06 אוקטובר 2008 | 08:30 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

ציפור

ערוץ TCM (מספר 88 ביס) ישדר הערב מ-21:00 שלושה סרטים לזכרו של פול ניומן: “ציפור הנעורים המתוקה” (21:00), “הפרס” (23:00) ו”מישהו שם למעלה אוהב אותי”, שמוכר בארץ גם כ”אלימות בשכונות העוני” (1:15). השלישי הוא הטוב בחבילה.

======

עוד סרט תיעודי שמופץ חינם באינטרנט ונועד כדי להגיע לכמה שיותר אמריקאים לפני הבחירות בנובמבר. הסרט הוא “Free For All” שמנסה לחקור מה קרה באוהיו ב-2004 והאם גם הפעם שחיתות רפובליקנית גרמה להפסד לא חוקי של הדמוקרטים בבחירות לנשיאות באופן שמזכיר את פיאסקו הבחירות בפלורידה ב-2000. הוא רלוונטי לימינו כי הוא שואל את השאלה האם מושל אוהיו הרפובליקני עומד לחבל גם בבחירות 2008? הסרט מציג אינפורמציה מעניינת, אבל הוא שוגה במציאת הטון שלו: חציו מייקל מור חציו “הדיילי ניוז” הוא מנסה להיות מבודח מדי – כנראה כדי שהקהל יחבב אותו – בשעה שהוא מציג מידע מצמרר. תנו לסרט הזדמנות מעבר ל-20 הדקות הראשונות שלו.

=====

אם יש לכם הוט VOD: מהיום אמורות לעלות המלצות נוספות שלי לסרטים שאני אוהב מתוך כלל ססרטי הספרייה ב-vod. הרעיון הוא להעלות שתי המלצות בשבוע. מכיוון שאין לי הוט (אם כי אני מניח שבקרוב זה ישתנה) אני לא באמת יודע אם הם אכן עלו ואם כן אילו מהן. בכל מקרה, נדמה לי שדבקתי בבחירת סרטים שאני באמת אוהב.

=====

תחרות: צלמו קליפ למריליון, העלו ליו-טיוב, ואולי תזכו ב-1 בדצמבר ב-10,000 ליש”ט. הפרטים, התנאים כאן. אבל התשובה לשאלה “מה, מריליון עוד קיימים?!” לא. הנה מריליון לפני ימי יו-טיוב. אח, הדמעות שהזלתי על השיר הזה.
(הגיע באימייל, תודה על הטיפ)

======

מסעי ראש השנה שלי גרמו לי לפספס את זה, סליחה על העיכוב, אבל הנה חלק ב’ בהרפתקאות ג’יימי סטיוארט בפסטיבל ניו יורק השנה. והפעם: סטיבן סודרברג.

נושאים: כללי

9 תגובות ל - “ציפור”

  1. סטיבי (לא בבית) 6 אוקטובר 2008 ב - 12:31 קישור ישיר

    אופטופיק: ממתי התחילו לקרוא לקנטונזית “קנטונית”? כך זה מופיע בקטלוג של פסטיבל חיפה. זה עניין רשמי או סתם תיקון יתר של מישהו שם?
    (ועוד הערה: האמנם היה כה קשה לארגן תרגום לסרטים במחווה לקולנוע האמריקאי? אפילו תרגום אנגלית?)

  2. רז-ש 6 אוקטובר 2008 ב - 13:03 קישור ישיר

    תודה יאיר על הקישור לסרט Free for All.
    הנושא מעניין אם כי הסרט עשוי ברשלנות ונראה כמו מחזור אחד גדול של חומרים של אנשים אחרים. אבל בכל זאת לומדים דברים.

    מצג בעייתי בסרט היא ההדגשה כאילו הבחירות נגנבו מג’ון קרי ב-2004 ולכן חזר מקרה של אי צדק כמו שהיה ב-2000 לאל גור. אבל זה לא המצב. למעשה אם ג’ון קרי היה מנצח באוהיו על חודם של קולות בודדים וכתוצאה מכך היה מנצח את הבחירות ב2004 אז היה נוצר מצב כמו ב-2000. כי בשנת 2000 אל גור קיבל יותר מחצי מיליון קולות מאשר ג’ורג’ בוש, אבל הפסיד בפלורידה ב-500 קולות לכאורה. אז נגנב הנצחון מאל גור.
    בשנת 2004 לעומת זאת ג’ורג’ בוש קיבל 3 מיליון קולות יותר מאשר ג’ון קרי מכלל הקולות. השיטה האלקטורלית העצימה את המפסיד ג’ון קרי. אם ג’ון קרי היה מנצח באוהיו היה נוצר מצב אפילו חמור משנת 2000- קרי היה מנצח את הבחירות אבל מפסיד ביותר מ-2% בקול הפופולארי לג’ורג’ בוש.
    האמריקאים הצביעו נגד ג’ורג’ בוש בשנת 2000 אבל בכל זאת קיבלו אותו כנשיא. בשנת 2004 אין להם תירוץ, רוב האמריקאים בחרו בבוש.

    נקודה יפה שהסרט מביא וכדאי להפנים בארץ, אפרופו העליהום התקשורתי שיש על הסקרים בעקבות הפריימריז בקדימה: סקרי בחירות שנעשים ע”י סטטיסטיקאים לא אינטרסנטים ומקצועיים יכולים לשקף נאמנה יותר את דעת הקהל האמיתית מאשר ספירות הקלפיות בפועל הנתונות למשחקי מועמדים וזיופים.

  3. אביגיל 6 אוקטובר 2008 ב - 13:42 קישור ישיר

    הגישה שלך מבוססת על צורת הבחירות ברפובליקות אחרות בעולם, רז, ולא זו הנהוגה בארה”ב, שם בוחרים בשיטת האלקטורים. לו קרי היה זוכה במדינת אוהיו ולפיכך בספירת האלקטורים, הוא היה נשיא תקף כמו כל אלה שבאו לפניו, בלי שום קשר לספירת הקולות הכללית, שלה אין תוקף או חשיבות פרט להיותה קוריוז סטטיסטי. בוש אינו הנשיא האמריקאי הראשון שנבחר למרות שרוב האמריקאים הצביעו נגדו, בלי שום קשר לנעשה בפלורידה.

    ניתן, כמובן, לטעון ששיטת האלקטורים היא מיושנת ואולי אף אנטי-דמוקרטית, אך כל עוד היא נהוגה אין זה נכון להגיד שמועמד שזכה ברוב האלקטורים אך הפסיד בספירה הכללית הפסיד בבחירות.

  4. ניר 6 אוקטובר 2008 ב - 15:13 קישור ישיר

    This is for Mathilda.
    גדול

  5. רז-ש 6 אוקטובר 2008 ב - 17:30 קישור ישיר

    אביגיל, כנראה לא הסברתי את עצמי טוב. אך האמיני לי שאני יודע היטב את שיטת הבחירות האמריקאית. בחירות 2000 לא היו הפעם הראשונה שמועמד נבחר לנשיאות למרות שהפסיד את הקול הפופלארי. זו הפעם הרביעית. אבל זו בהחלט בהפעם הראשונה בזמן המודרני.
    העניין הוא שזה לא אמור להיות כך, מי שאמור לבחור את נשיא ארה”ב זה האלקטורים, לא הציבור. עובדה חוקתית זו שונתה במידה רבה לאורך השנים ע”י חוקים במדינות שקבעו שהאלקטורים הנבחרים ע”י הציבור חייבים להצביע למי שניצח במדינתם ושאם הם לא עושים כך הם צפויים למאסר. זהו חוק מדינה ולא פדרלי. כל מערכת הבחירות האמריקאית מבוססת מבחינת לגיטימציה על מוס מיורום. הבחירות לפי אלקטורים אמורות להדגיש את מימד המדינה במערכת פדרלית וגם להעצים את המנצח- הצפי הוא שמנצח בקול הפופולארי ינצח גם במרבית המדינות ולכן במאזן האלקטורים יהנה מקונסנזוס רחב ממה שהיה מתקבל בבחירות צמודות כלליות. בשנת 2000 ובשנת 2004 נכשלה השיטה הזו. בשנת 2000 היא גם הביאה לכך שנבחר לא הנשיא הנכון. בשנת 2004 קרי הפסיד בבחירות אבל כמעט ניצח. שלמעשה הבדילו יותר מ3% בינו לבין בוש בקולות הכללים שזה הרבה  יותר מבחירות צמודות.

  6. איתי 6 אוקטובר 2008 ב - 18:35 קישור ישיר

    הרעיון של ההמלצות ל VOD נהדר ! תודה !

  7. קשת 7 אוקטובר 2008 ב - 7:52 קישור ישיר

    ההמלצות עלו, את כפרה כבר ראיתי בעקבות הביקורת הכתובה שלך וההמלצה על אחים כהן ומאחורי הקלעים של “לקרוא ולשרוף” עשו לי חשק לראות את הסרט!

    דרך אגב מתי מגיע לארץ הסרט “גוף השקרים” עם לאונרדו דה קפריו וראסל קראו?

  8. אביגיל 7 אוקטובר 2008 ב - 8:23 קישור ישיר

    רז, אינני מומחית בנושא, אבל הבנתי היא שמטרת האלקטורים, לפחות במקור, אינה להעצים את המדינה אלא להקטין את כח פשוטי העם. לכן, כפי שאתה אומר, נאלצו לחוקק חוקים המחייבים את האלקטורים להצביע בעד מי שנבחר במדינתם, בעוד בשמקור לא היתה דרישה כזו. אזרחי המדינה בחרו נציגים, ואלה בחרו את הנשיא ע”פ שיקולים שלהם. האקטורים הם מחסום מתמטי לבחירה דמוקרטית ישירה של הנשיא, ולכן אינני רואה שום קשר ביניהם לבין העצמת בחירת הנשיא ע”י הספירה הכללית. העובדה שיש (או היתה יכולה להיות) אי הסכמה בין ספירת האלקטורים לספירה הכללית אינה עדות לכישלון מכיוון שמטרת שיטת האלקטורים אינה לשקף את הספירה הכללית (ולכן, לדעתי, מזמן כבר הגיע הזמן לוותר על השיטה הזו).

  9. רז-ש 7 אוקטובר 2008 ב - 10:22 קישור ישיר

    כל זה נכון, אבל צריך להבדיל בין מה שכתוב מפורשות בחוקה לבין החוקה הלא כתובה, זו הפרשנית, מה שמקובל, המוס מיורום- איך שהדברים עובדים. יש אופי מסויים לדברים ואיך שהם עובדים. בזמנו לדוגמא, עוד מהנשיא וושינגטון, היה מקובל שנשיא לא נבחר יותר מפעמיים. הוא פורש מרצונו מהחיים הפוליטים אחרי שתי קדנציות. וזה פעל היטב בלי שהיה כתוב בשום חוק במשך 150 שנה. רק על סמך המנהג. אבל אז בא פ.ד. רזוולט והתמודד שוב בפעם השלישית ואחר כך גם הרביעית. רזוולט נבחר 4 פעמים לנשיאות. רוזוולט שבר את המנהג ובעקבותיו נאלצו לחוקק חוק פדרלי שאוסר זאת. מאז רוזוולט אסור בחוק על נשיא להתמודד ליותר משתי קדנציות.
    השיטה האלקטורלית עברה תהליך דומה. מהתחלה נקבע שהאלקטורים יבחרו (להבדיל מימונו), והיה מקובל, בהבנה לא כתובה, שהאלקטורים יצביעו לפי בחירתם. [המטרה הייתה להפריד רישמית בין מרכזי הכוח, במסגרת האיזונים של החוקה, שלא יהיה מרכזי כוח חופפים. העם בוחר את בית הנבחרים, האלקטורים בוחרים את הנשיא.] השיטה הנהוגה הזו קרסה ב1876: טילדן זכה ב51% מהקול הפופלארי וביתרון באלקטורים. אבל אז אלקטורים לא משויכים עברו בעסקת שוחד כנראה להייס שניצח את הבחירות בסופו של דבר באלקטור אחד. בעקבות זה התחילו לחוקק חוקים שיאסרו החלפת צד של אלקטורים.
    מבחינת מדע המדינה השיטה קרסה גם ב-2000. במיוחד בגלל כל הבעיות שהיו בפלורידה. אם ב-2004 היה נבחר ג’ון קרי בניגוד לקול הפופלארי קשה לדעת מה היו עושים אז. שוב העסק היה נגרר לבתי משפט. אם גם השנה זה יקרה, חס וחלילה, אני כבר די משוכנע שאכן יצרו שינוי בשיטה.
    תוקפו של מנהג הוא טוב כל עוד הוא עובד. ובמקרה כזה המנהג עדיף על חוק. כשהמנהג נשבר צריך לנסות לעשות התאמות בחוק או לחיות עם מנהג חדש.


השאירו תגובה ל - סטיבי (לא בבית)