19 פברואר 2013 | 19:13 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

חסמב”ה חסמב”ה חסמב”ה

פוצי!

במאי הקולנוע יואל זילברג הלך אתמול לעולמו, בוודאי כבר קראתם את ההספדים. זילברג בהחלט היה מחלוצי הקולנוע בישראל, אלא שהקולנוע היה בשבילו עיסוק משני, אחרי התיאטרון, ולכן הוא היה בא לעשות ג’ובים מוזמנים – בתקופה בה היו מפיקים שהזמינו במאים ושחקנים מהתיאטרון לביים להם סרטים מסחריים, שנועדו להיות להיטים. בידיעה על פטירתו בוויינט קרא לו יוסי גרבר “השלאגריסט”. ואכן, הביאו אותו לעשות להיטים, בימים ש”מסחרי” ו”אמנותי” היו מחנות אויבים. כילד אני זוכר היטב לא מעט מסרטיו של זילברג, ובעיקר את “חסמב”ה” ואת “קונילמל בתל אביב”. כמבוגר אני צריך להודות בצער: סרטיו לא היו טובים במיוחד.

הפרויקט הכי מעניין וחלוצי שזילברג היה מעורב בו הוא “עץ או פלסטיין” מ-1962. חלוצי בעיקר כי זה היה הקרדיט הקולנועי הראשון לכל האנשים שהיו מעורבים בו: זילברג ואורי זוהר, שהיו שותפים לבימוי; חיים חפר וחיים טופול, שהיו אחראים לקריינות. פשנל (אברהם דשא) שהיה אחראי להפקה. ובעיקר, כי הסרט הזה מבשר את צביונו של הקולנוע הישראלי שתכף יפרוץ בכל כוחו. מעולם לא בררתי (לצערי) מה בדיוק היתה חלוקת העבודה בסרט בין זילברג וזוהר, אבל הרעיון היה לקחת את סרטי היומן של נתן אקסלרוד, שתיעד את ימי הקמת המדינה, לערוך מהם סרט פטריוטי למדי על תולדות המפעל הציוני, אבל להצמיד לו קריינות כזאת שתנטרל ממנו את הפאתוס שבאותה שנה יצא מהאופנה כנראה. הקריינות של חפר וטופול מבודחת, צינית מאוד וכמעט מלגלגלת על אנשי הישוב ודור מקימי המדינה.

אבל מבחינתי, הסרט שתמיד הכי אוהב מהפילמוגרפיה של זילברג ז”ל הוא “חסמב”ה” הראשון והמקורי מ-1972. עם שלמה ארצי בתפקיד ירון זהבי. עם המוזיקה של מישה סגל. עם הצילום של אדם גרינברג. ועם הזורקין של זאב רווח. הנה תשע הדקות הראשונות של הסרט, לזכרו של זילברג:

Search engine friendly content

 

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “חסמב”ה חסמב”ה חסמב”ה”

  1. צליל 20 פברואר 2013 ב - 8:35 קישור ישיר

    אכן – חסמב”ה! חסמב”ה! חסמב”ה! זה הסרט הישראלי שגם אני גדלתי עליו בשנות ה-80


השאירו תגובה