״הגרדיאן״ מדווח על הגניזה של גרדינגר

זה סיפור מדהים בעיניי, תכף תבינו למה. רשת הקולנוע השנייה בגודלה באנגליה, סינוורלד (שמפעילה גם את רשת פיקצ׳רהאוס), החליטה שהיא לא תקרין את ״שמונת השנואים״ בבתי הקולנוע שלה. הסיבה? הרשת החליטה להחרים את טרנטינו ואת סרטו בגלל העובדה שמפיצי הסרט העניקו לרשת אודיאון בלעדיות על הקרנות בווסט-אנד.

מי שמכיר את קולנוע אודיאון לסטר סקוור, גם יכול להבין למה. טרנטינו ומפיציו מציגים שם את ״שמונת השנואים״  בגרסת ה-70 מ״מ, באחד מבתי הקולנוע העתיקים והמפוארים (ועדיין, המשוכללים) בכל אירופה, המכיל 1,800 מקומות. גרסת ה-70 מ״מ מועדפת על ידי היוצרֿ, ועל פי הודעה רשמית של המפיצים, עלויות הקרנת גרסת ה-70 מ״מ רבות, לכן הוחלט לתת לו בלעדיות, ושזה יהיה בית הקולנוע היחיד בווסט-אנד שיציג את הסרט.

כמחאה על כך החליטה כאמור הרשת המתחרה, סינוורלד, להחרים את הסרט ולגנוז אותו בכל 800 בתי הקולנוע שלה ברחבי בריטניה.

עכשיו ודאי תשאלו את עצמכם: איזה בריטי יעשה צעד כה אלים, נקמני, קטנוני, לא הגיוני ולא ג׳נטלמני? ובכן, הוא לא בריטי, הוא ישראלי. מי שעומד בראש רשת סינוורלד בשנתיים האחרונות הוא לא אחד מאשר ידיד הבלוג, מוקי גרדינגר, שאנשי הקולנוע בישראל מכירים אותו מזמן כאדם שהחרמות וגניזות הן טקטיקות העבודה העיקריות שלו. עכשיו הוא מביא את שיטותיו גם לאנגליה.

האחים מוקי (משה) וישראל גרדינגר עומדים בראש חברת תיאטראות ישראל, בעלת חברות ההפצה פורום פילם וא.ד מטלון ורשתות הקולנוע יס פלאנט ורב חן. מאז 1997 החברה התחילה לפעול גם בחו״ל, ובעיקר במזרח אירופה: תחילה בהונגריה ואז בפולין, צ׳כיה, רומניה ובולגריה. באירופה חברת תיאטראות ישראל פועלת (מאז 1997, כאמור) תחת השם ״סינמה סיטי אינטרנשיונל״. כשב-2003 הקים משה אדרי בישראל רשת בתי קולנוע בשם סינמה סיטי, הדבר גרר מלחמת עולם מול משפחת גרדינגר.

לפני שנתיים בדיוק, בינואר 2014, התמזגה רשת סינמה סיטי עם הרשת הבריטית סינוורלד, ויחד הן הפכו לרשת בתי הקולנוע השניה הכי גדולה באירופה. האחין גרדינגר מונו להיות המנ״כלים של החברה המשותפת. סינוורלד רכשה את סינמה סיטי אינטרנשיונל בכחצי מיליארד ליש״ט.

קוראי הבלוג הזה גם מכירים את גרדינגר היטב. בכל פעם שאנחנו מפרסמים רשימה של הסרטים הכי טובים שלא הופצו השנה, הסרטים של פורום פילם וא.ד מטלון מככבים בה. גרדינגר, שמשפחתו מפיצה את סרטי דיסני מאז שנות ה-40, לא כל כך מתעניין בסרטי ארט-האוס או יודע מה לעשות איתם. אז אם סרט עצמאי קטן מגיע לידיים של אחד האולפנים הגדולים שהוא מייצג, רוב הסיכויים שהוא ייגנז בארץ (אלא אם הוא יהיה מועמד לאוסקר). ״אני וארל וזאת שעומדת למות״, ״Dope״, ״מיסטרס אמריקה״, ״הלובסטר״ היו בין הסרטים שנגנזו השנה. אם עקבתם אחר הדיווח שלנו מנובמבר, אתם זוכרים שגם ״ספוטלייט״, המועמד המוביל לזכות השנה באוסקר, היה רגע לפני גניזה על ידי א.ד מטלון, עד שהתברר שהוא מתחיל לזכות בכל הפרסים ורק אז הוא שובץ להפצה (בעוד שבועיים). חזון וטעם אין שם.

גרדינגר הוא גם האיש שמחרים מאז 2005 את הבלוג הזה. למרות שהאיש הוא תאגיד בינלאומי, מספר 2 באירופה, זה עדיין מציק לו, מביך אותו ומעליב אותו כשמבקר קולנוע מתלונן על תרגומי השמות שלו (התרגום העברי של ״The Martian״? שלו, ״האיש שנולד מחדש״? גם שלו), על מדיניות ההפצה שלו, ועל איכות בתי הקולנוע שלו. הוא לא רוצה, ולכן במקום לשפר כדי לזכות בפרסום טוב יותר הוא פשוט מעדיף להחרים ולמדר. מכיוון שאני קורא בפייסבוק המון אנשים שמתלוננים על תרגומי השמות והחלטות ההפצה שלו, אני מניח שעמוק בפנים מוקי גרדינגר היה רוצה להחרים גם אתכם. ועכשיו הוא גם מחרים את טרנטינו. סוג של גאווה.

וחוץ מזה, הוא מסרב להפיץ סרטים ישראליים. המפיץ הגדול היחיד בישראל שמעז לעשות את זה. טיפוס.

======================

הנה דוגמה לאחת ההברקות האחרונות של משפחת גרדינגר. הנה הכרזה הישראלית של ״שמונת השנואים״ מול הכרזה האמריקאית:

משחק קטן של ״מצאו את ההבדלים״. למעצבי הכרזה הישראלית היה רעיון נכון: לסדר את השחקנים מימין לשמאל, כנהוג בעברית, במקום משמאל לימין. וכך, סמיואל ל׳ ג׳קסון יהיה הראשון מצד ימין. מחשבה נכונה. אבל מה עם הביצוע? במקום לסדר מחדש את תמונות הראש מימין לשמאל (זה דורש עבודה, לחתוך כל תמונה בנפרד), הם פשוט לקחו את כל בלוק התמונות ועשו לו היפוך מראה. נניח לזה שכל שחקן שיראה את זה יתפלץ, כי הרי הפנים שלנו אינם סימטריים, אז צילום בהיפוך פריזמה מעוות את הפנים. אבל שימו לב לצילום של ג׳ניפר ג׳ייסון לי בתפקיד דייזי דומרגיו: כל מי שראה את הסרט יודע שיש לה פנס בעין שמאל (ימין שלנו), אבל בכרזה הישראלית הפנס קפץ לעין השנייה.

עכשיו, כל מי שראה את הסרט ומסתכל על הפוסטר הישראלי מבין שחיפפו עליו. וזה החדש של טרנטינו, יהיו רבבות שייראו את הסרט ויקלטו את החלטורה. אבל זו רק עוד דוגמה קטנה לעבודה של מפיץ שבאמת לא אכפת לו, לא מהקהל, לא מהסרט ולא מהיוצרים. לפחות הוא לא גנז את הסרט בישראל, נהיה אסירי תודה על זה.

======================

והנה השלמת פערים מסוף השבוע. ביום שישי בבוקר פורסמו המועמדויות לפרסי הבאפט״א, פרסי האקדמיה הבריטיים. בשנים האחרונות הבאפט״א הפכה לחזאי אוסקרים מצוין. הסיבה לכך פשוטה: לונדון היא העיר שבה יש הכי הרבה מצביעי אוסקר, אחרי לוס אנג׳לס (ולפני ניו יורק). כלומר, שיש חפיפה לא קטנה בין מצביעי הבאפט״א ובין מצביעי האוסקר, לפחות בקטגוריות הטכניות. ביום חמישי הקרוב יתפרסמו המועמדויות לאוסקר, בעונה שהיתה מבולבלת ומפוזרת מאוד. יכול להיות שהמועמדויות לבאפט״א יעזרו לנו קצת לעשות סדר. הנה:

המועמדים לסרט:

״ספוטלייט״

״מכונת הכסף״

״האיש שנולד מחדש״

״קרול״

״גשר המרגלים״

זהו. חמישה סרטים. בלי ״מקס הזועם״, בלי ״The Martian״, בלי ״ברוקלין״, בלי ״סיאקריו״ שפתאום זכה לקידום אצל גילדת המפיקים. ועם הפתעה קלה: ״קרול״ ו״גשר המרגלים״ מובילים עם מספר המועמדויות. והנה מגיעה עוד הפתעה:

המועמדים לבימוי:

אדם מקיי, ״מכונת הכסף״

אלחנדרו גונסלס איניאריטו, ״האיש שנולד מחדש״

טוד היינז, ״קרול״

סטיבן ספילברג, ״גשר המרגלים״

רידלי סקוט, ״The Martian״

ארבעה מהסרטים המועמדים לפרס הסרט מועמדים לבימוי, חוץ מאחד: ״ספוטלייט״. והוא גם לא מועמד לעריכה. כלומר, הסרט שהסתמן בתור המועמד המביל לזכייה בחודשיים האחרונים, יוצא מוחלש מהמועדויות לבאפט״א. מסתבר שלא כל כך אוהבים אותו. לעומת זאת, נדמה ש״מכונת הכסף״ יוצא מחוזק. אני חושב שאף אחד לא חשב שאדם מקיי יהיה מועמד לאוסקר ביום חמישי הקרוב, אבל מתחיל להיראות שכן.

״ספוטלייט״ ו״מכונת הכסף״ אמורים להיות שני הסרטים שייזכו מחר בגלובוס הזהב (הראשון כדרמה, השני כקומדיה). המועמדויות לבאפט״א אולי משקפות הלך רוח מסוים, אבל לא תהיה להם השפעה ממשית על ההצבעה לאוסקרים כי זו ננעלה ביום שישי, כמה שעות אחרי פרסומן.

ציוץ