09 דצמבר 2012 | 00:50 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

"שלגי קילימנג'רו" ו"הניצוד", ביקורת

"שלגי קילימנג'רו"

אין שום קשר בין שני הסרטים האלה למעט העובדה שראיתי את שניהם באותו שבוע – אחד חיבבתי, את השני לא – ויכולתי לפתח סביבם הגיג על הדבר הזה שאני מחפש בקולנוע.

פורסם ב"פנאי פלוס", 5.12.2012

שני סרטים אירופאיים, שניהם כה שונים זה מזה, כמו יום ולילה (שניהם מיבול פסטיבל קאן האחרון, שניהם עכשיו בבתי הקולנוע בארץ). “ניצוד", סרטו החדש של תומס וינטרברג (תוצרת דנמרק), עוסק ברוע האנושי, ונדמה שהסרט עצמו בקע מהטריטוריות הכי קודרות, אפלות ונבזיות בתוך נשמתו של היוצר. לעומת זאת, “שלגי קילימנג'רו" של רובר גדיגיאן (תוצרת צרפת), הוא סרט שכולו טוב לב, חמלה, חסד, והוא מגיע מאת במאי שנדמה שיצירתו בכללותה נובעת מאופטימיות ואמונה בטוב לבו של האדם, גם כשהוא שוגה, גם כשהוא פונה לאלימות.

באופן משונה ומפתיע, “שלגי קילימנג'רו" הוא הסרט הראשון של גדיגיאן שמגיע להקרנות מסחריות בישראל, למרות שהוא אחד הבמאים הכי אהודים בפסטיבלי הקולנוע בארץ. ההצלחה של הסרט בהקרנות המוקדמות ובסוף השבוע הראשון שלו בארץ מוכיחה שהקהל הישראלי החמיץ כאן במאי שהוא היה אמור להתאהב בו כבר לפני 15 שנים: סרטו החדש, לדעתי, ממשיך בקו ישיר מאוד את הטון, הנימה, התכנים והליהוק של סרטיו הקודמים, “מריוס וז'נט" (מ-1997) ו"מארי-ז'ו ושני מאהביה" (מ-2002). יש לי חיבה רבה לרוב סרטיו של גדיגיאן, שהוא מאותם יוצרים שיותר משנדמה שהוא במאי טוב, ברור שהוא אדם טוב. או לפחות יוצר שהמצפון והלב שלו מדברים הרבה לפני חישובים אחרים. שפתו הקולנוע פשוטה, אבל יש בה ישירות סוחפת. ו"שלגי קילימינג'רו" (על שם הפזמון הצרפתי, לא הרומן של המינגוויי), הוא סרט שנראה חייכני, אפילו נאיבי, אבל יש בו משהו מורכב בעדינותו. ז'אן-פייר דארוסן מגלם איש ועד פועלים במספנות מרסיי, מרקסיסט בנשמתו, מעריץ של ז'אן ז'ורס, שמפוטר מעבודתו. בהדרגה הוא נאלץ להתמודד עם הכרה מזעזעת: הוא, איש הצווארון הכחול, הפרולטריון, איש מעמד הפועלים, הפך אחר שנים של עבודה מאומצת, לבורגני. חייב אמידים ונוחים, והוא הפך להיות הממסד שמעמד הפועלים החדש רואה צורך למוטט אותו. זהו סרט (אולי נאיבי) על שני אנשים שהם באמת ובתמים, ובלי ציניות, טובי לב. והוא מקסים.

“הניצוד", שפותח השבוע את אירוע "קולנוע בערבה", אולי יותר משוכלל מבחינה קולנועית: הצילום, העריכה, יצירת מתח וחרדה. והסרט אכן עובד לא רע, ומטריד למדי בעת הצפייה בו. אבל ככל שאני מתרחק ממנו ככה הסרט מעצבן ומקומם אותי. לא חידוש: וינטרברג, חניך מבית מדרשו של לארס פון-טרייר הוא פרובוקטור שיוצר סרטים המציגים תפיסת עולם קודרת, אכזרית ואלימה. ב"ניצוד" הוא גם מרשה לעצמו להיות די חסר אחריות. מאדס מיקלסן מגלם עובד בגן ילדים שילדה בגן מאשימה אותו בהטרדה מינית. לפני רגע הוא היה אחד האנשים הכי אהובים בעיירה, ודקה אחר כך הוא הופך למנודה. למרות שהילדה ידועה כמי שהוריה מזניחים אותה והיא סובלת מהפרעות התנהגות, מיד כולם מאמינים לה ומוקיעים אותו. שלא כמו ב"ספק" של ג'ון פטריק שנלי, כאן וינטרברג לא מציג לנו ספקות או סיפור דו משמעי. האמת גלויה לנו מההתחלה. אבל לא זאת בלבד שווינטרברג רוצה לגרום לנו להטיל ספק מפה ועד עולם בכל האשמה של הטרדה מינית, לא זאת בלבד שהוא מציג גלריה מיזוגנית למדי של דמויות נשיות שכולן נעות מהמופרעות למרושעות ( או סתם טיפשות), הוא גם מאזן את זה היטב עם דמויות גבריות שכולן בהמיות וניאנדרטליות. ובראשן הגיבור שלנו שהפסיביות שלי פשוט הוציאה אותי מדעתי. “ניצוד" היה יכול להיות הרבה דברים – למשל, מותחן היצ'קוקי על מסעו של חף מפשע להוכיח את חפותו. במקום זאת זהו סרט שונא אדם, אבל אוהב חיות, שבסך הכל אומר שמי שצד צבאים להנאתו, שלא יתפלא אם יבוא יום ויגיעו לצוד אותו.

נושאים: ביקורת

5 תגובות ל - “"שלגי קילימנג'רו" ו"הניצוד", ביקורת”

  1. אילן 9 דצמבר 2012 ב - 11:37 קישור ישיר

    לעניות דעתי, אם אתה באמת רוצה להשוות, זה לא ש"ניצוד" כל כך מתוחכם מבחינה קולנועית, אלא ש"קילימנג'רו" פשוט מיושן, שלא לומר מרושל, בעשייה הקולנועית שלו. חצי מהסרט זה קלוז אפים של השחקנים מהנהנים בחיוך מהוסס אחד לשני. זה פשוט קולנוע מיושן, ולא בצורה טובה.

  2. דודי מיכאלוב 9 דצמבר 2012 ב - 17:15 קישור ישיר

    איזה טכנוקרטים, אז "שלגי" לא סרט השנה.
    אבל החמלה, הסיפור, הטוב לב שהגיבורים מעדיפים להראות…..
    מרגשים BA ABUA BUA וזה אלמנט ההנאה מספר אחד בספר שלי.

    פה לעוד…..
    http://rateyourmusic.com/film_collection/DavidIs/recent,ss.d.e
    http://rateyourmusic.com/list/DavidIs/finest_films_2012
    http://rateyourmusic.com/list/DavidIs/favorite_2011_movies

    מוזר איך "המאסטר" בקושי הוקרן בישראל, האם הוא יותר מעייף מאשר מעולה ?
    מהפוסטים המגניבים של רוה, גיליתי מה בחרו מבקרים רבים יחדיו כסרטי השנה
    והם (באנגלית) :
    1- The Master. 2- TABU. 3- Amour. 4- Holy Motors. 5- Beasts of the Southern Wild. 6- Berberian Sound Studio. 7- Moonrise Kingsom. 8- Beyond the Hills. 9- cosmopolis. 10- Once Upon a Time in Anatolia. 11- "this is not a movie".
    מתוכם…רבים לא הגיעו בכלל לארץ… אבל אני לא בא אליהם בטענות על אוטומט..

    ממלכת אור הירח וקוסמופליס התחלתי לראות, בראשון יש אולי אלמנטים מיוחדים, השני הופסק אחרי 15 דקות מרוב שהיה נפוח מעצמו…
    אז אין לי בהכרח טענות אל מפיצי הארץ, יכול להיות שהמון מהם בלתי מהנים ובלתי אכילים לרוב הקהל בכלל, גם אנינים בתיאוריות, כמונו, I GUESS.

  3. משה גולדקרנץ 9 דצמבר 2012 ב - 23:03 קישור ישיר

    שלגי הקילמנג׳רו הוא סרט ראוי אך בהחלט. איטי מאוד ודל בהבעה קולנועית בעיות הקצב והעריכה גורעות ממנו ומאיתנו לפתח קשר רגשי לדמויות ונותר חלל רגשי שמעיב על התוצר הסופי.

  4. תום 12 דצמבר 2012 ב - 2:15 קישור ישיר

    אני חושב שלא ירדת לדקויות שב"ניצוד". מדובר בסיפור מורכב ועדין בהרבה מ"ספק" מבחינת דו המשמעות הגלומה בו בקשר לאשמה והסרט מרמז באופן זהיר ועדין שיתכן והניצוד אכן אשם! זו השלמת הפערים שאני מילאתי בצפייה…
    אני חושב שהסרט מוציא מתוכו אמירה מעניינת ואכן מאוד מיזנתרופית על הבוז לדמויות הנשיות הרודפות גברים בעיוורון ומולן חברה גברית סופר אלימה שכולם חיים בתוך שמרנות בורגנית…מה מייצר את מה ?

  5. יהודית 1 ינואר 2013 ב - 14:18 קישור ישיר

    שלום יאיר,
    ראיתי את "שלגי הקלימנג'רו", אחד הסרטים היפים שראיתי בשנה האחרונה, סרט נוגע ללב, שמביע כ"כ הרבה רגש ולא בצורה האמריקאית, דיאלוגים אמיתים. אני התאהבתי.
    רציתי לשאול אותך שאלה על הסרט, שמתי לב שמארי קלייר, הגיבורה כל הסרט (חוץ מבמסיבה) עם אותה חולצה המשובצת. אני יודעת שזה בטח שולי, אבל זה הציק לי, האם אתה חושב שיש לזה משמעות?
    ועוד דבר, חיפשתי בכל מקום את המקור של השיר שבהשראתו נכתב הסרט, של ויקטור הוגו "כמה טובים הם העניים" אך לא מצאתי. האם אתה יודע איך אוכל לקרוא את זה.
    יומטוב


השאירו תגובה ל - אילן