10 מאי 2008 | 20:09 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

כמו צמח

אח, יום של אושר מול יס HD. פשוט ישבתי מולו כמו צמח, בהיתי והזלתי ריר. סרטים מהנים עד מאוד, איכות מעולה, מסך נהדר. מה שכן, את הפוסט הזה אני צריך לכתוב עכשיו בעמידה אחרי שיום שלם במיטה הותיר אותי שבור גב.
בתחילה: “טיטאניק” באיכות נפלאה. הסרט הזה, לא יעזור, לופת. ואז “שודדי התיבה האבודה”. סוף סוף, בשעה טובה, סרט שמשודר בפריים הסינמסקופי המקורי שלו. לא הבנתי למה “טיטאניק”, ולא מעט סרטים נוספים, משודרים רק בפריים ה-16:9 ולא בפריים הסינמסקופי המקורי. זה המקום להזכיר לאנשי יס שאם אתם קונים את הסרטים בגרסת ה-letterbox, קרי הפריים הסינמסקופי המקורי, כל בעל מסך פלזמה או LCD רחב יכול בלחיצת כפתור (ולא פעם אפילו בקביעה מראש של ההעדפות הצפייה שלו) להמיר את זה לפריים 16:9 אם הפסים מציקים לו. אבל אי אפשר הפוך! כמו כן, כדי להגיע לפריים ה-16:9 מהפריים הסינמסקופי צריך לעשות זום קטן, מה שמבליט את הפיקסלים ואת הגרעיניות, שהרזולוציה הגבוהה היתה אמורה להעלים. כך שסרט שצולם בפריים סינמסקופי גם יראה קריספי יותר על מסכי HD אם תשאירו בגרסתו המקורית.
כמו כן, די ברור ש”שודדי התיבה האבודה” שודר מגרסה ששודרגה אד-הוק מעותק הבטא המקורי (אני מבין שהמון סרטים עברו בחמש השנים האחרונות את התהליך הזה, כי רוב ערוצי הטלוויזיה האמריקאית כסטנדרט, ולא כערוץ פרימיום). בכל אופן, לא מדובר בסריקה מחודשת של הנגאטיב או הפילם (כפי שבוודאי יקרה לקראת צאת הסרט הזה בבלו-ריי). התוצאה היא שעדיין רואים עיוותי תמונה בעשן, או במעברים בין אור לצל. אבל הכי משונה – ואני זוכר שזה קרה גם כשהסרטים עברו מ-VHS לדי.וי.די – כל ההדבקות האופטיות של האפקטים נחשפות. אני מניח שספילברג ולוקאס, כשיוציאו את הסרטים האלה בבלו-ריי, יעברו עליהם במחשב ויחליקו את הקמטים שהשידרוג הטכני חושף לעיני הצופים. כך שעותק HD אמיתי של טרילוגיית “אינדיאנה ג’ונס” יגיע לחופינו – אם יורשה לי להמר – רק אי שם לקראת סוף 2009, כשהאינדיאנה ג’ונס החדש יעבור את חלונות הדי.וי.די והפיי-פר-ויו ויגיעו לערוצי הסרטים.

ואם החמצתם, קראו את ההתבאסות שלי אתמול מהראיון של גל אוחובסקי עם משה אדרי ב”סופשבוע” ואת תגובתו – ההוגנת, אני חייב לציין – של אוחובסקי. את דעתי התגובה הזאת הניחה ואני מתייק אותה תחת “מגבלות הדפוס והז’אנר”.

נושאים: היי דפינישן

5 תגובות ל - “כמו צמח”

  1. דודי קינג 10 מאי 2008 ב - 22:22 קישור ישיר

    אוף טופיק: מישהו יודע אם יש סיכוי ש”הרולד וקומר” החדש יופץ בארץ? הראשון היה אחת הקומדיות המצחיקות שראיתי.

  2. okok4 10 מאי 2008 ב - 22:24 קישור ישיר

    “שודדי התיבה האבודה” שודר ביס4 ב4:3.

  3. איתן 11 מאי 2008 ב - 8:51 קישור ישיר

    אתמול ביליתי ערב ארוך בסינמטק. הוא התחיל בטרום בכורה של “חלומה של קסנדרה” של וודי אלן (היי סטיבי. האולם היה מפוצץ, ולא ראיתי טעם להקים כך וכך אנשים בכדי להגיד שלום). בשורה התחתונה – מאוד נהניתי. קולין פארל קצת מגזים במשחק שלו, אבל בגבולות הסביר, יואן מקרגור וטום ווילקינסון טובים, התסריט משובח, אבל אלן, שכנראה באמת מתחיל להפנים שיש אנשים שהוא כבר לא יצליח לסחוף שוב לכיוון שלו, פשוט חדל מלנסות. הוא מביים את הסרט כסיפור קטן מלכתחילה. הוא מצלם את הנופים האנגלים היפהפיים בפריימים דחוסים, סגורים, ולא מאפשר לי להיאנח למראה צילומים פנורמיים. אבל גם כאן, יש מספר סצינות מצוינות,בהן סצינת הרצח, סצינת הזמנת הרצח, כל סצינות השייט, וכמובן הסוף, שמזכירות לנו שוודי אלן היה, והוא עדיין במאי מצויין. בשאר הסרט, הכל זורם בניחותא, לא משעמם לשנייה, יעיל ומעניין, אבל גם כאילו עוצר בעד עצמו. בחירה לא שגרתית של מוזיקה – הפעם פיליפ גלאס, שבדרך כלל משתלט על הסרט (ראה מקרה “רמז לסקנדל”), אבל אלן מצליח להשתמש במוזיקה (היפה) במשורה, ולשלב אותה בחוכמה רק במקומות הנחוצים. בסך הכל – אחלה סרט. כנראה מישהו הפיץ את הסרט בצורה מרושלת על גבול הפושעת. מגיע לו הרבה יותר מהגורל המר שממנו הוא סבל בקופות.

    הערב הסתיים בסרט נטול מוזיקה לחלוטין – צפייה שנייה ב”לא ארץ לזקנים” של האחים כהן. יצירה פילוסופית, עמוקה, מרתקת. היו כמה פרטים קטנים שבצפייה שנייה היו ברורים יותר. אני הבנתי על מה יאיר דיבר כשהוא אמר שעשרים הדקות האחרונות לוקחות סיבוב לכיוון אחר – רוב הסרט הוא המרדף של אנטון שיגור אחרי לואלין מוס – אבל גם אחרי שהמרדף נגמר, והסרט ממשיך, אני הרגשתי שיש משהו מאוד הומוגני בסרט. סרט מאוד פסימי וקודר. בעולם שבו אין סדר, והצעירים, שהעולם שייך להם, פורעי חוק, ללא מצפון וחרטה, אין מקום לזקנים. סרט מצויין.

    באמצע היה לי את “כפרה”.

  4. איתן 11 מאי 2008 ב - 9:21 קישור ישיר

    (התגובה הקודמת שלי נתפסה ברשת הספאם. סופר בה על חוויותי אתמול בסינמטק תל אביב. להלן חלק 2 ממאורעות אמש)

    באחד השיעורים שעברתי פעם אמרה המרצה שקריאה, קליטה והבנה של יצירת אמנות תלויה לא רק במה שיש בה ובמי שכתב ויצר אותה, אלא גם, במידה לא מבוטלת, במי שקורא וצורך אותה. את “כפרה” ראיתי כשהוא יצא, והתגובה שלי אז היתה מסוייגת – חשבתי שהוא סרט מאוד מעניין, אבל ראיתי בו גם הרבה פגמים. אתמול ראיתי אותו בצפייה שנייה. כנראה שמהרבה בחינות אני נמצא היום במקום שונה מהמקום שבו הייתי לפני כמה חודשים, מכיוון שהתגובה הרגשית שלי אתמול לסרט היתה חזקה מאוד. רוב הסרט הייתי על סף דמעות. זו פעם ראשונה שאני צופה בסרט צפייה שנייה, והתגובה שלי אליו שונה מאוד מהתגובה הראשונית. משהו פשוט התחבר לי אתמול. הדבר שהכי הפריע לי בצפייה הראשונה הייתה הההרגשה שהאהבה לא מומשה, ולכן קטיעתה לא כאבה לי. אתמול, משהו בתפיסה הזו השתנה. ראיתי את מימוש האהבה, וגם אם, ואולי דווקא בגלל, שהוא היה מאוד קצר, ובעל פוטנציאל לחיים מאושרים, מעשיה של בריאוני חתכו בי בכאב גדול. אני חושב שגם הבנתי את השוט הידוע. אני חושב שבסרט שכל מהותו היא הכתיבה, ונסיון פיצוח הקשר בין האמנות לחיים, כיצד החיים משפיעים על כתיבת יצירת אמנות, וכיצד כתיבה משפיעה על החיים, השוט המופלא הזה, שמביא את המושג “סוריאליסטי” לאיזשהו שיא בלתי מוסבר, מובא למסך דווקא באמצעות הכלי הקולנועי הבסיסי ביותר שמבטל את הזמן הקולנועי, ומבטא, יותר מכל, “זמן אמיתי” – והוא השוט האחד, הרציף. זהו המקום שבו האמנות והחיים נפגשים.

    את החסרונות של “כפרה” ראיתי אתמול יותר בבהירות.
    הסרט נראה לי אתמול כיצירת אמנות מופלאה, שהגימור בדפנות היה לא מוקפד. במקרים מסוימים, העריכה פשוט מכעיסה. הדרך שבה נחשפות חלק מהאמיתות בסיפור היתה מרושלת, ולסרט יש בטן רכה (החלק שלפני ואחרי השוט המדובר, החלק הסוריאליסטי של הסרט קצת ארןך מדי). ואני עדיין טוען שהטוויסט האחרון הוא טוויסט אחד יותר מדי. (*ספוילר*)

    מספיק היה לגלות שונסה רדגרייב כתבה את הסיפור על מנת לכפר על מעשיה. להרוג את הדמויות היה קצת יותר מדי.

    ובדיעבד, היה גם עצוב לראות ולשמוע את אנתוני מינגלה באותה סצינה.

    מזל שהיתה לי חצי שעה להירגע ולשתות קפה בין “כפרה” לבין “לא ארץ לזקנים”.

  5. רן כהן 12 מאי 2008 ב - 10:21 קישור ישיר

    איזה כיף לקרוא מישהו שמתלהב מהדברים הנכונים
    🙂
    אני גם מאד מבסוט מיס HD
    האם המסך שלך הוא HD Ready או Full HD?
    שלי הוא ready, ואני כל הזמן חושב על מה אני מפסיד..

    ביקורות בפורומים שונים מציינים שבלו-ריי מפלייסטיישן נראה טוב הרבה יותר (בגלל רוחב הפס של השידורים ורמת הדחיסה)

    מעצבן שהסרטים חוזרים על עצמם לאורך היום, והשידורים מתחילים רק בצהריים.
    אבל חוץ מזה זה נחמד מאד!


השאירו תגובה