16 אוגוסט 2008 | 17:00 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

"הבן של רמבו" + "מונגול", הביקורת

שתי ביקורות קצרצרות על סרטים חביבים, שהיו יכולים להיות יותר טובים.

פורסם ב”פנאי פלוס”, 14.8.2008

משחקי מלחמה
“הבן של רמבו” מתחיל מושלם, ואז דועך
“הבן של רמבו” מתחיל כהברקה גדולה. גארת ג’נינגס (במאי) וניק גולדסמית (מפיק), שיצרו עשרות וידיאו-קליפים נפלאים תחת הלייבל “האמר אנד טונגס” (פטיש ומלקחיים), מתרחקים מ”מדריך הטרמפיסט לגלקסיה”, סרטם הארוך הראשון, וחוזרים למקורותיהם כדי לביים סרט על שני נערים – האחד פרחח, השני מופנם – שמתיידדים בתחילת שנות השמונים. המופנם חובב סרטים ומחליט לביים סרט בהשראת “משחק הדמים”, הסרט (המצוין) עם סילבסטר סטאלון שחנך את סדרת סרטי רמבו. ההתחלה של “הבן של רמבו” נראית כמו הגרסה הנוסטלגית ומלאת הרגש ל”קדימה תרוץ אחורה”, וכמוהו זה סרט שמפעפעת ממנו אהבת קולנוע מרהיבה.
אלא שאז קורה הדבר המתסכל והמשונה: הסרט ממצה את עצמו אחרי חצי שעה. פתאום הוא הופך ל”סוס המים”, ומתעסק יותר במצוקותיו של ילד בריטי שאביו נשלח למלחמה. כאילו שכל רעיונותיו ונחמותיו בוזבזו ונותרנו עם דרמת התבגרות מתוקה מאוד, שלא רק חוזרת על עצמה, אלא גם מחמיצה את הנקודות שהפכו את תחילת “הבן של רמבו” לדבר כה מקסים. והרי סרט על נער שמנסה לשכתב את ההיסטוריה של משפחתו, ולמצוא את אביו האבוד, תוך שהוא עושה את זה באמצעות הקולנוע, המדיום המדמה תהליכי זכרון, הוא סרט בעל פוטנציאל עצום, להברקות וריגושים. “הבן של רמבו” כמעט מצליח בזה, אלא שאז הוא מתמוסס. מצער.

חאן ועכשיו
האם “מונגול” הוא סרט על ג’ינגיס חאן, או סרט שבוים על ידי ג’ינגיס חאן?

האם סרגיי בודרוב הפך לקולנוען הלאומי הרשמי של קזחסטן? נדמה שכן. אחרי שהוזעק כממלא מקום של הרגע האחרון ב”נומאד”, האפוס הקזחי הראשון, הוא חוזר עכשיו כבמאי ראשי באפוס היסטורי גרנדיוזי נוסף, החוזר עוד יותר אחורה בזמן, אל הימים שלפני שקזחסטן היתה קיימת, ועל רוסיה, מונגוליה וסין שלט ג’ינגיס חאן. “מונגול” מספר את סיפורו של הילד שיהפוך לנער שיהפוך לגבר שיהפוך לג’ינגס חאן: מגיל תשע, כשהוא בוחר לעצמו כלה, ועד לתחילת גיל 30 כשהוא הופך לשליט המונגולים ונושא את התואר ג’ינגיס חאן.
מעניין? לא ממש. אלא שבודרוב הצליח לגייס מספיק כסף, סוסים וניצבים והוא הופך את סרטו לספקטקל מלחמה מפואר, מהסוג הכוחני ביותר, שקשה שלא להתפעל ממנו, לפחות במימד הספקטקולרי שלו. בעידן בו סצינות הקרב ב”טרויה” ו”שר הטבעות” מבוצעות במחשב, “מונגול” הוא מעין “לב אמיץ” אסיאתי, בו מאות ואלפי ניצבים מתייצבים לסצינות הקרב העצומות. “מונגול”, לצורך העניין, הוא כמו “גיבור” של ז’אנג יימו: הסרט הזה לא אומר לי כלום על חיי, אבל בחלקו הוא די מרתק לצפייה.

“הבן של רמבו”: שעות הקרנה
“מונגול”: שעות הקרנה

נושאים: ביקורת

2 תגובות ל - “"הבן של רמבו" + "מונגול", הביקורת”

  1. עמיצי 16 אוגוסט 2008 ב - 19:26 קישור ישיר

    אוף טופיק לגמרי –
    האתר של הקרן לקולנוע ולטלויזיה עלה לאויר.
    http://www.jerusalemfilmfund.com/default.asp
    אזהרה – האתר מאוד מאוד מורכב ומסובך וקשה מאוד להבין איך בדיוק עובדים כל מסלולי ההגשה, וכמה עשוי לקבל כל סרט. אני מניח שכמו שקורה לעיתים, אחרי ההגשה (בחודש הבא!) יסיקו מסקנות להגשה של שנה הבאה.

  2. אמנון 16 אוגוסט 2008 ב - 23:56 קישור ישיר

    ליאיר, איפה צפית ב”הבן של רמבו”?
    קולנוע או DVD?
    ואם DVD, אז עם או בלי תרגום?
    תודה מראש, אמנון.


השאירו תגובה ל - עמיצי