יום הולדת שמח, הרב אורי (וגם: חצי מיליון האזנות לפודקאסט שלנו)
אורי זהר ב-1965, ״חור בלבנה״
יום של ציוני דרך. הלילה חצה פודקאסט הקולנוע שלנו, בשיתוף עם רדיו הקצה, את קו חצי מיליון ההאזנות באתר אייקאסט, אחרי 54 תוכניות ושנה וחודשיים בלבד. על פי נתוני אייקאסט, זהו הפודקאסט השביעי הכי פופולרי בישראל. את התוכנית החדשה שהוקלטה אתמול אתם יכולים לשמוע או להוריד כאן
אני חייב להיות ריאלי ולשים פרופורציות למספר הזה: הגענו לחצי מיליון האזנות בזכות החשיפה הגדולה שאנחנו מקבלים ממאקו. אין לי סטטיסטיקות האזנה, אבל אני די בטוח שחצי מיליון איש שמעו את הדקה הראשונה של כל תוכנית אבל אולי רק עשרה אחוז מזה, אולי אפילו פחות, הגיעו גם לדקה האחרונה. ובכל זאת, זה נתון מדהים ומפתיע. אז תודה לכל מי שהאזין. ומי שעוד לא, זה זמן טוב להתחיל. בשבוע שעבר, למשל, חגגנו יום הולדת 30 ל״בחזרה לעתיד״ עם אורחים מיוחדים, והשבוע:
=====================
יום הולדת 80 לרב אורי זהר שליט״א, האדמו״ר של הקולנוע הישראלי, ברכות עם הגיעך לגבורות. התאריך הלועזי הוא 4 בנובמבר 1935 (תרצ״ו), מה שאומר שבעולם החילוני יחגגו לו בעוד שבוע. על פי התאריך העברי, יום ההולדת כבר התקיים ב-ח׳ חשון. בסוף השבוע הקרוב יצוין יום הולדתו של זוהר בערוץ הקולנוע הישראלי, עם הקרנת סרטיו כבמאי וכשחקן. חלק מהסרטים האלה נדירים: ״התרנגול״, למשל. או ״סיבת המוות״, דרמה בלשית חלוצית משנוץ הששים בה אורי זהר משחק לצד עודד תאומי. לא כל הסרטים טובים, אבל כולם ראויים לצפייה. והנה גם עצה: כדי לתת כבוד לשתי התקופות בחייו של זהר, תקופות סימטריות, עד גיל 40, ומאז גיל 40, אני מציע לכם להקליט בממירים את כל הסרטים, אבל לצפות בהם רק מצאת השבת. אני לא בטוח שזהר היה שמח שמציינים את יום הולדתו על ידי חילול שבת.
הטענה שלי היא כזאת: כל מה שתעשו בקולנוע הישראלי, אורי זהר עשה קודם. נוכל להתווכח אם עשה טוב או לא, וגם זה משתנה מסרט לסרט, אבל בעשרת הסרטים שביים בין 1965 ל-1977, הוא באמת קפץ מכל ז׳אנר. קומדיית סלפסטיק מטורפת? ״חור בלבנה״. סרט בורקס? ״השכונה שלנו״ (צפו בו, זה האבא של כל סרטי הבורקס שיבואו אחריו. את חוקי הז׳אנר קבע קישון ב״סאלח שבתי״, את אופי הז׳אנר, כולל אווירת החפיפניקיות, ברא זהר). סרט מלחמה? ״כל ממזר מלך״ הוא סרט מלחמה דגול (ועד ״בופור״, גם גדול סרטי המלחמה של ישראל). קומדיית סקס? ״התרוממות״. דרמת יחסים לירית ומנוכרת ועמוסת שתיקות? ״שלושה ימים וילד״. ניאו ריאליזם סטלני? ״מציצים״. אין במאי שפועל כיום בישראל, שאינו ענף שצמח מהקולנוע שנטע כאן אורי זהר. זהר ביים כמי שאחזו בולמוס, ניסה את כל הסוגים והז׳אנרים, בכל תקציב, ניסה למצוא את כל הקהלים, להצליח בכל החזיתות. קישון הגיע ראשון לאוסקר, זהר הגיע ראשון לקאן (עודד קוטלר זכה בפרס המשחק בקאן על ״שלושה ימים וילד״). בשנות הששים, ההישג של זהר נתפס על ידי התעשייה המקומית והתקשורת כגדול, חשוב ואיכותי יותר. אבל אני רואה, ביצירתו של זהר, איך הוא לא מפסיק לפזול לכיוונו של קישון, ולנסות להתעלות על המאסטרו הגדול, שכתב עבורו בלהקת הנח״ל, ולימד אותו את יסודות הקולנוע בסרט ביתי קצר שהם צילמו יחד בשם ״השוק״ (תוכלו לראות קטעים מ״השוק״, ועוד קטעים נדירים של אורי זהר ועל הקשר שלו עם קישון, בפרק השני של ״חגיגה לעיניים, סיפורו של הקולנוע הישראלי״).
בפודקאסט שלי, בעשרים הדקות האחרונות, אני חוגג את אורי זהר לא רק כבמאי וכשחקן, אלא כבדרן. בשנות הששים הוא היה הבדרן הכי מפורסם במדינה, בזכות להקת הנח״ל ובצל ירוק. ולצידו התייצבו על הבמה כל ענקי הבידור שנוהלו, כמוהו, על ידי אברהם דשא (פשנל). האזינו בפודקאסט, לקראת סופו, לשני קטעים. האחד, קטע שנקרא ״ידישע פיראטען״, בו זהר מדבר ושר על חייו של פיראט יהודי. והשני, מערכון של זהר עם שייקה אופיר מ-1966, שבוצע במועדון הסנטר הכפול ביפו, שנקרא ״חלש האופי״.
הנה עוד קצת מערכונים של אורי זהר ושייקה אופיר:
==================
עוד בפודקאסט:
ביקורות מורחבות על ״שובר את הכלים״, ״קרימזון פיק״ ו״חוקי הפשע״. וגם: לאן נעלם הסרט ״אני וארל וזאת שהולכת למות״, שהיה אמור לצאת בסוף השבוע לבתי הקולנוע, אבל לבסןף נגנז (ויוקרן בסינמטקים בדצמבר).
