״חופשה בהפרעה״ ו״ארבעה מופלאים״, ביקורת
״חופשה בהפרעה״. גרסת כיסוי
דז׳ה וו. שוב ושוב. עוד פעם ועוד. אם אתם לא בני 13, ההיצע בבתי הקולנוע בסוף השבוע הזה עשוי להיראות לכם מוכר להטריד. התחושה איתה אתם אמורים להסתובב היא: רגע, לא ראיתי כבר את הסרטים האלה? והתשובה היא כן. אבל הוליווד לא סופרת אתכם. היא מבצעת את הסרטים האלה שוב ושוב. זה מובן כשמדברים על להיטים שזוכים לסרטי המשך ואז לרימייקים (זה הפך להיות חוק טבע: כשסרט מצליח עושים לו סרט המשך כל שלוש-ארבע שנים ורימייק כל עשרים שנה), וזו הסיבה שאנחנו מקבלים השבוע סרט חדש בסדרת ״Vacation״, הפעם בשם ״חופשה בהפרעה״ (שזה בעיקר הפצה בהפרעה. למה ״חופשה בהפרעה״, למה?).
מה חשבו שאר המבקרים בארץ על ״חופשה בהפרעה״ ו״ארבעה מופלאים״?
אבל התופעה החדשה היא שהוליווד עושה סרטי המשך ורימייקים גם לסרטים שנכשלו. זה סימפטום שמאפיין סרטים המבוססים על קומיקס. יוניברסל ניסו פעמיים להפיק את הענק הירוק, למשל, ולא ממש הצליחו. סוני התחילו מחדש את ספיידרמן פעמיים תוך עשור. ואולפני פוקס לא מרימים ידיים עם סדרת ארבעת המופלאים. ״ארבעה מופלאים״ כך קוראים עכשיו לסרט השלישי שהם מפיקים בתוך עשור, מבלי שהיה להם אפילו סרט אחד לפני כן שבאמת הצליח או התקבל טוב. למעשה, אם תספרו גם את הגרסה שהפיק רוג׳ר קורמן ב-1994, הרי ש״ארבעה המופלאים״ זכה לארבעה סרטים בחמש שנים. החדש, אני מבטיח לכם, ייכשל כמו קודמיו. תכף ננסה להסביר למה. אבל לפני כן, צפו ב״ארבעת המופלאים״ דל התקציב שהפיק קורמן ב-1994. הסרט אמנם נגנז בזמן אמת אבל צץ לפני כמה שנים ביו-טיוב. הוא מביך ואיום, אבל אני מבטיח לכם שהוא לא רע יותר מהסרט החדש, שמספר אותו סיפור, ושיוצא השבוע לבתי הקולנוע:
״חופשה בהפרעה״
דיברתי על הסרט בהרחבה, כולל שיר מהפסקול, בפודקאסט הקולנוע השבועי שלי ברדיו הקצה.
אני פותח באקסיומה: ״חופשה נעימה״ מ-1983 הוא קלאסיקת הומור קולנועית מודרנית. אני מקווה שכולם מסכימים איתי על זה. הסרט ההוא, מלפני 32 שנה, הופק תחת מותג ״נשיונל למפון״, מגזין ההומור מבוסטון שהפיק לפני כן את ״בית החיות״. ״חופשה נעימה״ היה הסרט שהפך את צ׳בי צ׳ייס, בוגר המחזור הראשון של ״סאטרדיי נייט לייב״, לכוכב קולנוע, אבל הוא הפך ליצירת מופת קומית בזכות העובדה שאת התסריט כתב ג׳ון יוז (על פי זכרונות משפחתו), לימים הבאי והתסריטאי של ״מועדון ארוחת הבוקר״ ו״שמתי ברז למורה״, והבמאי הוא הרולד ראמיס, מי שכתב את ״בית החיות״ ולימים הבמאי של ״לקום אתמול בבוקר״. את סרט ההמשך ״חופשה מטורפת באירופה״, ביימה איימי הקרלינג, לימים הבמאית והתסריטאית של ״קלולס״. כלומר, מי שעבר שם זינק אחר כך ליצירות מופת. הצלחת הסרט המקורי הולידה שני סרטי המשך לא רעים בכלל, שגם אותם כתב ג׳ון יוז. ועכשיו מגיע יצור כלאיים: סרט חדש שהוא גם סרט המשך וגם רימייק. מה שנקרא ריבוט. ואני חייב לתהות: האם ג׳ונתן גולדסטין וג׳ון פרנסיס דיילי, שכתבו וביימו את הסרט, יהיו בעוד כמה שנים התשובה העכשווית לג׳ון יוז, הרולד ראמיס או איימי הקרלינג? אני חייב להודות בפסקנות שאני מסופק בכך. למרות שיש ב״חופשה בהפרעה״ כמה בדיחות מצוינות (וכמה בדיחות איומות), זה סרט שאין בו הברקה אחת. למעשה, זה סרט שנע על אנרגיית מיחזור, והוא מקפיד לחזור על הבדיחות הגדולות של הסרט המקורי. זה כמו אלבום קאברים של להקת מחווה חיוורת: אד הלמס הוא לא צ׳בי צ׳ייס וכריסטינה אפלגייט היא לא בוורלי ד׳אנג׳לו.
למה ״חופשה נעימה״ המקורי היה כה מבריק? ראשית, כי הוא באמת סיפר סיפור אישי, מה שנתן לסרט נפח. שנית, כמו כל הפרויקטים הראשונים ש״נשיונל למפון״ הביאו לקולנוע, היתה בו רוח אנרכיסטית. אבל שלישית ובעיקר, זה היה סרט שהגיב מבחינה קולנועית – ובאמצעות הומור – למהפך החברתי שעבר על אמריקה בתחילת שנות השמונים. קלארק גריזוולד (צ׳ייס) להוט לקחת את משפחתו לטיול משיקגו לחוף המערבי, ובעצם להחיות קצת את אווירת המסע ההיפית של הסיקסטיז, הימים בהם הוא היה צעיר ובעל חלומות, חלומות שהאייטיז הלכו ורמסו. כשגם החלום שלו להגיע לפארק השעשועים ״וולי וורלד״ נרמס, הוא מאבד את שפיותו והופך לטראוויס ביקל. כן, זה היה ה״נהג מונית״ של הקומדיה המשפחתית, והאנרכיזם אפשר לקלארק גריזוולד להגיע למקומות אפלים למדי (מבלי שהוא יפסיק להצחיק לרגע). המעבר מהומור סלאפסטיק להומור שחור הפך את ״חופשה נעימה״ ליצירת מופת. אתם לא יכולים לראות כיום את ״מיס סאנשיין הקטנה״, ״רוד טריפ״ או ״בדרך לחתונה עוצרים בווגאס״, בלי לראות איך יוצרי הסרטים האלה מושפעים בין השאר מהסרט של צ׳בי צ׳ייס.
וכאן אנחנו נכנסים לפיתול זמן משונה: ״בדרך לחתונה עוצרים בווגאס״ הושפע מ״חופשה נעימה״ (כמו גם מסרט ההמשך השני, ״חופשה נעימה בווגאס״), ואילו ההצלחה של ״בדרך לחתונה״ היא שהביאה את אולפני וורנר להקים מחדש את ״חופשה נעימה״, עם אד הלמס מ״בדרך לחתונה״. סגרנו מעגל. ואכן, ״חופשה בהפרעה״ דומה יותר ל״בדרך לחתונה״ מאשר ל״חופשה נעימה״. דילול גנטי.
״ארבעה מופלאים״
בדרך למארוול עוצרים בסאנדאנס. לפני שלוש שנים זכה הסרט ״תחנת פרוטווייל״ בפרס הראשי בפסטיבל סאנדאנס. השחקן הראשי מאותו סרט, מייקל בי. ג׳ורדן, גויס ל״ארבעה מופלאים״ (במעין הברקת ליהוק: הדמות שהוא מגלם, ג׳וני סטורם, תמיד צוירה ולוהקה כדמות לבנה, ואילו ג׳ורדן הוא שחקן שחור). לפני שנתיים זכה ״וויפלאש״ בסאנדאנס. השחקן הראשי, מיילס טלר, גויס גם הוא ל״ארבעה המופלאים״. ג׳וש טראנק, שזכה להצלחה סבירה עם ״כרוניקה בזמן אמת״ (בו כבר עבד עם ג׳ורדן), לוהק כבמאי. וכי למה לא: קולין טרוורו וגארת אדוארס היו במאים פחות מנוסים ומוכרים ממנו כשלוהקו לביים את ״עולם היורה״ ו״גודזילה״ (בהתאמה) והם זכו להצלחה (וגם עשו עבודה לא רעה). אבל כאן, אף אחד – לא שחקן ולא במאי – לא הצליח להציל פרויקט מקולל, שאין לי מושג למה הם מנסים שוב ושוב לחהיות אותו (ולהחיות אותו בדיוק באותו אופן כמו בפעם הקודמת). ״ארבעה מופלאים״ מספר את סיפור המקור (origin story) שמסביר לנו איך נולדה קבוצת גיבורי העל המורכבת מאיש אחד שיש לו איברי גומי המסוגלים להימתח, איש נוסף שהוא לפיד אנושי, אשה בלתי נראית וייצור שעשו כולו מסלעים. הסיבה שזה לא מצליח, ואני בהלם שהם לא רואים את זה, היא שסיפור המקור הזה ממש מטומטם. זה מסוג הדברים שאנחנו מקבלים כמובן מאליו כשהקבוצה כבר קיימת, אם מספרים לנו את זה מהר ובתמצית, אבל להקדיש 108 דקות כדי לספר לנו על מעבר למימד אחר שבו יש כוכב עם אנרגיה לא ברורה שגרמה לשינויים האלה אצל הגיבורים? הסיטואציה האידיוטית פשוט מלבישה טקסטים מביכים בפי השחקנים המצוינים, שנראים סובלים נורא. 108 הדקות האלה היו צריכות להימשך דקה ושמונה שניות שבהן קריין אומר ״בעקבות תאונה במעבדה לפיזיקת קוואנטים שחקרה שערים למימדים אחרים, קיבלו ארבעה נערים צעירים כוחות על, הם קוראים לעצמם…״, קאט ללוגו הפתיחה ״ארבעת המופלאים״ (או ״ארבעה מופלאים״, בגרסת 2015 כדי שנבדיל על ידי דקויות האיות בין הסרטים), ומכאן קדימה לאקשן ולהציל את העולם, עם מה שנראה כמו גרסת החיקוי הזול ל״הנוקמים״.
(ובגלל שחופשת קיץ, אני צריך לסייג ולהזכיר שהביקורות האלה מיועדות לבני 25 ומעלה שראו סרט או שניים בימיהם ויש להם קצת סטנדרטים. בני ה-13 הקרובים אליי דווקא חיבבו את הסרטים האלה, כי הם לא ראו שום דבר לפני כן ולכן הכל מצחיק אותם. לכן בני ובנות 13 לא צריכים ביקורות קולנוע).
סרט עם הומור מטומטם ולא שווה צפיה,
הסרט מדהים במיוחד למי שאוהב הרבה הומר ממליצה בחום!!!