16 יולי 2008 | 15:36 ~ 23 תגובות | תגובות פייסבוק

קריה נאמנה

בשידור חי מהקריון בקרית ביאליק, בבועה מוחלטת מכל מה שקורה בתקשורת הישראלית ברגע זה מסביבנו, וביציאה מסרט שהוא דווקא אפל ועגום והרסני וניהיליסטי לא פחות מהכותרות של אתרי החדשות כרגע:

“באטמן: האביר האפל” דורש התייחסות עמוקה ורצינית ולא ביקורת בשליפה בייחוד כי בניגוד לכל מה שפימפמו – כולל ההסעה לאיימקס – זה לאו דווקא ספקטקל אקשן גרנדיוזי (למרות שיש בו כמה סצינות אקשן כאלה) אלא דרמה בשלושה כרכים שעובדת היטב כמותחן אפל ופולמוסי. אומר רק זאת: כריסטופר נולן, יחד עם אחיו ג’ונתן, הוא תסריטאי עילוי.

========

ובינתיים בערוץ יס 3: אבנר שביט עוזב את תפקידו כמנהל הערוץ אחרי שנה ו-9 חודשים שם (תוספת: הוא ערך גם את ערוץ יס 1 וערוץ הסרטים ב-HD). את אבנר שביט אני מכיר עוד מעבודתנו המשותפת ב”עכבר העיר” והוא הצליח למלא לי היטב את היס מקס בהברקות שיבוציות לרוב: ארבעה סרטי פן-אק רטנארואנג ברצף, למשל. שבת של פילם נואר, עם שילוב מפתיע בין יצירות מופת מוכחות ובי-מוביז פחות קנוניים אבל לא פחות משמעותיים. בתקופה הזאת ידעתי שלסרט מדובר מאחד הפסטיבלים בעולם יש יותר סיכויים להגיע בזריזות ליס 3 מאשר לרוב הפסטיבלים בארץ, שלא לדבר על בתי קולנוע או סינמטקים.
את מחליפתו בערוץ אני לא מכיר, ואני רק מקווה שהיס מקס שלי לא יתאכזב.

=========

ארול מוריס ל”ניו יורק טיימס” על זיופי תמונות. רק תירוץ להזכיר שיש עדיין הזדמנות לתפוס את “שגרה מבצעית” המופתי שלו בפסטיבל ירושלים בסוף השבוע.

=========

חיים טופול חוזר למיוזיקל בלונדון אבל לא בתור טוביה החולב אלא בתפקיד שגילם מוריס שבאלייה ב”ז’יז’י”.

הנה השיר של שבאלייה מתוך הגרסה הקולנועית בת ה-50 של וינסנט מינלי. “תודה לאל על ילדות קטנות”. לא בטוח שהיום טופול יוכל לשיר את השיר הזה בלי שהקהל ינוע באי נחת בכסאו:

נושאים: כללי

23 תגובות ל - “קריה נאמנה”

  1. נמרוד 16 יולי 2008 ב - 16:37 קישור ישיר

    אז רק אולי שאלה אחת – כמה משמעותי לנסוע עד הקריון בשביל לראות את הסרט? כמה מההנאה תיפגם מלראות אותו, נניח, ביס פלאנט ברמת גן?

  2. סמדר 16 יולי 2008 ב - 19:38 קישור ישיר

    תרשה לי להיות קטנונית: האירוע שקורה עכשיו לא קורה בתקשורת, אלא במציאות. בתקשורת קורים דברים קצת אחרים.

  3. דני 16 יולי 2008 ב - 19:40 קישור ישיר

    כמה משמעותי אתה שואל?
    אני חושב שעד מאוד בתור אחד שראה את הסרט, לראות את קטעי הפעולה של הסרט שצולמו במצלמות האיימקס על כל גודל המסך זה פשוט וואו, וגם הסאונד שמעביר לך רטט בגב מרוב העוצמה פשוט מעצים את החוויה לרמות אחרות, לא דומה כלל לאולם קולנוע רגיל…
    וההופעה של הית’ לדג’ר-פשוט אין מילים!

  4. דרורית 16 יולי 2008 ב - 20:11 קישור ישיר

    אופטופיק מוחלט (למה שקורה בתקשורת היום, במציאות, בפסטיבל ירושלים, ובקיריון בקריית ביאליק): צ’רלס ה. ג’ופה, המפיק האגדי של סרטי וודי אלן נפטר.
    http://www.nytimes.com/2008/07/15/movies/15joffe.html?_r=2&ref=movies&oref=slogin&oref=slogin
    (אם מישהו כתב על זה כאן קודם סליחה, לא קראתי את התגובות אחורה בימים האחרונים).

  5. עדן 16 יולי 2008 ב - 20:33 קישור ישיר

    ביקורת מהירה וקצרה על “האביר האפל”:
    לא משהו.

  6. ערן אלתר 16 יולי 2008 ב - 21:00 קישור ישיר

    אני אראה את “האביר האפל” ביום חמישי הבא. אני מקווה שהוא יהיה טוב.

    ובניק-לינק: המנצח בסקר הסרט הטוב ביותר של פיקסאר!

  7. דניאל 16 יולי 2008 ב - 22:29 קישור ישיר

    אחרי “ארץ קשוחה” שוב מתעללים בשם סרט של האחים כהן
    לא ברור למה “לשרוף אחרי הקריאה”-שם מצויין הפך בעברית ל “לקרוא ולשרוף”
    למה להיות יצירתיים מדי כשלא צריך

  8. דן 17 יולי 2008 ב - 0:03 קישור ישיר

    דווקא לא כזה שם גרוע בעיני. “לשרוף אחרי הקריאה” נשמע קצת מסורבל.
    לפחות זה לא “שרופים על הספרים”.

  9. אורי 1 17 יולי 2008 ב - 0:30 קישור ישיר

    קצת רשמים מהפסטיבל:
    “אצבע אלוהים” – סרט חביב, משחק מצוין [בעיר של איבגי], תסריט די הזוי, מוזיקה יפיפיה [יכולה להוביל לזכייה של ישראל ברייט בפרס אופיר], אבל עדיין לא מדובר בסרט שלם והסוף די חלש. ובכל זאת מרענן גם לראות קומדיה בין שלל הסרטים הכבדים שבדרך כלל מופקים בישראל.
    “ברוריה” – גם זה סרט ישראלי לא כל כך טיפוסי בשל הנושא, הזיקה למקורות, השחקנים הראשיים האנונימים יחסית. גם כאן זה סרט לא שלם ועלילתו לא תפורה לחלוטין אבל יש בו לא מעט סצנות חזקות והוא בהחלט ראוי לתשומת לב.

    תחרויות בתחום הקולנוע הן דבר בעייתי – מצד אחד יש בהם משהו מסקרן [אני ממש מחכה למועמדיות לפרס אופיר] ומצד שני הן לא באמת משקפות איזה סרט טוב יותר מאחר. גם בוולג’ין ובמיוחד בפרס אופיר יש סרטים שבאים עם גב כלכלי, מארגנים הקרנות מיוחדות, הצוות שלהם מורכב מחברי אקדמיה רבים וישנם סרטים צנועים של אנשים שהם לחלוטין מחוץ לקליקה. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שסרטים מסוימים [לא בעיה לנחש לאלו אני מתכוון] יזכו לכל המועמדיות האפשריות בפרסי אופיר. ברור שגם סרטים רבים אחרים, לרוב סרטי ביכורים או סרטים שאין להם מפיץ לא יקבלו ולו מועמדות אחת בטקס.
    אני יכול להבין איך רק ארבעה סרטים נרשמו השנה לתחרות וולג’ין – היוצרים עובדים כמה שנים טובות על הסרט ולמחרת הבכורה מבקרי הקולנוע פשוט חורכים אותם ללא רחמים. אני בהחלט מסכים שבמרבית הסרטים יש ליקוים רבים וחובתו של המבקר לציין אותם, אבל יש גם דרך לנסח ביקורת קשה בצורה קצת עדינה [בעיקר זכורה לי ההשתלחות חסרת הרסן שנה שעברה ב”החוב”] במיוחד בשלב בו לסרט אין עדיין מפיץ וגורלו עוד לא ברור.
    עולם הקולנוע הישראלי מוזר. הבכורות חגיגיות, אפילו מרגשות במקצת. ואז עולים לדבר היוצרים ומודים למי שתמך כי אחרת “הייתי פושט רגל” או “לא הייתי עומדת על הרגליים”. אחרי זה אתה הולך לאירוע פיצ’ינג ורואה את מיטב היוצרים, אנשים שבעסקי הקולנוע כבר עשרות שנים [יקי יושע, מארק רוזנבאום וניסים דיין הם רק כמה דוגמאות] מנסים להסביר למשקיעים מאירופה למה כדאי לתת כמה שקלים בעבור סרטם החדש [ומעניין יהיה לעקוב אחרי 14 הפרויקטים המסקרנים שהוצגו].
    גם להיות סטודנט כנראה לא קל – לפי אנשי הסינמטק לתחרות הסרטים הקצרים נשלחו למעלה מ100 סרטים ומתוכם נבחרו רק תשעה לתחרות [וכאן הרחמים על השופטים שנאלצו לראות את כולם ברצף בשעת בוקר].
    אגב, מבין הסרטים שראיתי בלטו “ימי התשובה של רחמים”, “עובר ושב” ו”המנהרה”.
    ולמרות הכל היה כיף מאוד וחבל שצריך לחכות שנה עד לפסטיבל הבא. יום טוב.

  10. אורון 17 יולי 2008 ב - 0:53 קישור ישיר

    מסכים עם יאיר, תגובה על “האביר האפל” אחרי ה-geekgasm (שרשרת, למעשה) שחוויתי בצהריים לא תעשה עימו צדק. אחרי שאראה שוב ביום שישי, אוכל להתייחס לכל הרבדים (ונמרוד, אם זה שווה משהו אעלה כאן תגובה על ההבדלים בין מסך האיימקס למסך העזריאלי מיד אחרי הצפייה). בינתיים, כאשר אני רגוע ונינוח אחרי מספר שעות, כמה רסיסים:
    1. BEST MOVIE EVER (אלף סימני קריאה ולבסוף הספרה 1)
    2. כרסיטופר נולאן העלה את הרף של סרטי הקומיקס, שוב הוכיח לי שהוא לא יכול לאכזב אותי (והציפיות שלי היו לא ריאליות כלל, ע”ע סעיף 1) ואף הגדיל לעשות והגשים לי חלום.
    3. באוסקר יצטרכו להמציא איזה פרס מיוחד למה שהית לדג’ר עשה על המסך.
    4. כל סצינה בסרט היא מופת תסריטאי, כוללת רובד בידורי אינטילגנטי ואחד עמוק יותר, פילוסופי או פסיכולוגי מרתק. כולן גם עמוסות מחוות למקורותיו של באטמן מחד, ומשתינות על הסרטים של ברטון ושומאכר מאידך (הנאה כפולה ומכופלת מבחינתי).
    5. אני יודע שאני הולך להיות במיעוט, אבל אהבתי את סצינות האקשן, ואנסה להרחיב בנושא:
    זה סרט של באטמן. הוא נינג’ה. הוא מגיח בהפתעה, מחסל את האויב במכה או שתיים וממשיך הלאה, בין הצללים. הוא לא ירוץ בין כדורים שורקים או יעשה פעלולים בהילוך איטי. מי שציפה או יצפה למשהו אחר – ברור שיתאכזב. מה שכן, מרדף מכוניות שמאתגר במעט את הפיזיקה בהחלט ייתכן בסרט באטמן, וכזה קיבלנו ועוד איך – והוא אף היה מצויין בעיניי.

    וואו, איזה שבוע (והוא טרם הסתיים).

    ניק-לינק-ללא-קשר: סתם כי אף אחד לא התייחס לזה כאן – יש טריילר ל”מקס פיין: הסרט”.

  11. מיכל תה 17 יולי 2008 ב - 5:36 קישור ישיר

    אבל לאן אבנר שביט הולך? (אני מקווה שלכתוב)

  12. עמיצי 17 יולי 2008 ב - 7:26 קישור ישיר

    בינינו, כאשר בוחנים את הסרטים של משפחת נולאן, ג’ונתן הוא הכישרון האמיתי וצריך להיות מוכר שכזה ולכתוב יותר תסריטים.

  13. רותם 17 יולי 2008 ב - 8:48 קישור ישיר

    בלי לראות את “האביר האפל”, אני לא מבין איך אתה יכול להגיד את זה?
    בעוד שכריסטופר כתב (וביים) סרטים ללא אחיו, ג’ונתן לא עשה את זה – לא רק לסרטים שכריסטופר ביים, אלא בכלל, הוא רק כתב את הסרטים שהם כתבו יחדיו וכריסטופר ביים.
    אז אפשר להגיד שהתוצאה יחדיו יותר טובה מהתוצאה של כריסטופר לבד, אבל זה לא הופך את ג’ונתן לכישרון האמיתי – זה הופך אותו לחלק בלתי נפרד מהכוח היוצר.

  14. venerik 17 יולי 2008 ב - 9:32 קישור ישיר

    לאורי1
    הסרט נקרא “ימי התשובה של רחמים חנוכה”
    ותודה

  15. ניר4819 17 יולי 2008 ב - 10:33 קישור ישיר

    תראו רק את הפסקה הראשונה שפותחת את הביקורת של רוג’ר אברט על האביר האפל… כל מה שיש לי להגיד זה וואו!!!:

    “Batman” isn’t a comic book anymore. Christopher Nolan’s “The Dark Knight” is a haunted film that leaps beyond its origins and becomes an engrossing tragedy. It creates characters we come to care about. That’s because of the performances, because of the direction, because of the writing, and because of the superlative technical quality of the entire production. This film, and to a lesser degree “Iron Man,” redefine the possibilities of the “comic-book movie.”

    הנה הלינק לשאר הביקורת, אבל באמת, הפסקה הראשונה אומרת הכל. אוף, למה צריך לחכות עוד שבוע להגעת הסרט…:

    http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/20080716/REVIEWS/55996637

  16. ניר4819 17 יולי 2008 ב - 10:35 קישור ישיר

    הנה הלינק לביקורת של רוג’ר אברט על האביר האפל… כל מה שיש לי להגיד זה וואו!!!:

    http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/20080716/REVIEWS/55996637

    שימו לב במיוחד לפסקה הראשונה, שבה הוא אומר שהסרט מגדיר מחדש את ז’אנר סרטי הקומיקס, ומרעיף עליו עוד כמות של שבחים, שעושה חשק עצום לראות את הסרט.

    אוף, למה צריך לחכות עוד שבוע עד שהסרט יגיע למחוזותינו…

  17. יניב אידלשטיין 17 יולי 2008 ב - 11:59 קישור ישיר

    אהבתי את “האביר האפל” כי הוא לוקח את באטמן ממחוזות הקומיקס, בהם הוא היה נטוע עד עכשיו (כולל בסרט הקודם של נולאן) ומעביר אותו לזירת התרחשות שהיא פשוט אותנטית.
    גותאם כבר לא גותית ולא מסוגננת. בסרטים של טים ברטון היא הייתה גרסה מסויטת של ניו יורק. בסרטים של שומאכר היא הייתה מין פארק שעשועים עם פסלי ענק. ובסרט הקודם היא הייתה שילוב של צילומי חוץ ושל דגם מיניאטורי לא משכנע שעובר בו מונורייל.
    גותאם בסרט הזה היא פשוט שיקגו לכל דבר ועניין. אין מיניאטורות, אין שום דבר מומצא, ואם יש אפקטים דיגיטליים הם לא ניכרים לעין. הסרט מרגיש פילמי וקולנועי, לא כמו פרסומת או משחק וידאו. הצילום של וולי פיסטר נותן לנו להרגיש את האספלט של כל מדרכה ולנשום את האוויר הקר על גגות גורדי השחקים. נולאן מקיים פה את ההבטחה שספילברג לא עמד בה ב”אינדיאנה ג’ונס” החדש, שהחצי השני שלו נראה כאילו צולם כולו על רקע מסכים ירוקים בהוליווד.
    תנאי הפתיחה הטכניים האלה מאפשרים לקחת את הסרט ברצינות, ויש הרבה מה לקחת ברצינות. הסאגה של הסרט מתארת מאבק כוחות גדול שמתרחש בעיר, בין ארגוני הפשע המבוססים, הג’וקר החצוף שמנסה להשתלט עליו ומטפס בו בהדרגה, במקביל לדעיכתו של באטמן ולהתבססותו של הארווי דנט כתובע המחוזי החדש שנלחם בפשע המאורגן. האמת שבאטמן עצמו נדחק הצידה, בקושי מורגש, והדמות שלו מעוצבת בעיקר ע”י הפעולות של שתי הדמויות הראשיות האחרות.
    בלי לעשות ספוילר, יש פה סיפור טרגי רחב יריעה בסדר הגודל של “הסנדק 1”. (ואשרי מי שלא מתמצא בפרטי המיתולוגיה של באטמן ויוכל לעקוב אחרי העלילה בלי לדעת מה עומד לקרות.) העלילה הולכת לכיוונים דרמטיים אמיצים ולא שגרתיים, מעוררת מחשבה באמת, והרבה יותר כבדה ממה שאפשר לצפות מסרט הפופקורן הקיצי הממוצע. אין את קלישאות סרטי הקונג-פו והעטלפים העל-טבעיים מהסרט הקודם. רק דרמת פשע מרתקת שמובילה לדיון על מהותו של גיבור והיווצרותם של מיתוסים.

  18. יניב אידלשטיין 17 יולי 2008 ב - 11:59 קישור ישיר

    ולמי שתוהה אם לנסוע עד קרית ביאליק בשביל לראות – התשובה שלי היא כן חד משמעי.

  19. יניב אידלשטיין 17 יולי 2008 ב - 12:03 קישור ישיר

    אורון – איזה חלום הוא הגשים לך?
    :^)

  20. ניקו 17 יולי 2008 ב - 12:45 קישור ישיר

    במהלך הצפייה לא מרגישים שמדובר בסרט שמבוסס על קומיקס, אלא דרמת פשע שסקורסזה היה גאה להיות חתום עליה.. בשביל לעשות כזה עיבוד צריך ביצים של שור, וכניראה שלנולן יש כאלה !
    ושוב אני חוזר על כך שההפתעה הכי גדולה היא מישחקו של הית’ לדג’ר, שהופך את הג’וקר לדמות מטרידה ומצחיקה בו זמנית. נבל כזה שרוט לא רואים הרבה בקולנוע..

  21. עדן 17 יולי 2008 ב - 13:17 קישור ישיר

    “האביר האפל” באמת מנסה להיות “הסנדק” אבל במקום לנסות להיות הסנדק 1 או הסנדק 2 הוא מנסה להיות כל הטרילוגייה ביחד וזהו ניסיון שלטעמי נכשל. הרצינות התהומית של הסרט והריאליזם היחסי שלו מהווים צעד אחורה מהרעננות של “איירון מן” ואפילו העלו בי שוב את השאלה שלא שאלתי כבר שנים רבות וחשבתי שכבר אינה קיימת: למה לעזאזל האיש הבוגר הזה לובש חליפה מטופשת ?

    הסרט ארוך נורא ולעיתים אף משעמם, ויסלחו לי כל מזילי הריר על ההופעה של הית’ לדג’ר אבל הוא היה טוב וזהו. לא מדהים ולא שום דבר בסביבה. טוב וזהו.

    אה כן, וכריסטופר נולאן לא יודע לביים אקשן.

  22. assafTV נציג מח' הרכש 18 יולי 2008 ב - 9:49 קישור ישיר

    תודה לעמיתי אבנר שביט על עבודתו הנאמנה והקפדנית.
    ואין לשכוח שבמחלקת הרכש נמצאים חובבי וידעני קולנוע שממשיכים לסרוק אחר פנינים קולנועיים עבור ערוצי הסרטים כך שאני מאמין שהמקס שלך לא ישתעמם.

  23. רותם 18 יולי 2008 ב - 18:02 קישור ישיר

    למרות מה שאורון כתב, שזה סרט של באטמן, זה לא מורגש. אני די בטוח שזמן המסך של באטמן (שלא להזכיר את ברוס ווין) הוא בקושי חצי מזה של הג’וקר.
    ומוזר לי התגובות על כך שהסרט הוא כבר לא קומיקס וכל הסופרלטיבים (המוצדקים) – אני חשתי את כל זה כבר בסרט הראשון של נולן. עכשיו הוא חידד את זה והביא את זה לידי שלמות.


השאירו תגובה