26 יולי 2013 | 01:01 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 25.7.2013

תמונה שמחה מ”קיסר חייב למות”

כמות היסטרית של תשעה סרטים עלתה היום בארץ. ארבעה מתוכם נכנסו לטבלה: “קיסר חייב למות” של האחים טאביאני (זוכה פסטיבל ברלין מלפני שנה וחצי); “מנתק המים”, סרטו של עידן הובל, עם משה איבגי בתפקיד הראשי, שהוקרן בפסטיבל ונציה לפני שנה; “וולברין”; ו”רק אלוהים סולח”, שיתוף הפעולה השני של ניקולס וינדינג רפן עם ריאן גוסלינג, שיצא ללא הקרנות מוקדמות לתקשורת, כנראה כדי שכל הביקורות לא יתחילו מהמשפט “‘דרייב’ זה לא”.

הנה הטבלה ואחריה פירוט הסרטים שירדו השבוע מהמסכים:

 

אני חש שאני חייב כאן התנצלות על קיומי: סבלתי נורא ב”קיסר חייב למות”, סרט שעמיתיי פחות או יותר התעלפו ממנו. סרט חכם, חשוב, אבל שלא הזיז לי כלום. אני בטוח שבטבלת המבקרים של הגדולים, הוא בטח במקום הראשון.

יצאו מהטבלה השבוע: “אליס” של דנה גולדברג ו”בלינג רינג” של סופיה קופולה.

 

המבקרים והמבקרות המשתתפים בטבלה (לפי סדר הא’-ב’):

נטע אלכסנדר, אתר “הארץ”

ארז דבורה, “וויינט”

שמוליק דובדבני, “וויינט”

אור סיגולי, “עכבר העיר אונליין”

דורון פישלר, “וואלה” ו“עין הדג”

ישי קיצ’לס, “ישראל היום”

יאיר רוה, עבדכם הנאמן, “פנאי פלוס” ו“סינמסקופ”

אבנר שביט, “וואלה”

יעל שוב, “טיים אאוט”

אורון שמיר, “סריטה”

נושאים: בשוטף

5 תגובות ל - “טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 25.7.2013”

  1. איתן 26 יולי 2013 ב - 1:10 קישור ישיר

    הציונים שלי:

    עם השנים נראה לי שהטעמים של שנינו קצת מתקרבים. מסכים עם המשפט שכתבת על “קיסר חייב למות” – “סרט חכם, חשוב, אבל שלא הזיז לי כלום”. בבלוג שלי ניסיתי להסביר קצת יותר בהרחבה. בגלל שהסרט כן הרשים אותי, נתתי לו 3.5 כוכבים, אבל אכן נשארתי מנותק רגשית.

    “רק אלוהים סולח” הוא אכן רחוק שנות אור מ”דרייב”. השתן עלה לו לראש. 2 כוכבים (אני אכתוב עליו מחר)

    את “מנתק המים” ראיתי בהקרנות האקדמיה בשנה שעברה. לא נפלתי. 2.5 כוכבים.

  2. גיל 26 יולי 2013 ב - 2:01 קישור ישיר

    עוד הוכחה לקיומו של הקולנוע, מצויה בסרטם של האחים טווויאני:”קיסר חייב למות”. זוכה פרס הסרט הטוב בברלין, פברואר השנה, הסרט הוא עוד הוכחה לחיותו של הקולנוע.
    בניגוד להצהרותיהם מלאות הפסימיות והספקניות של האדונים המכובדים שפילברג ולוקס, לפיו הקולנוע המסורתי מת, יש לפנינו הוכחה ניצחת שהוא לא.

    סרט כל כך חשוב, כל כך מצוין וכל כך נכון לימינו אלה.

    להלן קישור למקור ברשת:

    http://drizworld.wordpress.com/2013/07/13/%D7%A2%D7%9C-%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%95%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%A8-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91-%D7%9C%D7%9E%D7%95/

  3. גיל 26 יולי 2013 ב - 2:19 קישור ישיר

    ועוד כמה קולות שחסרים כאן בטבלה, רובם מהדור הצעיר

    “יצירת מופת מצמררת”, פבלו אוטין, עכבר העיר אונליין
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,519,209,73678,.aspx

    “יצירת מופת משחררת, סרט מעורר השתאות” *****
    ארז דבורה, ynet
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4409634,00.html

    “72 דקות של אהבת אדם, קולנוע, תיאטרון וחופש, אחד הסרטים המרשימים ביותר ויזואלית שנראו על הבד מזה זמן רב. אחד הסרטים המרתקים והאיכותיים ביותר שהוקרנו בשנים האחרונות בישראל. אם הסרט הזה יצליח מסחרית זאת תהיה הוכחה שהקהל הישראלי לא התמסחר לחלוטין ואולי המפיצים יפסיקו כל כך לחשוש מהפצה של קולנוע איכותי אמיתי בישראל”. יאיר הוכנר, אתר סרט
    http://www.seret.co.il/critics/moviereviews.asp?id=1369

    “סרט מהפנט, מטלטל ובעל עוצמה דרמתית ורגשית אדירה.”
    נחום מוכיח, הבמה

    “סרט מדהים” זוהר וגנר, ערוץ 10.

  4. מיקי 26 יולי 2013 ב - 9:06 קישור ישיר

    “רק אלוהים סולח” הוא אכזבה קולוסאלית וכשלון מהדהד. אני מודע לתגובות הריאקציונריות כאילו רוצות להסביר לקהל שורק הבוז את מה שהוא פספס. לא קונה את זה.

  5. ד. 26 יולי 2013 ב - 9:33 קישור ישיר

    “רק אלוהים סולח” פשוט רע ברמות שאפשר להסביר ולנתח אחת לאחת, בכל סצינה מה הפיל את ההיגיון, שכל ישר, רגש, עומק מהמדפים ומהחוייה.

    זה יישמע קיצוני, אבל בשביל זה אני פה, הרבה באומנות זה לא מ-מ-ש טעם אישי באופן מוחלט.
    המון פעמים איכות כן ניתנת להסבר, ולגמרי אפשר ללמוד ממקרים קודמים איך ליצור משהו שלם יותר לעתיד.
    ובטח להסביר מה בסרט עושה \ עוזר ליצירה לרגש אותנו, הקהל ומבקרים.
    מעטים מאוד הם המקרים בהם “הכל דופק מושלם, אבל איזה משהו מנוכר הורס לכולם את החווייה”.

    במוזיקה אני אוהב לתת את פלויד והביטלס כדוגמא לכך שטעמים- לא כזה עניין אישי ופרטי (לפחות- הבחירות לא שונות ממש בהרבה).
    שתי הלהקות המצליחות ומוכרות ביותר של זמנן, ולפחות פלויד בסבנטיז (וגם השני מצויין) וביטלס (רק של אבי רואוד וריבולבר המצויינים, השאר פילר לטעמי, נסו גם וכמה מכ-ל מי שינסה ייתווכח איתי ?! לדעתי רבים יחשבו כך גם. זה עניין הטעם הנרכש שחשוב מאוד גם בביקורות תרבות)…
    ג-ם בקונצנזוס של התואר “הלהקות הטובות של דורן”. פלויד ברוק הפסיכדלי והביטלס בפופ איכותי.
    אם הטעם היה כזה עניין של טעם אישי (וששונה אחד מהשני)- היינו רואים 20-30 להקות מוכרות באותה מידה (כמה מוכרות- כנראה פחות, כל אחת).


השאירו תגובה