31 מרץ 2013 | 08:34 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

פירורים: הביקורות שנותרו מאחור

“גוף מארח”

שתי ביקורות קצרצרות מהשבועיים האחרונים, על סרטים שממש סבלתי בהם:

“גוף מארח”. במאי: אנדרו ניקול

חידק מסתורי ואלים במיוחד השתלט על גופם של במאי הוליווד האהובים עליי: מפיקי הוליווד פונים אל הבמאים הכי מבריקים ומציעים להם להשמיד את כשרונם על סרטי אימה רומנטיים לבני נוער. והם מסכימים. ואני, תמים שכמותי, אומר “טוב, אם הוא ביים, אז הוא בטח הצליח לעשות משהו מבריק”. וזה לא קורה. זה התחיל עם ביל קונדון שביים את שני החלקים האחרונים בסדרת “דמדומים”, המשיך עם ריצ’רד לגראוונס שביים את “יצורים יפהפיים” המזעזע ועכשיו ממשיך עם אחד הבמאים והתסריטאים הנערצים עלי – אנדרו ניקול – שמביים את “גוף מארח” (על פי ספרה של סטפאני מאייר, יוצרת “דמדומים”). אנדרו ניקול הזה כתב את התסריט הגאוני ל”המופע של טרומן” וביים את “גטאקה”, אחד מסרטי המד”ב האהובים עליי. הוא בטח יצליח עם כשרונו הרב להפוך את “גוף מארח” ליצירת מופת, לא? ובכן, לא. כמה עצוב. “גוף מארח”, העוסק בחיזרים שמשתלטים כטפילים על גופם של בני אדם (אגב סיפור אהבה בין בני נוער), הוא אחד הסרטים הגרועים שראיתי באחרונה. הרעיון הלכאורה מטאפורי/רוחני שמנסה לדבר על המלחמה הפנימית שבין הגוף וצרכיו הפיזיים ובין הנשמה וצרכיה הרוחניים, מתבלגן כהוגן בתוך משל חסר פשר. לשווא חיפשתי רעיון תסריטאי מבריק, או רגע קולנועי נהדר אחד. לשווא.

“חשבון משותף”. במאי: סת גורדון

כשאנשים נתקעים בתוך השטנץ של עצמם, זה מה שיוצא. מליסה מקארתי גילמה את אחת הדמויות החינניות בטלוויזיה האמריקאית של תחילת ה-2000 בתפקיד סוקי, השפית ב”בנות גילמור”, אבל רק כשגילמה את הדמות הרעשנית, הוולגרית והמזוויעה שהרסה לי את “מסיבת רווקות” פתאום העולם שם לב אליה, ואחרי שנים בתעשייה היא הפכה לכוכבת בין-לילה. ולא רק זה, הוחלט להשפיל אותה ולתת לה מועמדות לאוסקר על הדמות המשלשלת ההיא. ועכשיו היא לכודה במלכודת הקיא הזאת. היא צעקנית ואיומה ב”הכל יחסים” והיא צעקנית, מקיאה ואיומה ובתפקיד ראשי ב”חשבון משותף”, קומדיה מייסרת על אישה בלתי נסבלת, המגולמת על ידי שחקנית נטולת חן (אני יודע שיש לה חן, כי ראיתי “בנות גילמור”, אבל היא כנראה שחקנית מספיק טובה כדי להחביא אותו מאיתנו עכשיו לתמיד). כל מה שנותר עכשיו הוא ללהק אותה לסרט מול זאק גליפיניאקיס ונקבל את הסרט הכי גדוש רוע לב של העשור. ב”חשבון משותף” מגלמת מקארתי נוכלת מפלורידה שמזייפת את כרטיס האשראי של ג’ייסון בייטמן, מנהל חשבונות מרובע מקולורדו, שכדי לתקן את ההרס הפיננסי שהיא הביאה לחייו טס אליה במטרה להביא אותה איתו בחזרה לקולורדו שם תתוודה על מעשיה (עזבו, זו נקודת המוצא הכי חלשה שראיתי לקומדיה בזמן האחרון). בגלל טמטומו, המסע מפלורידה לקולורדו הופך למסע דרכים, שגונב מ”מרדף חצות” אבל מייאש כמו “בדרך לחתונה עוצרים באוקלוהומה”.

נושאים: ביקורת

השאירו תגובה