02 אוגוסט 2006 | 21:04 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

גאהן, גור, גיבסון

סוף סוף אני מוצא שימוש לדבר הזה שנקרא “מהדורת אינטרנט”. כתבת השער של “פנאי פלוס” השבוע, שקוצרה במהדורת הדפוס בגלל מצוקת עמודים, מופיעה בוויינט בגרסתה המלאה, פלוס שלוש פסקאות פתיחה ופסקת סיום שהוספתי הבוקר (רביעי). הכתבה, המתעדת את אחורי הקלעים של הופעה של דפש מוד בגרמניה, נכתבה בשבוע שעבר וירדה לדפוס ביום שני, כשעוד היינו בטוחים שהם באים. בין רדת הגיליון לדפוס ועד להפצתו לקיוסקים הגיעה הודעת הביטול. כך שהכתבה, שאמורה היתה ללבות את הליבידו לקראת ההופעה מחר, הפכה בבת אחת למעין טקסט ארכיוני נושן, של אירוע היסטורי שמעולם לא התרחש. אני מקווה שהיא לפחות מצליחה להעביר משהו מהאנרגיות שהיינו אמורים להישטף בהן מחר. הנה הלינק.

ואם אתם בכל זאת מגיעים מחר (חמישי) לפארק הירקון, יש לי רק דבר אחד להגיד לכם: Enjoy the silence.

וזו לא הפעם הראשונה שאני כותב על דפש מוד. כתבתי כאן, וכאן, וכאן, וכאן. חוששני שדפש מוד יהיו בשבילי מה שהאחים אולמן היו לרון מיברג וגרייטפול דד לאורי לוטן. (מזכר לאיילת יגיל היקרה מ”מומה” – נראה לי ששני הלינקים הראשונים מכילים טקסט קטוע. זו מן הסתם תקלה, נכון?).

שלחתי מייל לבועז מורד מ”הליקון”, חברת התקליטים שמייצגת את דפש מוד בארץ, עם השאלה: האם לפחות מכירות הדיסקים של הלהקה זינקו בשבועות האחרונים עם כל שיווק ההופעה? התשובה המשמחת היא: כן. זו תשובתו: “אכן הדיבורים על דפש מוד הביאה לקפיצה די משמעותית במכירות הדיסקים שלהם, גידול שהחל למען האמת כבר בתחילת השנה והלך והתגבר ככל שהתקרב מועד ההופעה. שני האלבומים הבולטים ביותר הם כמובן האלבום החדש (שהוא אחד משלושת האלבומים הלועזיים הנמכרים ביותר בהליקון בחודשים האחרונים) וגם ה-DVD של 101 (נתון שאותי לפחות קצת הפתיע)”.
אגב, מי שמחפש משהו לעשות מחר בערב – ל-40 אלף איש התפנה ערב השבוע – ויש לו מערכת סאונד ביתית ראויה, חייב לראות את “לילה אחד בפריז” (סרט ההופעה של “Exciter”) ואת “Devotional”, שהוא אחד התיעודים היפים שראיתי מימי להופעה מושלמת. יש בדי.וי.ידי, וגם ב”הוט” משדרים אותם בשבועות אלה. ובאוקטובר ייצא די.וי.די של הופעה שצולמה השנה במילנו במסגרת הסיבוב הנוכחי. אני חושב ששוקי וייס צריך לשלוח את הדי.וי.די הזה מתנה ל-40 אלף רוכשי הכרטיסים שהביעו בו אמון.

ואגב דפש מוד: אני שובר את הראש מבחינה טכנית כדי לנסות להעלות לאתר כאן קטע בלעדי מסיבוב ההופעות הנוכחי שלהם. בינתיים עוד לא הצלחתי, אבל תבדקו היום-מחר, אני מקווה שאצליח לתת למעריצים בונוס ניחומים קטן מההופעה שלא היתה.

ויש גם מדור: השבוע על “גיבורים קטנים”, סרט ילדים סימפטי מאוד, שיוצריו שוברים עליו את הראש כבר שנתיים עם עריכות והשלמות, והוא יצא לבסוף ממש חמוד. פגום, אבל חמוד.

ג’פרי וולס מדווח על מארז הדי.וי.די החדש של “אפוקליפסה עכשיו”. שלושה דיסקים, הגרסה המקורית, הגרסה המלאה, 17 דקות של ברנדו מקריא שירה, ועוד 13 סצינות שלא נכנסו לאף אחת מהגרסאות פלוס קומנטרי של פרנסיס פורד קופולה. אני כבר פיניתי מקום על המדף, ליד המארז הנפלא של טרילוגיית “הסנדק”. וולס כותבן, ובצדק, על כך שהמארז היה הופך מושלם אם היתה נוסף לו דיסק רביעי ועליו הסרט התיעודי המעולה “לבבות באפלה”, שמתעד את צילומי הסרט, על שלל התמוטטויות העצבים של כל הקשורים בו. בתגובות לאייטם של וולס עונה לו ג’ורג’ היקנלופר, אחד משני במאיי הסרט, שהוא כבר מזמן רצה להוציא את הסרט בדי.וי.די, אבל קופולה לא מסכים:

I am trying to get Francis to release HEARTS OF DARKNESS on DVD. He feels that it is not a flattering portrait of himself. I have told him it makes him look heroic. Any die-heard fans out there of Coppola or APOCALYPSE NOW, I all encourage you to write fan letters to Francis telling him to put out the doc. The Criterion Colletction wants it. All they need is the okay from Francis. I have done everything I can do to persuade him.

בבתי הקולנוע של ג.ג כבר מוצגים הטיזרים של “Happy Feet” (או “תזיזו ת’רגליים”, בתרגום מאנגלית לערסית של אנשי סרטי נח בארץ). באופן כללי, סרט אנימציה על פינגווינים מזמרים לא היה מייצר אצלי ריגוש וציפיה. אני מת על פינגווינים, אבל הסרט על הפינגווינים שצועדים שעה וחצי בטור הלוך ושוב, השביע את תצרוכת הפינגווינים שלי לשארית חיי. אלא מה: את “תזיזו ת’רגליים” ביים ג’ורג’ מילר, והוא לגמרי במאי שאני סומך עליו. הוא כמעט ולא אכזב אותי. בוודאי שלא ב”מקס הלוחם בדרכים”. אפילו לא ב”השמן של לורנזו”. ובהחלט לא ב”בייב בעיר הגדולה”, אחד הסרטים הכי פחות מוערכים של סוף שנות התשעים. אז אם ג’ורג’ מילר מביים סרט אנימציה על פינגווינים מזמרים, אני הולך – בטור עורפי – מאחוריו. הנה הטריילר המלא לסרט.

עם כל שלל הדיווחים, הפרשנויות וההגיגים בעקבות פרשת מל גיבסון, שהאלכוהול שיחרר את חרצובות לשונות וחשף את צפונות ליבו, היה לי חסר דבר אחד: לקרוא מה אומרים על העסק הזה הבמאים היהודיים שהפכו את גיבסון לאיש עשיר כל כך. ריצ’רד דונר, למשל, שביים אותו בארבעה סרטי “נשק קטלני” וב”תיאוריית הקשר”. פעם שמעתי שגם ג’ורג’ מילר האוסטרלי (ממוצא יווני) הוא יהודי, אבל אין לי מושג אם זה נכון או לא. והנה, הקטע הנורא מצחיק והכמעט נבואי, של טריי פרקר ומט סטון, על גיבסון מתוך הפרק “הפסיון של היהודי” ב”סאות פארק”.

עדכון: יש כמה יהודים מהוליווד שבכל זאת כן דיברו בגנות גיבסון השבוע. ארנון מילצ’ן, למשל.

“To make all of your money from Jews in Hollywood, and then have a few drinks and say you hate Jews, is shocking,” said “Mr. and Mrs. Smith” producer Arnon Milchan, an Israeli citizen. “If you are so upset with the Jews, don’t work for them.”

“Spider-Man” producer Laura Ziskin, who is Jewish, echoed the industry’s anger. “I think it’s appalling. In a world in which there is so much hatred, and there is so much violence, to harbor those kinds of feelings … it is so sad.”
Asked about ever working with Gibson, Ziskin said: “I don’t see that in my future.”

Veteran talent manager Bernie Brillstein also said he would not work with him. “If he calls me tomorrow, would I represent him? The answer is no. That doesn’t make me right. I just don’t like bigots.”

Another longtime Hollywood figure, former MCA Inc. President Sidney J. Sheinberg, remarked: “If he said it, he’s at best a putz.”

5 תגובות ל - “גאהן, גור, גיבסון”

  1. אילן 3 אוגוסט 2006 ב - 13:35 קישור ישיר

    אוף טופיק שכמותו, אבל תהיתי האם תוכל לשפוך מספר מילים על “המשחק” של דייויד פינצ’ר, או להפנות למקום בו נשפכו כבר בעבר… לאחר צפייה נוספת לאחר שמונה שנים, הוא מרשים הרבה פחות וכמעט לא מקיים אף אחת מן ההבטחות שתמונות בו, אבל אולי ראית זאת אחרת.

  2. רז 3 אוגוסט 2006 ב - 15:03 קישור ישיר

    ואם כבר גיבסון, המגזין טיים העלה צרור עצות מועילות עבור הכוכב, כיצד הוא יכול לשפר את התדמית שלו. רמז: ההתנצלויות שהוא שיגר רחוקות מלהספיק.

    http://www.time.com/time/nation/article/0,8599,1222126,00.html

    (אם כי אני לא כל-כך בטוח לגבי העצה השלישית. בפעם האחרונה שהאיש יצא למסע חיפוש-עצמי הוא גמר עם “הפסיון” – לא בדיוק סרט שטרם למעמדו בקרב הקהילה היהודית)

    והציטוטים שמופיעים בפוסט, במיוחד זה של זיסקינד, החזירו עשר שנים אחורה, להתבטאות של מרלון ברנדו ז”ל על שלטונם של היהודים בהוליווד, והדיווח על הנושא במהדורת החדשות של “החרצופים” שהלך בערך ככה:

    “זעם בקרב הקהילה היהודית בארה”ב בעקבות התבטאותו של השחקן מרלון ברנדו לפיה היהודים שולטים בהוליווד. ראשי הקהילה הודיעו כי עד שברנדו לא יחזור בו ויתנצל, הם לא ירשו לו להופיע בשום סרט.”

    ובנוגע לביקורת על “גיבורים קטנים”: בתור מי שהתזה שלו עסקה (בחלקה) בשאלה “מה זה בעצם סרט ילדים”, אחד הדברים שגיליתי מהר מאוד הוא שבכל מקום מתייחסים למושג הזה באופן שונה מאוד. יכול להיות שבישראל אנחנו עדיין מחפשים את ההגדרה שמתאימה לנו?

  3. רמי 3 אוגוסט 2006 ב - 20:14 קישור ישיר

    מסכן שוקי וייס, גם להפסיק מליוני שקלים בגלל הביטול וגם לשלוח 40 אלף מתנות? זו לא אמשתו שהם ביטלו.

  4. יעקב 4 אוגוסט 2006 ב - 7:41 קישור ישיר

    ב”אחד התיעודים היפים שראיתי מימי להופעה מושלמת” התכוונת לאקסייטר או השני?

    השני.

  5. יעקב 4 אוגוסט 2006 ב - 8:20 קישור ישיר

    נצל”ש-
    איך יכוליות אגב שאין התייחסות שלך ל”the departer”? ;=

    נורא מרתק אותי לדעת אם זה איכותי(לפי הציפיות וכו’) מעבר למאגר השמות השותפים ליצירה.

    http://vod.walla.co.il/?w=//951552

    רוה ליעקב: כשאראה את הסרט אוכל לדעת. הטריילר נראה חביב, לא יותר. ובעיקר הוא נראה די זהה לסרט ההונג קונגי המקורי, “מדורי הגיהנום”.


השאירו תגובה ל - רז