שטח פיראטי
אוון ווילסון מכחיש את הטענות של סטילי דן שהרעיון לסרטו "You, Me and Dupree" גנוב משיר של סטילי דן. התגובה שהוא שיחרר לעיתונות, משעשעת כמובן:
"I have never heard the song `Cousin Dupree' and I don't even know who this gentleman, Mr. Steely Dan, is. I hope this helps to clear things up and I can get back to concentrating on my new movie, `HEY 19."'
למה יש לי תחושה שווילסון ודונלד פייגן משתעשעים ביניהם מעל גבי העיתונים?
========
אפרופו דונלד פייגן: מדור חדש ומעט איזוטרי (אך מסקרן) סוקר עטיפות אלבומים מפורסמות. ברכות על בחירת העטיפה הראשון: "The Nightfly", אלבום הסולו הראשון של פייגן מ-1982. לא רק אחד האלבומים האהובים עלי, אלא גם עטיפה שעיצבה את נעוריי. כן, חלומי הגדול הוא בעצם להיות שדר רדיו. מהסוג שמנגן רק תקליטים בוויניל.
ב-1997 כתבתי תסריט לדרמת פשע אפלה בשם "מותה של רקדנית דיסקו" ששודרה פעם אחת ויחידה בערוץ 3 ומאז נעלמו עקבותיה (אמנון וינר ביים, שלמה בראבא שיחק, מאיר שניצר כתב ביקורת אוהדת). הדרמה עסקה, כמובן, בשדרן רדיו ועיצוב האולפן נעשה בהשראת העטיפה של דונלד פייגן. אפילו הבאתי מהבית את התקליט של סוני רולינס שמונח ליד הפטיפון של פייגן, כדי שההעתק יהיה מושלם.
============
כמה נחמד שאתה התסריטאי של הסרט הקופתי של השנה ועדין יש לך זמן לכתוב בלוג. הנה המיי-ספייס של טרי רוסיו, שותפו של טד אליוט לכתיבת "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת". בפוסט שכותרתו "Trying to Reason with Hurricane Season", מפברואר 2006, הוא מתאר את שגרת העבודה על סט הצילומים, ומתחיל עם טיפ לתסריטאים:
A tip to any screenwriters out there, if you're ever on a set. Get hold of one of the crew walkie-talkies. That's where the fun is. A constant stream of chatter. "Picture's up." "What's that noise? Someone get on that." "We need more dead redcoats." "Reload." "Five minute warning for Johnny." "We need the monkey on set." "Is that the swinging monkey or the running monkey?" "Swinging monkey." "Copy that."
ואז הוא מתחיל לספר על צילומי הסצינות של צ'או יון-פאט ל"שודדי הקאריביים 3" (שצולם במקביל לחלק 2):
Gore and the Producers have moved heaven and earth with the schedule so Chow Yun-Fat can play the role of the Captain Sao Feng in P3. It's an intense combination of juggling Chow's schedule, set construction deadlines, ship construction, crew arriving at location, actor availability, and finding the money in the budget, etc.
וגם יש מגרעות לכתיבת סצינות לשחקן שלא יודע אנגלית:
Chow Yun-Fat needs to have his scenes delivered as early as possible — his process is to memorize his lines phonetically as well as have them translated. This means we have to have the Singapore sequence (12 pages!) finished — and locked down, meaning we don't have the luxury of making a final pass the day before, or even last second changes at rehearsal or on set.
צ'או יון-פאט מגיע לסט:
Chow Yun-Fat is so incredibly charming! Upon meeting him, he bows, and in broken English says … "I am the luckiest man," then smiles and points to the heavens, shouting: "I'm the last person invited to the party!"
ועוזב את הסט:
Chow Yun-Fat, following a tradition in his home film industry, always takes the time to thank each and every member of the crew at the end of the day's shooting. Part of his particular thank-you style is often an embrace and big kiss, and some of the more manly men of the crew have been taken to ducking out of range after that last shot …
וכשייצא "שודדי הקאריביים 3" ויאשימו את התסריט הגרוע שלו, הנה הודאת התסריטאי:
Funny thing about this who-knows-how-many-milllions-of-dollars Singapore set, the sequence is being shot under the myth that 'there is no screenplay for P3.' Of course there is a screenplay for P3, there have been four drafts of the screenplay for P3, not to mention multiple highly-detailed outlines … there just isn't a screenplay that Gore, and Johnny, and Jerry, have approved. Our fault, in a sense, as many key scenes just aren't good yet.
ויש עוד המון סיפורים מהצילומים. ויש גם המשך.
============
לאליוט ולרוסיו, תסריטאים די שנונים, יש גם אתר תסריטאות שהם קצת מזניחים, אבל שכדאי לעיין בו, בייחוד מי שחושב על קריירה כתסריטאי. הנה, למשל, הדראפט הראשון של "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה". והנה שיעור חשוב על סגנון כתיבת התסריט.
============
ועוד ענייני מלחמה: סקנדר קינז, הנער האנגלי בן ה-14 שגילם את אדמונד ב"נרניה", היה בביירות עם אמו ועם סבו, שניהם לבנוניים במקור, כשהתחילה המלחמה. כתב "הניו יורקר" פגש אותו שם רגע לפני שנמלטו מהעיר:
In “The Chronicles of Narnia,” the four Pevensie children are evacuated from London during the Blitz and sent to stay with an elderly professor in a house in the countryside. Last Wednesday evening, in an old Ottoman villa in West Beirut, Skandar Keynes, the fourteen-year-old actor who played Edmund Pevensie in last year’s film of “Narnia,” his mother, Zelfa, and his grandfather, Cecil Hourani, were packing their things and getting ready to evacuate. Two days before the Israeli attacks on Hezbollah began, on July 12th, they had arrived from Britain for their annual summer holiday in Lebanon, and had found themselves stranded there along with thousands of other foreign tourists. They had, in fact, been about to leave Beirut for the Hourani ancestral home in the ancient town of Marjeyoun, near the frontier with Israel. Marjeyoun is very close to the current fighting, and before being taken over by Hezbollah it had been the longtime headquarters of the Christian militia.
=============
ואם החמצתם בתגובות: בני בן-דוד, מורה לקולנוע שמבין בקולנוע, מפרק ל"הבועה" את הצורה. שווה קריאה.
אתה די דומה לו.
היי, אני זוכר את "מותה של רקדנית דיסקו", מאוד נהניתי ממנו (למרות שהשחקנים, מלבד בראבא, לא ממש הרשימו אותי, והרגשתי שהסוף היה יכול להיות חד יותר). ניסית מאז לכתוב עוד דרמות בסגנון?
רוה לרז: הנה תשובה אופיינית של תסריטאי: בתסריט הסוף היה חד.
סיכום חוויות ראשוניות מהקרנת האקדמיה של "רק כלבים רצים חופשי" אתמול –
יא אללה, זה בטח הסרט הכי טוב, שדורון ערן הפיק מימיו! (ולא לשכוח, זוהי ההפקה המשותפת הראשונה של מנחם גולן ויורם גלובוס מזה 16 שנים). סרט שלפחות 80 אחוז ממנו מצויינים, בעוד ששאר ה- 20 נעים בין הנורא למפוספס. כמה חבל, כי בסך הכל מדובר בסרט שעושה קולות של קולנוע קלאסי: גדול מהחיים, מורכב ואלים, שמתכתב עם פקינפה, אבל לא שוכח גם את "מציצים". אסי דיין כתב את אחד התסריטים הטובים שאי פעם אושרו בקרן (האם צריך להיות אסי דיין בשביל שיאשרו לך תסריט מהסוג הזה?), בעוד שארנון צדוק מפתיע לטובה (רוב הזמן) על כסא הבמאי. צדוק מצליח להגשים על המסך את האווירה הקסומה, הכמעט פיוטית של התסריט, שהוא מין אגדה אורבנית מקומית, אבל נופל בגדול ברוב הסצינות האלימות, בעיקר לקראת הסוף, שבו הופך הסרט למסע נקמה עקוב מדם.
ואיזה קאסט! גם ליאור אשכנזי, גם איילת זורר, גם נטע גרטי וגם אלון אבוטבול בתפקיד האיש הרע. אבוטבול, דרך אגב, הוא החוליה החלשה. הדמות שהוא מעצב קריקטוריסטית ונטולת עומק, גם אם בסופו של דבר אפקטיבית ומפחידה.
בסך הכל, היות והגרסא שהוקרנה היא בבטה וללא עריכת קול מלאה (מה שמונע להתרשם כראוי מהצדדים הטכניים של הסרט, שצולם ב- 35 מ"מ), כולי תקווה שחלק מהפגמים יתוקנו, כי בעיניי זה אפשרי וחבל למנוע מהסרט לזכות לכבוד שמגיע לו. עדיין, למרות הנפילות, אחד הסרטים המקומיים המרשימים שראיתי בשנים האחרונות.
לגבי 'שודדי הקאריבים- תיבה של איש מת'-
אני באמת לא מבינה את התלונות כאן, נהניתי ממנו לא פחות (ואולי אפילו יותר) מב'סופרמן חוזר'.
מה יש לכם? אסקפיזם טהור, מותאם במיוחד לימים קשים אלו, ומגיש לנו בערך שעתיים וחצי של כיף נטו.
מה הכבדות הזאת?
אני חושבת שהתסריט טוב, הקטעים הקומים מושקעים גם בכתיבה לשם שינוי(לדוגמא סיקוויאנס השיפוד האנושי, או התלת קרב על האי). המשחק מדוייק, ונראה שג'וני דפ נהנה פה הרבה יותר מאשר בראשון (הג'סטות של ג'ק ספארו הרבה יותר מורחבות ומקבלות כאן יותר מקום) וזה לגמרי עובר לצופים. בכלל, נראה שכולם שם נהנים מאוד, וכתוצאה מזה גם הצופים נהנים (הייתי בהקרנה מלאה לעייפה ב'רב חן' והקהל פשוט יצא צוהל, צחק לכל אורך הסרט ונהנה מאוד).
לא ברור לי על מה יצא קצפכם?
המלצה חמה לחובבי הקולנוע והפסיכואנליזה: אתמול נכחתי בהקרנת שלושת החלקים של "מדריך הסוטה לקולנוע" בכיכובו (נראה לי שזה המינוח המתאים ביותר) של הסטנדאפיסט-פסיכואנליטיקאי-פילוסוף סלבוי ז'יז'ק (בימוי: סופי פיינס). היה מענג. ז'יז'ק מנתח מגוון של סרטים בראי הפסיכואנליזה והמרקסיזם: היו שם המון היצ'קוק, לינץ', לא מעט טרקובסקי, ואפילו קצת פון טרייר. וגם קצת "הקוסם מערץ עוץ", "עליזה בארץ הפלאות", "המורה לפסנתר" ועוד.
הניתוח של ז'יז'ק שואב מהפסיכואנליזה של פרויד ולאקאן, ובשלושת הפרקים הוא מנתח בעיקר סצינות אימה, אבל לא רק. אין מה לומר, הוא מצחיק, מפתיע ופשוט מבריק. תענוג לראות אותו בפעולה, עם התנועות התזזיתיות-נוירוטיות שלו, ועם ההומור, והברק, אח, איזה ברק.
לגבי הסרט עצמו – העריכה והבימוי יצירתיים למדי, כשבכל פעם שז'יז'ק מדבר על סרט מראים את הסצינה הרלוונטית. ומה שיותר משעשע: ז'יז'ק מצולם בתוך הסטים של הסרטים עצמם: בסירת מנוע בבודגה ביי, בפרופיל בחדר בית המלון של הסט של "ורטיגו", בחדר מהסט של "קטיפה כחולה" ועוד. בקיצור, המון ציטוטים שעובדים בכיוון הקומי.
ואפרופו היצ'קוק, יאיר, מה עם המשך היצ'קוק-טריפו? לפי החישובים שלי דילגת על שבוע. מחכה בקוצר רוח.
Off topic.
Pinewoon Studios have been partly destroyed in a fire. When you think of the amount of films that have been shoot there -incl. the latest James Bond,that is one hel of a cinema history.
גם אני הייתי בהקרנת "רק כלבים רצים חופשי" ואני מסכים עם רוב מה שרתם אומר. אכן סרט גדול מהחיים שמעז לנטוש את דרך הדרמה הריאליסטית הקטנה שמאפיינת כל כך את הקולנוע הישראלי ולשאוף להרבה יותר. חבל רק שהפגמים הרבים שבו מונעים ממנו להפוף לסרט הענק שהוא יכול היה להיות. לגבי ארנון צדוק אני דווקא לא מסכים וטוען שאם התסריט הנהד של אסי דיין היה מופקד בידיים של במאי אחר, נגיד איתן פוקס, זה יכול היה להיות הסרט הטוב של השנה.
היה כיף לשמוע אותך ב-106.
רוה לאילן: מי היה ב-106? מתי?
רוה לאילן, עדכון: אוקיי, הבנתי. מתברר שהיום ב-15:00, בזמן שאני השתעממתי ב"מיאמי וייס", שודרה ב- בשידור חי תוכנית מלפני כשנה בה התארחתי. כאמור, רדיו הוא אהבה הגדולה והבלתי ממומשת שלי.
יאיר, אתה צריך מטפחת לנגב את הדמעות?
זה כל כך בולט, קטנוני וילדותי כשאתה כותב משפטים בנוסח אלה שכתבת על העבודה בפרסום גולן ובפורום פילם.
זה בטח משגע אותך לדעת שהפסדת במערכה. המבקרים שלא מוכנים לוותר לא מוזמנים להקרנות, חבריכם המבקרים שהתקפלו מוזמנים ובאים, עיתונאי קולנוע שאינם מבקרים לא מראים סולידריות – מגיעים להקרנות וכותבים כתבות צדדיות מפרגנות – ובכלל זה עיתונאי פנאי פלוס וYNET.
אגב, זוכר איזה עיתון התקפל ראשון? נכון – ידיעות אחרונות שאמ שאם מעריב מצטרפים הוא משתף פעולה. ביתך.
בטח מבאס לעבוד בעיתון שכמעט כל כתבי הבידור שלו לסוגיו לא מגלים סולדריות לדעותיך ומגיעים להקרנות.
בטח מבאס שהבוס הקודם שלך הוא ממובילי החרם נגדך.
(בלי קשר – בטח מבאס לעבוד בגוף תקשורתי שהעורך הראשי שלו חושב שמוטב וימותו חפים מפשע שלהם מאשר שלנו).
בטח מבאס שיו"ר תא מבקרי הקולנוע מפרסם ביקורות על סרטים רק ביום ראשון – ולא בחמישי – ולא יוצא בגלוי נגד המפיצים.
אז מה עושים? בטח לא מתבאסים! אם הם יכתבו ברמה של כיתה א', אנחנו נרד עליהם עם יציאות מגן חובה.
כבר הבעת בעבר תקווה שראשי האולפנים ישמעו על מה שקורה כאן ויעצרו את זה. ומה קרה? כלום! בטח מבאס אה?
וכיוון שמחקת אז הנה שוב – ויש לי סבלנות מפה ועד לבנון: זוכר את המערכונים של בניזרי מ”ארץ נהדרת” שמגן על כל אמירה של הרב עובדיה, ומסביר שהיא אינה מה שאנחנו חושבים שהוא אמר (”כשהמר”ן אמר עיזה – הוא בתכוון בעצם…)
אתה מזכיר לי אנשים שגם אם ירו להם על הבית, יהרגו להם את הילד, ויאמרו להם מפורשות – אנחנו לא רוצים יהודים כלל באזור (לא קווי 67 לא 48 אלא בכלל לא) הם עדיין יגידו – בואו נידבר עמם.מעניין אם אותם אנשים תומכים גם בניסיון הידברות עם אירן?
רוה לנייד: אוי, אתה מייגע. וגם לא מעודכן. הנה תמונת מצב. ג.ג הפסיקה להחרים מבקרים. בלי הצהרות, פשוט חזרה בה. "ידיעות אחרונות" נתנו למפיצים חודש של רצון טוב בהם פורסמו ביקורות בשבוע שאחרי, אך המנהג הזה בוטל. הייתי שמח לקחת עליו קרדיט, אבל אני חושב שזה פשוט נצחון ההגיון הצרוף, והאינטגריטי העיתונאי. לראיה, הביקורת של יהודה סתיו על "הצד שלו, הצד שלה" בגיליון האחרון, בסוף שבוע היציאה. כרגע המחרימים היחידים הם עושי דברם של פורום פילם: א.ד מטלון וסרטי שפירא. חבל על סרטי שפירא כי זה פחות או יותר יחסל אותם סופית. אבל פורום פילם לא באמת זקוקים למפיצים, כל עוד יש להם סרטים כמו "שודדי הקאריביים". ומכיוון שכנראה מעולם לא קראת את מדורי (אחרת היית יודע שיגאל גלאי מעולם לא היה הבוס שלי): הביקורת שלי על שיטות העבודה השיווקיות והרפרטואריות של המפיצים בוטאה מרגע שהושק מדורי לראשונה לפני 10 שנים. ואכן, פורום פילם מגלים עקביות בהיותם המיושנים והתוקפניים שבין המפיצים בארץ. ובגלל מעמדם הרם אצל דיסני העולמית, הם גם מצליחים לעשות פחות או יותר מה שעולה על רוחם. זו הסיבה בגללה הם החרימו אותי קודם, כי הם חושבים שהם מעל לביקורת. וזו הסיבה שמוקי גרדינגר, כשהוא מדבר עם עמיתיו, אומר להם "הכל בגלל יאיר רוה". כי כנראה הם רגילים שמבקרי קולנוע משתחווים להם ועושים כמצוותם. שאר המפיצים חייבים בדין וחשבון לאולפנים, לכן הם נאלצו להתקפל די מהר. והעצמאיים, שתבונתם בראשם, מראש לא שיתפו פעולה עם החרם האידיוטי הזה. וכן, זה מבאס שיש עיתונאים שלא יודעים מהי סולידריות. וכן, זה מבאס שתא המבקרים מיושן כמו המפיצים שמנסים לכופף אותו. אבל לא יעזור, מדובר בתהליך בלתי הפיך. פורום פילם לא יהיו זכייני דיסני בישראל לנצח, הם ילכו בדרכם של הדינוזאורים. אבל דורות הבאים של מבקרים ועורכים, שכבר יוולדו לעידן של אינטרנט מהיר והודעות טקסט, לא יעלו על דעתם אפשרות של פרסום ביקורת, כמו כל פרט מידע אחר, בתזמון שנוח למפיצים במקום לתזמון שנוח לקהל, שדורש לדעת "איך הסרט" אתמול ולא מחר.
צר לי. בנתיים נראה כאילו שפורום השיגו את מבוקשם.
אתם הייתם בטוחים שזה יגמר הרבה יותר מהר והופתעם לגלות שהם לא נשברים.
הלינק שלמטה לטובת הרומבוטריק שמנהל את הבלוג הזה ולכל השוטים שנגררים אחריו בעניים עצומות.
כמובן שהצפי הוא שהרומבוטריק יחמק את התגובה הזו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3283978,00.html
זה יעלה ליאיר ביוקר אם הוא ימחק את הלינק הספציפי הזה…..
לחן חן.
הוא ימחק שלא יהיה לך ספק. שום רומבוטריק לא אוהב שמשחררים לו קצת ברגים, הוא עלול להתפרק.
אני רוצה להאמין שבפעם הזאת הוא יעשה הנחה…בפעם הנקודתית הזו
אם לא, יהיה כאן תוהו ובוהו, בוקה ומבלוקה
בפורמו של השבוע הייתה כתבה של ג'ודי "מתי כבר יעיפו אותנ קיבינמט" סלמון על הסרט "פרידה" האם זה הסרט "הצד שלו הצד שלה"?
כי אם כן זה פדיחה מהסרטים.
ובכלל הגעגועים לימים שאוחובסקי ערך את "תרבות מעריב". למרות שהוא עדיין פרסם כתבות שלה.
הייתי שמח לקרוא בבלוג של טרי רוסיו את ההסברים שלו לתסריט של שודדי הקריביים 2. אני מקווה שיש לו תירוץ טוב לדבר הזה. ולפי איך שהוא מדבר על התסריט הכמעט גמור של הסרט השלישי, אני מנחש שגם פה מדובר בחלטורה רצינית שנכתבה תוך שבועיים. חבל שרוסיו ואליוט לא השכילו ללמוד מהטעות של האחים וואשובסקי ולהבין שלא עובדים על 2 סרטים בו-זמנית.
אני רוצה לקוות שהעבודה שלהם נראית ככה כי ידיהם היו כבולות ע"י ברוקהיימר והם היו תחת לחץ כבר של זמן.
ובאותו עניין, אני עדיין לא מצליח להבין איך אנשים מסויימים נהנו משודדי הקריביים 2. "שעתיים וחצי של כיף נטו", סיגל? איפה בדיוק היה הכיף, חוץ מבקטעים שנרדמתי? היו בקושי 4-5 בדיחות טובות, הספק עלוב לסרט באורך כזה. קטעי האקשן היו ממש לא מספקים, הן באיכות והן בכמות. וכל הקטע באי עם הקניבלים נראה כמו הומאז' מיותר ל"שובו של הג'די" (כולל הקטע שבו ג'וני דפ נושף על הלפיד שעומד להצית אותו).
ל-james newton howard: גם אני נהנתי בשודדי הקאריבים 2. נכון לא סרט גדול, הקטע באי עם הקניבלים ארוך מדי (ובכלל הסרט ארוך מדי) אבל יש בסרט הומור, הקרב המשולש על המפתח לתיבה עשוי טוב והוא בהחלט כיף נטו, וחוץ מאורלנדו בלום כל השחקנים עושים עבודה טובה.
כן? ומה עם קירה נייטלי? מה לא ברור במשפט "תהיי כוסית ותשתקי"? מתי בדיוק היא למדה להילחם? ולמה בסרטי ההמשך היוצרים תמיד מרגישים צורך לתת לבחורה תפקיד יותר פעלתני? כי הקהל חושב שזה סקסי לראות בחורה עם חרב? נו, באמת. לפחות תמצאו לכך תירוץ תסריטאי הולם.