זו טבלת המבקרים האחרונה לשנה זו. הטבלה הבאה תתפרסם כבר בשנת 2014 (ועם סרט חדש של מרטין סקורסזי בשביל הספתח). טבלת המבקרים הצטרפה ל״סינמסקופ״ בסוף מרץ השנה, אחרי ש״עכבר העיר״ נסגר, ומאז היא הפכה לאחד הפיצ׳רים הכי פופולריים (והכי ויראליים) בבלוג הזה. אז סוף השנה היא הזדמנות לשוב ולהודות לתשעת המבקרים והמבקרות שבכל שבוע משתפים איתי פעולה בהפקת הטבלה הזאת. כל אחד מכם, חמישה כוכבים.

וכאילו כדי להוכיח לי שהטבלה תפסה בקרב הקהל, קיבלתי לינק לפוסט בבלוג ״נביא שקר״ שלוקח את כל הנתונים בטבלת המבקרים בשמונת חודשי קיומה באתר ומנתח אותם על פי כל מיני התפלגויות סטטיסטיות. עיינו כאן. אני חייב להודות שלא לחלוטין הבנתי את כל הפילוחים, או בעיקר את האפליקציה שניתן לגזור מהנתונים האלה, אבל נחמד לראות בדיקה שמציגה מה הציון הנפוץ שכל מבקר נותן לסרטים, ואולי דרך זה להבין האם יש מבקר אחד שבאופן כללי שונא את כל הסרטים, או מבקר שאוהב כל מה שהוא רואה (נראה לי שכל החבורה כאן יצאה די זכאית מההאשמה הזאת). יש שם גם דיון שלם סביב המשמעות של דירוג על ידי כוכבים (או כל סקאלה מספרית רדוקטיבית). נדמה לי שכל מבקר מנסח לעצמו את המשמעות האמיתית של כל חצי כוכב שהוא נותן, ושזה קצת פחות שרירותי ממה שזה נדמה. אבל הפילפול חביב.

והנה אנחנו עם הטבלה האחרונה לשנה ועם ארבעה סרטים חדשים. הכי בולט מביניהם, מנקודת מבט תקשורתית, הוא ״חלום אמריקאי״ (״American Hustle״ בהיפכא-מסתברא באנגלית) של דיוויד או. ראסל, שרבים חשבו שהוא יהיה המועמד המוביל לזכייה באוסקר השנה (תחושה שדי דעכה מרגע שהסרט הוצג לקהל, אבל יהיו לו מועמדויות לרוב); ״חייו הסודיים של וולטר מיטי״ של בן סטילר, שכנראה יהיה הסרט הקופתי והמצליח מבין הסרטים החדשים; ״אוגוסט: מחוז אוסייג׳״, העיבוד רב הכוכבים של ג׳ון וולס להצגה של טרייסי לטס (שהוצגה בישראל בכיכובה של גילה אלמגור); ו״סיפור משפחתי״ (״Like Father, Like Son״, כי המפיצים החליטו השבוע לשגע אותנו עם השמות הכי נטולי יחוד ובלתי זכירים שיש) סרט יפני מקסים-מקסים מאת הירוקאזה קורה-אדה (״החיים שאחרי״). מי מהשלושה מנצח, ומי צונח לתחתית הטבלה באופן די מביך? הנה הטבלה (וכרגיל: הסרטים שעלו השבוע מסומנים בצהוב):

אם הייתי ראש הממשלה ועמיתיי המבקרים היו חברי הקבינט שלי, הייתי מפטר את כולם על הציונים של ״חייו הסודיים של וולטר מיטי״, סרט שממש התמוגגתי ממנו, אבל שכנראה די דחה את חבריי לטבלה. משמעת סיעתית! מצד שני, מאז ״רק אלוהים סולח״ לא היה לנו כזה Spread: כמעט כל הציונים מ-1 ועד 4, מיוצגים בטבלה, וכמעט לכל מבקר יש ציון אחר לסרט. סרט מקטב, מה שהופך אותו בעיניי למעניין כפליים. כלומר – אפרופו הניתוח הסטטיסטי לעיל – על פי תגובתכם ל״וולטר מיטי״ תוכלו למדוד לכם מבקר הקרוב לטעמכם, כי זה סרט שאין בו קונסנזוס.

להבדיל מ״סיפור משפחתי״, שמקבל ציונים די הומוגניים.

״חלום אמריקאי״ גם לא מייצר קונסנזוס: יש לסרט את מעריציו, ויש את מתנגדיו.

המבקרים והמבקרות המשתתפים בטבלה (לפי סדר הא'-ב'):

נטע אלכסנדר, אתר "הארץ"

ארז דבורה, "וויינט"

שמוליק דובדבני, "וויינט"

אור סיגולי, "סריטה"

דורון פישלר, "וואלה" ו"עין הדג"

ישי קיצ'לס, "ישראל היום"

יאיר רוה, עבדכם הנאמן, "פנאי פלוס" ו"סינמסקופ"

אבנר שביט, "וואלה"

יעל שוב, "טיים אאוט"

אורון שמיר, "עכבר העיר"

ציוץ