30 אוגוסט 2008 | 11:11 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

מן הארכיון: לקראת פרס אופיר 2000

מהיום ועד טקס פרסי אופיר שיתקיים ב-25.9, אעלה מדי שבת (ובימים שלפני הטקס עצמו, מדי יום), את הטקסט המקדים לטקס שכתבתי בכל שנה מאז שנת 2000. זו גם דרך טובה לראות איך התפתח הקולנוע הישראלי בשמונה השנים האחרונות, וגם כדי להראות איך, לעומת הזינוקים במעמדו ובאיכותו של הקולנוע הישראלי, עד כמה מעט התפתחו פרסי האקדמיה, שהיו ונותרו המופע הקולנועי הכי מבורדק בעיר.

הנה הקטע הראשון (תזכורת: השם “פרס אופיר” הומצא רק ב-2004). בשבת הבאה: שנת 2001

פורסם ב”העיר”, 9.11.2000

11 על 11
11 סרטים מתחרים על פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע, בשנתו ה-11. לא לגמרי ברור מה יוצא לסרטים שזוכים בפרס, שיחולק ביום שלישי, אבל השנה יש סוף סוף קצת מתח. יוצרי “כיכר המיואשים”, “ההסדר” ו”מרס תורכי” מתבקשים להכין נאומי זכייה

ומה עם “האחים מבורך”? 11 סרטים עלילתיים הופקו השנה בארץ ועשרה מהם הצליחו לזכות לפחות במועמדות אחת בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע (שיחולק בסינרמה ביום שלישי, ויועבר בשידור חי בערוץ 2), רק “האחים מבורך” של נדב לויתן נותר נטול מועמדות. ובצדק: מדובר באחד הסרטים הרעים ביותר שאי פעם הופקו בארץ וצריך רק לשמוח שחברי האקדמיה הישראלית הבחינו בכך.
זו היתה שנה מצוינת לקולנוע הישראלי: מבין 11 סרטים, ארבעה היו ממש טובים (“משהו טוטלי”, “כיכר המיואשים”, ההסדר” ו”מרס תורכי”) – מכיוון ששלושה מהם עדיין לא הופצו בבתי הקולנוע יש עוד סיכוי שהרמה האיכותית הגבוהה של הסרטים תתבטא גם בקופות, אחרי קרוב לשמונה שנים שחונות; ארבעה סרטים היו סבירים (“כיפור”, “הבולשת חוקרת”, “בסמה מוצ’ו”, “אחות זרה”) ורק שלושה סרטים רעים (“האחים מבורך”, “אספלט צהוב”, “אודות המוניטין”).
אז מי יזכה ביום שלישי בפרס האקדמיה הישראלית? כמעט בלתי אפשרי לדעת. בשנתו ה-11 פרס האקדמיה לקולנוע עדיין לא הצליח לגבש לעצמו חוקים פנימיים שהופכים את מלאכת החיזוי קלה יותר. בשבועות לפני האוסקר האמריקאי כבר די ברור איזה סרט הולך לזכות כי לפני חלוקת הפרס עצמו יש שורה של חלוקת פרסים משניים העוזרים לניבוי (ובארץ יש לנו רק את הפסטיבלים בירושלים ובחיפה שעוזרים לנבא רק אילו סרטים לא יזכו בפרס), וגם כי 5,000 חברי האקדמיה האמריקאית מתנהגים בצורה פחות או יותר צפויה. לעומתם, 500 חברי האקדמיה הישראלים הצליחו ליצור רצף שרירותי למדי של זכיות שבלתי אפשר לבצע בו אקסטרפולציה ולחזות לפיו את הזוכה השנה (מ”שורו”, ב-90′, ועד “החברים של יאנה” ב-99′, לא תמיד הסרט הטוב ביותר זכה – ראו, למשל, את “נקמתו של איציק פינקלשטיין” ו”קרקס פלסטינה”).
ומי הם בכלל חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה? חוץ מהעובדה שמדובר באנשי תעשייה (במאים, צלמים, תסריטאים, מפיקים ואנשי צוות טכניים אחרים) להנהלת האקדמיה אין נתונים על חבריה – כמו הגיל הממוצע או ההתפלגות בין גברים לנשים – והפרס השנה, דווקא בגלל המרוץ הכה צמוד, יחשוף בראשונה את הפרופיל האנושי של תעשיית הקולנוע הישראלית. אם מארק רוזנבאום יזכה (על “הבולשת חוקרת”), האקדמיה תתגלה כגוף מבוגר מאוד, שמעדיף לחלק כיבודים לוותיקיה במקום להתמקד באיכות הסרטים (“הבולשת חוקרת” הוא הרע מבין חמשת הסרטים המועמדים). אם עודד דוידוף יזכה (על “מרס תורכי”) נגלה שהאקדמיה היא גוף צעיר מאוד – אולי אף צעיר מדי – המתלהב בקלות מבימוי עמוס גימיקים, מיומן ככל שיהיה.
פער הדורות יורגש גם בקטגוריית הסרט התיעודי, בו יתמודד להיט הנעורים “פצצות בדרך לסוף העולם” מול “רשימת אהבה” הבוגר יותר. סרט טראנס של במאי צעיר (ישרי הלפרן), מול מלודרמה תיעודית באורך מלא בבימויו של מנכ”ל הקרן החדשה (דוד פישר). “רשימת אהבה” כבר זכה בפסטיבל ירושלים, מה שאמור לשכנע אותנו ש”פצצות” יזכה, אבל המרוץ בין השניים יהיה מן הסתם צמוד מאוד (הימור פרטי: פישר יזכה, כי סרטו טוב יותר).
אם אפשר בכל זאת לזהות נטייה עקבית של בוחרי הפרס לאורך השנים היא זו: הזוכה יהיה כנראה סרט שעדיין לא הופץ בבתי הקולנוע. זו אחת הרעות החולות של האירוע הזה וכולם כותבים על זה בכל שנה מחדש, ובכל שנה בצדק: הרי אם מטרת הפרס הוא קידום הקולנוע הישראלי, מה הטעם לחלק פרסים בשידור חי לסרטים שהקהל הרחב לא רק שלא ראה, אלא אפילו לא שמע עליהם? אבל כנראה שההצלחות המינוריות של סרטים ישראלים בקופות ובביקורת משפיעות על חברי האקדמיה, שמעדיפים לבחור סרטים שטרם נחשפו לקהל ושיתגלו לראשונה בטקס.
אם גם השנה יפעל ההגיון הזה, אפשר לנטרל מראש את “הבולשת חוקרת” ואת “כיפור” מרשימת המועמדים. המאבק הגדול השנה יהיה, כנראה, בין “כיכר המיואשים” ו”מרס תורכי”.
בהקרנות האקדמיה לסרטים המועמדים, שנערכו לפני מספר שבועות, התבררה הדילמה שעומדת בפני המצביעים: “מרס תורכי” הוא סרט שעובד מצוין על קהל – הוא מצחיק, הוא מפתיע, הוא מבוים ביד קלה ואנרגטית – אבל הוא קליל מדי לזכייה בפרס. במציאות קולנועית בריאה, זה היה צריך להיות שובר הקופות של השנה בארץ, סרט אחר – מסחרי פחות – צריך לזכות בפרס היוקרתי (ואם היה בארץ טקס אלטרנטיבי, בסגנון פרסי הקולנוע של אם.טי.וי “מרס תורכי” היה הזוכה הוודאי בו). מה שמשאיר את “כיכר המיואשים”. מדובר בסרט מקסים, עמוס אהבת קולנוע, שנראה בה בעת עממי מאוד, אך גם איכותי. זה גם המקום בו השיקול של האוסקר האמריקאי נכנס לתמונה: הסרט הזוכה בפרס האקדמיה הופך לנציג ישראל באוסקר (עוד טעות היסטורית של האקדמיה שכבר מזמן היה צריך לתקנה) ו”כיכר המיואשים”, למרות מגרעותיו, מזכיר באווירתו וברוחו את “סינמה פרדיסו”. מבין חמשת הסרטים המועמדים זה הסרט עם הסיכוי הטוב ביותר לשבות את ליבם של האמריקאים (למרות שסיכוייו להיכנס לרשימת המועמדים באמריקה קלושה).
פתרון אפשרי לקונפליקט הזה יהיה בפיצול הפרסים: “כיכר המיואשים” עשוי לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר ועודד דוידוף, במאי “מרס תורכי”, יזכה בפרס הבימוי. בפרס השחקן, לעומת זאת, כמעט ואין דילמה: זו תהיה השנה של אקי אבני.
אבני הוא ההפתעה הגדולה של שנת הקולנוע החולפת. עם תפקידים ראשיים בשני פיצ’רים (“הבולשת חוקרת” ו”ההסדר”), ותפקידים מרכזיים בשתי סדרות טלוויזיה (“טירונות” ובקרוב ב”המכון”) הוא בהחלט היה אחד השחקנים העסוקים בארץ. אבל השנה הוא הוכיח שהוא ראוי לתפקידיו לא רק על סמך תווי פניו. ב”ההסדר” מתגלה אבני ככוכב קולנוע אמין, מהסוג שמלוהק על פי חזותו, אך מביא לתפקיד גם עומק דרמטי, שנעדר מתפקידיו הקודמים.
ולא רק אבני, גם טינקרבל הפתיעה. היא היתה אמורה להיות רק גימיק, נערת לילה שפדתה את המניות שניתנו לה על ידי המקומונים כדי להסתנן לתפקידים ראשיים בקולנוע. הליהוק שלה ב”משהו טוטלי” היה צפוי ועם זאת עדיין הפתיע – מדובר בישות קולנועית כמעט טבעית, שמתנהגת על הסט יותר בטבעיות ובנינוחות מאשר בחיים – אבל תפקידה ב”ההסדר”, בתפקיד בת רב, הרשים עוד יותר. עכשיו צריך לקוות שקריירת הקולנוע המשגשגת לא תכבה את הדינמיות הטבעית, הבלתי מלומדת, שהביאה איתה ושטינקרבל לא תיכנע לשטיקים ומניירות. טינקרבל, מן הסתם, הרשימה מאוד את חברי האקדמיה והיא מוזכרת פעמיים בקטגוריית השחקנית. יש כמובן סיכוי ששני התפקידים האלה יגרמו לבוחרים לפצל את קולותיהם וכך יקרה שטינקרבל תאבד את הפרס לטובת הבאה בתור (כנראה יעל הדר). אבל אם טינקרבל תזכה יש לנו בקשה מיוחדת ממי שיגיש לה את הפרס בטקס: אנא אימרו בקול רם וברור בעבור איזה סרט היא זכתה. הרי מיד אחרי הכרזת השם יפרוץ האולם במחיאות כפיים והמשך דברי המגישים ייבלעו בשאון, וכך לעולם לא נדע מה היה התפקיד שזיכה אותה באוסקר.

אז מה גרם לשנת תש”ס להיות כה טובה לקולנוע הישראלי? לא לגמרי ברור. רוב הסיכויים שסתם מדובר בצירוף מקרים. מפתה היה לנסות לנמק את השנה המוצלחת בשינוי שיטת העבודה של קרן הקולנוע הישראלי, שעברה מוועדת לקטורים לשיטת של יועצים אמנותיים בעלי סמכות גדולה יותר, אבל האמת היא שבין חמשת הסרטים המועמדים יש שני סרטים שאושרו בשיטה הישנה ועוד סרט אחד – “כיפור” – שכלל לא קיבל את תמיכת הקרן להפקה אלא רק לפוסט פרודקשן. ואולי, גם בלי קשר לקרן, זו עדות לכך שיש דור צעיר ואנרגטי של במאים (דוידוף וסידר, למשל), שמנסים לשלב בין קולנוע אישי וקולנוע מסחרי, ויש להם גם את המיומנות ואת חוש הקצב לביים סרטים אטרקטיביים למראה.
אם פרס האקדמיה ראוי לתשומת לב גדולה במיוחד השנה זה רק בגלל איכות הסרטים יוצאת הדופן. זה עדיין פרס זניח לחלוטין בעיקר כי לא ממש ברור מה מרוויחים ממנו זוכיו. כמקדם מכירות, פרס האקדמיה לא עושה דבר עבור הקהל הישראלי (לכן לא ברור למה מתעקשים המפיצים להחזיק את הסרטים ביד עד אחרי הטקס), הוא אינו מבטיח את המשך עבודתו של הבמאי (היה יכול להיות נפלא אם הקרן תכריז שהזוכה בפרס יקבל אוטומטית תמיכה לסרטו הבא) וגם הסטוץ בלוס אנג’לס, בניסיון לקדם את סיכויי הסרט לקראת האוסקרים, הם לא יותר ממקסם שווא חסר משמעות. אז מה באמת עומד מאחורי הפרס הזה? וחוץ מארגון הפרס, מה בדיוק עושה הגוף הזה שנקרא האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה? השנה הספקות והטרוניות האלה ייעלמו לשניה, כי בפעם הראשונה יש מתח, אקשן וכמה סרטים טובים.

==========

אחרית דבר, 2008: בסוף זכה “ההסדר”, שהיה הסרט הראשון מאז 1995 שחצה את קו 100,000 הצופים. “ככר המיואשים” (שהפך ל”ככר החלומות”) ו”מרס תורכי” יצאו לבסוף רק ב-2001, אבל נכשלו בקופות. עוד על הצרות של “מרס תורכי” ב-2001 קראו כאן וכאן.

17 תגובות ל - “מן הארכיון: לקראת פרס אופיר 2000”

  1. אינדי 30 אוגוסט 2008 ב - 13:20 קישור ישיר

    הו, איזו נוסטלגיה.
    בשנת 2000 למדתי תסריטאות ורק חלמתי לעשות קולנוע 🙂

    הסרטים שציינת כטובים ביותר מחווירים היום לדעתי מול הסרטים של 2007, למשל. הקולנוע הישראלי נוסק לגבהים שלא ציפינו להם בשנת 2000.

    שנת 2008 היתה מגוונת מבחינת הז’אנרים (קומדיות, אנימציה) והקרנות האינדי אך בינונית למדי. טוב שיש למה לצפות (לשנת 2009).

    ו”מרס תורכי” היה אחד הסרטים המגניבים שלא זכו להכרה. לו יצא היום, היה הופך לשובר קופות ישראלי.

    אינדי לנצח (מתגעגעת ל-2007).

  2. פ.ר 30 אוגוסט 2008 ב - 13:29 קישור ישיר

    מי זכה בדוקומנטרי בסוף בשנה ההיא?

  3. אלי שגב 30 אוגוסט 2008 ב - 15:38 קישור ישיר

    יוזמה יפה מאד. נוסטלגית מאד 🙂

    רוה לאלי: חוששני שאין כאן נוסטלגיה. זה תיעוד של תקופה, מנקודת מבטי, בה הקולנוע הישראלי זינק קדימה באופן נחשוני – איכותית, מקצועית, מסחרית, בינלאומית – אבל האקדמיה נותרה גוף מנוון ומיושן שלא משקף את מה שקורה בשטח, ולדעתי במקום לקדם את את הקולנוע הישראלי היא למעשה מזיקה לו.

  4. אורי 1 30 אוגוסט 2008 ב - 15:44 קישור ישיר

    “רשימת אהבה” זכה כסרט התיעודי.
    בדיעבד, אני חושב ש”ההסדר” ו”מרס תורכי” היו הסרטים הטובים ביותר באותה שנה.

  5. איתן 30 אוגוסט 2008 ב - 19:36 קישור ישיר

    ב”עין הדג”/לא סופי, מופיע טקס פרסי האופיר ב-23 בספטמבר. הייתכן ?

  6. mook2006 30 אוגוסט 2008 ב - 19:57 קישור ישיר

    ייתכן שמופיע, אבל זה כנראה לא עודכן.

  7. תומאס 30 אוגוסט 2008 ב - 22:34 קישור ישיר

    נראה לי שחלה טעות בפוסט. כתבת שארבעה סרטים היו סבירים והכללת בתוכם את “הבולשת חוקרת” של ה”במאי” מרק רוזנבאום. הייתכן? אתה בטוח שצפית בו? אני מאמין שהוא אחד מהסרטים הנוראיים ביותר שצפיתי בהן מעודי, ולא רק בישראל. רק אחרי שראיתי את הסרט, כששאלתי את עצמי מי לעזאזל היה מוכן לשים כסף על דבר כזה, גיליתי מי הבמאי. ואז הבנתי, כמובן…

  8. עדן 30 אוגוסט 2008 ב - 23:19 קישור ישיר

    “הבולשת חוקרת” הוא סרט לא רע בכלל ואפילו מהנה למדי.

  9. סטיבי 31 אוגוסט 2008 ב - 1:10 קישור ישיר

    אופטופיק:
    אני נוטה לא לעקוב יותר מדי אחרי פסטיבלים שאני לא מבקרת בהם ולא אבקר (שזה כולם חוץ מהשניים הישראליים הגדולים, לפחות בעתיד הנראה לעין 🙂 ), אבל זה סקרן אותי – בטלורייד הקרינו עשרים דקות מתוך החדש של דיוויד פינצ’ר, וזו תגובה ראשונית ראשונה:
    http://www.slashfilm.com/2008/08/30/first-impressions-on-20-minutes-of-david-finchers-benjamin-button

  10. דורון פישלר 31 אוגוסט 2008 ב - 16:10 קישור ישיר

    איתן: “לא סופי” דווקא מעודכן להפליא. לפעמים קורה שלמציאות לוקח זמן להתיישר איתו, זה הכל.

  11. mook2006 31 אוגוסט 2008 ב - 23:06 קישור ישיר

    אולי ב’עין הדג’/לא סופי הקדימו את המאוחר,
    אבל אני לא זוכר שבשבועות האחרונים תאריך היעד של האופיר עמד שם על ה-25 לספט’, אלא היה תקוע על התאריך המקורי, ה-23 לספט’, ואת זה אני אומר אחרי מעקב יומיומי.

    ואם כבר ‘לא סופי’, חלו שם שינויים מעט מטרידים ומבאסים:
    ‘סוף שבוע בתל אביב’ שהיה מיועד מלכתחילה לתחילת אוגוסט ונעלם מה”מפה”, שובץ סופסןף ל-18 בספט’, עקב כך (כנראה) ‘שבעה’, שעד כה אייש את המשבצת הזאת, נדחה בשבוע ויצא רק יומיים אחרי הטקס.

    ל’אצבע אלוהים’ ול’כמו אבא שלך’ אין תאריך? כל כך בקלות הם ויתרו על המרוץ?

  12. יובל 31 אוגוסט 2008 ב - 23:19 קישור ישיר

    אני עם תומאס, נראה לי הזוי שהחשבת את “הבולשת חוקרת” סביר. הוא מהסרטים האלה שמוציאים שם רע לקולנוע הישראלי.

    מה שכן, מעניין לראות שתחילת ה”גל החדש” של הקולנוע הישראלי שחשבתי שהתחיל ב2001 עם “חתונה מאוחרת”, בעצם התחיל ב2000 עם כיכר החלומות, מרס תורכי וההסדר. אף אחד מהם לא מתקרב לרמה של חתונה מאוחרת אבל הם בכיוון.

  13. mook2006 31 אוגוסט 2008 ב - 23:59 קישור ישיר

    ואם כבר אני מגיב ובנוסטלגיה ואופיר עסקינן,
    בסופ”ש האחרון, במסגרת הרצועה החודשית של יס להקרנות בכורה ישראליות, שודר ‘נו אקזיט’, הסרט היחיד (?) שזכה בוולג’ין אבל לא זכה לאף מועמדות באופיר עצמו.
    ולמה אני מעלה את זה? כי אחרי הצפיה חזרתי שוב לביקורת המהללת-אך-מעט-מסויגת שלך, ושם, בין יתר החסרונות של הסרט, אתה מציין ש’נו אקזיט’ “אינו טקסט נבואי (בעתיד חיי אדם יהיו נתונים למניפולציה של הטלוויזיה) אלא אפולוגטי”.
    (מכאן ספוילר די רציני לסרט) אחרי שקוראים שורה כזאת איך אפשר שלא לעשות הקבלה בין עלילת הסרט (בעיקר ההתאבדות של בקי, שגולמה ע”י מלי לוי) לידיעה מתחילת החודש בדבר התאבדותו של פליט הריאליטי יוגב ברזילי ז”ל? נכון, לא הוכח כל קשר בין ההתאבדות להשתתפותו בתוכנית הריאליטי אי שם לפני 5 שנים והכל בגדר ספקולציות. נכון, חיי אדם עדיין לא נתונים למנפולציות של הטלויזיה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם להתאבדות של הדמות ב’נו אקזיט’ וגם למקרה מהמציאות קדמה התאבדות של האבא.

    ועוד נקודה מטרידה למחשבה: גם את ‘נו אקזיט’ וגם את תוכנית הריאליטי ‘פרוייקט וואי’, ששם הופיע ברזילי ז”ל, ביים דרור סבו.

    הייתכן ש’נו אקזיט’ הקדים את זמנו? האם זו הסיבה שהחברה המיושנים של האקדמיה התעלמו ממנו באופן מוחלט למרות העיטורים מפסטיבל ירושלים?

  14. אורי 1 1 ספטמבר 2008 ב - 12:54 קישור ישיר

    על “נו אקזיט”:
    1. הסרט לא היה מועמד בפרסי אופיר כי הוא הוגש רק לתחרות של האקדמיה לטלויזיה [בסך הכל מדובר בסרט טלויזיה שרק במקרה הפך לסרט קולנוע]. בטקס הטלויזיוני הוא היה מועמד לפרסים רבים אך לא זכה.
    2. דרור סבו לדעתי בחר לעשות את הסרט הזה כ”תיקון” לבימוי סדרות מסוג “פרויקט y”. הוא בעצם בסרט יוצא לחלוטין כנגד הז’אנר שפירנס אותו. העובדה הזאת דווקא מחזקת את כוחו של הסרט.
    3. למרות ש”נו אקזיט” הוא סרט לא רע, עדיין ממרחק הזמן אי אפשר להבין את שופטי וולג’ין שבחרו בו אז לסרט הטוב. “אדמה משוגעת”, “הדברים שמאחורי השמש” ויש האומרים שגם “אביבה אהובתי” היו יותר ראויים בשנה ההיא לפרס.

  15. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 0:20 קישור ישיר

    Thanks friend. This was special hearing

  16. Coupon Codes 28 ינואר 2011 ב - 3:02 קישור ישיר

    I’m commenting to let you understand of the excellent encounter my wife’s daughter gained reading yuor web blog. She mastered lots of pieces, including what it’s like to have a wonderful giving mood to have the mediocre ones completely completely grasp certain hard to do matters. You truly surpassed people’s expectations. I appreciate you for rendering these interesting, healthy, revealing and as well as easy tips on the topic to Lizeth.

  17. right size 28 ינואר 2011 ב - 7:47 קישור ישיר

    This post receives a 2 thumbs up from over here.


השאירו תגובה