אני עושה את זה כאן לפעמים. בזמן שאני שובר את הראש ואת השיניים לסכם את השנה בקולנוע – לברר מה היו הסרטים הכי נצפים בארץ השנה, ובמקביל לסנן את כל הסרטים שראיתי השנה לטבלה היררכית אחת שרק אני מבין היטב מה ההבדל בין המקום השישי למקום השביעי בה – אני גם שולף לרגע את השיר או שניים או שלושה שהכי אהבתי השנה. המסר שלי בכך הוא פשוט: להכריע מה היו סרטי השנה שלי זה ממש קשה לי, ואני משקיע בזה לא מעט מחשבה (סיכום השנה שלי יתפרסם כאן ביום שישי). אבל מה השיר שהכי הרעיד אותי? אה, זה קל. כל כך קל, שהשנה יש לי שלושה שירי שנה. כלומר, ארבעה.

אבל קודם כל, יש לי בבירור להקת שנה: ארקייד פייר. זו היתה שנה כבירה עבורם. הם הוציאו דיסק כפול בהפקת ג׳יימס מרפי שהסב לי עונג רב, הם ליוו אותו בקליפ ארוך ואימתני שביים רומן קופולה (עם הופעת אורח של בן סטילר); שכרו את אנטון קורבין לביים את הקליפ לסינגל הראשון מתוכו; הם תרמו שירים ל״היא״, סרטו החדש של ספייק ג׳ונז (גיסו לשעבר של רומן קופולה); הם גייסו את אותו ג׳ונז שיביים להם קליפ בשידור חי בטייק אחד בטקס פרסי הווידיאו של יו-טיוב, עם גרטה גרוויג; הם מופיעים בפסקול ״חייו הסודיים של וולטר מיטי״ של בן סטילר; ואפילו בן-בן-דוד שלי ביים הופעה שלהם לאם.טי.וי, מי היה מאמין. בקיצור, ארקייד פייר מנצלים את מעמד העל שהם הגיעו אליו ולא עושים אף טעות בבחירת הפרטנרים הקריאטיביים שלהם.

אז כן, שיר השנה שלי צריך להיות לגמרי מתוך ״רפלקטור״ שלהם – זה ה״קיל ביל״ שלהם, דיסק כפול שהיה יכול להיות דיסק בודד מושלם. למשל זה:

אבל לא כל כך מהר, כי יש עוד שני שירים שאני שומע בלופים אינסופיים השנה. זה, למשל:

ובסיכומי שנה רבים אני רואה שכולם מתלהבים מהניאו-דיסקו של דאפט פאנק עם ״גט לאקי״ – אוקיי, מבין – אבל אף אחד לא מדבר על הניאו-דיסקו שהסטרוקס עשו השנה. אז גם זה:

(והרי דאפט פאנק וג׳וליאן קסבלנקס כבר נפגשו השנה במחווה שלהם ל-1979).

אבל רגע, אתם שואלים. מה עם שירים מסרטים?

אוקיי, אז קודם כל – ראיתם את זה? פארל וויליאמס יצר את השיר ״Happy״ לפסקול ״גנוב על המיניונים״, אבל לפני כחודש הוא השיק את האתר הזה שמכיל קליפ לשיר שנמשך 24 שעות ומסתנכרן – מבחינת השעה ביום – לשעה שבה אתם צופים בו לפי השעון במחשב שלכם. בכל פעם השיר בן ארבע הדקות מבוצע בשוט רצוף אחד. ומדי פעם, למי שמתמיד, יש הפתעות. ב-17:08, למשל, תמצאו את סטיב קארל מבצע אותו (הרי הוא גרו מ״גנוב על ה…״) וב-11:48 בבוקר מגיע ג׳ימי קימל. וכו׳.

והיה לנו את קולדפליי מ״משחקי רעב: התלקחות״, את יו-2 מ״מנדלה: ארוכה הדרך לחופש״ ואת ביונסה מ״הממלכה הסודית״, ואת השיר הזה, שאני מאמין שיזכה השנה באוסקר.

אבל את השימוש הכי יפה במוזיקה ובשירים השנה בקולנוע מצאתי כאן:

והשנה, לראשונה, יש בונוס. בביקור שלנו בניו יורק בקיץ התאהבנו ב״מטילדה, המיוזיקל״, המחזמר על פי ספרו של רואלד דאהל עם השירים של טים מינצ׳ין. ובסופה של שנה, זה בעצם שיר השנה שלי, ״When I Grow Up״:

ציוץ