11 ספטמבר 2008 | 10:01 ~ 21 תגובות | תגובות פייסבוק

קומיק נואר

שבע שנים ל-11 בספטמבר 2001. עדיין מהרגעים הוויזואליים המדהימים, מבהילים, מאיימים, בלתי נתפסים בתולדות עידן תקשורת ההמונים.

========

בשעה ששני סרטי אנימציה ישראליים מוצגים בטורונטו (“ואלס עם בשיר”, “9.99 “) מתברר שישראל היא כעת סופית מעצמת עפרונות. רותו מודן הולכת ותופסת את מקומו של אתגר קרת כסופרת/יוצרת הישראלית הכי מוכרת באמריקה. אחרי ש”קרוב רחוק” של מודן (“Exit Wounds” באנגלית) זכה בפרס אייזנר – הפוליצר של הקומיקס/רומן גרפי – מקדיש “ניו יורק מגזין” למודן עשרה עמודים בהם הם מפרסמים סיפור קומיקס שלם שלה, “ג’מילתי” (שיצא בעברית כבר לפני כמה שנים והחודש יראה אור באסופת סיפורי-קומיקס של מודן באנגלית). הוא נמצא כולו באתר של המגזין, ומתחיל במדידת שמלת חתונה וממשיך בפיגוע התאבדות בקפה נואר – לכו תסבירו לאנשי “ניו יורק מגזין” שקפה נואר זה לא סתם שם ספרותי מתחכם אלא סוג של מוסד תל אביבי.

בונוס: רותי דירקטור, בבלוגה החדש והמשובח, על “קרוב רחוק”.

========

דויד דזאנאשווילי מוציא היום בסינמטק את סרטו “מפטיר” ובמייל ששלח אתמול לתקשורת הוא מכריז שהוא מקדם אותו עם גימיק מעניין:

קולנוע הינו אחד התחומים היחידים בהם הצרכן משלם על המוצר לפני שהוא מקבל אותו ללא אפשרות להחזר כספי. אנו, יוצרי ‘מפטיר’, חשים כי מצב זה יצר זילות ליצירה הקולנועית שמאפשר הצגת מקסמי שווא יחצ”ניים והשקעה בעטיפה ולא בתוכן, בפרסום היצירה ולא באיכותה. אנו, יוצרי ‘מפטיר’ מתוך אמונה באיכותו של סרטנו, מכריזים בזאת שכל רוכש כרטיס לסרט ‘מפטיר’ אשר יחוש לאחר הצפייה בסרט כי לא קיבל תמורה הולמת, כספו יוחזר.

ניסוי מעניין. מעתה לא תישאל רק השאלה “כמה אנשים באו” אלא “כמה אנשים שילמו בפועל”. ואולי הקולנוע צריך לנסות שיטת תמחור אחרת: מחיר בסיסי לכרטיס, לכיסוי עלויות ההקרנה/אולם/חשמל/כוח אדם ואז ביציאה לעבור לשיטת הטיפים, שהולכים ישירות לכיס המפיק/יוצר/במאי, בו כל צופה משלם על פי מידת הנאתו מהסרט.

=====

נושאים: 9/11, סינמטק

21 תגובות ל - “קומיק נואר”

  1. סטיבי 11 ספטמבר 2008 ב - 10:33 קישור ישיר

    סליחה רגע, מה זאת אומרת “מוציא היום”? מה היו כל ההקרנות בשבועות האחרונים (כולל הקרנות HD בסינמטק 1)?

  2. אבינתן 11 ספטמבר 2008 ב - 11:31 קישור ישיר

    אני מציע ליוצרי “מפטיר” הצעה מעניינת(וזה לא גימיק!) אני חבר בארגון “בקול” המקדם את נושא כבדי השמיעה בארץ. הנגשה, מודעות והסברה.

    במידה והעותק המוקרן נושא כתוביות עברית(לכל אורכו! גם כאשר השפה המדוברת היא עברית!) אנו נשמח לקבל פוסטר ולתלות אותו במשרדי “בקול” לפרסם את הסרט ואת הטריילר שלו באתר האינטרנט של הארגון כמו גם בדף העדכונים הנשלח בדואר לכל החברים.

    לפרטים אנא פנה לעידו או רותי טלפון:03-5257001

  3. דן 11 ספטמבר 2008 ב - 11:38 קישור ישיר

    ואם אני מנוי של הסינמטק, אני מקבל החזר יחסי על מחיר המנוי? ואם נהניתי הרבה יותר מהמצופה, אני יכול לתת עוד כמה שקלים?

    גימיק נחמד. אבל רק גימיק.
    מקווה שהסרט יצליח ויזכה גם לחשיפה תקשורתית. בינתיים לא ראיתי שום ביקורת או ראיון לקראת יציאתו. מגיע לו פוש ואני מקווה שהוא יוקרן גם בעןד מקומות חוץ מתל אביב ויגיע גם לאיזורים התל-אביבים בהם הוא עוסק ומצולם.

  4. סטיבי (לא בבית) 11 ספטמבר 2008 ב - 12:02 קישור ישיר

    אבינתן: אם זכור לי נכון יש כתוביות בעברית לאורך כל הסרט (אם כי לא היה מזיק שיעברו עליהן, יש שם כמה טעויות כתיב קצת מביכות).

  5. צופיה 11 ספטמבר 2008 ב - 13:00 קישור ישיר

    זה באמת לא משנה כמה גימיקים יהיו לו הסרט הזה הןא סרט רע!!!
    גם אם הוא יקרין אותו ב70 מ”מ בקריון זה לא יעזור.
    בכלל ההתעקבות המאוסה הזו על כל פרט טכני מסתירה משהו אחר.
    יש משהו מאוד אריטיפי גברי בהתמקדות הטכנית. כן HD לא HD זה לא ממש משנה. הסרט הזה מזלזל באינטליגנציה של הצופה ברזולוציה טיפה יותר גדולה מסרט שצולם ב DV ביג פאקינג דיל.

    השאלה החשובה שצריכה להשאל היא:
    מאיפה היה לו את הכסף להרים הפקה כזו?
    מאיפה הוא בא?

    ולמה אף אחד לא מספר לו שהסרט שלו מטופש והקרינות שלו מזעזעת ???

    צופיה

  6. איתן 11 ספטמבר 2008 ב - 13:43 קישור ישיר

    11 בספטמבר – לפני כמה שנים הייתי ב”לב סמדר” בירושלים (במסגרת הפסטיבל), ונקלעתי לשיחה עם עיתונאית אמריקאית. הפוסטר של “פרנהייט 11/9” של מייקל מור הוצג לראווה, והיא סיפרה לי שהיא ראתה את הסרט שבוע לפני כן. כזכור, בתחילת הסרט נשמעים קולות הזוועה, על רקע מסך שחור. העיתונאית אמרה לי שלהרגשתה תמונות הזוועה של ה-11 בספטמבר כבר נשחקו מרוב שימוש, וכל שידור נוסף שלהן הוא כמעט פורנוגרפיה, ולכן היא מאוד העריכה את מייקל מור שלא הראה שוב את התמונות.

    והערב בסינמטק הרצליה, ב-21:00 : “טיסה 93”. אחד מאותם סרטים שמאבדים מהאפקט שלהם על המסך הקטן, ולכן אראה אותו היום שוב.

    רומנים גרפיים – אני סולד מקומיקס גיבורי על למינהו, ו/או מהתפיסה הרווחת שקומיקס הוא מדיום לילדים בלבד. אבל תת-הז’אנר של “קומיקס למבוגרים” עדיין בחיתוליו. בשנה שעברה קניתי שני ספרים בסגנון: “הכל שטוח” של מרים אנגלברג, המתאר ברגישות ובהרבה הומור את התמודדותה של כותבת הספר עם מחלת הסרטן, וגם “המזימה” של וויל אייזנר, המתחקה ביובש אחר מקורותיהם של הפרוטוקולים של זקני ציון (ספר מעניין אבל מתיש). מכיוון שספרי קומיקס למבוגרים הם עדיין זן נדיר, הייתי צריך לעבור כמה חנויות ספרים כדי למצוא אותם (והגעתי עד שפיים בשביל זה).

    לגבי הקומיקס הספיציפי של מודן – נדמה שזה היה מזמן, אבל עראפת ופיגועי התופת היו רק לפני חמש-שש שנים.

    ובשבוע הבא עולה (סוף סוף) “פרספוליס”. לפי הפרסום, הסרט יוקרן בשתי גרסאות : בדיבוב לאנגלית ובדיבוב לצרפתית. שתי שאלות: דיבוב לאנגלית, למה ? ו “דיבוב לצרפתית” ? הסרט צרפתי במקור, לא ?

    “מפטיר” – נו, שוין. מדובר בגימיק, אבל בכל זאת – כדאי לראות. סרט פשע ישראלי טוב, לא נטול פגמים, אבל מצולם ומשוחק טוב. דזאנאשווילי מסתמן כבמאי שהייתי רוצה לראות סרט נוסף שלו בעוד שנתיים, בערך.

  7. רותם 11 ספטמבר 2008 ב - 14:06 קישור ישיר

    כל סרט הוא מדובב.
    אין לתמונות (בייחוד המצויירות) קול משלהם.
    אין ברירה, מישהו צריך לדובב אותן.

    ולהגיד שתמונות של אסון מציאותי הן בגדר פורנוגרפיה זה לזלזל בהיסטוריה ובמין האנושי וזה די פורנוגרפיה מילולית: להגיד דברים גדולים ללא שום תוכן, רק לשם האמירה והפרובוקציה.

  8. אלבבבב 11 ספטמבר 2008 ב - 14:11 קישור ישיר

    אולי כדאי שבמקום כל הגימיקים הילדותיים דזאנאשווילי יתרכז בלהפוך את סרטו הבא למשהו קצת פחות מביך מ”מפטיר”? אולי?

  9. ינאי 11 ספטמבר 2008 ב - 20:17 קישור ישיר

    קראתי את הסיפור של מודן מהאתר והתרשמתי עד מאוד. אכן, פשוט מדהים עד כמה שהסיפור הזה היה צפוי מראש ובנאלי. לא קראתי את “קרוב רחוק” אבל אם כתיבה כזו זכתה באייזנר, סימן שהאמריקאים אוהבים את הקומיקס שלהם כמו את הקולנוע שלהם – רדוד, שטחי, מפחד לצאת מהפופיק ובעיקר מיותר.

  10. ענבר 11 ספטמבר 2008 ב - 20:57 קישור ישיר

    אני לא הייתי מעזה לצאת ב’כזו’ הצהרה כאשר מדובר בסרט ממוצע שכזה – לא מעניין, משעמם, ליהוק שגרם לי לחייך במקומות הלא נכונים ושוב, בעיקר משעמם

  11. יובל 11 ספטמבר 2008 ב - 21:29 קישור ישיר

    שימוש בתמונות מציאותיות מההיסטוריה האנושית במטרה לעורר רק רפלקס של הלם היא פורנוגרפיה (או דמגוגיה, אבל פורנוגרפיה הפכה להיות המקבילה ה”שלילית יותר”).

  12. רותם 11 ספטמבר 2008 ב - 22:11 קישור ישיר

    לצערנו הרב, חסר מעט הלם בחיים שלנו.

  13. Shai 11 ספטמבר 2008 ב - 23:36 קישור ישיר

    off topic:

    the trailer for Gus van Sant’s Milk.It actually looks like van Sant have tried to be much more communicative this time around

    http://uk.youtube.com/watch?v=unu-9vM9VZw

  14. עמית 12 ספטמבר 2008 ב - 20:37 קישור ישיר

    יאיר, הבעיה עם השיטה הזו היא שלאחר לא הרבה זמן היא תכנס לתוך מסגרת ה”12 אחוז”.

  15. porno 17 ינואר 2011 ב - 19:11 קישור ישיר

    hey, nice weblog and good publish

  16. Toi Daughterty 18 ינואר 2011 ב - 6:41 קישור ישיר

    Thank you a lot, great post! Exactly what I needed to get.

  17. Pilar Hoke 21 ינואר 2011 ב - 17:28 קישור ישיר

    Hey, great blog you have here, think I came across it on Yahoo but im not sure nowanyway, Ill check back again! Are guests allowed to post here?

  18. sex filmiki 21 ינואר 2011 ב - 18:20 קישור ישיר

    You’re not the general blog writer, man. You surely have something powerful to contribute to the net. Such a outstanding blog. I’ll come back again for more.

  19. sky club opinie 28 ינואר 2011 ב - 1:32 קישור ישיר

    Your articles are very inspiring indeed. I keep coming back!

  20. Robert Stovall 30 ינואר 2011 ב - 19:24 קישור ישיר

    You have some agreeable opinions and views. Your blog supplies a fresh consider the subject.

  21. MLM Leads 4 פברואר 2011 ב - 3:43 קישור ישיר

    I recommend to you to see on a website, with a great quantity of posts on a concept interesting a person.


השאירו תגובה