון יש תסריטאי שמצוות לו. ואז כל אחד מהם הולך וכותב אאוטליין של עמוד לפרק שלו ושולח לי. אני שולח לו הערות והוא מפתח לאאוטליין של שלושה עמודים. ואז לאאוטליין של 14 עמודים. ואז לתסריט. מרעיון לתסריט זה מהלך של כמה שבועות.”

ועם 12 תסריטאים, איך אתה מבטיח שהשפה של הדמויות והאופי שלהן לא ישתנו מפרק לפרק.

“יש לנו תסריטאים מוכשרים. וחוץ מזה, אני משכתב את כל התסריטים בעצמי”.

 

***

 

שור הוא לאו דווקא הדוגמה הכי טובה להביא לסטודנט הממוצע לקולנוע וטלוויזיה. הוא בכלל למד משפטים והתחיל לעבוד כעורך דין. כתיבה או קולנוע הוא מעולם לא למד. אלא שכתיבה לטלוויזיה עניינה אותו, אז הוא עזב את קנדה בה נולד, גדל ולמד ועבר ללוס אנג’לס. שם הסתובב שנתיים, כותב פרקים לדוגמה לסוכנים ומפיקים ולא ראה אגורה, עד שקיבל עבודה דווקא בסדרות קנדיות, ביניהן סדרת הטלוויזיה שיצר פול האגיס, “Due South”. משם הוא הצטרף לצוות התסריטאים של “הפרקליטים” ו”חוק וסדר” וב-2003 התחיל לעבוד על פיתוח הרעיון שלו ל”האוס”, תחת חברת ההפקות של פול אטנסיו (“רצח מאדום לשחור”). זה השיעור שהוא מלמד את התלמידים: לאט לאט. לקח לו עשר שנים לעבור מתסריטאי זוטר לבעל תוכנית משלו, עשר שנים בהם עבר את כל התפקידים בצוות הכתיבה וההפקה של סדרת טלוויזיה אמריקאית, ובהן למד מבכירי היוצרים באמריקה.

 

בינתיים יש לשור כבר חברת הפקה משלו, שברגע שנגמרה “האוס” עברה מאן.בי.סי-יוניברסל לחוזה פיתוח בסוני – חוזה בן שלוש שנים שמבטיח לשור סכום בן שמונה ספרות. אז הוא יושב ומפתח. מה? הוא לא אומר, אבל הוא מבטיח שאין משהו מסוים שהוא עובד עליו כרגע.

 

 

כשכתבתם את “האוס” ממה הייתם מתחילים את התסריט: מהמחלה או מהדרמה?

“יש לנו שלושה רופאים שמייעצים לנו, ואם תשאלו אותם את השאלה הזאת הם יענו לכם את ההפך ממני: שהכל מתחיל מזה שהם מביאים לנו רעיונות למחלות ולסיפמטומים. אבל לרוב אנחנו מתחילים מהדרמה. יש משהו בפרק שאנחנו רוצים להגיד, או יש לנו סיטואציה דרמטית שאליה אנחנו שואפים להגיע. ולפעמים אנחנו דווקא מתחילים עם סימפטום. מישהו שרק רוצה להגיד את האמת, בפרק שבו האוס מדבר על יתרונות השקר. אז אנחנו הולכים לרופאים שלנו ומבקשים מהם שייתנו לנו מחלות שיכולות להתאים לסימפטומים האלה”.

 

כותרות הפתיחה של “האוס” נמשכות לנצח. יש לכם המון אנשים הכתובים כ-Executive Producer. מה זה אומר? לכל האנשים האלה יש אינפוט לסדרה?

“אפשר להגיד שהקרדיט ‘Executive Producer’ (מפיק אחראי) הוא יותר עניין של כבוד מאשר של תפקיד ממשי. למשל: בריאן סינגר ביים את הפיילוט, והוא סידר לעצמו בחוזה שזה יבטיח לו קרדיט של  Executive Producer לכל משך חיי הסדרה. אותו דבר עם פול אטנסיו, שהיה האיש שסגר לנו את הדילים מול הרשתות בתחילת הדרך. בשאר המקרים אלה פשוט אנשים מהסדרה שבשלב המשא ומתן להמשך דרכם בעונות הבאות הם דורשים לקבל קרדיט כזה. יו לורי, למשל. וגם כמה מהתסריטאים הוותיקים. לתסריטאים יש כמה קרדיטים שהם יכולים לבקש המציינים את הוותק שלהם בסדרה. זה מתחיל מ-Staff Writer ברולר ועד ל-Executive Producer בכותרות הפתיחה.”

 

מה לגבי שינויים של התסריט בזמן הצילומים? אתה מרשה?

“אין אצלנו כזה דבר. קודם כל, אסור לאלתר. השחקן צריך להגיד את מה שכתוב בתסריט. אם יש לו הצעה לשיפור, או אם יש לו בעיה עם משהו, זה תפקידו לבוא אלינו לפני הצילומים ושנמצא לזה פתרון ונכניס לתסריט. אבל לא מתחילים לעבוד על התסריט בזמן הצילומים. לפעמים שחקן מגיע באמצע הצילומים ואומר לי שיש לו בעיה עם רפליקה מסוימת, אז אני אומר לעצמי ‘זה ממש מעצבן! אנחנו עובדים שבועות על התסריטים האלה, ועובדים ממש קשה. יכול להיות באמת שיש שם איזושהי בעיה אן שזה לא מושלם, אבל עבדנו על זה, אז לפחות שיהיה לך את הכבוד להגיע מוכן, ואם יש לך בעיה עם משהו תסריט יש לך מספיק זמן להגיד אותה מראש'”.

שזו תשובה נהדרת. אבל מה אתה אומר לשחקן?

“שיעשה את זה פעמיים. פעם אחת כמו שזה כתוב בתסריט ופעם שניה כמו שנראה לו שזה צריך לעשות ונחליט בעריכה. אבל בשנים האחרונות יו לורי נהיה רגיש לזה והוא דווקא חותך אנשים שמנסים לשנות סצינה או דיאלוג באמצע הצילומים ואומר להם שבתסריטים הושקעה המון עבודה ושבפעם הבאה יבוא מוכן יותר לתפקיד שלו”.

 

 

אחד הדברים שאני אהבתי ב”האוס” זו העובדה שבלא מעט פרקים יש דיון מוסרי סביב סוגיה, והפרק מציג צדדים שונים של העניין, ומפרק את סוגיה לגורמיה. עכשיו כשאני פוגש את אחיך תלמיד הישיבה אני תוהה האם הוא היה שולח לך דיונים מהגמרא כדי שתהפוך אותם לרעיונות דרמטיים?

“לא, זה לא קרה אף פעם. והרבה אנשים אמרו לי שהיו סצינות שהזכירו להם דיונים תלמודיים. זה רק מוכיח לנו שלגמרא אין בלעדיות על דיונים מוסריים.

 

“אחד התרגילים שאני אוהב לעשות עם התסריטאים שלי – פעם הייתי עושה את זה הרבה, באחרונה כבר התעצלתי – הוא לבקש מהם לכתוב פסקה בעד נושא כלשהו שחשוב להם. ואז שיכתבו פסקה שמציגה את העמדה ההפוכה לעמדה שלהם. כי הרעיון הוא שכשהאוס אומר משהו שמי שעומד מולו, לרוב מישהו בתפקיד אורח, יציג טיעון נגדי שיהיה חזק ומשכנע. כי אם כולם מול האוס היו אידיוטים אז זה לא היה מעניין. והעניין הוא שלמרות שאנחנו לא רוצים לחשוב ככה, הרי שרוב האנשים שחושבים ההפך מאיתנו הם בעלי כוונות טובות לא פחות מאיתנו – טוב, אולי לא כולם. אבל חלקם אנשים חכמים ובעלי כוונות טובות, והדרמה נהיית מעניינת כשהדיון הוא בין שני אנשים חזקים. אחרת זו סתם הטפה שלי לגבי הפילוסופיה שלי ולא סדרת טלוויזיה.”

 

***

 

השיחה נמשכה למעלה משעה ושור אמר עוד הרבה דברים. חלק מהשאלות שמופיעות בפוסט הזה נשאלו על ידי קהל התלמידים ולאו דווקא על ידי. והיו גם לא מעט שאלות ספציפיות הקשורות לסדרה ולהאוס עצמו ולפרק הסיום, אבל העדפתי שלא להכניס אותן כאן אלא להתמקד רק בתיאור תהליך עבודת הכתיבה של הסדרה. המפגש צולם בווידיאו, אבל מאוחר יותר ראינו שהיו בעיות סאונד. אם יצליחו להתגבר עליהם, אני מקווה שאוכל לפרסם בהמשך את המפגש המלא בין שור והתלמידים.

נושאים: בשוטף

5 תגובות ל - “מה למדתי מדיוויד שור, היוצר של “האוס””

  1. אור 11 אוגוסט 2012 ב - 22:13 קישור ישיר

    אחלה ראיון! תודה.

  2. מורן 12 אוגוסט 2012 ב - 0:41 קישור ישיר

    מאד מעניין, מקווה שגם נוכל לזכות לווידאו המלא וללמוד עוד קצת.

    אגב, המפגשים הללו הם בין היוצרים המוזמנים לסטודנטים של אותו בית-ספר לקולנוע בלבד, או שגם סתם חובבי קולנוע נלהבים כמוני יכולים לקחת חלק?

  3. מיכאל גינזבורג 13 אוגוסט 2012 ב - 12:37 קישור ישיר

    מעולה.

  4. כנרת 17 אוגוסט 2012 ב - 10:39 קישור ישיר

    מעניין מאוד, תודה.


השאירו תגובה