07 יולי 2008 | 13:17 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

"איים אבודים": 30,000 כרטיסים

על פי נתונים שהגיעו אליי הבוקר, “איים אבודים” מכר בסוף השבוע האחרון 30,000 כרטיסים ב-35 בתי קולנוע. זה נתון זהה למספר הכרטיסים שמכר “בופור” בסוף השבוע הראשון שלו במרץ 2007. אמש מכר “איים אבודים” 3907 כרטיסים, בשבעה כרטיסים יותר מ”בופור” ביום ראשון שאחרי סוף השבוע. “בופור” הגיע בסופו של דבר ל-300 אלף כרטיסים.
האולמות בהם הצליח “איים אבודים” הכי הרבה בסוף השבוע היו סינמה סיטי (למעלה מ-6000 כרטיסים בסוף השבוע) ולב דיזנגוף.

את “הנקוק” ראו בסוף השבוע 40,000 צופים.

16 תגובות ל - “"איים אבודים": 30,000 כרטיסים”

  1. איתן 7 יולי 2008 ב - 14:04 קישור ישיר

    בהבדל אחד : “בופור” נהנה מאהבת הביקורת, ש(סביר להניח)תרמה להגדלת מספר הצופים. “איים אבודים” נתקל בתגובות ביקורתיות מסתיגות, ברובן. אני לא רואה את “איים אבודים” מתקרב למספרים של “בופור”, אלא יותר לכיוון של “אהבה קולומביאנית” (עם תיקון לכיוון ה-100 האלף).

  2. טלי 7 יולי 2008 ב - 14:39 קישור ישיר

    הישגו של בופור בולט כאן מפני שהוא יצא לאקרנים בחורף – לא בחגים ולא בחופשים – והרוויח סכום גבוה, ואיים אבודים יצא בקיץ בחופש הגדול כחלק מהאסטרטגיה להגיע אל קהל היעד שלו: בני נוער וילדים, ואכן זה עבד. בל נשכח שאיים אבודים קודם כל נועד כסרט בידור לצעירים, והיומרנות שלו להיות משהו מעבר לכך זה די משעשעת. כן, לא סבלתי את הסרט הזה.

  3. יצחק 7 יולי 2008 ב - 14:57 קישור ישיר

    וביקור התזמורת הופץ באוסטרליה:

    http://boxofficemojo.com/intl/australia/?yr=2008&wk=26&p=.htm

  4. דני 7 יולי 2008 ב - 15:29 קישור ישיר

    אפשר טבלה עם נתוני סופ”ש של כל הסרטים בבקשה?

  5. דודי קינג 7 יולי 2008 ב - 16:09 קישור ישיר

    ככל שהזמן עובר ואני שומע יותר התרשמויות שליליות, כך אני חושש יותר להגיע לסרט הזה. יחסית למה ששמעתי מכמה וכמה אנשים שצפו בו, הביקורות בעיתונות דווקא עושות אתו חסד.

  6. רונן 7 יולי 2008 ב - 17:39 קישור ישיר

    אפרופו איים אבודים – בקרוב חוזרים לעוד אי אבוד…
    http://blogs.amctv.com/the-prisoner/

  7. ערן אלתר 7 יולי 2008 ב - 18:25 קישור ישיר

    הייתי שמח לדעת כמה כרטיסים מכר “קונג פו פנדה” בארץ עד עכשיו, אם אפשר.

  8. יצחק 7 יולי 2008 ב - 18:57 קישור ישיר

    לערן אלטר:
    על פי אתר “סקרין דיילי” הסרט הרוויח 502,000 דולרים כולל הצגות טרום בכורה
    [
    http://www.screendaily.com/ScreenDailyArticle.aspx?intStoryID=39719&Category=
    ]
    אני לא יודע זאת בוודאות, אבל ייתכן ומדובר בהערכות ולא במספרים סופיים.

  9. bili 7 יולי 2008 ב - 22:43 קישור ישיר

    לגבי המספרים של הנקוק יש מצב כמו שכבר כתבתי הן בששי והן בשבת הוא מצליח מעל למצופה והרבה מעבר לאיים אבודים, שאין, ממש אין מצב שאלו המספרים שלו.
    עם כל הכבוד ל 6000 בסינמה סיטי ולמספרים הטובים בלב ויס פלנט עדין ברוב מוחלט של המקומות האחרים המצב רחוק מכך, רחוק מכך ביותר. שימו לב גם לצניחת הדרוג לסרט באתרי סרטים וזכרו את הקייס האופנתי של המשתמטים שתי סיבות לקיצור רגליו של הסרט בהמשך.
    מספיק לראות מה קורה הערב בהצגה שניה ברחבי הארץ, לפי הדיווחים המצטברים ממקורות טובים ומהימנים ושימו לב להנקוק איפה שיש בסוגריים:
    לב תא 125 צופים.גלובוס ירושלים 65 צופים, יס פלנט לב המפרץ 40 צופים, גלובוס מקס קריית ביאליק 18 ( ובמקביל בהנקוק 100 צופים ), גלובוס מקס נתניה 15 צופים ( עם הנקוק הלכו לאיבוד 60 ).
    ביס פלנט המכירה להצגה שנייה להנקוק גבוהה פי 3 מאשר לאיים אבודים סדר גודל של 120-150 להנקוק ושליש לאיים. שימו לב לדיווח מאשדוד 14 כרטיסים לאיים ב – 22:00 לעומת 80 שנמכרו להנקוק. באשקלון 12 כרטיסים לאיים, בכפר סבא ( עיר הולדת האיים ) 35 לאיים, 60 להנקוק. לב מנדרין ולב אלרם 10 צופים בכל אחד ( לא מחזיקים מול עומס העותקים וההצגות סביב השעון ברחבי גוש דן בכלל ובפרט במגה-פלקסים הסמוכים אליהם היינו סינמה סיטי ויס פלנט, תסבירו לקארין מגריזו שאם היא כל כך רוצה לראות את 2 הסרטים אז בקלות אם לא תתעקש לראותו בסופשבוע בסינמה סיטי)
    פארק רעננה 25 יצאו לשוט באיים, הנקוק כפול.
    בלב אבן יהודה במוצא”ש שנייה היו סביב 90 צופים והערב בשנייה 35. ושקוף שהפנדה מוביל, כמו ששקוף מי יוביל בסופשבוע הבא. וצערי למרות שהתמוגגתי עם המשפחה והילדים מהאי של נים הוא לא ממש ישחה בתחרות מול 2 אלה ומול אלה שבדרך כמו המסע אל בטן או לב האדמה.
    ותודה לכל החברים המסורים ברשת על שבעזרתם הגענו עד כאן.

  10. דן 7 יולי 2008 ב - 22:57 קישור ישיר

    בילי,
    אין לי מושג מאיפה אתה מביא את המספרים האלה ואני לא מתכוון להתווכח על זה. אבל למה נראה לי שיש לך איזה שנאה לא ברורה ל”איים אבודים” או מאידך אהבה ממש לא ברורה להנקוק.
    ואתה באמת חושב שמישהו עושה עניין מנושא המשתמטים? זה כ”כ פאסה… אם כבר אנשים לא יבוא לסרט כי אושר כהן ומיכאל מושונוב לא באמת היו בני 18 ב-1981. מולי שפירא – לטיפולך!

  11. סתם אחת 7 יולי 2008 ב - 23:39 קישור ישיר

    יש פה עליהום מאורגן נגד איים אבודים, מכמה פשיסטים שמתנגדים לסרט בגלל שחלק משחקניו לא שירתו בצבא. שוב לטעמי הוא סרט מרגש ומקסים ומענג. ולא סתם הקהל הולך לראות אותו.

  12. mirit 8 יולי 2008 ב - 2:40 קישור ישיר

    דן.
    קנאה? בס”ה מדובר בחוסר פירגון מקצועי -תגובה טבעית/הכרחית- למול מגלומניה חסרת כשרון בסיסי.
    גם אני, שבד”כ נזהר מאוד בכבודם של יוצרים, מתקשה לעמוד למול הפלסטיק הזה.
    ובאשר למספרים. מי שמאמין ש”בופור” עשה 300 אלף צופים ושכמות הצופים ממש מעניינת אותו, שיאמין גם למספרים שבית היוצר האדרעי מנפיק עכשיו. זה לא ממש חשוב.

  13. יובל 8 יולי 2008 ב - 3:19 קישור ישיר

    (ספוילרים) “איים אבודים” הוא סרט כל כך כל כך קלישאתי, ערימה של סצינות שכל אחת מהן ראית לפחות 10 פעמים בעבר. אני התפקעתי מצחוק כשגל זייד מרביץ לעופר שכטר והוא אומר “אני אהיה משהו, אני אהיה נהג פורמולה 1″, אחרי זה זייד לוקח את הכלבה לייקה להרוג אותה. כנראה לזייד היה זמן רק לסצינה אחת, אחרת היו מראים איך הוא אונס את אחותו הקטנה של שכטר או שורף את החיבור המצטיין שלו על המהפך של 77 שהיה מביא לו את הסקולרשיפ. או כשמיכאל מושונוב מכוון את הרובה על המפקד שלו, ואחרי זה זורק את הנשק, את האפוד ומתחיל לרוץ לו בין הרי הלבנון.
    שני הטרקינג שוטס הארוכים יחסית (בכניסה לקולנוע ובכניסה למסיבה) כשאושרי כהן ומושונוב מחייכים ומתייחסים לכל מי שעובר לידם הם העתקה של הסצינה המפורסמת מ”החברה הטובים”. מילא העתקה, אבל למה פעמיים?
    הסרט מתאמץ לאזכר לפחות שני אייקונים תרבותיים של שנות ה-70-80 פר סצינה כדי לעורר הזדהות (או במקרה של לייקה, שנות ה-50). אבל לסרט עצמו אין שום אפקט רגשי מצטבר כשאתה מרגיש שאתה רואה נרטיב שחובר מסרטי משפחה ונוסטלגיה אחרים כשברווח המתאים הם החליפו את וייטנאם בלבנון.
    ומה קורה עם הוויס-אובר הזה? הוא לא מוסיף כלום לסרט וזה ממש הורס בסוף. היה עדיף פשוט לראות אותם רוקדים שוב בלי שמושונוב יסביר “אז היינו הכי מאושרים”. תודה רבה באמת, לא הייתי מבין את זה בלי לשמוע שוב את הקול חסר הביטחון הזה, שאמור כנראה לשדר בגרות של מבט לאחור. תחשבו למשל על הוויס אובר בסוף של “בלוז לחופש הגדול” (הנגטיב הישראלי של הסרט הזה) והצער שהוא יוצר.
    לפעמים הסרט באמת מצחיק (“כל אחד חושב שהוא יכול להיות בסיירת, רוצים קינלי?”, “בגואה אין ישראלים” או “הקיץ הבא הבא”), וסצינות מסוימות – כמו פיני טבגר בוכה לאבא שלו, או מה ששמיל בן-ארי עושה בסוף הן אפילו אפקטיביות מבחינה רגשית. הסרט עובר בכיף, ונהניתי ממנו, אבל הוא כל כך רוצה שאני אבכה ואתייחס ברצינות לבעיות של המשפחה הזאת, וברמה הזאת הוא נכשל.
    נקודה טובה נוספת – ברגע שבן-ארי אומר למושונוב שיילך אחרי יובל שרף וימנע ממנה לנסוע הייתי בטוח שאנחנו עומדים לקבל סצינת שדה תעופה שבה ברגע האחרון הוא יעצור אותה מלעלות על המטוס. תודה רבה שלפחות זה נמנע.

    ואם יש עדיין פרס רזיסקופ אני מציע את הביקורת של יקיר אלקריב לסרט. הנה ציטוט נבחר מתוכה:
    “כדי לא להרוס ובלי ספוילרים, נאמר רק שכמעט כל אחד מבני המשפחה מוצא את עצמו מתמודד עם דילמות הקשורות בבגידה, אכזבה, אשמה, בושה, ויתור, נכות, מוות ושכול. הבסיס הריאליסטי הזה הופך את הסרט לחוויה תובענית ועמוקה, שמציבה את הצופה ברכבת הרים רגשית”
    אין ספק, בסיס ריאליסטי איתן, כי לכל אחד מאיתנו יש אבא שהפך לנכה בתאונה ביום שהבן שלו גילה שהוא בוגד באימא שלו ובגלל זה הוא פנצ’ר לו את האוטו שגרם לתאונה ולכן הוא הרגיש אשם שנים עד שהאבא גילה ממישהי אחרת מה קרה ולכן החליט לשקר לבן מה קרה באמת כדי שיפסיק להרגיש אשם וייתן לעצמו לפתח מערכת יחסים עם החברה לשעבר של אחיו שמת במלחמה למרות שבעצם היה ג’ובניק כי מישהו היה צריך לשמור על האבא הנכה. זה סיפור שכל אחד יכול להזדהות איתו בגלל שהוא ממש מהחיים שלנו. ו”חוויה תובענית ועמוקה”?! זה נשמע כאילו זה הסרט הראשון שהוא ראה. קשה לי להאמין שזה נכון, אבל אלקריב חושב שלראות את “איים אבודים” זאת חוייה תובענית. כאילו מישהו יכתוב ביקורת על “המסור 4” ויתלהב מהקונספט התובעני – סרטים שמנסים לעורר פחד. לא נעים בכלל.
    משום מה, אלקריב קורא לדמות של שכטר חסה ולא סבתא. לא ממש נקודה משמעותית, זה סתם הצחיק אותי.

  14. דנה אהרון 8 יולי 2008 ב - 6:40 קישור ישיר

    כמה שאתה מקשקש ולא בגלל שאני יודעת משהו ולעובדות לפי רשף לוי הבמאי בראיון שנתן ברדיו לטענתו ראו את הסרט רק 22000 צופים בסוף השבוע האחרון.אז מאיפה ה30000צופים.
    כמובן שלדעתי הסרט רע והביקורת של יהודה סתיו נכונה זה מה שקורה שאתה יושב באולם בקניון עם 18 איש באולם …(ו3 יוצאים באמצע) רמת העותק אגב שהיה חשוך היתה כל כך רעה שאי אפשר היה להנות מהסרט(ממה שאפשר היה)
    דנה
    אני אגב חושבת שרשף לוי אמר את האמת ואתה סתם מטעם ההפקה. משום מה אתה תמיד אוהב את סרטי יונייטד קניג ולא ברור למה שווה לבדוק

  15. במאי 8 יולי 2008 ב - 10:40 קישור ישיר

    דנה צודקת. משום מה יונייטד קינג תמיד “מעגלים” 30% למעלה את מספר הצופים בסרטים שלהם.
    שוב, שימו לב להבדל בין צופים וכרטיסים…. כמה צופים באמת שילמו כרטיס ולא צפו במסגרת הקרנת עיתונאים/צוות/טרום-בכורה/הקרנה מכורה לאירגונים במחיר מוזל / 1+1 עם חברות האשראי וכו’?

  16. דניה 18 אוגוסט 2008 ב - 1:43 קישור ישיר

    סרט מדהים, הזכיר לי מאוד את הילדות שלי.

    כואב לי מאוד (ממה שהבנתי) שכותב הסרט סבל וסובל עדין את המעשה שעשה לאביו וכן את אהבת אימו לאחיו התאום.

    אם הסיפור באמת ביוגרפי, כותב הסרט ממש אומלל.

    יפה, מרגש, מצחיק. יישר כוח.
    מקווה שטעיתי בהבחנה שלי.

    ייש כח, מצליחן


השאירו תגובה