31 אוקטובר 2008 | 16:00 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

אוף-טופיק 31.10

זה המקום שבו אני פותח את הבלוג לדיון חופשי.
הייתם ב”מועדון סינמסקופ” ויש לכם תובנות, הערות, הצעות? רוצים לדון בסרט? אהבתם? שנאתם?

ואולי נתקלתם במשהו מעניין בבלוג אחר. או בבלוג שלכם. או יש דיון שאתם רוצים לנהל אבל אין לכם בלוג, בואו תפתחו אותו כאן. זה הפוסט לעשות בו את כל זה.

נושאים: כללי

9 תגובות ל - “אוף-טופיק 31.10”

  1. סטיבי 31 אוקטובר 2008 ב - 16:22 קישור ישיר

    זה לא ממש אופטופיק, אבל דיוויד בורדוול (כאן סופרלטיב לבחירתך) העלה פוסט על נרטיב ואובמה ומקיין.
    http://www.davidbordwell.net/blog/?p=2962
    בבלוג שלי (להבדיל) יש ספיישל הלואין.
    אתם יכולים לקרוא את כל הנ”ל בזמן שאתם מקשיבים לספיישל הקיור ברדיו תל אביב.

  2. ערן אלתר 31 אוקטובר 2008 ב - 16:52 קישור ישיר

    כמה מקסים היה “לעוף כל הדרך הביתה”!

  3. רז 31 אוקטובר 2008 ב - 17:21 קישור ישיר

    לצערי, נבצר ממני להגיע – אני על המזוודות כרגע, לקראת נסיעה ליפן בשבוע הבא, שתגרום לי להחמיץ גם את המועדון הבא (לצערי – רציתי מאוד לשמוע אותך מדבר על “אינטליגנציה מלאכותית”). כך שהפעם הבאה עבורי תהיה בדצמבר.

  4. איתן 31 אוקטובר 2008 ב - 17:24 קישור ישיר

    אכן מקסים. חמוד נורא. ההתחלה היתה צולעת לטעמי (ולא, הסצינה הראשונה לא היתה עצובה. אני לא מכיר עדיין את הדמויות האלו, אז איך אני אבכה עליהן ?). לאחר מכן, האב ממריא לראשונה, והעריכה בסצינה הזו פשוט איומה – במקום להתענג על הנופים, העריכה קופצת בין מוקדי ההתרחשיות מהר מדי.

    ואז מגיעים האווזים. פשוט ממיסי לב. ואז מגיע המסע. בדיוק כשחשבתי על “סיפור פשוט” של דיויד לינץ’, הגיע שוט של שדות זהובים. כל רגעי המסע הם יפהפהיים ומרגשים. כל העצירות בדרך עוצרות גם את התנופה של הסרט. יש בסרט נוסחתיות, שמציבה בכל פעם מכשול נוסף בדרך למטרה, ויש בזה חד מימדיות (בעיקר באספקט הירוק של התסריט). אבל המשקל של הנוסחתיות זעום יחסית למסע המופלא, ולכן הסרט, בסופו של דבר, עובד.

    נקודה נוספת : הרגעים שהכי מרגשים אותי הם הרגעים בו אדם מקבל אהבה גדולה מקבוצה גדולה של אנשים ברגע נתון. זאת הסיבה המרכזית שאני אוהב לראות נאומי זכיה (באוסקר, למשל). הקטע שבו הילדה נוחתת ביעד הסופי ב”לעוף כל הדרך הביתה” הוא מהסוג שתמיד מביא אותי לדמעות.

    אה, והעוגיות היו ממש טעימות. ההקרנה הבאה תהיה כמה ימים לפני יום ההולדת שלי. אני אביא משהו.

    שבת שלום.

  5. גיא 31 אוקטובר 2008 ב - 18:39 קישור ישיר

    יאיר, תודה על בחירת הסרט. היה מקסים ונהנינו מאוד.

  6. נמרוד 31 אוקטובר 2008 ב - 19:02 קישור ישיר

    היי יאיר,

    על המפגש הראשון שמעתי באיחור ולא הגעתי, ולמפגש הנוכחי שמחתי מאוד להגיע. היה ממש נחמד (וטעים).

    צפיתי בסרט כשיצא לפני 12 שנים. מאז כבר הספקתי לשכוח כמה נהנתי ממנו. כעת, בצפייה חוזרת בגיל יותר מאוחר, אני מתרגש מחדש, מנקודת מבט אחרת.

    תודה רבה על שעתיים נהדרות! 🙂

    מקווה להגיע גם בפעם הבאה,
    נמרוד

  7. רונן 31 אוקטובר 2008 ב - 22:59 קישור ישיר

    שאלה: האם הסרט מועדון קרב התקבל בעולם בצורה אוהדת יותר על ידי גברים מנשים? יש לי תיאוריה שכן, אבל משהו בדק את זה?

  8. רותם 1 נובמבר 2008 ב - 9:15 קישור ישיר

    אדם בן כלב –
    הייתה אצמול הקרנה בסינמטק. וחוץ מלהתשעשע במחשבה שאם כמו שאומרים שהית’ לדג’ר יזכה באוסקר לשחקן משנה וגולדבלום על שחקן ראשי (אם כי אחרי הסרט אין מצב) אז בעצם הזוכים יהיו שחקנים שמגלמים ליצנים, אין כלום בסרט.
    אם בחצי הראשון עוד הוא מחזיק משהו, ומי שמכיר את ההצגה ייתקשה גם בחלק הזה, אבל ניחא, מאיזשהו שלב הוא פשוט מאבד את זה, בלי קשר לכלום. וחבל.

  9. gil 1 נובמבר 2008 ב - 11:09 קישור ישיר

    יאיר תודה שנתת לסרט המופלא הזה את הכבוד הראוי לו.
    בעולם “נורמלי” הסרט הזה היה צריך להיות להיט, שהורים וילדים היו יכולים להתענג עליו משך דורות.
    איכשהו זה לא קרה וזה מצער כל כך ואומר אולי משהו על החומר האנושי בעולמנו.
    בכל אופן, שוב תודה בשם איילת ויובל, ותודה גדולה ממני על היוזמה הברוכה ועל שבזכותך הם זכו לחוות את הסרט ולהתרגש כל כך מול המסך הגדול.
    במועדון הבא AI
    I’ll try
    אהבתי אותו עד מאד בצאתו בשעתו, סרט עמוק ומורכב.
    אודה אם תוכל לציין את גיל המינימום אליו לדעתך הסרט מיועד, היות ואינני זוכר פרטים אלימים או כאלה שאינם הולמים, למעט המורכבות הרעיונית.


השאירו תגובה ל - רותם