09 ספטמבר 2008 | 20:35 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

אורי סבג נפטר

המפיק אורי סבג נפטר. בן 44. בעיות בלב. חיכה להשתלה. מפתיע, מצמרר. חברת פראלייט שלו היתה חתומה על כמה סרטים ישראליים נורא יפים (וכמה שלא). לא הכרתי אותו, אבל כל פעם שראיתי אותו – בעיקר בפסטיבלים – הוא היה עם משקפי שמש. מישהו רוצה לחלוק סיפורים, זכרונות, הספדים?

נושאים: הספד

13 תגובות ל - “אורי סבג נפטר”

  1. אודי 9 ספטמבר 2008 ב - 21:26 קישור ישיר

    אורי סבג מהמפיקים המובילים בישראל. בין היתר הפיק את הסרטים: קלרה הקדושה, אין שמות על הדלתות, קרקס פלסטינה, פרנק סינטרה מת- סרט טלוויזיה, מבצע סבתא- סרט טלוויזיה, החברים של יאנה, הקרב על תל חי- סרט טלוויזיה, בייתר פרובנס, טניה 403 – סרט טלוויזיה, חלומו של הנרי, דברים מאחורי השמש, ולאחרונה הפיק את “לבנון” ואת הסדרה “תעשי לי ילד”. יהי זכרו ברוך.

  2. ההיא 9 ספטמבר 2008 ב - 21:51 קישור ישיר

    היינו באותה כיתה בבית צבי.
    איזה איש טוב. ומוכשר.
    קשה לעכל.

  3. יריב 9 ספטמבר 2008 ב - 21:58 קישור ישיר

    גם מהכיתה בבית צבי, בחור שווה להפליא, הלום מהידיעה יהי זכרו ברוך .

  4. י. צחייק 9 ספטמבר 2008 ב - 22:53 קישור ישיר

    אורי סבג היה מפיק נאור ואוהב קולנוע ובמיוחד אדם מאד עדין וטוב עם נשמה יתרה. איזה הלם לשמוע על מותו בגיל כה צעיר. הלב דואב שלא הספקתי להגיד לו שהסדרה שהוא עשה עם שפמרמן ומושאיוף “תעשה לי ילד”, היתה ארוע טלוויזיוני מדהים. המסך ירד על אדם אהוב ונדיר.

  5. Shai 10 ספטמבר 2008 ב - 2:26 קישור ישיר

    just a small general remark. It is advisable to put a (recent) photo, if you have one, when someone die. I probably don’t know who Uri Sabag was, and for some people the name will say anything if they see a photo

  6. אחות של 10 ספטמבר 2008 ב - 8:42 קישור ישיר

    אורי היה (היה???) איש מקסים וחם והגון וחף מפוזה. משקפי השמש שפגשת היו אולי עוד דרך להתרחק מההמולה, הכוחניות וחוסר הכנות שמאפיינים את התעשייה המקומית.

    הדבר הכי מדהים בסבג כמפיק הוא ההעזה שלו והנכונות ללכת עם הלב. (אפשר לנסות פעם לבדוק איזה אחוז מהסרטים שהוא הפיק היו סרטים ראשונים ליוצריהם).
    האופן הישיר והענייני שבו הוא בדק כל פרוייקט לגופו, מתעלם לגמרי מחוקי הברנז’ה המבעסים, נותן ביקורת מדויקת בשפתו הלא-משוכללת, מתנהל מול הקרנות והגופים המשדרים בהגינות שהם לא מכירים, מתעקש להישאר רענן כמו סטודנט שנה א’, בלי לאמץ גינונים של “התעשייה”, הפכו אותו למפיק הכי חריג בנוף, ויעשו את זה מאד קשה (בשבילי) להמשיך להתנהל בעולם הזה בלעדיו.

  7. במאי צעיר 10 ספטמבר 2008 ב - 9:59 קישור ישיר

    לשמחתי יצא לי להכיר את אורי לפני כמה שנים כשבאתי להציע לו רעיון לסרט קולנוע. הדרך שבא נהג בי, הכנות הישירות והתבונה הרבה תחרט בי לעולמים. למרות היותי במאי צעיר אורי הסתכל עלי בגובה העניים והצליח למצוא את הבשל בתסריט ולסמן את הבוסרי. הוא שלח אותי לעשות עבודת בית ולשפר את התסריט ולצערי נפתר בטרם עת.
    אין ספק שהיה מהמפיקים המובילים המקורים האמיצים והמיוחדים שעבד שבתעשיה בשנים האחרונות. אובדן גדול.
    משתתף בצערה של המשפחה. יהי זכרו ברוך!

  8. חיים אוחנה 11 ספטמבר 2008 ב - 23:05 קישור ישיר

    אורי סבג הוא אחייני בן של אחותי . הופתעתי מאוד מהתגובות של המכרים שלו וגם כאלה שלא מכירים אותו. כדוד שלו אני מודה לכל המגיבים באהבתם לאורי. אני כואב ובוכה על מותו ומין השמיים ינוחמו אימו טטה ומואיז סבג האחים אלברט ואשר ואישתו עינת . תמיד ישאר בזיכרוני לעד …

  9. אינדי 12 ספטמבר 2008 ב - 22:42 קישור ישיר

    פעימת הלב האחרונה.

    דיברו על פעימות הלב הרחב של אורי. על החלום שלו.
    בהלוויה התברר לי שהוא הפיק את “חלומו של הנרי” של איתן גרין, סרט שאהבתי מאוד. אם אתם צעירים ויש לכם סרט מיוחד ואנושי, לכו לאורי. הוא יגיד לכם שרואים ת’פוטנציאל אבל צריך לעבוד על זה. הוא יגיד לכם לא להיות עצובים אם הדרך מתמשכת. הוא יגיד לכם שזה לא אסון גדול כשהקרן מחזירה שלילי. הוא לא יתן לכם להתייאש כשהדרך שוב מתמשכת.

    כשתסריטאי כותב סרט הוא יוצא למסע ארוך ארוך אל תוך הלילה, לילה שלא נגמר. לפעמים הוא נגמר אחרי כמה שנים. לפעמים הוא נגמר עם לב שבור.

    הגעתי למשרדי פרלייט אחרי ביקור ב-3 משרדי הפקה נוספים שהביעו עניין, אמרו שיקראו. התקשרתי כמה פעמים ולא קראו. בפרלייט אמרו לי שיקראו בתוך שבוע. התפטרתי מעבודה מחורבנת. תקופה מחורבנת שאתה לא יודע ממה תחיה. ואז הגיע הטלפון: שלום עינת, מדבר אורי סבג (לבי החסיר פעימה). תראי, אנחנו קראנו את התסריט ואנחנו חושבים שהוא מעניין (אני פוערת את פי, עיניי יוצאות מחוריהן, כל המשרד עוקב אחריי). נפגש ונראה. סגרתי את הטלפון ושעטתי במסדרונות בזעקות אושר. רגע של אור שהוכיח שג’וליה קמרון לא שיקרה לי כשכתבה שהיקום דואג לאמנים.

    לפני שנתיים ישבתי מול אורי, מקשיבה להערותיו על הדראפט שתמיד הסתיימו ב”חכי, אל תרוצי לשנות. קחי, תחשבי על זה. את מכירה את התסריט יותר טוב ממני”. הוא שאל: את רוצה גם לביים את הסרט?(מי? אני? לביים? אני תסריטאית אבל מצד שני למה לפסול). עניתי: כן. אורי: זה קצת בעיה. את לא ביימת שום דבר ולא למדת קולנוע. עניתי: אני מביימת סרט של חצי שעה. אורי: יפה. תביאי לראות (אלוהים, עכשיו אני חייבת לביים סרט של חצי שעה. איך עושים את זה לעזאזל. זה בטח לא כל כך מסובך. אני אתקשר לאלון, העורך שלי).
    ומחוץ למשרד בטלפון עם אלון: אני עושה סרט של חצי שעה. הייתי עכשיו במשרד של אורי סבג ואמרתי לו שאני עושה סרט של חצי שעה. הוא צוחק.
    איך עושים סרט? מה בדיוק צריך? ובסופו של דבר עברו שנתיים מיוזמה קפריזית ופיצ’ר עצמאי עומד להיוולד.

    לפני חודשיים נפגשנו בפעם האחרונה. אתה יודע שרק בגללך עשיתי את הסרט הזה? אורי: באמת? אני: כן. כדי שאני אוכל לביים את “ממעמקים”. סיכמנו שאסיים דראפט בתוך חודשיים ונגיש בהקדם שוב. אחרי חודש הסברתי לו למה אני לא יכולה לסיים דראפט בעוד חודשיים. התשובה שקיבלתי היתה אגרוף בבטן.
    אורי כתב:
    “השאלה הגדולה האם את רוצה לעשות סרט או לחפש תירוצים. תסריט צריך שיהיה שלם, מורכב, עם סיפור שיש לו אחיזה. השאלה האם הגעת לשם, האם הדמויות שלך את מכירה אותן טוב, את מבינה את המהלכים שלהם, האם יצרת משהו מעניין שלא נחשף. בקיצור תוציאי מהבטן את הסיפור שלך ואז הכל יעבוד . אם יש לך רצון לספר משהו מהבטן אז תעשי זאת. חוששני לפי שאלותייך שאת מאבדת את ואת מתייאשת. תעשי חושבים ואם את בעניין אז קדימה…”
    …………..
    “אני עובדת על התסריט כדי שיהיה טוב יותר. כשנפגשנו ביקשת שנגיש אותו שוב בעוד חודשיים (בינתיים חודש עבר) ונכנסתי לעבודת עומק על התסריט. למשל, הבנתי שהסבילות של הגיבור נובעת מכך שהוא איבד את הרצון לחיות. החלטתי שהרבה יותר חזק להזדהות עם הרצון למות מאשר עם חוסר רצון לחיות (לפחות כזה שאינו מנומק מספיק מוקדם ומספיק חזק). זה הקו שאני הולכת עליו כרגע… אני לא מתכוונת לנטוש את הגיבור. מגיע לקולו להישמע וגם לקולי. וחוץ מזה, הסרט הזה יקרה עם או בלי קרן. תודה על העידוד. אני מאוד מעריכה את זה.”

    לפני שבוע וחצי סיימתי דראפט חדש שאורי כבר לא יקרא.

    התסריט “ממעמקים” נפתח ונסגר בשיר המעלות:

    (א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ אדוני:
    (ב) אֲדנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:
    (ג) אִם-עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר אֲדנָי מִי יַעֲמד:
    (ד) כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:
    (ה) קִוִּיתִי אדוני קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי:
    (ו) נַפְשִׁי לַאדנָי מִשּׁמְרִים לַבּקֶר שׁמְרִים לַבּקֶר:
    (ז) יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל אדוני כִּי-עִם-יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:
    (ח) וְהוּא יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכּל עֲוֹנוֹתָיו:

    בהלוויה, הרב פתח תהילים ק”ל וקרא: “שיר המעלות ממעמקים קראתיך אדוני”…
    הרגשתי שאורי מדבר אליי. “ממעמקים” חייב לקרות.

    יהי זכרו ברוך.

    אינדי לנצח.

  10. אחת שעבדה איתו בתחילת דרכו 15 ספטמבר 2008 ב - 17:23 קישור ישיר

    עבדתי עם אורי בתחילת דרכו. הוא היה עוזר הפקה – בחור בישן ולבבי. תמיד תמיד השתדל באמת להענות לקפריזות של אנשי הצוות. לאחר כמה שנים עזבתי את התעשיה לחיים אחרים. שמחתי מאוד לגלות שאיש כמו אורי הצליח כל כך בתעשיה כלכך קשה ותובענית.. ראיתי את סרטיו ושמחתי בהצלחתו. אורי היה לי לידיד לזמן מה ומאז עזבתי את התעשיה לא הינו בקשר וזה היה לפני הרבה מאוד שנים…. ובכל זאת כששמעתי על מותו חשתי כאילו איבדתי את ידידי הטוב ביותר …..
    העולם איבד יופי אמיתי……
    תנחומי למשפחה – אני בטוחה שמה שהוא השאיר יחזק דורות רבים…..
    יהי זכרו ברוך….

  11. גיל 18 ספטמבר 2008 ב - 18:05 קישור ישיר

    כשמישהו, בשיחות תעשייה, היה מתעצבן ופולט רטורית משהו בסגנון “כל המפיקים חרא”, “ממתי למפיק יש מושג” או “מה אתה מצפה, הפקה תמיד גונבת את הכסף” הייתי אומר, כמעט אוטומטית, “רגע, מה עם אורי סבג?”.
    בדרך כלל אנשים היו חושבים רגע, ואז עונים – טוב, סבג זה לא דוגמה. זה יוצא מהכלל המעיד על הכלל, היו אומרים לי.

    כי באמת, אורי, אתה לא היית דומה לכלום.
    היית אחד מסוגו.
    בצורה הכי אנושית, ישירה ושלך.
    גם בעבודה וגם בכלל.

    ובעבודה, ב”תעשייה”, זה בולט עוד יותר –
    מי עוד הולך עם הלב ומקשיב?
    זה הרי לא באפנה, לא רווחי, ובאופן כללי לא מקובל.

    אז אולי “סבג זה לא דוגמה”.
    אבל הלוואי שתהיה דוגמה.

    ואני יודע שתהיה, כי כל האנשים האלה שהכרת, והכרת המון – הרי אנשים תמיד אהבו להיות במחיצתך ולדבר איתך – כולם קיבלו ממך משהו, כל אחד ואחד מהם.

    על כולם השפעת. אני יודע את זה.
    והם כל-כך אוהבים אותך. והם יזכרו אותך.
    ואתה תהיה דוגמה בשבילנו.
    אמן.

  12. אודי 25 אוקטובר 2008 ב - 0:00 קישור ישיר

    גם אני מאותה כיתה בבית צבי
    קשה לי עדיין לכתוב על אורי בלשון עבר ..
    הרצון לייצר במשותף דברים היה קיים בי ובו לאורך שנים רבות ולאחרונה נוצר מצב שבו אולי נחלוק פרוייקט משותף…חוויה מרגשת במיוחד חשבתי לעצמי.
    אורי היקר בעיני היית המפיק היותר מוכשר שיצר בשנים האחרונות בישראל ,ואהבתי אותך מאוד.
    חבר אתה כבר חסר ..

  13. Ferry pour la Grece 27 ינואר 2011 ב - 23:48 קישור ישיר

    Thanks dude. This has been nice reading


השאירו תגובה ל - Shai