05 אוקטובר 2008 | 15:41 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

נוף בערפל

driving through a cloud, on a mountaintop in cyprus. photo: vered fluk

קפיצה קטנה לקפריסין

בשבוע ומשהו האחרונים יצא לי קצת לנדוד בארץ ומחוצה לה לרגל שלל אירועים משפחתיים. וכך, קצת לפני ראש השנה הגעתי לקפריסין. זו הפעם הראשונה שלי שם, ואני מניח שגם הפעם האחרונה. שילוב משונה בין אי יווני ומושבה בריטית. מדברים יוונית, נוהגים בצד שמאל, משלמים ביורו. 35 דקות טיסה מתל אביב, ובשנות השמונים הייתי מקשיב באדיקות לתחנת הרדיו ששידרה מהבסיס הצבאי הבריטי, ומזפזפ בינם לבין “קול השלום” כדי לשמוע מה חדש במוזיקה האנגלית. וכיום? הנוף צחיח באיזורי החוף המהבילים, אבל במרומי ההר שבאמצע האי הפצפון, 1900 מטר מעל פני הים, נוהגים הישר לתוך ענן. למרות שהכותרת היא מסרטו של תיאו אנגלופולוס, שמבין את שפת הקפריסאים, הצילום הזה, באמצע יום קיץ לוהט על חוף הים הקפריסאי, הזכיר לי את הסיום של “טובי דאמיט”, הסרט הקצר (40 דקות) שביים פדריקו פליני עלפי אדגר אלן פו מתוך סרט האנתולוגיה “סיפורים מופלאים”. במקרה שלנו כל יושבי המכונית הגיעו בשלום אל הצד השני של הערפל.

======

חמישה ימים אחרי ההופעה של פול מקרטני בישראל ובאתר הנופש בפאפוס (Pafos) עוד הופעה היסטורית: ג’רי אנד דה פייסמייקרס מגיעים להופיע במלון לכבוד יום העצמאות הקפריסאי (שחל ב-1 באוקטובר). א) לא ידעתי שהלהקה עוד פעילה. ב) כמה אכזר הוא מחזור החיים בטבע שבשעה שפול מקרטני מביא 40,000 ישראלים לפארק הירקון ג’רי מרסדן ולהקתו מופיעים מול – אני מנחש – 150 איש באולם אירועים במלון קפריסאי.
כמו הביטלס, גם ג’רי אנד דה פייסמייקר היא להקה מהסיקסטיז מליברפול. למעשה, זו הלקה השניה שבריאן אפסטין החתים אחרי הביטלס. ג’ורג’ מרטין הפיק כמה משיריהם. ב-1962 ג’רי וקוצבי הלב והביטלס עשו פחות או יותר תורנות של שבוע-שבוע בראש המצעד הבריטי. שני להיטי ענק שלהם זכורים עד היום: “Ferry Cross the Mersey” (מרזי הוא הנהר שחוצה את ליברפול, ועל שמו – וגם כדי לחבר בין הביטלס ובין ג’רי אנד דה פייסמייקרז לטרנד אחד – נקראה סצינת הרוק הליברפולית של שנות הששים בשם החיבה “מרזי-ביט”) ו”You’ll Never Walk Alone”, קאבר לשיר של רוג’רס והמרסטיין מתוך המיוזיקל “קארוסל”. השיר הראשון זכה לקאבר חביב מאוד מצד פרנקי גואס טו הוליווד, עוד להקה ליברפולית (הפעם באייטיז) והשיר השני הפך להמנון של מועדון הכדורגל של ליברפול עד עצם היום הזה.

עד שהג’רי וקוצבי הלב – מעניין אם למישהו מהם יש כבר קוצב לב אמיתי – הגיעו להופיע אני כבר הייתי בחזרה בארץ, כך שאין לי מושג איך היא היתה.

======

במטוס בדרך לקפריסין גיליתי במגזין של חברת התעופה הקפריסאית שמיכאל קקויאניס, הבמאי של “זורבה היווני”, הוא יליד קפריסין. הוענק לו פרס מפעל חיים כלשהו בארץ הולדתו, אבל הוא לא הגיע.

=====

סוף סוף טעם מה זה “יין קפריסין”, צירוף שהכרתי עד כה רק מסידור התפילות. אני לא מומחה גדול ליינות, אבל נשנוש פרטיזני מכרם קפריסאית בעיירה עם יקב הוכיח שיש להם ענבים משובחים מאוד.

======

עיירה נידחת בדרך אל ההרים, ושמה פדולאס. הנוף מרהיב. בספר ממליצים לעצור בה במסעדה כלשהי. מחפשים. מוצאים. עוצרים. המקום לא נראה מבטיח במיוחד. אבל בעל המקום, בריטי במקור, שמח לשמוע שהמבקרים מישראל. “אתם יודעים שעמוס עוז גר בעיירה הזאת שלוש שנים, במלון כריסטיז?”, הוא מספר. שלוש שנים בהרים בקפריסין, מה הוא עשה שם?

======

שלושה ימים בקפריסין, שש מסעדות בדרך, כולן איומות. מזל נאחס שלנו או שזה אי שבו לא יודעים לבשל?

נושאים: כללי

6 תגובות ל - “נוף בערפל”

  1. איתן 5 אוקטובר 2008 ב - 19:47 קישור ישיר

    תגיד, אתה עושה בכוונה ? תמונה כזאת באתר יומיים אחרי שראיתי את “The mist” ? אז מה אם הם לא יודעים לבשל ? אתה כל כך מייחל לבוא המפלצות לאי הזה ?

  2. דיסקו אליקו 5 אוקטובר 2008 ב - 20:42 קישור ישיר

    יווןֿ יוון, ואין מילה אחת על אנגלופולוס? בכיר במאי יוון? במיוחד אחרי שדיברת על ערפל….

    רוה לדיסקו: יאוש.

  3. דורון פישלר 6 אוקטובר 2008 ב - 8:10 קישור ישיר

    “מעניין אם למישהו מהם יש כבר קוצב לב אמיתי” – מחווה ל’עולמו של וויין 2′ (שבו וויין אומר את אותו הדבר על אותה להקה) או סתם בדיחה מתבקשת?

    רוה לדורון: לא זכרתי את המקור, אבל מוחות קטנים חושבים אותו דבר. אני חשבתי גם על להקת הקשישים שהופיעה פעם בחבובות, Geri and the Atrics

  4. סטארי-נייט 6 אוקטובר 2008 ב - 18:10 קישור ישיר

    יין קפריסין הוא נוזל חריף שמופק מפרחי הצלף. בהקשר הסידורי – היו משרים בו את בשמי הקטורת כדי להעצים את הריח שלהם. אבל אם כבר לטעום משהו, ענבים בהחלט עדיף על צלפים.

  5. דני 8 אוקטובר 2008 ב - 14:26 קישור ישיר

    זה בסדר יאיר, אנחנו היינו לפני חודש לשבוע בקפריסין וגם לא מצאנו שם אוכל נורמלי. באיזשהט שלב עבר לבישול על גזיה.

  6. פול 11 אוקטובר 2008 ב - 23:39 קישור ישיר

    פגשנו את עמוס עוז כשהתארחנו אצל כריסטי בפדולאס ב 94. בכל מקום בכפר סיפרו לנו על מיסטר מוס, א ורי פיימוס רייטר פרום יזראל.
    מקום נפלא, פדולאס. נסה לקפוץ לשם בינואר (צלצל לכריסטי לפני כן והיא תדאג שהמלון יהיה פתוח. שאר התושבים בכפר כבר ישמעו ממנה).
    נסיעה קצרה משם נמצא אתר הסקי הקטן והנפלא (בפיסגת האולימפוס). שונה מכל אתר סקי גדול ומאורגן (או ישראלי ומחורבן).
    אגב, המסעדה של הארי עדיין קיימת?


השאירו תגובה