בבואות
אני עוקב אחרי שני מירוצים שעדיין נספרים בבחירות באמריקה. האחד הוא על "הצעה מספר 8 ", משאל בקליפורניה שאם יעבור יביא להטלת איסור על נישואים חד מיניים במדינת קליפורניה (בניגוד לקבעת בית המשפט העליון באותה מדינה). נכון לרגע זה, אחרי ספירת 50 אחוזם מהקלפיות, נראה שיש רוב להצעה ונישואים חד מיניים אכן יוצאו מחוץ לחוק בקליפורניה. המירוץ השני הוא על המושב לסנאט של מדינת מינסוטה, בה מתמודד הקומיקאי והפרשן אל פרנקן (מבוגרי "סאטרדיי נייטב לייב"). נכון לרגע זה, אחרי ספירת 96 אחוז מהקלפיות, במירוץ סופר-צמוד, פרנקן עומד להפסיד בפער של פחות מ-2,000 קולות.
=========
אחת הסיבות לכך שזו היתה בעיניי עונה היסטורית של "סאטרדיי נייט לייב" לא קשורה דווקא לאיכות החיקויים או לרמת ההומור (אף שטינה פיי תמיד הצחיקה אותי בתור שרה פיילין) אלא כי קרה דבר שאינו אופייני לתרבות התקשורת האמריקאית: התגובה המהירה של מושאי החיקויים והרצון או הנכונות שלהם להתערבב עם הבבואות הקומיות שלהם. "סאטרדיי נייט לייב" מחקים המון אנשים – פוליטיקאים, זמרים, מנחי טלוויזיה – אבל עד השנה ברוב המקרים החיקוי והמקור נשארים משני צדי המתרס – זה בצד המציאות וזה בצד הסאטירה. השנה – אולי בגלל שהרייטינג של התוכנית שבר שיאים או כי הקליפים זכו למיליוני צפיות באינטרנט, הרבה יותר מאשר בשידור החי – כל מי שאוזכר בתוכנית מיד רצה להשתלב בתוכה, לקחת בעלות ושליטה על הייצוג. וגם להוכיח שיש לו חוש הומור והוא יודע להעריך בדיחה טובה. זה לאו דווקא פיילין ומקיין, אלא גם מארק וולברג, שדווקא לא כל כך ידע לקחת את עצמו בהומור, אבל לפחות הבין את החשיבות של העמדת הפנים הספורטיבית לדימוי הציבורי שלו. כבר היו מקרים בתוכנית בה מושא חיקוי צופה מאחורי הקלעים באחד מאנשי הצוות של "סנ"ל" מחקה אותו. אבל זה גם היה אירוע נדיר יחסית, וגם זה נעשה אחרי שהחיקוי הפך לסוג של נכס צאן ברזל, כשהייצוג הקומי איים להשתלט על הדימוי האוריגינלי. אבל אני לא זוכר, בכל תולדות "סאטרדיי נייט לייב" כמות כזאת של תגובות של מושאי חיקוי, ועוד בזמן אמת. פיילין הגיע לתוכנית תוך חודש. וולברג הגיע כעבור שבוע. והשבוע, קית אולברמן מגיב לחיקוי שלו כעבור יומיים.
לפני ארבעה ימים אנשי "סאטרדיי נייט לייב" עוד חיקו את מקיין ואת פיילין. עכשיו מקיין ופיילין מחוקים.
והנה, משבת האחרונה (כנראה מתוך רצון להראות לאמריקה ש"סנ"ל" אינה תוכנית המזוהה רק עם השמאל והדמוקרטים), בן אפלק מגחיך את שדרן הטלוויזיה, קית אולברמן (המזוהה עם הדמוקרטים):
יומיים אחר כך, בתוכניתו הראשונה אחרי סוף השבוע והאחרונה לפני יום הבחירות, אולברמן מקדיש בתוכניתו (המשודרת כמה קומות מתחת לאולפני "סאטרדיי נייט לייב" ב-30 רוקפלר פלזה בניו יורק) אייטם ל"סאטרדיי נייט לייב" ובין השאר לחיקוי שלו:
